לעשות כרצון איש ואיש

המאמר פורסם באתר NRG כאן

סוגיית לימודי הליבה במוסדות החינוך לבנים חרדים שבה אל סדר היום. מן הצד האחד נשמע קולם של אלו המביעים דאגה עמוקה מחוסר היכולת של הגברים החרדים, בוגרי מערכת החינוך החרדית, להשתלב בהצלחה בחיי המעשה ללא מקצועות אלו, ועל חובתה של המדינה לחייב את הוראתם בחינוך החרדי. מן הצד השני ניצבת הנציגות החרדית ומביעה את חרדתה לעצמאות החינוך החרדי, וליכולתו להמשיך מסורת בת אלפי שנים של הוראת תינוקות של בית רבן, בלימודי קודש רבים ככל האפשר. 

מן הצד הראשון מביאים הוכחות שונות לכך שאין סתירה בין לימוד תורה למקצועות ליבה, ומן הצד השני מבקשים להוכיח שהיעדר לימודים אלו איננו פוגע ביכולת של המעוניינים בכך להשתלב בחיי המעשה. 

אני מבקש כעת להימנע מהבעת דעה בסוגיה זו, לא מפני שאינני מכיר אותה על בוריה, אלא מפני שנדמה לי שמדובר בדו-שיח של חרשים. כל עוד לא תהיה הבנה של כל הצדדים שכוונת כולם לטובה ושלאף צד אין כוונות רעות, אין שום סיכוי שנוכל להגיע להבנות. ביום שנוכל להתכנס כולנו ולחפש אחרי המהלכים הנכונים לטובת כולם, אני משוכנע שנצליח להגיע להסכמות רבות, שיותירו פערים קטנים בלבד בין העמדות השונות. 

שאלת חלוקת סדרי הלימוד בין קודש לחול, והאיזון הנכון בכל גיל ובכל מקום, מלווה את החינוך היהודי לדורותיו כבר שנים ארוכות. הוויכוחים הללו לא התקיימו בין אוהבי ולומדי תורה לשאינם כאלו, אלא התקיימו בתוך כותלי בית המדרש - בין תלמידי חכמים שונים. ואכן, בארצות שונות ובזמנים שונים הייתה התנהלות שונה בעניין זה. 

גם כיום, הנושא הזה שנוי במחלוקת בתוך הקהילה החרדית, הן בקרב תלמידי החכמים והן בקרב הציבור הרחב. ניתן לראות במוסדות החינוך לבנים מנעד רחב, שבצידו האחד מלמדים לימודי ליבה מלאים ובצידו השני מלמדים כמעט אך ורק לימודי קודש. 

להבנתי, הבעיה המרכזית כיום איננה אצל אלו שמתנגדים ללמד את ילדיהם ליבה בגיל הילדות והנערות. הללו יחנכו את ילדיהם בדרכם ושום ניסיון של הרשויות לשנות את רצונם לא יצליח, מלבד האנרגיה השלילית הכרוכה במלחמת קודש מחד ומלחמת תרבות מאידך. הדבר המדאיג ביותר הוא שהורים חרדים רבים דווקא מעוניינים שבניהם ילמדו את מקצועות הליבה בחינוך היסודי או אפילו בחינוך התיכוני, ומסיבות שונות הם אינם מצליחים לעשות זאת. 

הנציגות החרדית, הן ברמה הארצית והן ברמה המוניציפלית, נמנעת במכוון מהענקת עזרה להתפתחות או הקמת מוסדות מסוג זה, ובמקרים רבים היא מערימה קשיים או אפילו נאבקת בהם. מעבר לכך, מוסדות אלו נדרשים לתמיכה כלכלית משמעותית בהקמתם, ולעזרה מקצועית ופדגוגית בכדי למלא את תפקידם באופן הטוב ביותר, ולמרבה הצער הם אינם מצליחים לקבל אותה - לא מגורמים ציבוריים ולא מגופים פילנתרופיים. 

על הגורמים מחוץ לקהילה החרדית, החפצים בטובתה של קהילה זו, להקדיש את מיטב מרצם וכוחם לעניין זה. אל להם לנסות להתערב ולאלץ הורים שאינם מעוניינים במקצועות הליבה לבניהם לעשות זאת, אלא רק להעניק את מלוא הסיוע הנדרש עבור אלו בקהילה החרדית המעוניינים בכך והם למעשה חסרי ייצוג פוליטי. 

כל עוד הציבור החרדי המעוניין בלימודי ליבה איננו זוכה לייצוג, אנשים רבים חוששים להביע את רצונם זה בגלוי, שכן אז הם ימצאו את עצמם קרחים מכאן ומכאן. אני יכול לומר בוודאות, שביום שיקומו מוסדות איכותיים ומקצועיים עם לימודי ליבה מלאים, אנו עשויים לגלות שמדובר במספרים גדולים מאוד.