בעשור האחרון, אנו עדים להתפתחותה של קבוצה גדלה והולכת של פעילים חברתיים חרדים בעלי מודעות גבוהה, המבקשים לפעול במגוון רחב של תחומים לטובת הקהילה החרדית.
בעיניי, נקודת הציון החשובה בעניין זה היא פתיחתה של תכנית למנהיגות חרדית ע"י גב' נעמי פרל ממכון מנדל בדיוק לפני 10 שנים, שבשלב מאוחר יותר גם פתחה את תכנית "שלוחי ציבור" באוניברסיטה העברית. שתי התכנית הללו נועדו להעניק ראיה רחבה וכלים מקצועיים לפעילים חברתיים חרדים, ועד היום השתתפו בהם למעלה מ-200 עמיתים ועמיתות.
עם השנים קמו תכניות נוספות, ע"י "קרן תקווה" וע"י גופים נוספים, וכיום יש כבר מאות רבות של פעילים חברתיים חרדים במגוון תחומים.
לפני 3 שנים התקיים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" כנס תחת הכותרת "מנהיגות אזרחית בקהילה החרדית", ולפני כחודשיים פורסם במכון מחקר חדש תחת הכותרת "מובילי דרך: מנהיגות אזרחית חדשה בחברה החרדית" (https://www.idi.org.il/books/31260).
רבות דובר על היחס של כלל הקהילה החרדית ושל המנהיגות החרדית הציבורית והרבנית לתהליכים הללו, וברצוני להציע כעת אבחנה שנראה לי שעד כה לא ראיתי כמעט שמתייחסים אליה, והיא נראית לי חשובה מאוד להבנת העניין.
אני סבור שאת רוב הפעילות של היזמים החברתיים החרדים ניתן לסווג לשתי קטגוריות מרכזית:
- השתלבות זהירה במרחב הכללי והמודרני
- סיוע לחלשים
בקטגוריה הראשונה, מדובר על השתלבות של חרדים בעבודה, בלימודים אקדמיים ו/או מקצועיים, בצה"ל ובשירות האזרחי, בלימודי ליב"ה בחינוך החרדי, בשימוש באינטרנט ובסמארטפונים, במפגש עם כלל החברה הישראלית וכיו"ב.
בקטגוריה השנייה, מדובר בסיוע לעניים, חולים, נכים, משפחות חד הוריות, נפגעי אלימות, מופלים לרעה, בעלי תשובה, עולים, נערים נושרים, נשים גרושות וכיו"ב.
ברמה ההצהרתית נראה שלקהילה החרדית יש בעיה מסוימת עם הקטגוריה הראשונה בשל החשש מהסכנות הרוחניות הטמונות בפתיחות, אבל היא מקבלת בברכה את הקטגוריה השנייה, ואני מבקש לטעון שההפך הוא הנכון.
הקהילה החרדית מבינה את הצורך בפתיחות זהירה, ולמרות כל החששות היא מקבלת בברכה את השינויים במגוון תחומים ואת אלו שפועלים בהם. אולם הפעילות למען החלשים והפגיעים, היא פעמים רבות כנגד בעלי כוח ושררה, וכאן הם מרגישים מאוימים, והם יעשו כל שביכולתם לפגוע באלו שמאיימים על כוחם ומעמדם.
בשל כך, יזמים חברתיים חרדים שעוסקים בקטגוריה הראשונה, גם אם יתנגדו לדרכם ברמה ההצהרתית, הרי שפעולותיהם בדרך כלל אינן נתפסות כחותרות תחת מוקדי הכוח הקיימים, ויצליחו להגיע אתם ל"סטטוס קוו" מסוים. אולם יזמים חברתיים שפועלים בקטגוריה השניה, נתפסים כמאיימים תחת הסדר החברתי הנוכחי, וגם אם לא יצאו נגדם ברמה ההצהרתית, הם יתקלו בדרכם בהרבה יותר מכשולים וסנקציות ברמה האישית וברמה הציבורית.
כך לדוגמה, אני סבור שהצעדים החריפים שננקטו כנגד ידידי עו"ד יואב ללום מאז "פרשת עמנואל", הן בעיקר בשל האיום שנשקף מפעילותו לבעלי הכוח והשררה.
הסתפקתי כעת בדוגמה אחת מיני רבות, ותן לחכם ויחכם עוד.
באופן אישי, אני מאמין שהחשיבות לפעול בקטגוריה השנייה גדולה הרבה יותר, ואסיים בלשונו של הרמב"ם אודות אחת המעלות הנדרשות מכל דיין:
ובכלל אנשי חיל, שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כענין שנאמר: "ויקם משה ויושיען". (הלכות סנהדרין ב,ז).
