בהמשך לדו"ח העוני שפורסם לאחרונה, אני מבקש לשתף במחשבה שמלווה אותי שנים רבות בכל פעם שמדברים על המציאות הכלכלית בכלל ובקהילה החרדית בפרט.
הדרך המקובלת להבין את המציאות הכלכלית בכל מקום היא על ידי ניתוח שיעורי תעסוקה והכנסה, ההנחה היא שאם אנו רוצים להבין את המצב הכלכלי של אנשים ובתי אב עלינו לבחון את שיעורי התעסוקה וההכנסה של הגברים והנשים ואת שיעור ההכנסה לנפש בכל בית אב.
כולנו יודעים שמעבר להכנסה מתעסוקה ישנם מקורות הכנסה נוספים כרווחים מהשקעות בנדל"ן ובשוק ההון, אלא שנראה שהנחת העבודה ברוב הפעמים היא שמקורות ההכנסה הללו אינם רלוונטיים לאנשים שאינם עובדים או אפילו לבעלי הכנסות נמוכות מתעסוקה.
 |
| יריד נדל"ן חרדי |
אני מבקש לטעון שבקהילה החרדית בישראל ישנה תופעה הפוכה, שדווקא אלו שאינם מועסקים ומשתכרים באופן מסודר מחפשים יותר אפיקי הכנסה אלטרנטיביים. מפעם לפעם אני מתוודע לאברכי כולל שעושים חייל בנדל"ן, הם רוכשים דירות במקומות שונים, מפצלים אותם, משכירים אותם לדיירים ובבוא היום מוכרים את הדירות ברווח נאה. באופן דומה פועלים אברכים אחרים עם השקעות בשוק ההון ובנדל"ן בחו"ל, והעיתונות החרדית לגווניה מליאה בהצעות להשקעות רבות ומגוונות.
בהעדר נתונים ומקורות על התופעה אין לי מושג כיצד ניתן לאמוד את היקפה, אבל התחושה שלי היא שיתכן שמבחינת השכבות הכלכליות בקהילה החרדית, התמונה האמתית הפוכה לחלוטין מהתמונה שעולה מנתוני התעסוקה וההכנסה. ישנם ככל הנראה הרבה חרדים עובדים שאין בבעלותם אפילו דירת מגורים והם נדרשים להוציא בכל חודש סכום כסף גדול לשכר דירה, וכנגדם ישנם לא מעט אברכי כולל שבבעלותם כמה דירות מגורים והם משתכרים היטב מהשכרתן. הפרדוקס הוא שהאדם העובד נחשב במעמד כלכלי איתן והוא נדרש לשלם ארנונה ושכר לימוד מלאים, לעומת האברך שנחשב במעמד כלכלי נמוך וזכאי להנחות מופלגות בארנונה ובשכר לימוד.
יהיו הנתונים אשר יהיו, אני סבור שהחלוקה בציבור איננה בין עובדים ללא עובדים, אלא בין בעלי נכסים לאלו שאינם כאלו. נדמה לי שהפער בין הקבוצות הללו נעשה גדול יותר מזמן לזמן, שכן אלו שבבעלותם נכסים מניבים מצליחים גם להגדיל את היקף הנכסים שבבעלותם, בעוד שאלו שאינם בעלי נכסים נמצאים בגירעון תקציבי מדי חודש שרק מעמיק את מצוקתם הכלכלית.
מה דעתכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה