חפש בבלוג זה

יום חמישי, 17 בנובמבר 2016

מודלים של מנהיגות רוחנית



בחודש חשוון אנו מציינים את זכרם של שלוש מהדמויות החשובות ביותר של הציבור החרדי בדורות האחרונים. היום ט"ז בחשוון הוא יום פטירתו החמש עשרה של הרב אלעזר מנחם שך זצ"ל שהנהיג את הציבור החרדי-ליטאי ואת עולם הישיבות שלו במשך שנים רבות, אתמול ט"ו בחשוון ציינו שישים ושלוש שנים לפטירתו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל ה"חזון איש" ממניחי היסודות של החרדיות הישראלית בשנות הקמת המדינה והאב הרוחני של "חברת הלומדים", ולפני כשבועיים מלאו שלוש שנים להסתלקותו של הרב עובדיה יוסף ה"ראשון לציון" ונשיא "מועצת חכמי התורה". אני מבקש להשתמש בשלושת הדמויות הללו, על מנת להבין טוב יותר את תפקידי המנהיגות השונים בקהילה החרדית.

להבנתי, ניתן לחלק את מעגלי ההשפעה של גדולי התורה לשלושה אופנים שונים, שלמרות שיש קשר רב ביניהם אין להם חפיפה מוחלטת ולעתים הפער ביניהם הוא גדול.
  1. רב ותלמיד - זוהי דרך ההעברה עתיקת היומין של התורה מדור לדור, הרב מלמד תורה לתלמידיו בע"פ ובכתב במקצועות התורה השונים, בפלפול ובסברה, בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, והתלמידים מצידם מקבלים ממנו איש לפי השגתו.
  2. רבי וחסיד - זהו קשר אישי בין דמותו של הרב לבין מעריציו, החסידים רואים ברבם דמות מורמת מעם בתכונותיו ובסגולותיו והם מבקשים את קרבתו והשפעתו, הם מקבלים את דבריו והוראותיו ללא עוררין ועושים כמיטב יכולתם להשביע את רצונו בענייני הפרט והכלל.
  3. מנהיג ומונהג - כאן מדובר בדרך כלל על סמכות יותר פורמלית, של היכולת להורות הוראות לגופים שונים ולבעלי תפקידים שונים, ולקבוע את התנהלותם בנושאים שונים.
ניתן כמובן למצוא אנשים שיחסם לרב נכנס לשלושת הקטגוריות, אבל ניתן גם למצוא רבים אחרים שנכנסים רק תחת קטגוריה אחת או שתיים וכמדומני שניתן למצוא כאן את כל הצירופים האפשריים, האחד הוא תלמיד של הרב אבל איננו חסיד שלו או מונהג על ידו, חברו הוא חסיד של הרב אבל איננו תלמיד ומונהג, והשלישי עשוי להיות מונהג ע"י הרב בשל כפיפותו הפורמלית אליו אבל איננו רואה את עצמו תלמיד או חסיד שלו.

שלושת הדמויות שציינתי נהנו מהשפעה בשלושת המעגלים הללו, אולם ניתן לראות שאצל כל אחד הייתה דומיננטיות שונה בכל אחד מהמעגלים.
החזו"א זצ"ל שספריו המופלאים התפרסמו בעילום שם עוד הרבה לפני שדמותו הייתה ידועה לציבור, נחשב עד היום לאחד מפוסקי ההלכה החשובים ביותר שקמו בדורות האחרונים, ובפרט בהלכות התלויות בארץ. גם ההערצה כלפיו כאדם קדוש עם פרסומו ברבים לאחר עלייתו לארץ, הייתה גדולה בהרבה מהשפעתו כמנהיג. הוא לא נשא למעשה עד סוף ימיו בשום תפקיד פורמלי, וההתחשבות בדבריו הייתה בשל ההערצה הגדולה אליו לתורתו ולאישיותו.
הגרא"מ שך זצ"ל לא היה מוכר לציבור לאורך עשרות השנים שקדמו למינויו לראש ישיבת פוניבז', אולם גם לאחר מכן מספר תלמידיו בישיבה לא היה גדול, שיעוריו וספרו "אבי עזרי" לא היו קלים להבנה, ועד היום נראה שאין יד רבים ממשמשת בהם. פרסומו הגדול התחיל עם כניסתו להנהגת הציבור ב"מועצת גדולי התורה" של אגו"י, ב"ועד הישיבות" וב"חינוך העצמאי" ומאוחר יותר בהקמת מפלגות "ש"ס" ו"דגל התורה", עיתון "יתד נאמן" וכשרות "שארית ישראל", אז הוא נהנה מגל הערצה גדול ושימש כאדמו"ר הליטאי הראשון וגם החזיק בסמכות פורמלית בכל הגופים הנ"ל.
הגר"ע יוסף זצ"ל הוא ללא ספק מרביץ התורה הגדול ביותר בדורות האחרונים, ספריו שיעוריו ופסקיו הופצו בחייו ולאחר מותו באופן חסר תקדים, הוא הפוסק הספרדי החשוב והגדול ביותר ככל הנראה מימי מרן ה"בית יוסף", ועשרות אלפים לומדים יום יום את תורתו מתלמידי חכמים עד פשוטי העם. הוא זכה לאהדה רחבה בכל שדרות הציבור, גם אצל יהודים שאינם מקפידים על קלה כבחמורה. בתנועת ש"ס שהוקמה בשנת תשמ"ד הוא היה המנהיג הבלתי מעורער שעל פיו יישק כל דבר, ואשר על כולם לקבל את מרותו.

בהתאם לחלוקה זו יש לבחון את המנהיגות החרדית בימינו ואת המנהיגות העתידית של ציבור זה. מה הם מעגלי ההשפעה של המנהיגות הרבנית החרדית כיום? מהי הזיקה בין מעגלי ההשפעה השונים? האם מנהיג נדרש למלא בו זמנית את שלושת התפקידים הללו?

יום שני, 7 בנובמבר 2016

הקהילה החרדית הליטאית לְמִשְׁפְּחֹתֶיהָ וְלִלְשֹׁנֹתֶיהָ

קריאת המציאות שלי של הקהילה החרדית הליטאית (פחות מכיר את החסידים והספרדים).

הזרם המרכזי - גברים ונשים חרדים ישראלים ההולכים בתלם 
הגברים למדו בילדותם בתלמוד תורה (חיידר), והמשיכו בישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל אברכים, ואולי השתלבו במוקדם או במאוחר במשרה תורנית כזו או אחרת.
הנשים למדו בילדותן ב"בית יעקב" יסודי, והמשיכו בתיכון חרדי (סמינר), ובסמינר למורות, והשתלבו בעבודת חינוך או הוראה במשרה חלקית או מליאה במוקדם או במאוחר.
הכנס הארצי הראשון של "דגל התורה"
הם בטוחים שהגראי"ל שטיינמן ויתר ה"גדולים" מובילים את הציבור שלהם בבטחה באופן הנכון והטוב ביותר, בעזרתם הפעילה של ח"כ משה גפני וכל נציגי "דגל התורה". הם רואים ב"יתד נאמן" את כלי הביטוי האולטימטיבי לתפיסת עולמם. הם מחנכים את בניהם ובנותיהם ללכת באותו תלם, ואם לעתים משהו לא עובד זה באשמת החילוניים / האינטרנט / החרדים החדשים / הרחוב / הניסיונות של הדור שלנו.

קבוצות משנה - גברים ונשים עם רקע מעט שונה מהזרם המרכזי
גברים ונשים שלא גדלו והתחנכו במוסדות חרדיים בישראל של הזרם המרכזי, ובשלב כזה או אחר הצטרפו לחרדיות הישראלית. חלקם גדלו בישראל בציבור החילוני וחזרו בתשובה בשלב כלשהו בחייהם, אחרים גדלו בציונות הדתית והתחזקו מבחינה דתית ורוחנית. כמו כן ישנם חרדים שעלו מקהילות חרדיות באירופה ומצפון אמריקה, והצטרפו לקהילות החרדיות בישראל בעלות מאפיינים מעט שונים.
אנשים אלו בחרו בדרך החרדית, אבל בדרך כלל לא נטמעו בה באופן מלא. הם מאמינים בדרך החרדית, אבל אינם מבינים אותה לגמרי. הם בדרך כלל שולחים את ילדיהם למוסדות של הזרם המרכזי, אבל אינם שוללים גם אפשרויות אחרות. מיעוטם שולחים את ילדיהם למוסדות של החרדים המודרניים.

המודרניים הוותיקים - גברים ונשים משכילים ופתוחים יותר (פא"י לשעבר)
הם גדלו בבתים של הורים משכילים ופתוחים, הבנים למדו בישיבות תיכוניות כדוגמת "הישוב" ו"מערבא" והמשיכו בישיבות גדולות חרדיות (חלקם ב"אתרי"). לאחר מכן רכשו תואר אקדמי והשתלבו במקצועות חופשיים, או שפנו לעולם העסקים.
הבנות התחנכו במוסדות חרדים פתוחים יותר כדוגמת "לוסטיג" ו"מכללה ירושלים", רכשו תואר אקדמי והשתלבו במקצועות חופשיים. 
הבתים שלהם מתאפיינים בשילוב בין שייכות לקהילה החרדית, לבין היכרות ומעורבות עם החברה והתרבות הישראלית. ילדיהם נשלחים למוסדות חינוך חרדים פתוחים יחסית, דומים למוסדות שבהם למדו ההורים.

המודרניים החדשים - גברים ונשים שאינם הולכים לחלוטין בתלם (חרדים חדשים)
הם גדלו בבתים של הזרם המרכזי, או בבתים של קבוצות המשנה והתחנכו במוסדות של הזרם המרכזי. הבנים לא היו בדרך כלל מהטובים שבתלמידים, חלקם היה בישיבה קטנה או גדולה מליגה ג' או במוסדות ל"נושרים", אם הם למדו בכ"כולל" זה היה למספר שנים מוגבל. הם השתלבו במוקדם או במאוחר בעבודה כעצמאים או כשכירים במשלחי יד שונים, בשנים האחרונות הרבה מהם רכשו תואר אקדמי או מקצוע, וחלקם שירת בצה"ל או בשירות אזרחי.
הבנות לא היו מהתלמידות הצדיקות ביותר בבית הספר היסודי ובתיכון, הן לא חלמו להיות מורות ורכשו מקצוע חופשי במסגרת הכשרה מקצועית או לימודי הנדסאים בו הן השתלבו בעבודה לאחר הסמינר, רבות מהן השלימו בהמשך הדרך תואר אקדמי.
הם מבקשים לעצמם רווחה כלכלית, לבושים באופן שונה מעט מהלבוש הקלאסי החרדי, שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך מעט יותר פתוחים, מכבדים את הרבנים והאברכים ומבקשים לקבל יחס מכבד בחזרה. הם קונים לשבת את עיתון "משפחה". הם מתלבטים בחינוך הילדים איזה קו חינוכי לבחור, אבל רובם מיישרים קו עם המוסדות שמכוונים את הילדים לזרם המרכזי.

הדעתנים - גברים ונשים שואלי שאלות
הגברים היו בחלקם הגדול מטובי התלמידים בישיבה הקטנה ובישיבה הגדולה, הן בלימוד תורה והן ברמתם הרוחנית. הם התאפיינו תמיד בסקרנות וברצון להרחיב את ידיעתם והבנתם לחלקים נוספים בתורה ובאמונה, והם גם גילו במוקדם או במאוחר סקרנות רבה למה שקורה מחוץ לעולם הישיבות, אם במחשבת ישראל ואם בפילוסופיה או בתחומים רבים ומגוונים נוספים. השאלות המשיכו ואולי התעצמו בשנים שלאחר הנישואין ולימודים כמה שנים ב"כולל", והאינטרנט סיפק להם מידע אינסופי ומפגש עם רעיונות ועם אנשים חברים לצרה.
הנשים היו מן הסתם מהתלמידות המוצלחות בכיתה, הן בלטו בהישגים לימודיים ובהתנהגות המצופה מהן, אבל הרבה פעמים אתגרו את המורות בענייני "השקפה". ברובן הגדול הן למדו הוראה וחלקן גם לתואר הנדסאית תוכנה או אדריכלות. השתדכו עם טובי עולם הישיבות, והשתלבו במשרות הוראה או בהיי-טק.
הם גרים מתפללים ולומדים בכולל / עובדות בחינוך והיי-טק ומחנכים את ילדיהם עם הזרם המרכזי, אבל מזמן לזמן הם שואלים יותר ויותר שאלות על הנורמות הקיימות בציבור זה, הם אינם משוכנעים שהגראי"ל שטיינמן יודע לאן כל הציבור הזה צועד, אינם אוהבים את ההתלהמות של ח"כ משה גפני ואת מאמרי המערכת ב"יתד נאמן" בתגובה ליאיר לפיד, והם חשים איך הם מתרחקים מהבנת הציבור שהם חלק ממנו, ואינם יודעים מה לעשות עם עצמם ועם ילדיהם.

בין הזרם המרכזי למודרניים הוותיקים ישנו סטטוס-קוו של הרבה שנים, אבל בשנים האחרונות יש הרבה בעיות בהמשך המצב הקיים, בעיקר בשל הגידול המהיר של "המודרניים החדשים" ובשל סיבות נוספות (כמו תחרות מול "בני תורה" ועיתון "הפלס"). 
בין הזרם המרכזי והדעתנים נפערת תהום אידאולוגית, ולמעשה הדעתנים בוחרים בדרך כלל לחיות בצידי הדרכים ורבים מהם הופכים ל"אנוסים" ברמה כזו או אחרת.
האם ניתן ליצור קואליציה בין המודרניים (הוותיקים והחדשים) לדעתנים? זו השאלה המעניינת ביותר מבחינתי, שכן נדמה שכל קבוצה צריכה לרעותה, אולם יש ביניהן פערים גדולים מאוד. הדעתנים אינם מעריכים את המודרניים בשל רמה תורנית ואידאולוגית נמוכה משלהם, והמודרניים חושדים בדעתנים בחוסר אמונה ובכוונה "להכעיס".
האם קבוצות המשנה יכולות גם כן לחבור למודרניים ולדעתנים? אלו הן קבוצות שכמעט ולא ניתנת אליהן תשומת לב, אבל הפוטנציאל שלהן האיכותי והכמותי עשוי להיות גדול מאוד.

כמובן שמדובר בתיאור כללי ומכליל, הדמויות בפועל הרבה יותר מגוונות ומורכבות, כמו כן לא כל הזוגות מורכבים מגבר ואישה מאותה קבוצה, אבל עדיין נראה לי שיש כאן תיאור טוב של התמונה הכללית.

סליחה מראש מכל הנעלבים, או מפני שמצאו את עצמם בתיאור לא הוגן לדעתם, או מפני שלא מצאו את עצמם בתיאור.

יום חמישי, 3 בנובמבר 2016

אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל



בפרשת בראשית נאמר "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו,ה-ח). בפסוקים אלו, יצרו הרע של האדם הוא סיבה אצל הקב"ה להינחם על בריאתו ולמחות אותו מעל פני האדמה.

בפרשתנו פרשת נח נאמר "וַיָּרַח ה' אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח,כא-כב). כאן לכאורה מתהפכים היוצרות, ויצרו הרע של האדם הוא דווקא סיבה שהקב"ה ימנע עוד מלכלותו.

להבנת העניין יש לערוך הקבלה בין אדם הראשון לנח, שניהם היו אבות יחידים לכל האנושות, אבל יש ביניהם הבדל גדול. אדם הראשון הוא יציר כפיו של הקב"ה ובזה סוד גדולתו, הוא הצטווה לא לאכול מעץ הדעת ובזה חטא שהתאווה להשיג מושכלות גבוהות מדי. נח לעומת זאת נולד כאיש רגיל והגיע לגדולתו בזכות מעשיו הטובים וצדקתו, הוא למעשה יצר את עצמו והבדיל את עצמו מיתר בני דורו, לאחר המבול הוא דווקא נטע כרם שתה יין והשתכר שזהו לכאורה הפך עץ הדעת. מעניין לציין שבני האדם נקראו בפרשת בראשית "בְנֵי-הָאֱלֹהִים" (בראשית ו,ב), ודווקא בפרשתנו לאחר המבול הם נקראים "בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא,ב), ניתן להבין זאת באותו אופן שבתחילה הם זכו לדרגתם מהיותם בני אלוקים ומעתה דרגתם באה להם מהיותם בני אדם.

המשנה במסכת אבות אומרת "עשרה דורות מאדם ועד נוח, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנוח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם." (אבות ה,ב)

ניתן אפוא להציג כאן שני עולמות שונים והפוכים זה מזה, העולם שמאדם עד נח לפני המבול, והעולם שלאחר המבול מנח עד אברהם. בעולם הראשון הקב"ה העמיד את האדם בדרגה גבוהה ומטרתו הייתה לשמור על מעלתו, ודווקא עולם זה נכשל לחלוטין עד שהקב"ה הגיע למסקנה שאין לו סיכוי לחזור למוטב. בעולם השני לעומת זאת הקב"ה נותן לאדם להתחיל מלמטה ולהתקדם ולעלות מעלה מעלה, ולמרבה הפלא דווקא המהלך הזה מצליח, ומתברר שבעולם זה אין שום יאוש כלל והכל יגיע לתיקונו במוקדם או במאוחר.

על הפסוק "וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ--אֶל-הַתֵּבָה: מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז,ז) כתב רש"י "מפני מי המבול - אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". הדבר נראה תמוה כיצד מי שדיבר עם הקב"ה ובנה בשליחותו תיבה במשך 120 שנה ואסף את כל בעלי החיים אליו, עדיין איננו מאמין שירד המבול. אולם בביאור הדבר נראה שנח סבר כמו יונה בנינוה שבני האדם ישובו בתשובה והקב"ה יינחם על הרעה, כלשונו של יונה "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וְנִחָם עַל-הָרָעָה" (יונה ד,ב). ואמנם בעולם שאחר המבול כך הם הדברים, אבל בעולם שלפני המבול אבדה התקווה לתיקון.

בדרך זו נראה לפרש גם את קללתו של נח לחם וכנען "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט,כה), העבדות היא עונש שמטרתו תיקון שהעבד ילמד ממעשיו של אדונו ולא עונש של מוות כמו עונשו של אדם הראשון או של קין, ואכן חז"ל אמרו שאליעזר עבד אברהם הועלה מדרגת ארור לדרגת ברוך. וז"ל המדרש "אמר רבי יוסי ב"ר דוסא: כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך" (בראשית רבה ס,ז).

מסקנת הדברים בעיניי היא כלשונו של רבי נחמן מברסלב "אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל" ו"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן."

יום רביעי, 2 בנובמבר 2016

הקהילה החרדית והפמיניזם

בפרשת בראשית קראנו על בריאתם של אדם וחוה שנועדו להשלים זה את זה, ובעקבות אכילתם מעץ הדעת הוגדר תפקידם בעולם. תפקידו של אדם נאמר בפסוקים "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ" (בראשית ג,יז-יט), ותפקידה של חוה תואר בפסוק "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (שם ג,טז). על פי חלוקה זו. תפקידו של הגבר הוא לשמש כ"שר חוץ" ולצאת ולפרנס את בני ביתו, בעוד תפקידה של האישה לשמש כ"שרת פנים" ולעסוק בהולדת הילדים ובגידולם. חלוקה זו נתפסה במשך אלפי שנים בכל האנושות כמובנת מאליה, גם בעמים דתות ותרבויות רחוקות ושונות. 
במהלך ההיסטוריה האנושית, תפקידם של הגברים מחוץ לבית לא נשאר רק בתחום עבודת השדה ומלאכות מפרנסות אחרות, והוא התרחב גם למרחב הציבורי שהתפתח עם השנים בהיבט המדיני, השלטוני, הכלכלי, המדעי ועוד תחומים שהתפתחו מזמן לזמן, בעוד שתפקידן של הנשים נותר תמיד בתוך הבית, בדאגה למזון, ללבוש, לבריאות, לניקיון ולסדר. 
לאורך ההיסטוריה האנושית היו דוגמאות רבות של נשים יחידות שחרגו מהחלוקה הדיכוטומית הזו, ומצאו את עצמן בתפקידים ציבוריים כאלו ואחרים, וגם בהיסטוריה היהודית אנו מכירים דוגמאות של שופטות, נביאות ומלכות, אבל כל אלו היו היוצאות מן הכלל שאינן מלמדות על הכלל. אולם בדורות האחרונים ובעיקר במאה השנים האחרונות, אנו עדים לשינוי דרמטי של המציאות המתוארת כאן ובפרט בעולם המערבי. החלוקה הישנה והברורה נעשתה מזמן לזמן פחות רלוונטית, ואנו מוצאים כיום נשים רבות בכל תחומי החיים הציבוריים, בכל תחומי העיסוק ובתפקידים בכירים בכל הרמות. בסבירות גבוהה אנו עשויים בזמן הקרוב לראות לראשונה בהיסטוריה אישה המכהנת בתפקיד החשוב ביותר בעולם המערבי כנשיאת ארצות הברית.
מתוך הסרט "למלא את החלל"
השינוי הגדול הזה, לא פסח גם על היהדות החרדית, שהינה חלק בלתי נפרד מהעולם המערבי. השינויים שהתחוללו במאה השנים האחרונות, בחינוך הבנות החרדיות, בהשכלת ובתעסוקת נשים חרדיות, הם גדולים מאוד וככל הנראה משתווים לשינוי שחל בנושא בכל העולם המערבי. אולם נדמה שניתן לציין כמה הבדלים מרכזיים, הקשורים ככל הנראה זה לזה.
שינוי ללא מאבק בין נשים לגברים - בעוד שבעולם המערבי חלק גדול מהשינויים התחוללו בעקבות ותוך כדי מאבקים מרים מצידן של הנשים בדרישה לשוויון עם הגברים, הרי שהשינויים בקהילה החרדית התחוללו ללא מאבק בין נשים לגברים, גם כשהיה מדובר במהלכים שהיו שנויים במחלוקת חריפה בתוך הקהילה החרדית עצמה.
שינויים לא אידאולוגיים - השינויים בתחום החינוך, ההשכלה והתעסוקה, של הבנות והנשים החרדיות, לא התלוו לשינוי אידאולוגי והשקפתי בתפיסת תפקידה ומקומה הטבעי של האישה. השינויים נתפסו כהכרח בשל נסיבות כאלו ואחרות, בעוד שחלוקת העבודה ההיסטורית ממשיכה להוות המודל האידאלי.
שימור מצב במישור הדתי והציבורי - למרות השינויים הגדולים בחינוכן והשכלתן של בנות ונערות חרדיות ובהשתלבותן של נשים חרדיות במגוון תחומי עיסוק, הרי שבמישור הדתי-רוחני לימוד תורה והבעת עמדה תורנית והלכתית נשארו לחלוטין בחלקם של הבנים והגברים החרדים. גם המישור הציבורי ובפרט הפוליטי, נותר בשליטתם המליאה של הגברים.
בשנים האחרונות, התחילו אי פה ואי שם להישמע קולות חדשים בקהילה החרדית, של נשים חרדיות המעלות תהיות על המציאות הנוכחית, ומבקשות לבחון מחדש את המצב במישור הפוליטי. אולם התחושה הרווחת בקהילה החרדית היא שמדובר בדבר זניח לחלוטין, ושניתן להמשיך ולהתעלם מהנושא בהיבט החינוכי והציבורי. בחדרי חדרים מתחילים גם להישמע קולות של נשים המבקשות להעמיק את היכרותן וידיעותיהן במקורות התורניים בש"ס ובפוסקים, וגם כאן הגישה הרווחת היא שמדובר במיעוט חסר משמעות שאיננו מצדיק התייחסות.
באופן אישי, אין לי עמדה ברורה בנוגע לשאלות אלו, אבל אני סבור שלא יהיה ניתן עוד להתעלם מהן. אני משער שמספרן של הבנות הנערות והנשים החרדיות שתבקשנה התייחסות רצינית ומעמיקה לשאלות אלו יגדל וילך ושעלינו להתייחס אליהן בהתאם. חשוב להכיר בכך שהשאלות הללו אינן באות ממקום של קלות דעת או התרסה, אלא ממקום של תהיה עמוקה ואמתית אודות מקומן של הנשים החרדיות בדורנו, והתשובות וההסברים שהיו טובים בעבר לא בהכרח מספקים גם היום.