הקהילה החרדית בישראל המונה כיום למעלה מ-800 אלף נפש, כוללת בתוכה גוונים מגוונים שונים. ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, אברכים ואנשים עובדים, ותיקים ובעלי תשובה, ילידי הארץ ועולים, שמרנים ומודרניים, אזרחים וחיילים, אנטי ציוניים ופרו-ציוניים, בעלי השכלה תורנית ובעלי השכלה כללית, בעלי מעמד כלכלי גבוה ובעלי מעמד כלכלי נמוך, עצמאיים ושכירים, מרכז ופריפריה, בעלי גישה מדינית ימנית ובעלי גישה מדינית שמאלית, תומכי שוק חופשי ובעלי גישה סוציאלית ועוד כהנה וכהנה. מטבע הדברים, לקבוצות שונות ישנם צרכים שונים, בתחומי החינוך, הדיור, התעסוקה, ההשכלה, מבני דת, תקציבים וכיו"ב.
ריבוי הגוונים והדעות, אמור היה לכאורה לבוא לידי ביטוי במפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות. ניתן לצפות שמפלגות המייצגות קשת כה רחבה של תתי קבוצות, ידאגו להכיל בתוכן נציגים שונים שידאגו לכלל הקבוצות ולצרכים השונים. אולם התבוננות לאורך זמן על המפלגות הללו, מצביעה על כך שהן אינן רואות את עצמן מחויבות לדאגה שווה לכלל הקבוצות והזרמים בקהילה החרדית.
אם ניקח לדוגמה את תחום החינוך, בו אנו עדים לקבוצות שונות הסובלות לאורך שנים מאפליה ודחיה בחלק גדול ממוסדות החינוך החרדים, כשהמפלגות החרדיות כמעט אינן עושות מאומה לתיקון המצב באופן משמעותי. כך גם בנוגע לפעולות הנדרשות לסיוע בהשתלבותם של חרדים רבים בעולם העבודה, באמצעות רכישת מקצוע ו/או תואר אקדמי, מרבית הפעולות במשך למעלה מעשור נעשו כמעט ללא שום סיוע של הנציגים החרדים. גם בדאגה לשלומם כבודם ורווחתם של חרדים המשרתים בצה"ל ובשירות האזרחי, ניכרת לאורך שנים אוזלת היד של המפלגות החרדיות. לאחרונה נוכחנו גם מהתעלמותם המוחלטת של נציגי הציבור החרדים, מתמיכה במשפחות שביקשו לילדיהם חינוך עם רמה גבוהה יותר של לימודים כלליים. בשל כך, ניתן לראות כיצד ציבור חרדי גדל והולך, חש כיום בלתי מיוצג ע"י הנציגות החרדית הקיימת.
 |
| הרב אברהם רביץ ז"ל בכנס היסוד של "דגל התורה" |
הקמת תנועת ש"ס בשנת תשמ"ד ותנועת "דגל התורה" בשנת תשמ"ט, היו כתוצאה מתחושה של החרדים הספרדים ושל עולם התורה הליטאי שנציגי "אגודת ישראל" אינם מייצגים אותו באופן ראוי. בהקמת "דגל התורה" לפני 28 שנים, עמד ראש הרשימה הרב אברהם רביץ ז"ל ואמר "שואלים אותנו: האם אנחנו קיימים… אנחנו קיימים, יען כי אנחנו קיימים". באותה מערכת בחירות זכתה "דגל התורה" ב-34 אלף קולות, שזיכו אותה בשני מנדטים בכנסת. אינני יודע להעריך את מספרו של הציבור החרדי שחש כיום בלתי מיוצג ע"י המפלגות החרדיות, אבל נראה שמספרו איננו קטן יותר מגודלה של "דגל התורה" בהקמתה, אלא שהמציאות כיום איננה מאפשרת את הקמתה של מפלגה חרדית עצמאית נוספת, בשל אחוז החסימה הגבוה ומסיבות נוספות.
כשפנו לרב אברהם רביץ ז"ל בטענה ש"דגל התורה" אינני מייצגת את הצרכים של "החרדים העובדים", הוא השיב שהטענה מוצדקת ושהוא מציע לטוענים להשתלב בתוך המפלגה ולהשפיע מבפנים, אולם כמדומני שהצעה זו לא יצאה אז לפועל מחוסר רצון של כל הצדדים וכיום היא בגדר הבלתי אפשרי.
במציאות הנוכחית, אין פלא שחרדים רבים מחפשים דרכים אחרות לקבלת סיוע מהמגזר הציבורי, אם באמצעות שתדלנות ישירה אצל מקבלי החלטות במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות, ואם בעזרת מוקדי כוח במפלגות השונות. את הפוטנציאל של החרדים הבלתי מיוצגים זיהו כבר כמה מפלגות לא-חרדיות, ולהערכתי אנו עתידים לראות עוד ועוד נציגים חרדים במפלגות אלו.
אם ראשי המפלגות החרדיות מעוניינים להמשיך ולהוות הנציגים האולטימטיביים של כלל החרדים, עליהם למצוא בהקדם את הדרך לייצג את האינטרסים של כל הקבוצות השונות בקהילה החרדית. כל עוד הם ממשיכים בדרכם הנוכחית, אל להם להלין על יועצים חרדיים או על פעילים פוליטיים חרדיים כאלו ואחרים, אלא על עצמם בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה