פורסם באתר "כיכר השבת" https://www.kikar.co.il/340978.html
נכתב לרגל הוצאתו לאור של מגזין "המקום" מס' 2 שעוסק בסוגיית הקהילה
רבות נכתב ונאמר על השינויים המתחוללים כבר למעלה מעשור בקהילה החרדית בישראל, בתעסוקה, בלימודים מקצועיים או אקדמיים, בשירות צבאי או אזרחי, במעורבות בחברה הישראלית, בחשיפה לטכנולוגיה וכיו"ב. שמות שונים ניתנו לצעירים הללו, כדוגמת "חרדים חדשים" / "חרדים ישראלים" ועוד כהנה וכהנה. התקשורת והמחקר האקדמי, עסקו בתופעה זו בהיבטים שונים, וניסו לשער את היקפה בהווה ובעתיד, ואת השלכותיה על כלל הקהילה החרדית.
באופן אישי, הייתי מעורב בתהליכים הללו למעלה מ-16 שנים. בשנים הללו עסקתי בהשתלבות חרדים בתעסוקה, בלימודים אקדמיים, בשירות צבאי, בשירות אזרחי, ובהקמת ישיבה תיכונית חרדית. במקביל, כתבתי ופרסמתי מאמרים רבים בנידון בתקשורת החרדית, ופוסטים והודעות בפורומים וברשתות החברתיות. בתקופה זו פגשתי מאות רבות של צעירים בשלבים שונים של שינוי, וניסיתי כמיטב יכולתי לסייע להם בגשמיות וברוחניות.
כפי שאני רואה את הדברים, ישנם כיום עשרות אלפי צעירים חרדים, שנמצאים במבוכה לגבי זהותם החברתית. הם רואים את עצמם כחרדים, בכך שהם מחזיקים במרבית הערכים שעליהם הם התחנכו, אבל למרות זאת הם חשים זרות וחוסר שייכות בחברה החרדית שבה הם גדלו. הם מתקשים למצוא שותפים לדרך ולדעה, והם נבוכים לגבי השקפת עולמם בנוגע לנושאים רבים, והם מרגישים במקרים רבים שמשפחתם רבותיהם וחבריהם אינם מבינים לליבם.
למרות שהם מזדהים במידה רבה עם הצורך בשילוב של תורה עם דרך ארץ, הציונות הדתית בישראל איננה מהווה עבור רובם מודל לחיקוי, כמדומני מפני שהם אינם מוצאים את עצמם מאמצים את השקפת העולם האמונית מבית מדרשו של הראי"ה קוק זצ"ל אודות היחס לציונות ולמדינת ישראל.
המשימה החשובה ביותר עבור הצעירים הללו, היא הקמת קהילות חדשות שבהן הם ישלבו ידיים ויממשו באופן מוחשי את מאמר חז"ל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", באופן דומה לקהילות החרדיות בחו"ל, ולקהילות של "פועלי אגודת ישראל" שכבר כמעט נעלמו מן העולם. אולם הקושי הגדול בהגשמת מטרה זו, הוא הצורך החיוני במנהיגות תורנית עבור קהילות אלו.
כל קהילה כזו, נדרשת לרב תלמיד חכם בעל שיעור קומה, שיבין היטב לליבם ולצרכיהם של בני הקהילה, יקשיב ללבטיהם ולמצוקותיהם, וידע לנווט אותם ואת משפחתם בדרכם החדשה, והמציאות היא שרבנים כאלו נער יספרם. תלמידי חכמים רבים נמצאים באוהלה של תורה בבתי המדרש החרדים, אולם רובם ככולם אינם מבינים את עולמם ואת שפתם של אלו שיצאו זה מכבר מבית המדרש לעולמות שונים.
זהו האתגר הגדול העומד בפנינו בעת הזאת, למצוא את הדרך להכשיר תלמידי חכמים הספונים באוהלה של תורה, להבין ולהכיר את עולמם של אחיהם המבקשים לעצמם רועים נאמנים.
בעניין זה יש להביא את דברי תנא דבי אליהו (אליהו רבא פרק י"א) "ושמא תאמר אותם שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עימהם, לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירות ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל. וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ושתיים ובשלוש, עד שיתישבו ישראל בארצם. כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה בעולמות כולם שברא מסוף העולם ועד סופו. והם לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו וליינו ולשדהו. ואומרים שלום עלייך נפשי - כדי שלא להרבות עליהם את הטורח".
את מאמר חז"ל זה הביא הסבא מסלבודקה זצ"ל בפתיחתו לספר "עץ פרי" שיצא לאור לפני 140 שנה, בזמן הקמת "כולל פרושים" בקובנה שנועד להכשרת מורי הוראה בישראל.
