פורסם בעיתון "יום ליום"
בכל בוקר אנו אומרים בברכות התורה "וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל", כלומר שאנו מבקשים מהקב"ה שדברי התורה יהיו לנו נעימים וטעימים, ובקשה הזו דורשת הסבר. הרי על דברי התורה נאמר שהם "מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהלים יט,יא), וממתי יש צורך לבקש על דברים מתוקים שיהיו ערבים?
כשנתבונן על טיבם של מאכלים ערבים ומשובחים, נראה שככל שמדובר במאכלים ומשקאות משובחים ומיוחדים יותר, כך נדרשת מומחיות מיוחדת בשביל להבין בהם. ילד קטן שיטעם לראשונה מאכלים כמו שוקולד מריר, קפה, יין, זיתים, גבינות מלוחות, דגים ובשר, או משקאות חריפים, לא יחפוץ בהם כלל ויאמר שהם מרים / מלוחים / חמוצים / חריפים ואינם טעימים. רק אחרי התנסות ארוכה, האדם לומד להכיר בייחודיות של הטעמים הללו וליהנות מהם.
כך בדיוק היא דרכה של תורה, דברי התורה הם אמנם בעלי טעם וערבות מיוחדת, אבל על מנת לזכות להכיר וליהנות מהטעמים הללו, יש צורך בהתנסות ארוכה. דוד המלך יכול היה להעיד על כך, אחרי שזכה ללמוד הרבה שנים את תורת ה' ולהכיר את מתיקותה.
אם ניקח אדם ונאלץ אותו לאכול מאכלים משובחים שהוא לא אוהב, הוא לא ילמד ליהנות מהם אלא להיפך, הוא ישנא אותם ואת טעמם וריחם, מפני שהם יזכירו לו את הצער שהיה כרוך בהם. הדרך היחידה היא לגרום לאדם להתנסות בטעימה של מאכלים שאיננו אוהב, על מנת שעם הזמן הוא יגלה את הטעם הייחודי והטוב שלהם. זוהי גם הסכנה שאורבת לנו אם נכריח את הילד ללמוד תורה שלא מרצונו, ולכן האתגר הגדול שלנו כהורים וכמחנכים הוא לגרום לו ללמוד גם אם איננו נהנה מהלימוד, והדרך לעשות זאת היא באמצעות גירויים חיצוניים.
את הדברים הללו תיאר בהרחבה הרמב"ם בפירוש המשנה (הקדמה לפרק חלק במסכת סנהדרין), ונביא כאן את תחילת דבריו.
"נניח, שנער צעיר הוכנס אצל מחנך ללמדו התורה, וזה טובה גדולה לו בגלל מה שיגיע אליו מן השלמות אלא שהוא מחמת גילו הצעיר וחוסר דעתו לא יבין ערך אותו הטוב, ולא מה שיביא לו מן השלמות. והנה ההכרח מביא את המלמד שהוא מושלם ממנו לזרזו על הלמוד בדבר החביב עליו מחמת גילו הצעיר, ויאמר לו למד ואתן לך אגוזים או תאנים, או אתן לך חתיכת סוכר, ואז ילמד וישתדל לא לעצם הלמוד לפי שאינו יודע לזה ערך, אלא כדי להשיג אותו האוכל, ואכילת אותו המאכל אצלו יותר חשוב מן הלמוד ויותר טוב בלי ספק, ולפיכך חושב הוא את הלמוד עמל ויגיעה שהוא עמל בו כדי שישיג באותו העמל אותה המטרה החביבה עליו והיא אגוז אחד או חתיכת סוכר".
למרבה הצער, פעמים רבות מדי הורים ומחנכים אינם מקדישים מספיק תשומת לב לנקודה זו, והם מאלצים את הילד ללמוד תורה בלי חשק ובלי תמורה כלשהי שתגרום לו ללמוד ברצון בשביל להשיג אותה, ואז כשהילד הופך לנער הם מתפלאים מדוע הוא מואס לחלוטין בלימוד תורה. במקרים כאלו, נדרשת עבודה קשה שבעתיים להחזיר את הנער ללימוד תורה, כי הוא כבר פיתח כלפי הלימוד יחס שלילי ביותר.
יהי רצון שנזכה כולנו ללמוד וללמד את התורה באהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה