חפש בבלוג זה

יום ראשון, 29 באוקטובר 2017

מה רוצה "הפלג הירושלמי"?

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ידידי אהרן רוז הציג באופן מאוד ברור את השאלה:

נגד מה "הפלג הירושלמי" נלחמים נגד "גזירת הגיוס" או נגד החרד"קיות ("החרדיות החדשה" במילים יפות)? 
זו לכאורה שאלה מצוינת, שכן מצד אחד קשה להאמין שקבוצה שלמה קמה ומקימה עיתון; מפלגה; מוסדות חינוך ועוד כיו"ב רק בגלל "חוק הגיוס", ומצד שני כל ההפגנות והמחאות שלהם עוסקות ב"גזירת הגיוס" בלבד ולא בשום נושא אחר.

לדעתי, ברור שהמאבק שלהם הוא בחרדיות המתחדשת על מאפייניה השונים, בפתיחות למודרנה ולחברה הישראלית, בהשתלבות בעבודה; בלימודים אקדמיים; בצה"ל ובשירות אזרחי, בחשיפה לאינטרנט ולסמארטפונים, ובעוד דברים כיו"ב.
למה אם כן הם בחרו להתמקד ב"גזירת הגיוס"? על שאלה זו ניתן אולי לנסות להשיב בכמה אופנים:
  1. מנקודת ראותם, הניסיון הבולט במיוחד של המדינה והחילונים לאלץ את החרדים לשנות את אורחות חייהם הוא דרך שירות צבאי, שאכן הוגדר בעבר כ"כור היתוך". הגר"ש אויערבאך כבר נאבק בנושא מימי הקמת הנח"ל החרדי, וועדת טל, והוא רואה בו את גולת הכותרת במאבק על שמירת החרדיות. גם יאיר לפיד ו"יש עתיד" נתפסים בעיניהם כמי שרוצים לחלן את החרדים, והעובדה ש"חוק הגיוס" עמד בראש סדרי העדיפויות שלהם מחזקת את התפיסה הזו.
  2. הגראי"ל שטיינמן והציבור הליטאי שנשמע לו ומפלגת "דגל התורה" שתחת הנהגתו, נתפסים בעיני "הפלג הירושלמי" כפשרנים במאבק בחרד"קיות, אולם המקרה הבולט ביותר מבחינתם הוא המוכנות שלו לשאת ולתת עם המדינה בסוגיית הגיוס, ולכן הם חייבים להבליט את הסוגיה הזו יותר מכל התחומים האחרים.
  3. "הפלג הירושלמי" נזקק לתמיכת אנשי "העדה החרדית" ולכן עליו להיאבק בתחום שמבטא גם התנגדות לציונות, בעוד שהתנגדות ליציאה ללימודים ולעבודה איננה נמצאת במקום גבוה בסדרי העדיפויות של "העדה החרדית".
  4. הדרך העיקרית של "הפלג הירושלמי" להלהיב את הדור הצעיר היא במאבק הרואי, וההתנגדות לחוק והעריקות היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, בעוד שבתחומים האחרים קשה למצוא דוגמה למאבק מתוקשר ובעל סמליות של הקרבה גדולה.
  5. המאבק ביציאה לעבודה וללימודים אקדמיים, או מאבק באינטרנט וסמארטפונים, הוא בעיני רבים בעולם החרדי כמעט חסר סיכוי וקשה לרתום אליו אנשים רבים שמסיבות שונות נדרשו לכך, אבל השירות הצבאי נתפס אצל מרבית החרדים כדבר מיותר ומזיק שאין בו תועלת אמתית לא למדינה ולא למתגייסים, ולכן קל יותר לרתום אליו ציבור גדול.
כנגד הטענה שלי שהוויכוח הגדול בין הגראי"ל שטיינמן שליט"א לגר"ש אויערבאך שליט"א לאורך השנים הוא בשאלת היחס ל"חרדיות החדשה", הקשה אהרן רוז מהעובדה שדווקא בסביבת הגראי"ל נמצאים אנשים הרבה יותר סגורים ו"חניוקים" ואילו בסביבת הגר"ש נמצאים יותר אנשים פתוחים ו"מודרנים". נדמה לי שאם נתבונן בדבר לעומקו, נראה שהדברים דווקא מתאימים.
ביחס הפנימי למודרנה; לתרבות המערבית; לציונות; למדינת ישראל ולחברה הישראלית, אני חושב שאין הבדל גדול בין הגראי"ל לגר"ש, שניהם שוללים את המודרנה והעולם המערבי, את הציונות ומדינת ישראל, ואת החילוניות באותה מידה. אבל השאלה הגדולה היא מהי האסטרטגיה הנכונה לשמור על תפיסת העולם הזו, וכאן ישנן שתי תשובות שונות לחלוטין.
הגראי"ל שטיינמן מאמין שההסתגרות והחניוקיות היא הדרך הטובה ביותר לשמור על היהדות, הוא עצמו חי בנזירות כפי שמעידות כל התמונות מביתו, הוא מדבר בשבח העוני, הוא איננו מתעניין בשום תחום דעת לא תורני, הוא מדבר כנגד המודרניות, וכל משאו ומתנו עם השלטון ועם החברה הישראלית הוא רק באופן של "שתדלנות" אצל הפריץ. נראה שהרב מרדכי קרליץ מייצג היטב את עמדתו, הוא בעל מראה מאוד חרדי שמרני (חליפה ארוכה, זקן ארוך), שאיננו אוכל עוף ובשר מחוץ לבית, יחד עם היותו במו"מ עם גורמי שלטון וחבר ב"ועדת טל" וב"אמנת כנרת".
הגר"ש אויערבאך לעומתו רחוק מלהיות סגפן, הוא מעודד את תלמידיו לעשות חיל בעסקים, הוא סקרן ומתעניין בתחומים רבים שאינם נוגעים במישרין לעולמה של תורה, ונראה שהוא רואה בעולם המערבי דבר בעל ערך שלא ניתן לבטל אותו ולכן הוא גם מזהה אותו כמסוכן יותר. בשל כך, הוא סבור שעלינו לקרוא תיגר על המודרנה ועל הציונות ולהציב מולה "תרבות נגד". הוא איננו מעודד חניוקיות וסגירות, אבל דווקא בשל כך הוא סבור שעלינו להציב עמדה לעומתית כנגד החברה החילונית.
במילים אחרות, הגראי"ל איננו מאמין באידאולוגיות של העולם המערבי והחילוני, בעיניו הכל תאוות פשוטות של עולם הזה, והדרך להילחם בזה היא בהתחזקות בערכים של הסתפקות במועט ושאיפה לעולם הבא. ואילו הגר"ש מזהה את הסכנה של העולם המערבי והחילוני דווקא במישור האידאולוגי, ושם הוא רואה את זירת המאבק.

2 comments:

  1. אם יורשה לי להציע שתי סיבות נוספות מדוע הפלג ממקד את המאבק דוקא בזירת הגיוס:

    ראשית, מאבק ציבורי צריך להיות סביב נושא דיכוטומי, חד ומובחן. קשה להוציא אנשים להפגנות על ערכים עמומים ועל סדרי עדיפויות. סוגיית החרדקים טעונה בהמון איזונים והתנגשויות ערכים (האם חרדק פסול לעדות? האם נפסול קידושין על סמך זה? האם מותר לצרף חרדק למנין? ומה הדין בחרדק למחצה, למשל אחד שיצא לעבוד אבל משתתף בשיעור מדי ערב, מחזיק בטלפון "מוגן" ולובש חולצה לבנה עם צווארון צבעוני? וכו') לעומת זאת בענין הגיוס אפשר להציב מחלוקת פשוטה וקלה להבנה: הם מתייצבים - אנחנו לא. הם בעד פשרות עם הצבא - אנחנו נגד. מטבע הדברים ההפגנות והרעש מתמקדים בשחור-לבן ולא בתחומים האפורים.

    שנית, וזו אולי הסיבה העיקרית, המאבק כנגד החרדקים הוא מאבק פנים חרדי. גם הלוחמים נגד החרדקים מבחינים בכך שזו מלחמה בתוך הנגמ"ש החרדי. אח נגד אח. וזה לא נח להם, ובפרט לא לאנשי הפלג (כבר אסביר מדוע). לעומת זאת מלחמה נגד גורמים אקסוגניים, "המחרדקים", כדוגמת הצבא והאקדמיה, היא הרבה יותר קלה לעיכול ולשיווק. בתחום זה קיים קושי מיוחד לאנשי הפלג, שבהיותם מיעוט אידיאולוגי, ובהעדר "מועצת" שתיתן להם לגיטימציה, הם סובלים מהתקפות דהלגיטימציה ומנסיונות להציג אותם כמי שאינם נשמעים לגדולי ישראל, והמענה היחיד שלהם לטענו אלו הוא "נהרא נהרא ופשטיה" ו"כולנו חרדים גם אם אנחנו חושבים אחרת". קו זה אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם מאבקים פנים חרדיים כדוגמת המאבק נגד החרדקים.

    השבמחק
  2. נכון מאוד, ואפשר להדגיש עוד יותר: המאבק של "עץ" לא נגד גזירת הגיוס, אלא נגד יצר הרע של כל בחור ובחור. אלא פה טמונה הטאות, כי אנשים אחרים לא אמורים לסבול מהמלחמה שלי ביצר הרע שלי. כשבחור רוצה להפטר מהצבא, הוא צריך ללכת לוועדת אי-התאמה, ואז הוא לא יקבל יותר שום צו התיצבות (כך עושים אלפי חילונים כל שנה), אבל הוא יצתרך להוכיח את עמדת חייו מול אנשים רציניים (והחילונים עושים זאת), אבל לבחור ישיבה אין עמדת חייו שהוא מסוגל להוכיח והוא מעדיף לשבת על הכביש ולצעוק בייאוש. תנו לבחורים עמדות ועקרונות מוצקים, מתרת חיים שווה ברורה, ולא יהיה צורך בצעקות והפרעות תנועה.

    השבמחק