היום י"ח ניסן הוא יום פטירתו של הרב יוסף דוב סולוביצ'יק זצ"ל מבוסטון, שעמד בראש ישיבת "רבי יצחק אלחנן" המפורסמת כ"ישיבה - יוניברסיטי".
את שמו של הרב שמעתי לראשונה בנערותי בכינוי "הרב ג'יי בי" (J.B) על שם ראשי התיבות האנגליות של שמו, והמעט שנודע לי עליו היה מספר "מכתבים ומאמרים" של הגרא"מ שך זצ"ל במכתב שתוקף את אחת מדרשותיו שבה הוא מסביר מדוע הצטרף לתנועת "המזרחי".
מאוחר יותר ראיתי את ספרו "שיעורים לזכר אבא מרי", שם התפעלתי מהתיאור שלו על ימי ילדותו בהם הוא שוכב במיטתו ושומע את אביו מסביר את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד והדברים נשמעים בחיות מיוחדת.
"שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא, שם עמדה מיטתי. דרכי הייתה לשבת במיטתי ולהאזין לדברי אבא. אבא מרי דיבר תמיד על אודות הרמב"ם. וכך היה עושה: היה פותח את הגמרא, קורא את הסוגיא, אחר כך היה אומר כדברים האלה: 'זהו פירושו של הר"י ובעלי התוספות; עכשיו נעיין נא ברמב"ם, ונראה איך פירש הוא'. תמיד היה אבא מוצא כי הרמב"ם לא פירש כמותם ונטה מן הדרך הפשוטה. אבא מרי היה אומר, בנימת ביקורת כביכול, 'אין אנו מבינים לא את הסברא של הרמב"ם ולא את אופן ביאורו את הסוגיא'. כאילו היה קובל על הרמב"ם בעצמו: 'רבינו משה, מדוע עשית זאת?' לפום ריהטא, היה אבא ממשיך, 'הראב"ד בהשגותיו צודק'. בני החבורה היו מנתרים ממקומותיהם וכל אחד ואחד הציע את רעיונו. אבא היה מקשיב והיה דוחה את דבריהם, ואמר עוד הפעם: 'דברי רבינו קשים כברזל'. מכל מקום לא אמר נואש; היה תומך את ראשו על ידו הקמוצה ושוקע במחשבה עמוקה. החבורה שתקה ולא הפריעה אותו מהרהוריו. לאחר זמן ממושך היה מרים את ראשו לאט לאט ומתחיל: 'רבותי, נראה נא...' והתחיל לדבר. לפעמים היה מדבר ארוכות ולפעמים היה מדבר קצרות. אני עשיתי אזני כאפרכסת והייתי מאזין לדבריו, לא הבנתי אף מילה אחת בנוגע לעניין המדובר. ברם, הרושם שהתקבל במוחי התמים והצעיר היה כי הרמב"ם מוקף מתנגדים והמגן היחידי הוא אבי מרי. חשתי כי הרמב"ם היה יושב עמדי במיטתי. מה היה מראהו? לא ידעתי בדיוק. אבל דומה הייתה דמות דיוקנו לפני אבא הטובות והיפות מאד. בשמו של אבא נקרא אף הוא – משה. אבא היה מדבר; התלמידים, בעינים נעוצות באבא, היו שומעים בדריכות את דבריו. לאט לאט פגה המתיחות, אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו; הלכות נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיא נתפרשה. הרמב"ם יצא כמנצח. פני אבא היה מקרינות שמחה וגיל. הוא הגן על "ידידו", על רבינו משה בן מיימון. בת צחוק של נחת נראתה על שפתי הרמב"ם. גם אני השתתפתי בשמחה זו. עליז ושמח הייתי. הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינת לב בפי: 'אמא, אמא, הרמב"ם צודק, הוא ניצח את הראב"ד. אבא עזר לו, כמה נפלא הוא אבא!'
בשנים שלאחר מכן, הופצו שיעוריו למסכתות הש"ס גם בעולם הישיבות החרדי.
רק בעשור האחרון, זכיתי לשמוע ולקרוא על דמותו הייחודית ולקרוא בכתביו. נראה שהרב סולוביצ'יק הוא המנהיג התורני החשוב ביותר שקם לאורתודוקסיה המודרנית בארה"ב וביתר העולם המערבי בדור האחרון, ברוחב ידיעתו דעתו והבנתו התורנית עם היכרותו המעמיקה את אתגרי התקופה מבחינה רעיונית מעשית, הוא השכיל לנסח את השאלות וכיווני החשיבה הנדרשים ולהעמיד תלמידים תלמידי חכמים ויראי שמיים לצד היותם בעלי הישגים במגוון תחומי דעת ותחומי עיסוק.
למרות הדמיון הרב שניתן למצוא בין האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב וביתר ארצות המערב לציונות הדתית בישראל, נדמה שיש ביניהם הבדל גדול. גם אם האורתודוקסיה בארה"ב וביתר ארצות המערב תומכת בציונות ובמדינת ישראל, הרי שהשאלות שעומדות על סדר יומה שונות כמדומני מאוד, מפני שהן אינן עוסקות בשאלות של ציונות מעשית ואין בהן את הדילמות של השתלבות בניהולה והתנהלותה של מדינה יהודית חילונית על מורכבותה הרבה.
בשל כך, נראה לי שעבור החרדיות המתחדשת בישראל, המבקשת במידה רבה להשתלב יותר בחיים האזרחיים בעולם העבודה בלימודים האקדמיים ובצה"ל, עשויה להיות הגותו של הרב סולוביצ'יק רלוונטית יותר מהגותם של גדולי תורה ויראה מהציונות הדתית בישראל. מבחינה זו, אני הזדהיתי מאוד גם עם דמותו של חתנו הרב אהרן ליכטנשטיין ראש ישיבת "הר עציון" שנפטר בשנה האחרונה.
אהבתי אני יקח זמן לשבת על המאמרים !
השבמחק