חפש בבלוג זה

יום ראשון, 11 בנובמבר 2018

נוער בלי סיכוי



בעוד שבועיים וחצי אמור להתקיים בירושלים כנס גדול תחת הכותרת "נוער בסיכוי" (https://noar-besikuy.digitaliweb.co.il/), שיעסוק בהתמודדות הנדרשת עם נוער חרדי בסיכון ונוער חרדי נושר.
ברשימת הארגונים המשתתפים בהכנת הכנס וברשימת הדוברים במהלך הכנס, ניתן למצוא מגוון אנשים וארגונים שמקדישים את אונם והונם לטובת הנערים הללו, ולמרות הכל אני סבור שהעיקר חסר מן הספר.
מאות או אלפי אנשים טובים מביעים אהבה ודאגה לנערים היקרים הנפלטים מעולם הישיבות החרדי, ומנסים את כוחם לדאוג לאותן נשמות יקרות בגשמיות וברוחניות. אולם למרבה הצער מדובר ברוב מוחלט של המקרים, בבתי חולים המוקמים מתחת לגשר רעוע.
המציאות האיומה שבה אלפי נערים (זו לא גוזמה) נפלטים בכל שנה מהישיבות הקטנות החרדיות, איננה לא גזירת הכתוב ולא גזירת גורל. האופן שבו מתנהלות הישיבות הקטנות הוא שערורייתי, הן מבחינת תכנית הלימודים, הן מבחינת שיטות ההוראה, הן בהיבט החינוכי והן בהיבט המקצועי, קבלת והרחקת תלמידים מתבצעת באופן חובבני, הכללים נקבעים ומשתנים כטוב בעיניי ראש הישיבה והאכיפה גם היא מתבצעת בדרכים שונות ללא דין וללא דיין.
לצערי הרב, מכל האנשים והארגונים היקרים הנ"ל, אף אחד איננו מעז לקרוא תיגר על הנעשה בישיבות הקטנות, ולהציע שינויים מתבקשים בתוכן, מחשש פן יבולע לו.
התקציבים הגדולים, התרומות הרבות וכוח האדם הנפלא, מיועדים אפוא לטפל בנפגעים הרבים, אבל לא למנוע את הפגיעה מבעוד מועד.
אני מודע שמדובר בכתב אישום חריף, אבל לצערי הרב אני מדבר מתוך ידיעה והיכרות קרובה עם הנעשה בשטח.

יום שלישי, 6 בנובמבר 2018

ודאשתמש בתגא חלף

במסכת אבות (א,יג) שנינו משמו של הלל הזקן "וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף", ובאופן יוצא דופן נשנו הדברים שם (ד,ה) בשמו של רבי צדוק "רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:". האיסור המוזכר כאן להשתמש בכתרה של תורה איננו ברור מספיק, והעונש הכרוך בכך הוא חמור במיוחד, והדבר דורש בירור.
הגמרא במסכת נדרים (סב,א) מרחיבה מעט בעניין זה וכך נאמר שם: 
"ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא, אמר לו: אוי לו לטרפון שזה הורגו! שמע ההוא גברא, שבקיה וערק. אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה. 
ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר: ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר: ובאו בה פריצים וחיללוה, כיון שפרצום נעשו חול - נעקר מן העולם, דכתיב: בה בליליא קטיל בלשצר, המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם - על אחת כמה וכמה. ורבי טרפון, כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה, אמאי צעריה ההוא גברא? משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לר' טרפון, סבר היינו דגנבן. אי הכי, אמאי ציער נפשיה? משום דרבי טרפון עשיר גדול הוה, והוה ליה לפייסו בדמים. 
תניא: לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו - שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא, שנאמר: קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר: דרכיה דרכי נועם, ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. 
רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם, ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו, וקל וחומר: ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול - נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה - על אחת כמה וכמה. 
אמר רבא: שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה, דכתיב: ועבדך ירא את ה' מנעוריו. אלא קשיא דר' טרפון! דעשיר גדול היה, והוה ליה לפייסיה בדמים. רבא רמי, כתיב: ועבדך ירא את ה' מנעוריו, וכתיב: יהללך זר ולא פיך! הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה. אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא, דכתיב: ובני דוד כהנים היו, מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש."
מדברי הגמרא למדנו שחומרת המשתמש בכתרה של תורה, היא מפני שהוא מחלל את התורה והופך אותה מדבר קדוש לדבר חולין, והוא חמור יותר מהמשתמש בכלי המקדש לדברי חולין.
הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות (ד,ה) כתב בהרחבה כנגד תלמידי חכמים הנוטלים שכר על לימוד תורה, וגם במשנה תורה בהלכות תלמוד תורה (ג,י) כתב בחריפות כנגד העוסק בתורה ומתפרנס מן הצדקה והביא על כך את דברי חז"ל לא לעשות את התורה קרדום לחפור ועטרה להתגדל, אולם רבותינו הראשונים והאחרונים האריכו לסתור את דברי הרמב"ם הללו מנימוקים שונים, ובכללם גם משום "עת לעשות לה', הפרו תורתך" וכדי שלא תשתכח תורה מישראל, וכדבריהם נהגו עד ימינו אנו.
יחד עם זאת, עלינו להכיר בחומרת השימוש בכתרה של תורה לדברי חולין, ובגמרא בנדרים ראינו שנדרשו מקורות מיוחדים להתיר לתלמיד חכם להציג את עצמו ככזה ולקבל זכויות מסוימות של קדימה, אבל בכל אופן אחר השימוש בכתרה של תורה למטרות חולין נותר בחומרתו.
השימוש בדורנו במושג "דעת תורה" לכל דבר ועניין כולל דברי חולין גמורים, לשיווק בנייני מגורים, קופות חולים, מוצרי צריכה שונים, מוסדות לימוד, קופות צדקה ועוד כהנה וכהנה הוא לכאורה בגדר שימוש בכתרה של תורה. ואילמלא דמיסתפינא הייתי אומר שאף השימוש המופרז ב"דעת תורה" במסגרת הבחירות המקומיות היא שימוש בכתרה של תורה, וחלילה שלא נענש כולנו בעונש החמור הכרוך בכך.

יום שני, 5 בנובמבר 2018

אל הדגל

בבחירות המקומיות שהתקיימו ביום שלישי האחרון, הצביעו למפלגת "דגל התורה" בירושלים למעלה מ-41,000 מצביעים, והביאו הישג חסר תקדים לנציגות החרדית-ליטאית בירושלים. ההצלחה הגדולה הזו, באה לאחר ההתפלגות של "בני תורה" עם למעלה מ-9,000 מצביעים, ולמרות הגידול של אלו המגדירים את עצמם "חרדים חדשים". "דגל התורה" הוכיחה אפוא את כוחה הגדול, למרות המאבקים הפנימיים בתוך המנהיגות הרבנית והפוליטית שלה. ברצוני לנסות בהזדמנות זו לאפיין את הכוחות הפועלים בתוכה כיום, שהביאו להישג הגדול הזה.
שנות לימודיי בישיבה קטנה "קול תורה" ובישיבה גדולה פוניבז' (תשמ"ח-תשנ"ו) היו שנותיה הראשונות של מפלגת "דגל התורה" בהנהגת הגרא"מ שך זצ"ל, באותן שנים היינו אני וחבריי בטוחים בצדקת הדרך של עולם הישיבות הליטאי וביתרונותיו הברורים על פני הציבור החסידי. הרבינו לעסוק בבירור שאלות יסודיות של "דעת תורה" ותפיסת עולם מפי סופרים ומפי ספרים, עם מבט תורני ופרספקטיבה היסטורית. ראינו בצבור החסידי ובמנהיגיו עממיות ושטחיות וחוסר הבנה של השאלות והאתגרים העומדים על הפרק. ההערצה העיוורת לאדמו"רים שמקבלים את תפקידם בירושה, וההסתמכות על הוראותיהם גם ללא נתינת הסבר וטעם, נתפסה בעינינו כחוסר רצינות.
כבר באותה תקופה, נשמעה הטענה שהרב שך עצמו מתחיל לקבל בציבור הליטאי יחס של אדמו"ר, אולם הדבר נתפס בעינינו כהערצה טבעית ומתבקשת ל"גדול הדור" שנטל על עצמו את הנהגת עולם הישיבות הליטאי, את עיצוב השקפת עולמם של תלמידי הישיבות הליטאיות, ואת הקמת המנגנונים הנדרשים לשם כך (עיתון, כשרות, מפלגה וכיו"ב).
ככל שחלפו השנים, נראה שהציבור הליטאי אימץ עוד ועוד מאפיינים של הציבור החסידי, ובמובן מסוים הציבור הליטאי הנו כיום יותר "חסידי" ממרבית הציבור החסידי. גדולי התורה (המכונים גם "גדולי הדור") נהפכו לאדמו"רים שהכול מייחלים לברכותיהם ולהוראותיהם בכל דבר ועניין, וסיפורי "מופתים" נקשרים בשמם בכל עת ובכל שעה. גדולי התורה אינם נדרשים כבר לנמק את הוראותיהם, ואינם עסוקים בבירור לימוד והוראת סוגיות של "דעת תורה" בענייני השעה. מקורביהם וצאצאיהם נהנים ממעמד מיוחד, ושררתם עוברת במידה מסוימת ליוצאי חלציהם.
הגרא"מ שך זצ"ל וחברו הגרי"י קנייבסקי "הסטייפלר" זצ"ל, נימקו את דעותיהם בכל עניין בענייני ציבור בכתב ובעל פה, וממילא ניתן היה לדון בדברים לכאן ולכאן. בעוד ממשיכי דרכם מנהיגים את הציבור כמשה מפי הגבורה, ובשל כך לא ניתן כמובן לערער ולפקפק על הדברים, וכל המבקש לעשות זאת נידון ברותחין ומוקע מן הציבור ככופר בעיקר וכאפיקורוס. 
קודם ליצירת המנגנונים, הייתה בחירת גדולי התורה נעשית במידה רבה ע"י הציבור, אולם משקמו המנגנונים הרי הם בוחרים את גדולי התורה עפ"י שיקוליהם, והם מכתיבים לציבור מיהו הגדול שעל פיו יישק דבר. כמובן שהדבר נעשה בתחכום רב, ובאופן שהדברים יתקבלו על לב הציבור.
הבחירה של "דגל התורה" ו"יתד נאמן" בשנה האחרונה - לאחר פטירתו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל - להעמיד בראש הציבור הליטאי את הגר"ח קנייבסקי שליט"א ואת הגרי"ג אידלשטיין שליט"א ראש ישיבת פוניבז', היא המחשה טובה מאוד לאופן שבו המנגנונים עובדים. 
הרב חיים קנייבסקי
ר' חיים קנייבסקי שליט"א מפורסם כבר עשרות שנים כתלמיד חכם ושקדן מופלג שכל עתותיו מוקדשות ללימוד תורה, שידיו רב לו בכל חלקי התורה, מחברם של ספרים חשובים, משיב תשובות (קצרצרות) לרבבות שואלים, ונודע בצדקותו ובברכותיו. יחד עם זאת, מפורסמת גם העובדה שאין לו שיג ושיח עם עולם המעשה, לא בענייני ציבור ולא בענייני ממון וכל כיו"ב, ואגדות רבות שנקשרו בשמו מתארות זאת היטב. דמותו של ר' חיים הפכה לאייקון נערץ בקרב כלל היהדות החרדית לגווניה, ושמו ותמונתו מתנוססים על כל יוזמה של צדקה וחסד וכיו"ב. לאור זאת, הבחירה של המנגנונים בר' חיים כמנהיג היא מושלמת, שכן הוא משמש עבורם כ"חותמת גומי" לכל דבר ועניין, כשאיש לא יעז לערער על דבריו וכל התבטאות בעניין תיתפס כחילול הקודש.    
הרב גרשון אידלשטיין
ר' גרשון אידלשטיין שליט"א ראש ישיבת פוניבז' הוא תלמיד חכם גדול נחבא אל הכלים, שכל ימיו עסק בהרבצת תורה בשקט ובענווה. דבריו ושיעוריו נאמרים תמיד בטון שקט, ורק תלמידים מעטים זכו במהלך השנים לקרבתו. הוא לא עסק מעולם בענייני ציבור, עד שלב מסוים שבו הוא התערב במחלוקת הגדולה בישיבת פוניבז', ומאז הוא נעשה למנהיג של אחד הפלגים בישיבה. ר' גרשון מצטיין בחשיבה מסודרת הגיונית וישרה, הן בלימוד והן בענייני דעלמא, אולם גילו אופיו וחוסר ניסיונו מעלים לדעתי חשש סביר, שהוא משמש גם כן בעיקר ככלי לאשרור מהלכים של המנהיגות הפוליטית, ובוודאי שאיננו יוזם ומוביל מהלכים מעצמו. הבחירה בו מיוחסת לגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וככל הנראה מקורביו הם שהובילו את המהלך.
בזירה הירושלמית של "דגל התורה" מובילים את המהלכים שני גדולי תורה מדרג ב', הרב דוד כהן שליט"א ראש ישיבת "חברון", והרב ברוך סולוביצ'יק ראש ישיבת "תורת זאב".
הרב דוד כהן
ר' דוד כהן שליט"א הוא תלמיד חכם בעל כישרון גדול, המתבטא בהבנתו בתחומים רבים ומגוונים. שיעוריו וספריו התורניים עוסקים הן בלמדנות ישיבתית מובהקת בסוגיות הש"ס, והן בדברי אגדה ומחשבת ישראל בבקיאות רבה וביכולת מופלאה לקשר בין נושאים שונים ומקורות רבים. יחד עם זאת, הוא מבין היטב ומרבה לעסוק בענייני מוסדות, כספים, שידוכים, בריאות, פוליטיקה, חינוך ועוד כהנה וכהנה. ר' דוד הנו בעל מוטיבציות גבוהות להגיע לעמדת שליטה והנהגה, והוא אכן נוחל בתחום זה הצלחה רבה. הוא מכהן כבר כמה שנים כחבר הצעיר ביותר ב"מועצת גדול התורה" של "דגל התורה", והוא מעורב באופן אישי בכל הפעילות של המפלגה בירושלים. לשם כך, הוא מזהה תמיד את מוקדי הכוח הנכונים, ופועל באופן שיטתי להשיג את מטרתו. הוא מרבה להשתמש בשפה אידאולוגית, וכל דבר ועניין מתורגם אצלו למונחים רוחניים, כך גם הבחירות לעירייה הפכו אצלו ליסודות הדת והיהדות.
הרב ברוך סולוביצ'יק
ר' ברוך סולוביצ'יק שליט"א הוא ראש ישיבה מצליחה, ששמו לא היה מוכר כמעט מחוץ לעולם הישיבות והוא עצמו לא עסק בענייני ציבור עד לאחרונה. לפני שנתיים הוא התבקש ע"י הגראי"ל שטיינמן זצ"ל להיכנס בעובי הקורה בענייני "דגל התורה" בירושלים, ומאז הוא גילה כישורים מיוחדים. הוא ניהל מו"מ עם ראש עיריית ירושלים היוצא ניר ברקת, והגיע אתו לסיכומים בנוגע לשלל נושאים ובעיקר בענייני הקצאות ומבנים. בבחירות האחרונות הוא הופיע כמדומני לראשונה באופן פומבי, והרטוריקה שלו עוסקת בעיקר בהיבטים של ייצוג הוגן וחלוקת משאבים הוגנת. הוא איננו מדבר בשפה אידאולוגית, ונראה שגם איננו מחפש מאבקים על רקע דתי והשקפתי. לעת עתה, לא נראה שהוא מבקש להגיע לעמדת הנהגה רוחנית.
הנאמנות הרבה של הציבור הליטאי ל"דגל התורה" שבאה לידי ביטוי בבחירות אלו, מלמדת על כך שהמהלך של הגרא"מ שך זצ"ל למיסוד עולם הישיבות הליטאי הצליח באופן מעורר השתאות לשלושים שנה קדימה, ושהמנגנונים הללו מצליחים ליצור תודעה של המשכיות הן לתחושת ההשתייכות והן למושג "דעת תורה" שבמובן מסוים אף התעצם מאותם ימים והפך לאמונה ללא סייג בהוראות הרבנים, גם כשידוע כיצד הן ניתנות.

יום חמישי, 1 בנובמבר 2018

עידן "הטוב המשותף" בקהילה החרדית

בשורות אלו, אני מבקש לשרטט בקצרה את ההתפתחות של הקהילה החרדית ב-70 השנים האחרונות.

שלב א' - שנות ה-40 וה-50 (קום המדינה)
מיעוט בסכנת הכחדה - הציבור החרדי בארץ ישראל היה מיעוט קטן, שבעיני רבים ואולי אף בעיני עצמו היה נתון בסכנה הכחדה. המודרנה החילוניות והציונות שסחפו במשך שנים רבות את לבם של בני הנוער בעולם היהודי באירופה בארצות צפון אפריקה ובמזרח התיכון, המשיכו גם בארץ ישראל לאיים על המשך קיומה של היהדות החרדית. גדולי התורה, ראשי הישיבות והאדמו"רים, נדרשו לקרב מאסף בשביל למשוך את בני הנוער לקרוא תיגר על הסחף, ולהכריז על עצמאות והתבדלות וגאוות יחידה, להקמת עולם הישיבות ועולם החסידות, לממש את הבלתי יאומן. ראשי המדינה ומפא"י נתפסו כאויבי היהדות והדת, המבקשים לכלות את הכל.

שלב ב' - שנות ה-60 וה-70 (שלטון מפא"י)
מיעוט נרדף - עולם הישיבות ועולם החסידות התבססו והתרחבו בישראל באופן הדרגתי, חרף העוינות שהורגשה כלפיהם מהחברה הישראלית החילונית ומשלטון מפא"י. תודעת הנרדפות ותודעת השליחות להפיץ את דבר ה', חישלה את רוחם וגרמה לבוגרי הישיבות לפעול להרחבת גבולות היהדות בכל רחבי הארץ, בשיעורי תורה, בהקמת מוסדות וכיו"ב, במסירות נפש.

שלב ג' - שנות ה-80 וה-90 (שלטון הליכוד)
גידול ופריחה - ההצטרפות של החרדים לקואליציה של מנחם בגין ב-1977, הביאה לפריחה חסרת תקדים של עולם הישיבות החרדי ועולם החסידות, ולצמיחתם המהירה של הקהילה החרדית הספרדית עולם התורה הספרדי. החרדים חשו שותפים (בעיקר עם הימין ועם הציונות הדתית) במדינה מבחינה אזרחית, למרות התבדלותם מבחינה תרבותית. הקמת ש"ס ב-1984 וההצלחות של המפלגות החרדיות במערכות הבחירות הארציות והמוניציפליות, הביאו לתחושת גאווה ורווחה גדולה. מהצד החילוני (בעיקר מהשמאל) התחילו להישמע קולות של פחד משינוי פניה של המדינה ושל המרחב הציבורי, דיבורים על "כפיה דתית" נשמעו ממפלגות שונות, וכן על ההשתמטות של החרדים מגיוס לצה"ל. עלייתו של אהוד ברק לשלטון ב-1999, נתפסה כהזדמנות להחזיר את הגלגל אחורה וניסיון להוביל "מהפכה חילונית", אולם הייתה זו תקופה קצרת ימים.

שלב ד' - שנות ה-2000
התבססות ושליטה - הקהילה החרדית הפכה כבר ממיעוט זניח ונרדף למיעוט ניכר ומשמעותי בחברה הישראלית, שלא ניתן להתעלם ממנו מצרכיו ומאתגריו. במקומות מסוימים נעשו החרדים רוב או לכל הפחות מיעוט ניכר, וקיבלו תפקידים שלטוניים. המעבר מקבוצת מיעוט הנאבקת על קיומה ועל דרכה, למיעוט בעל עמדת השפעה ולעתים אפילו לרוב, הציב אתגרים רבים ומגוונים. הקונפליקטים בענייני דת ומדינה במישור הארצי והמקומי, נעשו תכופים מאוד. מפלגות ארציות ומקומיות שמו על דגלם את המאבק בחוסר השוויון לטענתן בחלוקת משאבים, ובנטל הכלכלי והביטחוני. המפלגות החרדיות נזעקו להגן ולשמר את אורחות חייהם, ואת מה שנתפס בעיניהם כשימור ה"סטטוס קוו" בעייני דת ומדינה.

שלב ה' - השלב הבא
שותפות - הקהילה החרדית היא גדולה ואיתנה והיא תישאר כאן לאורך ימים ושנים, ואת המציאות הזו נראה שהחברה הישראלית ברובה הגדול הפנימה . גם יתר הקבוצות בחברה הישראלית גדולות ואיתנות, ועל הקהילה החרדית להכיר במציאות זו. ההכרה ההדדית מחייבת גם כבוד הדדי וגם הבנה הדדית, וחיפוש דרך לשיתוף פעולה למען העתיד המשותף של כולנו בארץ הזו ובמדינה הזו. רק כך, נוכל לחיות את חיינו ללא מאבקים אינסופיים, וחוסר הבנה ותקשורת.

התיאור הזה הוא כמובן כוללני ופשטני, אבל נראה לי שיש בו הרבה מן האמת. הוא רלוונטי בעיניי, גם ברמה הארצית וגם ברמה המקומית.

ולאחר ההקדמה הארוכה הזו, אני מגיע לענייני השעה. הפוליטיקה המחנאית והסקטוריאלית שליוותה את מדינת ישראל שנים רבות, מפנה את מקומה בשנים האחרונות לפוליטיקה של "טוב משותף", שבו חוברים אנשים מקבוצות אוכלוסיה שונות, ומחפשים את הדרך הנכונה לחיים משותפים שיתנו מענה לצרכים של כל קבוצה.

זוהי הפוליטיקה שהובילה אתמול לבחירתה של עליזה בלוך לראשות העיר בית שמש, וכולי תקוה שזו הפוליטיקה שתביא בעוד כשבועיים לבחירתו של עופר ברקוביץ לראשות העיר ירושלים.

יום שלישי, 30 באוקטובר 2018

על פוליטיקה זהות והזדהות

ההתעניינות בפוליטיקה של גברים בקהילה החרדית בכלל ובקרב בני ישיבות בפרט, גדולה כמדומני בהרבה מההתעניינות בפוליטיקה בקרב כלל הציבור. הדבר ניכר באופן קבוע בתקשורת החרדית לגווניה (עיתונות, ערוצי רדיו ואתרי אינטרנט) ובנושאי השיחה הרווחים בקהילה החרדית. הדבר בא לידי ביטוי גדול יותר בתקופת בחירות לכנסת או לרשויות המקומיות, כשהתקשורת החרדית כולה מגויסת לנושא, ושיעור ההצבעה של הקהילה החרדית בבחירות גבוה בהרבה משיעור ההצבעה בכלל החברה בישראל. ברצוני לברר, מהו הגורם למעורבות הפוליטית הגבוהה כל כך? כמדומני שניתן למצוא לכך מספר הסברים, ואני מבקש להתייחס לשניים מהם.
  1. היעדר תחומי עניין לגיטימיים - בכלל החברה ישנם תחומי עניינים רבים כדוגמת ספורט, מוזיקה, סרטים, הצגות, מדע, טכנולוגיה, רכבים, לבוש, מזון ועוד כיו"ב, בעוד שבקרב הגברים בקהילה החרדית בכלל ובקרב בחורי הישיבות בפרט מרבית הנושאים הללו אינם רלוונטיים מסיבות שונות, והפוליטיקה הפנימית והחיצונית נותרת כנושא עניין כמעט יחיד מעבר לנושאים תורניים.
    חשוב לציין שהעיסוק בפוליטיקה כולל הרבה פרשנות על מהלכים שונים של פוליטיקאים שונים, והשערות רבות עם סברות וחשבונות לגבי העתיד, והדבר מתאים מאוד ליכולות הלמדניות של תלמידי ישיבות המורגלים בניתוח סוגיות למדניות.
  2. המפלגות החרדיות כמגדיר זהות - הקהילה החרדית על חוגיה ועדותיה השונים, ניכרת בהגדרות ומאפיינים שנועדו לבדל בין הקהילה החרדית ליתר החברה הישראלית ובין הקבוצות השונות המרכיבות אותה. הזהות הייחודית לקהילה החרדית בכלל ולכל תת-קבוצה בתוכה, מחייבת כל יחיד בקהילה החרדית לשייך את עצמו לקבוצה מוגדרת ולהתאים את אורחות חייו ואת השקפת עולמו לאותה קבוצה.
    המפלגות החרדיות והמנהיגות הרוחנית והפוליטית שלהן, מהוות את הסמל המובהק ביותר של הקהילה החרדית בכלל ושל כל אחת מהקבוצות המרכיבות אותה. ניתן לראות כיצד כל חלוקה פנימית בקהילה החרדית, באה לידי ביטוי גם במפלגות החרדיות ובמנהיגות הרבנית והפוליטית. ההצבעה לבחירות היא אפוא מבחן השתייכות ונאמנות לקבוצה ולמנהיגות שלה.
בין השינויים המתחוללים בקהילה החרדית בשנים האחרונות, ניתן לזהות דור חרדי צעיר שאורחות חייו שונים במידה כזו או אחרת מהנורמות המקובלות בכלל הקהילה החרדית, הבאה לידי ביטוי בפתיחות גבוהה יותר למודרנה ולחברה הישראלית, אולם כשמדובר על הצבעה בבחירות ניתן לזהות לדעתי בתוך קבוצה זו שתי מגמות הפוכות.
  1. התייצבות לדגל והצבעה מסורתית - ניתן לראות הרבה "חרדים מודרניים" שאורח חייהם פתוח בהרבה מהמקובל בקהילה החרדית, אולם בכל הנוגע להצבעה בבחירות חשוב להם לבטא נאמנות מוחלטת לקהילה החרדית ולמנהיגותה הרוחנית. נראה שעבורם ההצבעה למפלגות החרדיות הוותיקות היא מעין "מס חבר" זול יחסית, המצדיק את זהותם החרדית ומוכיח את נאמנותם.
  2. קריאה לייצוג פוליטי אלטרנטיבי - בקרב "החרדים החדשים" ניתן למצוא אכזבה רבה וחוסר אמון במפלגות החרדיות הוותיקות, ותחושה שהן אינן דואגות לאינטרסים שלהם בתחומי חינוך, תעסוקה, השכלה, חברה וכיו"ב, ולעתים אף פוגעות בהם במכוון. צעירים אלו מבקשים אלטרנטיבה במפלגות שונות, תמורת התחייבות לדאוג לצרכים הייחודיים שלהם.