בשבת קודש נקרא בעז"ה את מגילת "קהלת", ואני מבקש לשתף אתכם ברעיון שהתחדד אצלי בעשרת ימי תשובה האחרונים, ולהבנתי הדברים נאמרו ב"קהלת" בפסוק אחד.
בפתיחת ספר "אור ישראל" עם אגרותיו של הגאון ר' ישראל סלנטר כתב הגאון ר' איצל'ה בלאזר הקדמה נפלאה בשם "שערי אור", שבה הוא מבאר בהרחבה את הצורך בלימוד מוסר ואת חידושיו של הגרי"ס בנידון.
המהלך המרכזי של ר' איצל'ה הוא שעל פי דרך הטבע כל אדם מאמין היה צריך להיות ירא שמיים באופן מוחשי שימנע ממנו לחטוא, כשם שבכל דבר שבעולם האדם מפחד באופן טבעי מסכנות ונשמר מהם. את העובדה שבני האדם מאמינים ולמרות זאת אינם חשים פחד ממשי מעבירות, הוא מפרש כדבר פלא יוצא מגדר הטבע, שנועד לאפשר לאדם בחירה גם לאחר האמונה. גם את העובדה שלימוד מאמרי חז"ל וספרי מוסר גורם לאדם לפחד מהחטא הוא רואה כדבר לא טבעי, שהרי לא התחדש לאדם בקריאתו שום דבר שהוא לא ידע קודם (כדברי הרמח"ל בפתיחת "מסילת ישרים"), והעובדה הזו נועדה לאפשר לאדם להתגבר על היצר הרע. כדרכו הוא מבסס את רעיונותיו על מאמרי חז"ל ומקורות שונים. למרות חיבתי הגדולה לרעיונותיו של ר' איצל'ה הן בלימוד (בשו"ת "פרי יצחק") והן במוסר (בספר "כוכבי אור"), הדבר הזה נראה לי תמוה מאוד, לטעון שיש כאן תופעה יוצאת דופן לעומת כל הדברים האחרים, אבל טענתו לכאורה דורשת הסבר.
נראה לי שההבדל בין יראת העונש לבין פחדים אחרים, נובעת מהעובדה שהסכנה איננה מיידית. את ההבדל הזה אנו יכולים למצוא גם בהתנהגות האדם בסכנות אחרות, בעוד שבסכנה קרובה כמו תאונת דרכים, כוויה, טביעה, פציעה, נפילה מגובה, התייבשות ועוד האדם נזהר באופן טבעי, הרי מסכנות רחוקות כמו נזקי העישון, אכילת אוכל לא בריא, היחשפות לקרני שמש, היחשפות לקרינה ועוד הרבה דברים שסכנתם ידועה, האדם איננו נזהר כל כך בשל העובדה שהנזקים אינם קרובים ומיידיים. הדרך להגביר את הזהירות מאותם דברים, היא להמחיש את הסכנה העתידית ולהזכיר בכל פעם מחדש את הקשר בין הפעולות כעת להשפעה בעוד עשרות שנים. ניתן כמובן עדיין לקבל את קביעתו של ר' איצל'ה שהסיבה העמוקה לתופעה זו היא בשביל שלאדם תהיה בחירה בעבודת ה', אבל המנגנון הזה הוא בהחלט מנגנון שקיים גם בתחומים נוספים.
את הדברים הללו אמר קהלת במילים קצרות "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע." (קהלת ח,יא)
למעוניינים, מומלץ מאוד לקרוא את דבריו של ר' איצל'ה בלאזר במקורם