את ההבדל בין העיתונות הכללית לעיתונות החרדית, הגדיר לפני שנים רבות אדם חכם כך: "בעיתונות כללית כתוב מה היה, בעיתונות החרדית כתוב מה היה צריך להיות". האמירה הזו ממחישה את ההיבט החינוכי של העיתונות החרדית, שנועדה בעיקר להנחיל לקוראיה את הדעות הנכונות ואת קריאת המציאות הנכונה.
לפני עשרות שנים, כשהתקשורת החרדית כללה כמעט אך ורק עיתונות מודפסת מפלגתית, האמירה הזו הייתה מדויקת. עם השנים, חלו תמורות רבות בעולם התקשורת החרדית, בשלב ראשון הוקמו עיתונים לא-מפלגתיים, מאוחר יותר הגיע זמנם של ערוצי רדיו חרדיים, וכבר למעלה מעשור פורחים אתרי החדשות החרדים באינטרנט. אולם למרות זאת, ההבדל הבסיסי בין התקשורת החרדית לתקשורת הכללית, נוכח מאוד.
התקשורת החרדית מקפידה לשמור על קונפורמיות עם המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית, ומחפשת בדרך כלל את הקונצנזוס ולכל הפחות את המכנה המשותף הרחב ביותר. היא ממעטת לבקר את המנהיגות החרדית או את אורח החיים החרדי, היא מעלימה עין מהרבה עוולות ושחיתויות, ומציגה בדרך כלל עולם מושלם ואוטופי או קרוב לכך.
לשמחתי, גיליתי לאחרונה את בעלי העיתון "יום ליום" הזוג הנפלא ינון ונעמה עידן, וגיליתי לראשונה גישה אחרת. ראיתי אנשים שמעוניינים להפוך את העיתון שלהם לכלי תקשורת ראוי לשמו, שיביע דעות שונות, שיציג את המציאות כמות שהיא לטוב ולמוטב, שיחשוף עוולות ושחיתויות, ושיפנה לכל חלקי הקהילה החרדית.
הם הביעו את הסכמתם לאפשר לי לפרסם בעיתון טור שבועי, למרות שהם ידעו שהדבר לא ימצא חן בעיני רבים וטובים במנהיגות החרדית, וברוך ה' כבר פרסמתי שם 5 טורים. הם פרסמו את ישיבת "חכמי לב" שאני עומד בראשה, למרות שהיא איננה נמצאת בקונצנזוס.
לאחרונה הם הקימו קרן תחקירים ופתחו קו חם לפניות בענייני חינוך, והם מבקשים להצביע על עוולות שונות בתחום.
בחודש האחרון, עקבתי אחרי העיתון באפליקציה, והתרשמתי לטובה מהתוכן ומהחזות העיצובית, וכעת החלטתי לעשות מנוי חודשי.
אני מאמין שמגיע לציבור החרדי כלי תקשורת ראוי לשמו, ונראה לי שעיתון "יום ליום" עשוי להיות כזה, אבל הוא צריך לשם כך עוד ועוד מנויים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה