חפש בבלוג זה

יום שישי, 21 באוקטובר 2016

אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה

בשבת קודש נקרא בעז"ה את מגילת "קהלת", ואני מבקש לשתף אתכם ברעיון שהתחדד אצלי בעשרת ימי תשובה האחרונים, ולהבנתי הדברים נאמרו ב"קהלת" בפסוק אחד.

בפתיחת ספר "אור ישראל" עם אגרותיו של הגאון ר' ישראל סלנטר כתב הגאון ר' איצל'ה בלאזר הקדמה נפלאה בשם "שערי אור", שבה הוא מבאר בהרחבה את הצורך בלימוד מוסר ואת חידושיו של הגרי"ס בנידון.

המהלך המרכזי של ר' איצל'ה הוא שעל פי דרך הטבע כל אדם מאמין היה צריך להיות ירא שמיים באופן מוחשי שימנע ממנו לחטוא, כשם שבכל דבר שבעולם האדם מפחד באופן טבעי מסכנות ונשמר מהם. את העובדה שבני האדם מאמינים ולמרות זאת אינם חשים פחד ממשי מעבירות, הוא מפרש כדבר פלא יוצא מגדר הטבע, שנועד לאפשר לאדם בחירה גם לאחר האמונה. גם את העובדה שלימוד מאמרי חז"ל וספרי מוסר גורם לאדם לפחד מהחטא הוא רואה כדבר לא טבעי, שהרי לא התחדש לאדם בקריאתו שום דבר שהוא לא ידע קודם (כדברי הרמח"ל בפתיחת "מסילת ישרים"), והעובדה הזו נועדה לאפשר לאדם להתגבר על היצר הרע. כדרכו הוא מבסס את רעיונותיו על מאמרי חז"ל ומקורות שונים. למרות חיבתי הגדולה לרעיונותיו של ר' איצל'ה הן בלימוד (בשו"ת "פרי יצחק") והן במוסר (בספר "כוכבי אור"), הדבר הזה נראה לי תמוה מאוד, לטעון שיש כאן תופעה יוצאת דופן לעומת כל הדברים האחרים, אבל טענתו לכאורה דורשת הסבר.

נראה לי שההבדל בין יראת העונש לבין פחדים אחרים, נובעת מהעובדה שהסכנה איננה מיידית. את ההבדל הזה אנו יכולים למצוא גם בהתנהגות האדם בסכנות אחרות, בעוד שבסכנה קרובה כמו תאונת דרכים, כוויה, טביעה, פציעה, נפילה מגובה, התייבשות ועוד האדם נזהר באופן טבעי, הרי מסכנות רחוקות כמו נזקי העישון, אכילת אוכל לא בריא, היחשפות לקרני שמש, היחשפות לקרינה ועוד הרבה דברים שסכנתם ידועה, האדם איננו נזהר כל כך בשל העובדה שהנזקים אינם קרובים ומיידיים. הדרך להגביר את הזהירות מאותם דברים, היא להמחיש את הסכנה העתידית ולהזכיר בכל פעם מחדש את הקשר בין הפעולות כעת להשפעה בעוד עשרות שנים. ניתן כמובן עדיין לקבל את קביעתו של ר' איצל'ה שהסיבה העמוקה לתופעה זו היא בשביל שלאדם תהיה בחירה בעבודת ה', אבל המנגנון הזה הוא בהחלט מנגנון שקיים גם בתחומים נוספים.

את הדברים הללו אמר קהלת במילים קצרות "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע." (קהלת ח,יא)

למעוניינים, מומלץ מאוד לקרוא את דבריו של ר' איצל'ה בלאזר במקורם

יום שבת, 1 באוקטובר 2016

האם הציבור הדתי והחרדי יכול להנהיג את המדינה?

נכתב עבור עמותת "יסודות" - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה

בעקבות עבודות שביצעה לאחרונה רכבת ישראל בשבת בכמה תחנות רכבת מרכזיות, עלתה לזמן קצר לסדר היום הציבורי סוגיית העבודה בשבת וההיתרים הניתנים לכך. הנושא עלה על ידי המפלגות החרדיות שאף איימו במשבר בשל כך, אולם מהר מאוד שקע הנושא והשתיקה בעניין שבה לקדמותה. נראה שישנה הסכמה של כל המפלגות, שמוטב לכולם להעלים עין מהמצב הקיים ולהמשיך לטאטא את הסוגיה מתחת לשטיח. סוגיית השבת היא להבנתי רק דוגמה אחת להיעדרו של דיון רציני ומעמיק בסוגיות של דת ומדינה, והדבר מצריך אותנו לנסות ולהבין את הגורמים לכך.

ההנחה הבסיסית הרווחת היא שהציבור הדתי והחרדי בישראל מבקש לנהל את חייו במרחב הפרטי והציבורי בהתאם להלכה, אלא שהרוב החילוני של אזרחי ישראל מונע מהם את מבוקשם. לשם כך נועד הסטטוס קוו, שמשמר את החלקים שבהם הוסכם על שמירת הלכה בנושאים כדוגמת שבת, כשרות, נישואין וגירושין, גיור וכיו"ב. על פי הנחה זו, הסיבה שנציגי הציבור הדתי והחרדי אינם תובעים הקפדה גדולה יותר בנושאים הללו, היא בשל חולשתם הפוליטית מול נציגי הציבור החילוני. לאור זאת, אם תיווצר סיטואציה של רוב דתי וחרדי בישראל, המדינה עשויה להפוך את פניה באופן משמעותי. אולם בחינת עומק של הדברים, מעלה להבנתי תמונה שונה לחלוטין.

לעניות דעתי, הציבור הדתי והחרדי בישראל תשע"ו / 2016 איננו יודע בעצמו כיצד הוא מבקש לעצב את פניה של המדינה, אם ניתנה לו היום האפשרות לקבוע את אופיה של מדינת ישראל בכל הנושאים הנזכרים. ההתפתחויות הטכנולוגיות, החברתיות, הערכיות, המדיניות ועוד, מציבות בפני האדם הדתי והחרדי המחויב באופן מלא לתורה ולהלכה אתגרים גדולים. ההתמודדות אתם מבחינה הלכתית, מחייבת פסיקה בעלת רוחב דעת ואומץ, שקשה למצוא דוגמתם בקרב המנהיגות הרבנית הקיימת. בשל כך, פוסקי ההלכה מניחים את ידם מלעסוק בסוגיות אלו, מתוך הבנה שבכל מקרה הדברים אינם תלויים בידם. וכשלציבור הדתי והחרדי אין חזון כיצד הם עצמם היו מנהלים את הדברים, ברור שאין להם יכולת להתמודד באופן רציני עם הרוב החילוני.

אם נחזור לדוגמה של שמירת שבת, הרי ניתן לשער שחלק ניכר מהציבור הדתי והחרדי יתקשה מאוד לקבל צורת חיים, שבה שירותים חיוניים לא יפעלו באופן סדיר בימות החול, בשל השבתתם המליאה בשבתות. מנגד, היצמדות לפסיקה ההלכתית המאפשרת העסקה בשבת של אלפי עובדים בתחום המלונאות והאירוח בשבתות, איננה עולה בקנה אחד עם הקביעה הכללית שאנו מבקשים לאפשר לכל העובדים במשק יום מנוחה כללי. גם אם העסקה זו נעשית עפ"י גדרי ההלכה, ברור לכל בר דעת שקשה לראות בה מימוש של הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג,יב).

אם מבקשים אנו להפסיק לטמון את ראשנו בחול, ולהתייחס לציבור החילוני כ"גוי של שבת" שלנו, עלינו לברר לעצמנו באופן רציני ומעמיק את החזון שלנו למדינה שהתנהלותה תואמת לדרך התורה והמצוות.