חפש בבלוג זה

יום חמישי, 18 באפריל 2019

החירות לחקור ולשאול

פורסם בעיתון "יום ליום"

בליל הסדר אנו חוגגים בכל שנה את יציאתנו מעבדות לחירות, ואת הפיכתנו מעבדי פרעה לעם של בני חורין עובדי ה'. את המאורע ההיסטורי הזה, אנו מציינים בעיקר בסיפור יציאת מצרים באריכות רבה, על השעבוד הגשמי והרוחני שהיינו בו, ועל יציאתנו באותות ובמופתים מהכבלים הגשמיים והרוחניים. את הסיפור הזה ציוו חז"ל לספר בדרך של שאלה ותשובה ואמרו על כך "תנו רבנן: חכם בנו שואלו, ואם אינו חכם אשתו שואלתו, ואם לאו, הוא שואל לעצמו, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה" (פסחים קטז,א). לשם מה ציוו חכמים לספר את יציאת מצרים דווקא באופן זה?

ההבדל בין עבד לבן חורין בא לידי ביטוי באופנים שונים, אולם הדבר העיקרי איננו הקושי הפיזי שיש לעבד, מפני שלעיתים דווקא בן החורין נדרש לטרוח לפרנסתו ופרנסת משפחתו עוד יותר מהעבד. השוני המרכזי הוא שהעבד איננו תלוי ברצונו החופשי ובבחירתו, ואיננו יכול לשאול שאלה ולהטיל ספק במה שהוא עושה או איננו עושה, לשם מה הוא עושה אותם. לעומת זאת, בן החורין הוא אדון לעצמו, והוא יכול ונדרש לשאול על כל מעשה שלו מה מטרותיו? והאם הוא מעשה נכון וראוי? שמעתי בעבר מחבר ת"ח, שאת החירות הזו אנו באים אפוא לציין בשאילת השאלות מייד בפתיחתו של ליל הסדר.

הלילה הגדול הזה, הוא גם הזמן שנקבע לדורות לחינוך הילדים, התורה חזרה כמה פעמים על הציווי לספר לילדים על יציאת מצרים, וגם זה קשור כמובן לחירות מפני שהעבד איננו יכול לחנך את בניו כרצונו וכהבנתו. גם כאן אנחנו רואים את החשיבות לחנך את הילד לשאול שאלות, וחז"ל תיקנו דברים שונים בליל הדר על מנת לגרום לילד לשאול שאלות, מפני מה עושים כך וכך, ומדוע משנים את הסעודה מיתר סעודות השנה.

שאילת שאלות היא הבסיס לכל התפתחות אנושית, גם רוחנית גם מוסרית וגם גשמית. אברהם אבינו הגיע אל האמונה בה' על ידי שאילת שאלות על העולם והתנהלותו המופלאה, החכמים הגדולים הגיעו לידיעותיהם בכל התחומים והבנתם בזכות השאלות, וכמובן שכל ההתפתחות הטכנולוגית של העולם שסביבנו, הגיעה על ידי שאילת שאלות אינסופית. אחת המעלות של החכם במשנה באבות היא היותו "שואל כעניין".

שאילת השאלות מקורה בסקרנות וברצון לדעת ולהבין יותר ויותר. הרב ירוחם ליבוביץ זצ"ל המשגיח המפורסם בישיבת "מיר", היה מציין בשיחותיו את העובדה שמשה רבינו נבחר לגאול את עם ישראל בעקבות הסקרנות הרבה שלו, שכן התורה מספרת לנו "וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה" (שמות ג,ב-ג), ורק לאחר מכן הקב"ה התגלה אליו ושלח אותו לגאול את עם ישראל. 

הקרנות ושאילת השאלות היא אפוא הבסיס שעלינו להקנות לילדינו, ולמרבה הצער פעמים רבות אנחנו עושים דווקא את ההיפך. חשוב מאוד שנקדיש את הלילה הקדוש הזה, להקנות להם את התכונות החשובות הללו.

יום שני, 15 באפריל 2019

על מה אנחנו מתווכחים?

החברה הישראלית נחלקת בעמדותיה במגוון נושאים, בשאלות כלכליות, בשאלות ביטחוניות, בשאלות מדיניות, בשאלות של חוק ומשפט ובשאלות של דת ומדינה. בכל מערכת בחירות עולות לראש סדר היום הציבורי סוגיות אחרות, שעליהן נדרש הבוחר לתת את דעתו. כמדומני שבבחירות האחרונות היה קשה יותר למצוא מהו הנושא המרכזי, מלבד שאלת המועמדות לראשות הממשלה.

לתחושתי, השאלות שמעסיקות כיום את רוב החברה הישראלית, אינן שאלות כלכליות, או ביטחוניות, או מדיניות, או של חוק ומשפט, אלא שאלות של דת ומדינה, ותוצאות הבחירות משקפות פעם אחר פעם את העובדה שהחברה הישראלית מתחלקת בשאלות אלו לשתי קבוצות גדולות.
המחנה האחד (שרובו מסורתי / דתי / חרדי), רואה חשיבות עליונה בצביונה היהודי של המדינה. הוא מוכן לשם כך לוותר על חירויות הפרט, על השותפות של כלל החברה הישראלית בנטל הביטחוני והכלכלי, ועל זכויות המיעוטים הלאומיים במדינת ישראל. 

קבוצה זו מוכנה לוותר על גיוס חרדים לצה"ל, על לימודי ליב"ה בחינוך החרדי, על שיעורי השתתפות של חרדים בשוק העבודה. היא מאמינה בשימור וחיזוק הסטטוס-קוו בענייני שבת, כשרות, נישואין וגירושין, גיור, הכותל המערבי, מעמד האישה, בהתאם לעמדת הרבנות הראשית, על מנת לשמר את צביונה היהודי של המדינה, והיא איננה מודאגת ממצבם של מיעוטים לא-יהודים במדינת ישראל.

המחנה השני (שרובו חילוני), רואה חשיבות עליונה בצביונה הדמוקרטי והמערבי של המדינה. הוא מעוניין מצד אחד לדאוג לחירויות הפרט, ולזכויות מיעוטים, ומצד שני לדרוש מכל אזרחי המדינה שותפות מליאה בחובות ובזכויות.

קבוצה זו, רואה לנגד עיניה מזה למעלה מ-40 שנה (כמדומני מאז המהפך ב-1977) את החברה הישראלית מתרחקת והולכת לכיוון הנגדי, והיא אובדת עצות האם וכיצד ניתן לשנות את המגמה. הנתונים הדמוגרפיים והתהליכים הפוליטיים, אינם מבשרים טוב עבורה.

זהו להבנתי הרקע העיקרי לצמיחתו של המרכז בפוליטיקה הישראלית, זו היתה האג'נדה של "שינוי" בראשות טומי לפיד, ושל "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד, ושניהם הצליחו לתקופה מסוימת לשנות את הכיוון של השלטון לכיוונם, אבל בשני המקרים המטוטלת חזרה לצד הנגדי.

החלוקה המוכרת בין ימין לשמאל, די תואמת לחלוקה של הקבוצות שהצגתי, למרות שיש גם יוצאים מן הכלל. מפלגת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, היא דוגמה למפלגת ימין שבשאלות דת ומדינה נמנית על המחנה השני.

הציבור החרדי והציבור הדתי-לאומי, אינם תמימי דעה בשאלות של דת ומדינה וגם בציונות הדתית ניתן למצוא מנעד רחב של דעות, אבל בסופו של דבר העדפת העניין היהודי-לאומי על פני העניין הדמוקרטי-ליברלי, מוסכמת כמדומני על רוב מוחלט של הציבור הזה.

לדעתי, שני הצדדים טועים באותה טעות. הצד החילוני טועה במחשבה שניתן יהיה לשנות את המציאות באמצעות חקיקה כזו או אחרת, ואיננו מבין שחקיקה איננה משנה מציאות אלא מעצימה את תחושת האיום וההתגוננות. הצד החרדי/דתי טועה במחשבה שחקיקה דתית תאלץ את החילונים להתאים את חייהם האישיים או לפחות את המרחב הציבורי לחוק. התוצאה בינתיים היא ניכור וקיטוב הולך וגובר.

להבנתי, רק דיאלוג רציני ומעמיק, נוקב וכואב, יוכל לאפשר לנו להמשיך את חיינו המשותפים כאן. אבל לצערי, אינני יודע מהי הפלטפורמה המתאימה לכך, כשהפוליטיקה הישראלית הוכיחה כבר פעמים רבות שהיא לא יודעת לעשות זאת.

יום חמישי, 11 באפריל 2019

לבחור בטוב הקיים

פורסם בעיתון "יום ליום"

השבוע הלכו אזרחי ישראל לבחור את נציגיהם בכנסת לשנים הקרובות, ובפניהם עמדו מפלגות רבות שביקשו את קולם. למרות המבחר הגדול של מפלגות, נמצאו אנשים רבים במבוכה גדולה במי לבחור. בשאלות של דת ומדינה הם מזדהים עם מפלגה פלונית, אבל בענייני כלכלה הם דווקא מעוניינים במפלגה אלמונית, ובתחום המדיני והבטחוני הם חושבים שהדרך של המפלגה השלישית טובה יותר. במפלגה זו הם מוצאים רשימה מצוינת, אבל בחברתה עומד יו"ר מתאים יותר לניהול המדינה, ובשלישית מתנהל הליך דמוקרטי שנראה להם נכון יותר. בכל מפלגה ורשימה יש מעלות וחסרונות, והרבה אנשים התקשו להחליט למי לתת את קולם. בשל המבוכה, היו גם כאלו שנמנעו לחלוטין מבחירה בבחינת "שב ואל תעשה עדיף".

הבחירות לכנסת הן כמובן רק דוגמה אחת מתוך בחירות רבות שכל אחד ואחת מאיתנו נדרש אליהן בחייו, עלינו לבחור את דרכנו באורח חיים, בבחירת בן זוג, בתחום עיסוק, במקום מגורים, בחינוך הילדים, ובעוד מגוון רחב של החלטות חשובות ברוחניות ובגשמיות. פעמים רבות אנו מתקשים לבחור, היות ואנו רואים את החסרונות שבכל אפשרות, בעוד אנחנו מבקשים לבחור בדבר המושלם החף מכל חיסרון.

ישנו פתגם מפורסם "הטוב מאוד, הוא האויב של הטוב", והוא מבטא את הצורך של כל אחד מאיתנו להתפשר ולבחור באפשרות הטובה ביותר העומדת לפתחנו, ולא להמתין לאפשרות המושלמת שכלל לא בטוח שתבוא לידינו.

הדבר נכון גם על האדם עצמו, שיכיר בכך שהוא לא מושלם וילמד לקבל את עצמו כמות שהוא. לעתים, האדם מתייאש מעצמו מפני שהוא רואה שאיננו מצליח להיות מושלם, ולכן הוא מאבד עניין לעשות גם את מה שביכולתו לעשות. לשם כך אמר רבי טרפון "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה" (אבות ב,טז). ברוח זו ניתן למצוא עוד מאמרים רבים בחז"ל, שמצד אחד האדם נדרש לעשות ככל יכולתו, ומצד שני הוא אמור להכיר במגבלותיו.

בעניין זה ישנו סיפור יפה מאוד על רבי נפתלי אמסטרדם תלמידו של רבי ישראל מסלנט כפי שכתב אותו המשגיח הרב שלמה וולבה זצ"ל "רבי נפתלי אמר לרבו הגרי"ס "לו היה לי המוח של בעל "שאגת אריה" והלב של בעל "יסוד ושורש העבודה" ומידותיו של רבינו שליט"א אז הייתי עולה במעלת השלימות" ותשובת הגרי"ס הייתה "אתה במוחך ובלבבך ובמידותיך תוכל להגיע אל השלימות שלך" (עלי שור). 

אין פירושו של דבר שהאדם צריך להסתפק בבינוניות ולא לשאוף תמיד להיות טוב יותר, או לבחור את הבחירה הטובה ביותר, הכוונה היא שעל האדם להכיר בכך שבמצב הנתון עליו לעשות את הטוב ביותר הקיים, ולפעול ככל יכולתו לעתיד טוב יותר.

יהי רצון שנדע תמיד לבחור נכון בכל הבחירות החשובות של חיינו, שנצליח לעשות את הטוב שביכולתנו ולא להימנע בגלל שאיפתנו לדברים טובים יותר.

יום רביעי, 3 באפריל 2019

דרכים קצרות-ארוכות

פורסם במסגרת מכון "שחרית"

מערכת הבחירות שאנו נמצאים בה כעת, מציבה את הציבור הישראלי במבוכה גדולה. מאוד. מצד אחד, עומדות מפלגות עם מסרים ואנשים ראויים – חכמים, בעלי רקורד מרשים, מחויבים לחברה הישראלית. אולם, המפלגות הללו מתנהלות כסמי דיקטטורה ע"י מנהיג יחיד שעל פיו יישק דבר. מנגד, ישנן מפלגות שמתנהלות באופן דמוקרטי מרשים, הן בבחירת רשימות המועמדים באמצעות פריימריז והן במנגנונים מפלגתיים נוספים, אולם עמדותיהן ומועמדיהן מייצרים במקרים רבים הזדהות חלשה בקרב הציבור הישראלי.

בעבר, רשימות המפלגות נקבעו ע"י מנגנון מפלגתי פנימי של ועדה מסדרת או של חברי מרכז. עם השנים, עברה הבחירה לידי הציבור בשיטת הפריימריז, המחייבת את המועמדים להשקיע כסף רב בפרסום וביחסי ציבור, כדי לגרום לציבור רחב ככל האפשר להכיר אותם ולתמוך בהם. שיטה זו הרחיקה אנשים טובים וראויים שלא היו להם המשאבים הנדרשים ולא ראו את עצמם משקיעים את מיטב זמנם כוחם, כספם וכבודם כדי לזכות בתמיכת הציבור ו/או קבוצות אינטרס כאלו ואחרות.

כאן הגיעה זמנן של מפלגות היחיד – מפלגות אלו מצהירות בכל פעם על משהו חדש ומרענן, על ניקיון כפיים ויושר ועל שינוי חיובי מיידי בכל התחומים, והן מסוגלות להציג בקלות רבה נבחרת מרשימה של אנשים טובים וראויים בעלי חזון ומעש. ואכן, הציבור הישראלי תומך פעם אחר פעם במפלגות הללו שנראות רעננות ומבטיחות, לעומת המפלגות הישנות עם המנגנונים הנתפסים כמושחתים ומסואבים, עם פוליטיקאים שהצליחו להיבחר באמצעות כסף רב ותככים פוליטיים.

התוצאה היא שאנחנו לוקים בכפליים. במפלגות היחיד אכן יש אנשים טובים מאוד, אבל הם פעמים רבות חסרי ניסיון והבנה פוליטית, ובכל אופן הם בסופו של דבר כלי שרת בידיו של ראש המפלגה שמכריע באופן עצמאי בכל דבר ועניין – הוא קובע את סדר והרכב הרשימה, מחליט מי ייכנס ומי יצא, מי יתקדם ומי יסוג, מי ימונה לשר או לראשות ועדה ומה תהיה עמדת המפלגה בכל נושא שעל סדר היום הציבורי. לעומתן, במפלגות הוותיקות ישנם בדרך כלל אנשים יותר מנוסים מבחינה פוליטית, אולם הם נדרשים לזכות בכל פעם מחדש בתמיכת בוחריהם בפריימריז, מה שגורם פעמים רבות לפופוליזם במעשים ובדיבורים.

חז"ל מספרים בשם רבי יהושע בן חנניה את הסיפור הבא:
"פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו: 'באיזה דרך נלך לעיר?' אמר לי: 'זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין'. חזרתי לאחורי, אמרתי לו: 'בני, הלא אמרת לי קצרה?' אמר לי: 'ולא אמרתי לך ארוכה?' נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: 'אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם'." (עירובין נג,ב)

אינני מאמין במפלגות שקמות יש מאין ומנסות בבת אחת לשנות את העולם. סופן של מפלגות אלו ידוע והניסיון מלמד שהן כמו הקיקיון של יונה "שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד" (יונה ד,י). התיקון יוכל לבוא רק כשנוותר על "קיצורי דרך". כל מי שמעוניין לפעול למען הציבור בשדה הפוליטי, חייב להבין שהוא נדרש לרוץ למרחקים ארוכים לאורך זמן. הוא צריך לעמול קשה כדי להיבחר, לרכוש ידע הבנה וניסיון בתחום הפוליטי, ואם ברצונו לשנות דברים בחברה הישראלית עליו להתאזר בסבלנות רבה לתהליכים איטיים וארוכים.

חרדים יוצאים מן הכלל

הרב אריאב עוזר שליט"א
בשיחה שהתפרסמה לאחרונה (להאזנה, לקריאה), נשמע הרב אריאב עוזר שליט"א ראש ישיבת "אתרי" בירושלים מדבר בחריפות כנגד "החרדים המודרנים". הדבר היה לפלא בקרב רבים, היות וישיבת "אתרי" לאורך שנים מיועדת לבני משפחות חרדיות מודרניות. על מנת להבין את כוונתו, יש צורך להבין את ההתפלגות הפנימית בתוך הציבור החרדי המתאפיין בפתיחות יחסית לזרם המרכזי (מיינסטרים) החרדי.

ארבע מידות בחרדים היוצאים מן הכלל (מהזרם המרכזי)
  1. החרדים המודרנים - מדובר כבר בדור שני או שלישי של חרדים ששולחים את ילדיהם למוסדות עם לימודי ליב"ה מלאים, את בניהם ל"ישיבות תיכוניות חרדיות", ואת בנותיהם לתיכונים עם בגרות מלאה. הם אנשים עובדים ומשכילים ובעלי הכנסות גבוהות יחסית, חיים בפתיחות ובאינטרקציה עם החברה הישראלית, מקיימים מערכת יחסים של סטטוס-קוו עם המנהיגות הרבנית החרדית, של כבוד הדדי ושל תלות הדדית. הם תורמים לישיבות הגדולות הליטאיות, ובניהם מתקבלים אליהן. זוהי קבוצה קטנה ואליטיסטית, שאיננה גדילה כל כך מבחינה מספרית, מפני שחלק מילדיה נטמעים בזרם המרכזי החרדי. הדוגמה המובהקת והמוכרת לציבור זה, היא דמותו ומשפחתו של עו"ד יעקב וינרוט ז"ל.
  2. החרדים החדשים - דור ראשון לחרדיות מודרנית, רובם למדו בחינוך החרדי השמרני ללא לימודי ליב"ה, וניסו לפלס את דרכם לחיים במאמצים גדולים, לעבודה / ללימודים מקצועיים או אקדמיים / לשירות צבאי או אזרחי. פעמים רבות הם חווים קונפליקטים מול החברה שבה גדלו, ההורים, מול בן/בת הזוג, מול עצמם. הם מרגישים לא אחת אבודים, מבחינה כלכלית וחברתית. אין מי שידאג להם, הזרם המרכזי דוחה אותם, והחרדים המודרנים לא ממש מבינים לליבם. החשש הגדול שלי הוא שקבוצה זו תחלש מבחינה רוחנית, וחלקם יהיו ברבות הימים "חרדים לייט" או חרד"שים.
  3. חרדים ביקורתיים - בוגרי עולם הישיבות החרדי ובוגרות הסמינרים החרדים, שאינם מרוצים מהמצב הקיים בתחומים שונים, אולם מבקשים להישאר חלק בלתי נפרד מהקהילה שבה גדלו, ולנסות לשפר במידת האפשר מה שביכולתם לעשות, תוך זהירות מרבית שלא יפגעו בהם. הם מאמינים שהחברה החרדית היא עדיין המקום הטוב ביותר, וכל אפשרות אחרת היא גרועה יותר. נראה לי שזו המגמה הברורה של הרב דוד לייבל שליט"א ראש "אחוות תורה", וכמדומני שגם הרב דוד בלוך שליט"א מצדד בכך, למרות ביקורתו הרבה והנוקבת על המצב הקיים.
  4. חרדיות תורנית - חרדים המבקשים ליצור אלטרנטיבה חדשה לחרדיות, עם שמירה על העקרונות המקוריים של הקהילה החרדית, תוך התאמתם המעשית לאתגרי התקופה. בינתיים, אני מוצא כאן מתי מעט, נער יספרם.
דבריו של הרב עוזר כוונו אפוא לקבוצה השניה, בעוד שתלמידי הישיבה לאורך שנים משתייכים לקבוצה הראשונה.