חפש בבלוג זה

יום שלישי, 12 ביוני 2018

מעמד האברכים

מאמר מערכת ב"יתד נאמן"
את הפולמוס סביב היחס לחרדים העובדים, יש לראות לדעתי בפרספקטיבה היסטורית, בהבנת המהלך של הקמת "חברת הלומדים" החרדית במדינת ישראל בשבעים השנים האחרונות.
הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה ר"ט) מנה את המצווה "לכבד את החכמים" ובספר "החינוך" (מצוה רנ"ז) כתב  על מצווה זו "משורשי המצוה לפי שעיקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה" ובסיום דבריו שם כתב "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ביטל עשה ועונשו גדול, למען כי זה יסוד חזק בדת".
מצבו הרוחני של עם ישראל לאורך ההיסטוריה היה בהתאם למעמדם של החכמים, ובזמן שזלזלו בהם ובדבריהם נתקיים בנו "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹקים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא" (דברי הימים ב לו,טז).
במאתיים השנים האחרונות, מאז הקמת ישיבות וולאז'ין "אם הישיבות", נעשו הישיבות למקום הגידול והצמיחה העיקרי של המנהיגות הרבנית והדתית בעם ישראל, ובלשונו של חיים נחמן ביאליק "בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה". אולם גם כאן ידענו תקופות של עליות ומורדות במעמדם של תלמידי הישיבות, וזו הייתה מטרתם של ראשי הישיבות לאורך השנים לרומם את קרנם של תלמידי הישיבות בעיני המון העם בכלל ובפרט בקרב בנות הנעורים שנועדו להינשא לאותם תלמידי ישיבות.
שיקומו של עולם התורה לאחר השואה האיומה, התאפשר אודות לראשי הישיבות וגדולי ישראל שעודדו כל צעיר לשקוד על התורה בהיכלי הישיבות, אבל לא פחות מכך בזכות המוסדות לבנות שחינכו את תלמידותיהם לייקר את לומדי התורה ולהתגייס להקמת "בתים של תורה".
בשלב מסוים (השתלשלות הדברים ראויה למאמר בפני עצמו), הוחלט על הקמת "כוללים" לאברכים, שמטרתם העיקרית הייתה גם כן להצמיח תלמידי חכמים שיחזיקו בבוא היום במשרות התורניות ובמנהיגות הרוחנית. גם כאן נדרש מהלך לייקר את מעמדם של האברכים בעיני עצמם, בעיני נשותיהם, ובעיני הציבור הרחב.
במשך עשרות שנים הייתה תקופת הלימודים ב"כולל אברכים" מיועדת ברוב המקרים למספר שנים, עד לקבלת משרה תורנית או לחלופין ליציאה לעולם העבודה. עם השנים התארכה תקופת השהות בכולל, ובעשורים האחרונים היא הפכה בקרב ציבור רחב לדרך חיים מקובלת במשך שנים רבות. הרוויה במשרות התורניות, הביאה לכך שסיכוייו של אברך מן השורה לקבל משרה תורנית נעשו נמוכים מאוד. הגידול במספרם של אברכי הכוללים, גרם גם לכך שהמלגה החודשית הממוצעת הניתנת לאברך כולל איננה גבוהה.
בהיעדר אופק של משרה תורנית, ובמציאות של מלגה כספית זעומה, הדבר המרכזי שנותר לאברכי הכולל הוא מעמדם החברתי המיוחד. עד לאחרונה נהנו האברכים (בפרט בקהילה החרדית-ליטאית) ממעמד ייחודי, בעיקר בזכות הלגיטימיות  המוגבלת בקרב בוגרי עולם הישיבות החרדי-ליטאי ליציאה לעבודה.
הדאגה לכבודם ולמעמדם של היוצאים לעמול לפרנסתם, גם אם היא נועדה למטרות טובות ומוצדקות, נתפסת כאיום ממשי על המשך קיומה של "חברת הלומדים", שכן היא עלולה לפגוע ביסוד המרכזי שעליו נשען כיום עולם הכוללים.
בשנים האחרונות יצאה לאור סדרת חוברות בשם "עין לא ראתה", שעוסקת בזוויות רבות בעולמם של אברכי הכוללים, וניתן לראות שם באופן מוחשי את הקשיים שאתם מתמודדים רבים מאברכי הכוללים, ואת הצורך החיוני שלהם להכרה במעמדם הייחודי ובעליונותם על פני העמלים לפרנסתם.
באופן אישי, אני מסתייג מחלק גדול מהדברים שנאמרו ונכתבו על אודות היוצאים לפרנסתם, אבל דומני שחשוב להבין מהו הגורם לאותם דברים.

3 תגובות:

  1. מסתבר שיש בזה לא מעט. אז מה?
    ואם זה הגורם?
    קושי או מאמץ זה תרוץ שמתיר זלזול באחרים?
    תורה נקנית במיעוט שינה במיעוט סחורה ועוד. לא כתוב אחר כך והוי בז לכל אדם...
    הקושי והמאמץ של מי שלומד ראויים להערכה. הבוז לזולת, לא.

    השבמחק