חפש בבלוג זה

יום שישי, 21 בפברואר 2020

קו הרצף החרדי-ליטאי

פורסם באתר "קן 400"

בתקופה האחרונה, התבשרנו על שתי מלחמות פנים חרדיות חדשות.
  • במסיבת חנוכה בישיבת "חברון", דיבר ראש הישיבה הגר"ד כהן נגד "בית מדרש הגר"א" של הרב אוריה עינבל ונגד דברים שאמר הרב אליהו מאיר פייבלזון.
    עיתון "הפלס" החרה החזיק אחרי הגר"ד, הרב פייבלזון הגיב בשיחה מיוחדת להסביר את דרכו ושיטתו, הרב עינבל חיזר אחרי תמיכה מרבותיו בישיבת "סלבודקה", הפורומים החרדיים באינטרנט תססו בשיח מרתק בין תומכים למתנגדים, הרב שלמה פלאי פרסם מאמר בעקבות דברי הרב פייבלזון, הרב יצחק רצקר פרסם מאמר באתר "צריך עיון" על דרכו של בית מדרש הגר"א, ובסופו של דבר התמנה "משגיח" חדש לפקח על בית מדרש הגר"א.
  • ביום שישי שעבר התפרסם ב"יתד נאמן" וב"המודיע" מכתב של גדולי התורה של "דגל התורה" ושל "אגודת ישראל", נגד התכניות של "מכון מנדל" למנהיגות חרדית. עם אזהרה חמורה כנגד מי שישתתף בתכניות הללו מכאן ולהבא.
    בפורומים החרדיים התחילו לנסות להבין במה מדובר, על מה יצא הקצף, מי השתתף בתכניות, מה מטרת התכניות, האם יש קשר בין מכון מנדל לבית מדרש הגר"א ועוד שאלות ותהיות שונות.
להבהרת העניין, מי נגד מי ולמה, אני מבקש לשרטט את הקבוצות השונות על קו הרצף החרדי-ליטאי, הנע בין הסתגרות לפתיחות ובין שמרנות לליברליות ופלורליזם.
  1. המסתגרים - בקצה הימני נמצאים "המסתגרים", שם ניתן למצוא את "הפרושים" הנמנים על "העדה החרדית" ואת הבריסקער'ס, הם אינם מקבלים תקציבים מהמדינה ולא משתתפים בבחירות כבר מקום המדינה.
  2. לצידם נמצא את "הפלג הירושלמי", תלמידי הגר"ש אויערבאך זצ"ל, שרואים את עצמם כממשיכי דרכו של הגרא"מ שך זצ"ל, הם נאבקים בשנים האחרונות ב"גזירת הגיוס", ומתקרבים צעד אחר צעד לעמדת "העדה החרדית". הם מפתחים עמדה לעומתית למדינה ומוסדותיה, ונאבקים בכל מגמת פתיחות בקהילה החרדית. יש להם את עיתון "הפלס", ואת מפלגת "בני תורה" בכמה רשויות מקומיות.
  3. הממסד - במרכז נמצא את הממסד של "דגל התורה" ו"יתד נאמן" (מכונה בשנים האחרונות "מיינסטרים"), עם מועצת גדולי התורה וכמובן הנהגתו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א. הם מייצגים את רובו ככולו של עולם הישיבות הליטאי, המבקש לשמר את הדרך החרדית המרכזית בעשרות השנים האחרונות.
  4. פתיחות זהירה - לצידם נמצא פתיחות זהירה של תלמידי חכמים בעלי רוחב דעת, ביניהם עורכים תורניים, יודעי ספר, בעלי חשיבה עצמאית, המבקשים להישאר קשורים לזרם המרכזי. שם נמצא את אנשי "בית מדרש הגר"א", ישיבת "פתחי עולם", ארגון "אחוות תורה" של הרב דוד לייבל, תלמידי הרב זילברמן, עובדי מכונים תורניים שונים וכיו"ב.
  5. השמרנים - מעט שמאלה משם נמצאים "השמרנים", חרדים משכילים בעלי אג'נדה ימנית קפיטליסטית, בהובלת "קרן תקווה" ותכניותיה לקהילה החרדית, כדוגמת אתר "צריך עיון", הסמינרים של קרן תקווה ועוד.
  6. הפתוחים - כעת נתקדם לקצה השמאלי, לחרדים "הפתוחים" שזכו במהלך השנים לשלל שמות "חרדים מודרנים / חדשים / ישראלים / חרד"קים / מעמד ביניים" ועוד כהנה וכהנה. הם חשופים יותר לאינטרנט, לתרבות הישראלית, להשכלה גבוהה, לתעסוקה בסביבה מעורבת, לשירות צבאי, לדיאלוג עם החברה הישראלית. הם מאתגרים מאוד את החרדיות הממסדית, וחלקם מבקשים שינויים בעמדה החרדית הקלאסית, במגוון תחומים. כאן פועלות תכניות שונות, ומכאן התחילו שינויים ויוזמות שחלקן עם הזמן חדרו למרכז. מדובר במערכת יחסים מורכבת, עם עליות ומורדות, ועם יחסי אהבה שנאה.

  7. וכעת לפרשנות
  • מבחינת קבוצת "המסתגרים", הם בלבד החרדים האמתיים האותנטיים, וכל היתר לא ממש מעניינים אותם.
  • קבוצת "הפלג הירושלמי" מבקשת להנהיג את העולם החרדי-ליטאי, היא מבקשת לצרף לתוכה חלק מקבוצת הממסד, ולהוציא מן המחנה את הקבוצות הפתוחות יותר. הם מנסים להחזיר לעצמם את עמדת ההשפעה שהייתה להם במשך כשלושים שנה.
  • קבוצת "הממסד" מעוניינת להרחיב ככל האפשר את גבולות המחנה וההשפעה, אבל להרתיע ולהרחיק כל גורם אנטי-ממסדי מימין ומשמאל, היא תשתמש לשם כך במוקדי הכוח שברשותה בפוליטיקה, בשירות הציבורי, בתקשורת, במוסדות חינוך וכיו"ב. היא מאותגרת כל הזמן ע"י קבוצת "הפלג", והיא צריכה להוכיח שהיא איננה נופלת ממנה באדיקותה הדתית ובקנאות כנגד פורצי גדר.
  • קבוצת בעלי "הפתיחות הזהירה" מבקשת לחסות בצילה של קבוצת "הממסד".
  • קבוצת "השמרנים" מנסה לפעול בדיפלומטיה בין הליכה בתלם והימנעות מקריאת תיגר, לבין רצונם ברפורמות ותהליכים ארוכי טווח בתחומים שונים. היא מתנסחת בזהירות מרבית, משתפת פעולה עם קבוצת "הפתיחות הזהירה", אבל גם קשורה לקבוצה "הפתוחים".
  • בקבוצת "הפתוחים" נמצא את אלו המבקשים לעצמם חיי רווחה ופתיחות, וגם את אלו המבקשים לתקן עוולות ולסייע לקבוצות מוחלשות שונות. הם מתלבטים בין רצונם להיות חלק מכלל הקהילה החרדית-ליטאית, לבין הגדרתם העצמית כקבוצה ייחודית בעל מאפיינים משלה, קהילות, בתי כנסת ומוסדות חינוך עצמאיים. נראה שהסוגיה המרכזית הזו עדיין לא באה לכלל הכרעה.
ובחזרה לתחילת הדברים, בית מדרש הגר"א הוא כאמור בקבוצת "הפתיחות הזהירה", ולכן הוא שנוי במחלוקת בין קבוצות "הפלג הירושלמי" ו"הממסד".

תכניות מכון מנדל כללו בתוכם משתתפים מקבוצות "הממסד" והלאה, אבל הם כללו הרבה מרכיבים שמאפיינים את קבוצת "הפתוחים". לאור זאת, ברור שהן גררו התנגדות חריפה מצד הממסד, והפלא הגדול הוא שהן הצליחו לפעול במשך עשור עד למכתב כנגדן.

יום ראשון, 16 בפברואר 2020

התנגדות צפויה מראש

ביום שישי האחרון התפרסם ב"יתד נאמן" וב"המודיע" מכתב של גדולי התורה של "דגל התורה" ושל "אגודת ישראל" כנגד תכניות "מכון מנדל" לציבור החרדי.

המכתב התפרסם לאחר עשר שנים שהתכנית פועלת במכון מנדל ובאוניברסיטה העברית, והשתתפו בה כ-300 אנשים ונשים מהקהילה החרדית, שהשתלבו בתחומי עשייה מגוונים.

לאורך כל השנים התכנית שמרה על פרופיל נמוך, למרות זאת נשמעו מפעם לפעם קולות התנגדות כנגדה, אולם ללא ספק המכתב האחרון הוא עליית מדרגה משמעותית.
  • מה גרם למכתב ההתנגדות של הרבנים? 
  • האם היה ניתן למנוע אותו? 
  • מה תהיה השפעתו על המשך התכנית ועל תכניות אחרות? 
  • מדוע לא יצא מכתב דומה כנגד תכניות אחרות? 
אלו השאלות ששמעתי מאז יום שישי, ואני מבקש להציג את נקודת מבטי על הדברים.

במשך עשרות שנים, הייתה האסטרטגיה השלטת בקהילה החרדית האשכנזית בישראל של הסתגרות והתבדלות מרבית מהחברה הכללית, בסביבת מגורים, בחינוך, בתקשורת, בתרבות, בתעסוקה, בהימנעות משירות צבאי ולימודים אקדמיים. השינויים הדרמטיים בעשרים השנים האחרונות, בשיעורי תעסוקה בסביבה מעורבת, בשירות צבאי, בלימודים אקדמיים, בחשיפה לאינטרנט ולתרבות הכללית, מאתגרים את האסטרטגיה הזו באופן רציני ביותר.

בשל כך, לא היה מנוס מהתנגדות לתכנית שכל כולה מבוססת על מעורבות גוברת והולכת עם החברה הכללית בתחומים כה רבים, גם אם העומדים בראשה הם יראים ושלמים. ככל שהשתתפו בתכנית יותר אנשים מהמיינסטרים החרדי, ככל שהיו בה יותר משתתפים בעלי רקע תורני רחב, וככל שתחומי הפעילות שלהם נגעו בסוגיות ליבה כדוגמת חינוך, רבנות וישיבות, ההתנגדות הייתה רק עניין של זמן. העובדה שההתנגדות הגיעה רק כעת, היא בהחלט הישג, שנזקף כנראה להתנהלות נכונה וחכמה.

להערכתי, אם מנהלי התכנית רוצים להמשיך אותה, עליהם לוותר כעת על המיינסטרים החרדי וללכת יותר לכיוון של "חרדים ישראלים" וכיו"ב, שאינם מושפעים כל כך מהתנגדות מסוג זה.

תכניות אחרות, עלולות גם הן להיתקל במוקדם או במאוחר בהתנגדות דומה, אבל יתכן שהן עדיין לא הצליחו כל כך, או שהן נוגעות פחות במיינסטרים, או שתחומי הפעילות שלהן אינם נוגעים בסוגיות כה רגישות, או שהן פועלות יותר לרצות את המנהיגות הפוליטית והרבנית, אני חושב שהתנגדות לתכנית של מכון מנדל היא בסך הכל אות כבוד להצלחתה.

יום שישי, 7 בפברואר 2020

"דע מה שתשיב" בעולם הישיבות החרדי

כפי שניתן לראות בפוסטים האחרונים שלי, הפולמוס סביב "בית מדרש הגר"א" העסיק אותי רבות בחודש האחרון, ואני מבקש להציג את הדברים בפרספקטיבה מעט יותר רחבה.

בצעירותי, זכור לי שבחורי ישיבות ואברכים, שביקשו להרחיב דעת בענייני מוסר, תנ"ך, מחשבת ישראל, אמונה ופילוסופיה, מצאו בדרך כלל את מבוקשם אצל הרב גדליה נדל זצ"ל מגדולי תלמידי ה"חזון איש" בבני ברק, אצל הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל ברובע היהודי בירושלים ובניו, אצל המשגיח הרב שלמה וולבה זצ"ל מייסד "בית המוסר" בירושלים ותלמידיו, אצל הרב משה שפירא זצ"ל, אצל הרב יונתן דיוויד שליט"א חתנו של הרב יצחק הוטנר זצ"ל ראש ישיבת "פחד יצחק", אצל הרב לייב מינצברג זצ"ל ראש ישיבת "המתמידים", אצל הרב יוסף שרייבר שליט"א ראש ישיבת "מהרי"ל". לאחר נישואיי התוודעתי גם לרב ראובן לויכטר שליט"א מתלמידיו הקרובים של הרב וולבה, ולרב אריה שפירא שליט"א חתנו של הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א. כמדומני שכל אחד מהרבנים הנזכרים נתקל בהסתייגויות כאלו ואחרות מצד חלק מראשי הישיבות המפורסמים, אולם למרות זאת הם מצאו את המקום ללמד מתורתם.

לפני כעשרים שנה נודע לי על סערה שפרצה סביב שיעוריו של הרב אהרן מילר שליט"א בבני ברק, מתלמידיו של הרב גדליה נדל, ובעקבותיה נאלץ הרב מילר להרחיק לחו"ל. כמה שנים מאוחר יותר התוודעתי לפורום "עצור כאן חושבים" (עצכ"ח) שנפתח ע"י תלמידיו של הרב מילר, ובאותה תקופה אני עצמי מצאתי בפורום את המקום ללבן שאלות וסוגיות שונות שהעסיקו אותי. פורום עצכ"ח נחשב במשך כל השנים כמקום נועז וחתרני, והיה שנוי במחלוקת מיום הקמתו, אבל אופיו האינטרנטי איפשר לכאורה גישה נסתרת לכל המעוניין בכך.

באותן השנים שמעתי גם על הרב ד"ר מיכאל (מיכי) אברהם שליט"א, שהפך לכתובת לבחורי ישיבה ואברכים שביקשו ללבן שאלות שונות באמונה ובמחשבת ישראל. אולם בשונה מהרבנים הנ"ל, הרב מיכאל איננו מזוהה כחרדי, ולכן גם השפעתו וגם היכולת להתנגד אליו היו מוגבלים יותר. הרב מיכאל עצמו היה גם כן פעיל משמעותי בפורום עצכ"ח.

עם השנים, פחתה הדומיננטיות של עצכ"ח, ולא היה לי ברור מהו התחליף שבחורי הישיבות והאברכים מבקשי הדעת מצאו לעצמם. בשנים האחרונות הבנתי שכנראה המקום החדש הוא בית מדרש הגר"א, שהקים הרב אוריה עינבל שליט"א, שבו התקבצו תלמידי חכמים שונים, שחלקם הגדול תלמידים של הרבנים הנזכרים לעיל. אולי ניתן להגדיר זאת כך: "בית מדרש הגר"א" היה למעשה תחליף ל"עצור כאן חושבים" אבל על "טהרת הקודש". במקביל, התפתחו מיזמים אינטרנטיים נוספים שסיפקו מענה לחלק מהנושאים הללו, כדוגמת מיזם "אקשיבה" של הרב מיכאל נכטיילר ואתר "צריך עיון" של הרב יהושע פפר שליט"א (חתנו של הרב לויכטר) במימון "קרן תקווה".

בשנה האחרונה נודע לי גם על שתי קבוצות של בחורי ישיבות ואברכים מצוינים, שמבקשים ללמוד תורה אצל תלמידיו של הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) זצ"ל בישיבת "שיח יצחק" באפרת, זהו חידוש מעניין בעיניי, והוא קשור כנראה להגותו הייחודית הפוסט-מודרנית.

הפולמוס העכשווי סביב "בית מדרש הגר"א", בוודאי לא ימנע מבחורי ישיבות שוחרי דעת לחפש מקום להרוות את נפשם, אבל אני סבור שלא ניתן להמעיט ממשמעות הפולמוס הזה, למרות שעדיין מוקדם לקבוע להיכן יתפתחו הדברים.

נ.ב. בפוסט זה לא התייחסתי לחלקם של אנשי "תנועת התשובה" לעיסוק בחלק מהסוגיות הללו, כדוגמת רבני ארגון "ערכים", ואולי להשלמת התמונה אצליח לעשות זאת בהמשך.

יום חמישי, 6 בפברואר 2020

מחלוקת לשם שמים

בחודש האחרון אני עוקב בעניין רב אחרי דיונים ערניים בפורומים חרדיים, אודות "בית מדרש הגר"א" שהקים בשנים האחרונות הרב אוריה עינבל שליט"א. במסגרת בית המדרש מתקיימים שיעורים במגוון תחומים שאינם נלמדים בישיבות עצמן, במחשבת ישראל, בתנ"ך, במבט תורני על שאלות אקטואליות וכיו"ב, ע"י תלמידי חכמים שונים. באתר בית המדרש ניתן למצוא תכנים מגוונים בשלל נושאים, שנמסרו על ידי רבני בית המדרש באירועים שונים.

נראה שבחורי ישיבות ואברכים רבים וטובים, שביקשו להרחיב את דעתם בתחומי דעת תורניים, מצאו את מבוקשם בבית מדרש זה. הם מצאו בו שיטות לימוד נוספות, רעיונות חדשים, כיווני מחשבה מקוריים וכיו"ב. 

הדיונים אודות בית המדרש התעוררו בעיקר בעקבות דברים שנשא ראש ישיבת "חברון" הגר"ד כהן בחנוכה האחרון כנגד בית המדרש והתכנים הנמסרים בו, והדיון עסק בנחיצותו של בית המדרש, בחידושיו, בייחודיותו, בדמויות המלמדות בו, בחששות ובסכנות הכרוכות בו, בגבולות הדיון הלגיטימיים וכדו'.

דיונים אלו הם בעיניי דבר מבורך מאוד, היות והם עוסקים במהות הדברים באופן הרציני ביותר. אלו אינם דיונים פוליטיים בשאלות של מעמד כוח שררה והשפעה, אלא בשאלות עמוקות של דרך היהדות התורה והמצוות, שלצערנו הרב לא מרבים לעסוק בהם כיום.

הוויכוחים האידאולוגיים הם להבנתי דבר חשוב ונחוץ, הן בשביל המתנגדים והן בשביל התומכים. הם מסייעים לכל צד לברר טוב את עמדתו ואת השקפת עולמו, ולהגדיר באופן ברור את עקרונותיו ואת גבולותיו. נראה שכל עוד נשמרים בוויכוח מסוג זה גבולות השיח הראוי, מתקיים כאן "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם" (אבות ה,יז).

מומלץ לעקוב אחרי הדיונים בפורום "אספקלריא" של "אוצר החכמה", ובפורום "אקטואליה" של "פורום לתורה"
כמו כן כדאי לקרוא את מאמרו של הרב יצחק רצקר באתר "צריך עיון" אודות דרכו של בית מדרש הגר"א

יום שלישי, 28 בינואר 2020

בית מדרש הגר"א / הרב אוריה עינבל

בשנים האחרונות הקים הרב אוריה עינבל שליט"א את בית מדרש הגר"א, המהווה אבן שואבת לבחורי ישיבות ולאברכים המבקשים להרחיב דעת בתורה במגוון תחומים. בבית המדרש נמסרים שיעורים ע"י מגוון תלמידי חכמים, ומתקיימים פעילויות ותכניות שונות. חלק גדול מהדברים מועלים גם לאתר בית מדרש הגר"א (http://www.beitmidrashagra.co.il/).
לאחרונה, נמצא בית מדרש הגר"א בעין הסערה, בעקבות דבריו של הגר"ד כהן ראש ישיבת "חברון" כנגדו. בעקבות זאת התקיימו דיונים רבים על טיבו של בית המדרש, ובשל כך ראיתי לנכון להעלות כאן את דבריו של הרב אוריה עינבל אודות בית המדרש בכנס שנערך בניסן תשע"ט.
מדובר בתמלול ללא עריכה, אני מקווה שלמרות זאת הדברים יהיו מובנים.

אחי ורעי
אני פוגש פה הערב ברוך ה' חברים אהובים וקרובים, ידידים, וכמו שחז"ל תיקנו לנו כשפוגשים חבר צריכים לברך את ה', אז אני יברך פה על כולם ביחד, אני חששתי להרבות בברכות. 

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

הבית המדרש, שברוך ה' נמצאים פה, אני לא יודע כמה תלמידי חכמים שאפשר לומר בלי הפרזה שלא הניחו בחוץ כמותם, יש פה באמת קיבוץ של תלמידי חכמים מיוחד. אז באמת הסיפור של הבית המדרש הזה הוא בעצם סיפור שלכם. הוא נעשה במשך השנים, על ידי אלה שיושבים פה ועוד חברים שלהם שלא נמצאים פה, הם אלו שפתחו אותו, הם אלו שיצרו אותו, שהגו אותו, שיזמו אותו, והם גם אלו שמדברים בו, ושמביאים את החידושים. ויש לנו ברוך ה' את הזכות של פסיפס אדיר של המון סוגים של תלמידי חכמים, שאנחנו זוכים שיבואו לדבר, לכתוב מראי מקומות, כל אחד את החלק שלו, שאי אפשר בכלל להזכיר פה כמה שכל אחד נותן - אני ככה לפחות מרגיש על עצמי - אני מאמין שכל אחד שישב ולמד איתנו ביחד גם מרגיש שהוא קיבל דברים שאין להם תמורה מכל אחד. אני בודאי מכל אחד מהיושבים פה ועוד רבים, אי אפשר לתאר באמת כמה שאני באמת קיבלתי פה מכל אחד, אתם אלו בעצם שעשיתם את הדבר הזה, ואלו שיוצרים אותו ואלו שעושים אותו. זה אחד הזכויות פה זה הפסיפס, שיש פה באמת אנשים שלא מסתדרים אחד עם השני, והם תלמידי חכמים עצומים, אני לא יתחיל כל אחד להגיד כמה פעמים הוא גמר את הש"ס וכתב חידושים וכמה הלכות הוא פסק, וכמו שאמרו פה התלמידי חכמים מקודם על השבטים, הייחודיות פה באמת שיש פה שבטים שממש לא מסתדרים אחד עם השני, ואנחנו משתדלים ללמוד מכולם, כל אחד לוקח מה שהוא יכול. זה אחד הדברים המיוחדים, אחד הזכויות.

ולכן אנשים שואלים: "היות ואנחנו כמו שהם אומרים, אנחנו הבית מדרש, אנחנו הקמנו, אנחנו באים ומדברים, אתה ואתה ואתה ואתה ואתה, אז הם אומרים: מה זה הדבר הזה בית מדרש הגר"א?, מה אתה בכלל קובע מה השם של הבית מדרש אם אנחנו אלה שמדברים? אני תלמיד של הרמב"ן, אני תלמיד של ר' שמעון, אני תלמיד של חזון איש, כל אחד והבית מדרש שלו, כי באמת יש פה המון בתי מדרש. יש פה תלמידים של הרב שרייבר, ויש פה תלמידים של "בינה להשכיל", ויש פה תלמידים של הרב פייבלזון, ויש פה תלמידים של ר' הלל, וככה ממש ר' יצחק שלמה, של ר' לייב, אין ספור תלמידי חכמים ייחודיים ותלמידים שלהם, למה הגאון דווקא?". 

אז קודם כל, הגאון אע"פ שכמו שאמרתי באמת זה ארץ משובבת מבתי מדרש רבים, מה שעם ישראל הביא מכל המקומות, שאי אפשר בכלל להזכיר פה את כל התלמידי חכמים שהבתי מדרש מושפעים ולומדים את התורה שלהם, אבל הגאון זה כמו מגדלור שכל האניות מסתכלות עליו בשביל לא לאבד את הדרך בלב ים. זאת אומרת, חידושים בודאי יש הרבה סוגים, אבל הדמות של האיזון, של הפרופורציות, של הסדר, של המקורות, של הגבולות, של כל החלקים, של כל דבר במקום שלו, של הסדרים. הדמות של המגדלור של כל האוניות, אני חושב שזה הבית מדרש הגדול של וולוז'ין וכל מה שהיה סביבו, ומעליו הרבי הגדול "הגאון" שהעמיד את האיזונים הנכונים, את הדרך המלך, שאע"פ שיש הרבה חידושים, אבל זה ההמשך של הדרך המלך של רבותינו הגדולים של עם ישראל, הרמב"ן ודעימיה, וזה מגדלור. גם מי שהוא תלמיד של בית מדרש אחר, אבל המגדלור זה המקום היציב שאליו מסתכלים בין הגלים. זה הנקודה הקטנה.

אבל הנקודה היותר פנימית באמת, זה שלפעמים נדמה שהדרך של הגאון זה דרך שהיא דרך רק גבולות, היא רק "מה לא". כן, זה התנגדות לחסידים, זה התנגדות לפלפול, זה התנגדות לשנות משהו בהלכה או באגדה או בפרופורציות. זה גבולות, זה המצוות, זה להחזיק את הציצית, זה לסגור את התריסים, זה בעצם רק מה לא. מה כן? סתם ללמוד פשוט, הוא לא אמר כלום כביכול, רק מה לא. והאמת, שחלק ממה שרואים מבפנים, באמת זה מבחוץ זה נראה הרבה פעמים הדברים של ההלכתיים זה נראה גבולות, כשמסתכלים מבפנים אז רואים, ובפרט רואים את זה בבית מדרש של הגאון. רואים שהרי, אפשר לראות בוולוז'ין שנה שנתיים לפני הסגירה היו שלושה דמויות של ראשי ישיבות. היה הסבא, הבן והנכד. היה רבינו הנצי"ב, הבן רבי חיים ברלין, ורבינו חיים הלוי, זה שלושה דמויות שכל אחד הוא בעצם המשך של הבית מדרש של הגאון ושל וולוז'ין, והוא לגמרי שונה מרעהו, אי אפשר אפילו להאריך לתאר, זה פשוט שלושה תלמידי חכמים שהשפיעו מאוד כל אחד בדרך שונה לגמרי, ושלושתם היו באותה ישיבה, ובאמת בישיבה כל כך קטנה זה גרם למורכבות. אבל השאלה מה שצריכים לשאול זה, איך באמת מאותו מקור שהוא כביכול רק סדר... ואיזון ולהיצמד למה שכתוב, איך יוצא מעיין של כל כל הרבה חידושים שונים ומיוחדים? והתשובה היא שמבפנים הנקודה של ללמוד את הדברים מהתחלה, להתחיל מבראשית, לחבר את הכל לשורש, ולראות כל חלק לאיפה הוא שייך, ולראות את המבט הכללי של הכל, זה מזרים חיות חדשה מהשורשים לכל אבר ואבר. 

הדבר הזה, הסדר הזה, שכל דבר יש לו את החומש הוא שייך אליו, את הפרשה שהוא שייך אליו, את הסוגיה ששייכת לתורת כהנים ששייכת אליה, זה בעצם הדבר שמזרים חיות חדשה. וכמו שהזכירו פה מקודם, הדבר שכולנו מחפשים זה איפה אנחנו פוגשים את הקב"ה, זה מה שמחפשים. וברוך ה' שיש היום הרבה דרכים להסביר איך פוגשים את הקב"ה, אבל הדרכים שהשתמשו בהם בדרך כלל הם דרכים להסביר לאלה שבחוץ איך הוא נראה, אלה שמחוץ לבית מדרש להראות לו כמה הבית מדרש יפה מבחוץ. השפה הזאת היא לא שפה שעוזרת בבית מדרש, כי מה שאנחנו מחפשים זה איפה אנחנו מוצאים את הקב"ה בסוגיות? בחתיכה נעשית נבילה, באתו רבים ומבטלי מחיצתא, שם אנחנו מחפשים אותו, כי זה החיים שלנו, גם בלימוד וגם במעשה, ואנחנו רוצים למצוא אותו שמה לא לראות מבחוץ. השפה של מבחוץ, היא לא נמצאת אצלנו בכלל, היא לא מה שאנחנו צריכים, לא זה הנידון. אנחנו צריכים בסוגיות, בהבנה של הסוגיות, שמה למצוא את זה. ואנשים הרבה פעמים תמהים, למה בכלל זה הולך ביחד שמדברים על סוגיות של היסודות, של "מה ה' אלוקיך שואל מעמך" שזה סוגיות יסוד גדולות, למה צריך ביחד עם זה ללמוד את כל הש"ס, את כל השישה סדרי משנה? מילא חומש עוד אפשר להבין שזה חלק קשור כביכול ליסודות, אבל נגעים וחומש גם כן? זה רק פרטים. וודאי ללמוד שישה סדרים, "והיה אמונת עיתיך חוסן ישועות חכמת ודעת" למה זה קשור? והתשובה היא, כי באמת אצלנו, הנושא של היסודות, הנושא של אמונה, זה לא. כולם יודעים שיש הקב"ה, מחפשים לחיות את הסוגיה ושמה שזה יהיה מחובר לשורשים, ששמה לחיות את הסוגיות, שהחיות של הסוגיות היא תהיה האור ששמה אנחנו פוגשים, זה מה שמחפשים. בהבנה של הסוגיות, בלב של הסוגיות, זה הנקודה. ופה באמת יש משמעות מאוד חזקה לדרך הזאת שהגאון לימד, להתחיל מחדש, לשאול את השאלות מחדש, לגעת בלב הדברים דרך השורשים, דרך ההתחלה. ללמוד הכל, ללמוד את המכלול, ללמוד כל חלק, ללמוד מהפרטים אל הכללים ומהכללים אל הפרטים. מהשורשים עד לחיים בפועל ממש, וחוזר חלילה.

ובעצם הדבר שמטריד וכואב לכל אחד בפרט ולציבור בכלל, זה שיש איברים שמרגישים שאין בהם חיות, מצווה אחת, או מעשה אחד, סוגיות, מסכתות, איברים שאין בהם חיות. ומה שאנחנו רוצים כולנו, וכל אחד בדרכו, כמו שאמרתי מקודם שיש המון בתי מדרש, זה לחיות לחיות לחיות ולהחיות, זה מה שרוצים, לחיות את הדברים. שכל הסברות, כל הסוגיות, כל הדברים, הם צריכים להיות לחיות, שזה יהיו מחוברים ללב העולם ללב הדברים, וכדי שהלב שלנו יזרים דם חזק לכל האיברים המדולדלים, שלנו ושל הציבור בכללותו, ולכל הסוגיות והמצוות שאין בהם דם, שלא מרגישים בהם את החום של זרימת הדם, אז צריך שכל דבר יהיה מחובר ללב. והלב זה כשלומדים את התורה, ודרך זה מתחברים ללב העולם בחיות, זה הנקודה. וזה מה שאנחנו רוצים, לחיות ולהחיות ולבנות מבפנים.

מה שמיוחד פה בדבר הזה, שזה באמת באמת תלוי בכולנו, לא רק שזה נבנה על ידי כולנו, וגם בעזרת ה' בשנים הקרובות כל בירור הסוגיות שנעשה, זה כמו שכולם יודעים זה נעשה פה על ידי חבר של תלמידי חכמים מיוחדים, אלא זה תלוי באמת בנו. מה שמיוחד פה, זה לא שיש פה בעיה שמבקשים רק עזרה מהציבור, שזה ודאי דבר שכולם מרגישים את השייכות, אלא באמת מה שיעשה פשוט תלוי בכל אחד מאיתנו. אנחנו נמצאים בנקודה, שמה שיקרה, פשוט תלוי בכל אחד מאיתנו.

תודה רבה.