לרגל שמחה משפחתית, שבתתי בשבת האחרונה עם רעייתי בעיר בני ברק, ואני מבקש לשתף אתכם בתחושותיי ומחשבותיי משבת זו.
התארחנו בבית משפחה של ידידים חסידי גור, שם אכלנו בליל שבת ובסעודה שלישית, ואת סעודת הבוקר עם "שבע ברכות" סעדנו עם בני משפחתי.
בליל שבת ובשבת בבוקר התפללתי בישיבת פוניבז' (באוהל קדושים), בה למדתי לפני למעלה מ-20 שנה. בשבת אחר הצהריים למדתי והתפללתי מנחה באחד מבתי הכנסת "חניכי הישיבות" הפזורים בעיר.
התפילות בישיבה וההליכה ברחובות הסמוכים לישיבה, החזירו אותי למעלה מעשרים שנה אחורה.
למרות היעדרותם של ראשי הישיבה הגרא"מ שך והגר"ד פוברסקי זצ"ל שהסתלקו מאז לבית עולמם וכניסתם של רבנים חדשים כמו הגר"ד לוי והגרח"פ ברמן שליט"א, ולמרות שהתפילות התקיימו ב"אוהל קדושים" ולא בבית המדרש הגדול (בשל המחלוקת הגדולה בישיבה), הייתה לי תחושה שהזמן עמד מלכת. תלמידי הישיבה בהווה נדמו לי בדיוק כפי שנראינו אני וחבריי בתקופת לימודיי, ארונות הספרים גם הם נראים בדיוק אותו דבר, וגם המבנים והריהוט כולו לא עברו ככל הנראה שינויים גדולים מאותם ימים (אם כי ראיתי שלחדרי בפנימיה נוסף מזגן).
סדרי התפילה, המנגינה, הקצב, הכיבודים, אמירת קדיש דרבנן ע"י ראש הישיבה הגרב"ד (ר' בערל) פוברסקי שליט"א, אמירת "גוט שאבעס" לראשי הישיבה לאחר התפילה, ואפילו עמידתו והליכתו של המתמיד המופלא הרב חיים ברמן שליט"א והקדיש יתום שלו לאחר עלינו לשבח, נותרו באותו מקום ובאותה צורה כפי שהיה.
בתי המדרש הרבים שבסביבה שבהם למדתי במהלך השנים, כולל חזון איש, כולל הלפרין, אוהל יעקב, יוצאי חברון, נראו גם הם באותו מצב כמו שזכרתי אותם.
תחושת הזמן שעמד מלכת, הביאה אותי להרהר במאפייניה של העיר הזו שבה שהיתי חמש שנים נפלאות ומשמעותיות בחיי. מה יש בה בעיר הזו יותר מערים אחרות?
תורה - הייתי בימי חיי במקומות שונים והכרתי תלמידי חכמים רבים, אולם נדמה לי שהעיר בני ברק זכאית בצדק לכינוי "עיר התורה". האווירה בה ספוגה אהבת תורה במובן הפשוט ביותר, ניתן להסתובב ברחובה של עיר ולמצוא אנשים נלחמים במלחמתה של תורה, וכמובן שבכל צעד ושעל ניתן להיכנס לכל בית כנסת ובית מדרש ולמצוא אנשים בכל הגילאים עוסקים בתורה.
הסתפקות במועט - למרות שיש בבני ברק אנשים ממעמדות שונים, נראה לי שניתן לחוש בכל מקום את הפשטות והצניעות. האנשים, הלבוש, הבתים והריהוט, משדרים בעיניי שביעות רצון מהפשטות ללא גינונים מיותרים.
אם יש בעיר מעלות כה גדולות, מה קשה לי בבני ברק?
בועה - התחושה השוררת בבני ברק היא שכל העולם נמצא כאן, וכל מה שמחוצה לה איננו אלא הבל הבלים. זהו בוודאי היחס לכל דבר שאיננו מעולמה של תורה, אבל כמדומני שהדבר נכון גם כלפי יהודים שומרי תורה אחרים ואפילו לתלמידי חכמים ובתי מדרש במקומות אחרים. אני מלא הערכה וכבוד לכל מי שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, אבל באופן אישי אני מתקשה למצוא אתו שפה משותפת.
מה בכל זאת השתנה בבני ברק?
שמתי לב שנבנו בה הרבה בנייני דירות חדשים, שככל הנראה החליפו מבנים ישנים. אולם הדבר הבולט ביותר אלו אלפי קופות צדקה בכל פינה, בתחנות האוטובוסים, במעברי החציה, על הגדרות, על עמודים ועוד כהנה וכהנה, וכמובן תמונתו של הגר"ח קנייבסקי כמעט על כולן.
איך נראית בני ברק שלכם/ן? מעניין אותי לדעת אם היא דומה לשלי או שונה לחלוטין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה