חפש בבלוג זה

יום ראשון, 27 במאי 2018

העיירה בוערת

"העיירה בוערת" מאת שמואל ניסנבאום, שמן, 1965
מעשה בעיירה קטנה ויהודים בה מעט, שהייתה בה מאפיה מהודרת למצות. המאפייה הייתה ממוקמת בשולי הישוב, וחלק מתושבי העיירה עבדו לפרנסתם במאפייה.
במהלך השנים גדל הביקוש למצות מאותה מאפייה, ולשם כך הוסיפו תנור חדש לצד הישן. אלא שהפעם לא טרחו מספיק לבנותו באופן מקצועי, ובשל מגבלות המקום תנאי הבטיחות גם הם לא היו מספיק טובים. כמה פעמים פרצה שריפה במקום וגרמה לנזקים, למרות שהמקום לא נשרף כליל. בשל כך, החליטו פרנסי הישוב להקים בו נקודת כיבוי אש, שתהיה זמינה לכל צרה שלא תבוא.
הישוב עצמו גדל והתפתח והפך לעיר ואם בישראל, נוספו בו בתים חדשים, הוא התרחב לכל הכיוונים והמאפייה כבר לא נותרה בשוליים. עם הזמן, החליטו תושבים נוספים לפתוח מאפיות מתחרות, וחלקם עשו זאת בתוך ביתם הפרטי. כל מאפיה התהדרה בכשרות מיוחדת משל עצמה, בחומרות והידורים שאין במאפיות האחרות. כעת כבר התרחשו יותר אירועים של שרפות, והנזקים היו גדולים יותר, בשל ריבוי המאפיות וקרבת הבתים.
לנוכח הנסיבות, התרחבו מאוד שירותי הכבאות בעיר, הוקמו נקודות נוספות והוכשרו כבאים נוספים. קופות החולים בעיר נדרשו לטפל בכוויות קטנות וגדולות, וקבלני בניין שיפצו דירות ובתים שנפגעו בשרפות הרבות.
פרנסי העיר השיגו תקציב ממשלתי מיוחד לטיפול בנפגעי השרפות שניזוקו בנפשם, בגופם ובממונם, ותושבי העיר התמחו בהענקת טיפולים מקצועיים שונים.
עם השנים התגלעו ויכוחים קשים סביב דרכי הטיפול המתאימים לנפגעי הכוויות, וכן בנוגע לטיפול בטראומה של משפחות שביתם נשרף ועוד כיו"ב. הוויכוחים הללו פילגו את העיר לכמה מחנות שונים, כשכל צד טוען ליתרונה של שיטתו וחסרונותיהן של השיטות האחרות.
כשהגיע לעיר אורח והעלה הצעה לסגור חלק מהמאפיות ובפרט את כל אלו שהיו בבתים פרטיים, לרכוש למאפיות הנותרות ציוד חדש ובטיחותי, להעביר את כל עובדי המאפיות הכשרות מתאימות לשמירת הבטיחות, להתקין במאפיות אמצעי הגנה וכיבוי, ועוד הצעות ייעול מסוג זה, נרעשו כל תושבי העיר על היהודי המבקש לפגוע במנהג אבותיהם ולקפח את פרנסתם של האופים, הכבאים, החובשים, הקבלנים ועוד בעלי אומנות רבים מתושבי העיר, ויגרשוהו משם בחרפה.

יום שישי, 18 במאי 2018

אהבת תורה


מקור
כשם שתקנו חכמינו ברכה על כל מצווה, כך בכל בוקר אנו מברכים ברכה על לימוד תורה "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלקינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוק בְּדִבְרֵי תורָה", אולם בשונה מכל המצוות אנו מוסיפים תכף ומיד בקשה נוספת "וְהַעֲרֶב נָא ה' אֱלקינוּ אֶת דִּבְרֵי תורָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּות עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל", כלומר שלמרות שאת כל המצוות אנו אמורים לקיים בשמחה ובאהבה, הרי שבלימוד תורה חיוני עוד יותר לעשות זאת מתוך שמחה ואהבה.
נקודה זו שבה ועולה בברכות קריאת שמע בבוקר ובערב, כשאנו אומרים בשחרית "אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשכִּיל. לִשְׁמעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמר וְלַעֲשות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה" ובערבית "עַל כֵּן ה' אֱלקינוּ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשיחַ בְּחֻקֶּיךָ. וְנִשמַח בְּדִבְרֵי תורָתֶךָ וּבְמִצְותֶיךָ לְעולָם וָעֶד: כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְארֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יומָם וָלָיְלָה".
השמחה בדברי תורה מופיעה רבות בתהלים, ובפרט בפסוקים המוכרים מפרק י"ט "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו. הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים". בשל כך נפסק להלכה בתשעה באב "ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא, בהלכות ובאגדות, משום שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי לב." (שו"ע או"ח תקנד,א).
האם האהבה לדברי תורה היא דבר טבעי הבא מאליו? האם עלינו לנקוט פעולות מסוימות כדי להגיע לאותה אהבה? מה יעשה מי שאיננו מרגיש אהבה ושמחה בלימוד התורה? ברצוני להביא כמה דברים בנידון מדברי חז"ל, אולם בראשית דבריי אשתמש במשל.
אם נתבונן במאכלים ומשקאות משובחים, כדוגמת יינות, גבינות, זיתים, אלכוהול, קפה, שוקולד וכיו"ב, נראה שבכדי ליהנות בהם נדרשת מומחיות רבה ואנינות טעם הנרכשת עם הזמן, בעוד שבפעמים הראשונות נראה לטועם מהם שהם מרים וסרי טעם, ורק לאחר התנסות חוזרת מתחילים לגלות את הטעמים המיוחדים הנמצאים בהם. דבר זה נכון גם בלימוד התורה, שבכדי לגלות את הטעמים המיוחדים הנמצאים בה, על האדם להתנסות בה במשך תקופה מסוימת עד שיתחיל לחוש בה טעם.
כשם שבטעמים יש לכל אדם את הטעם הייחודי שלו ולא הרי טעמו של פלוני כטעמו של אלמוני, כך בלימוד תורה יש לכל אחד ואחד את הטעם הייחודי שלו, ובתורה הארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, יכול כל אחד למצוא את החלק שהוא אוהב ושמח בו.
נמצאנו למדים, שבגיל צעיר עלינו לגרום לילד ולנער ללמוד תורה גם אם איננו מוצא בה כל כך טעם, אולם ככל שיחלפו השנים הוא יידרש למצוא בעצמו את החלק בתורה שהוא אוהב ומשמח אותו.
זהו הרעיון במה שאמרו חז"ל על הפסוק בתהלים "כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (ע"ז יט,א), וכן במה שאמרו "ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" (מגילה לב,א). בדברים אלו באו ללמדנו כיצד ימצא האדם אהבה ושמחה בלימוד התורה.
תפקידם של המחנכים הוא להאהיב את דברי התורה על התלמידים, וחס וחלילה לא לגרום להם את ההפך. פעמים רבות אני פוגש נערים צעירים שכבר הצליחו להשניא עליהם את לימוד התורה בכלל ולימוד הגמרא בפרט, ולעתים מדובר כמעט בגדר מעוות לא יוכל לתקון. במסכת תענית (ז,ב-ח,א) אמרו שבכדי שתלמודו של נער לא יהיה קשה עליו כברזל, על רבו להסביר לו פנים ולסדר לו את משנתו, ולצערנו הרב לא בכל מקום ובכל זמן יודעים הרבנים לעשות זאת.
אנו עומדים כיום בערב חג השבועות בו קיבלנו את התורה מהר סיני, וגם אז לא הייתה התורה ערבה על בני ישראל תכף ומיד, כפי שכתב רש"י על הפסוק "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות יט,ה) ""אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות".
יהי רצון שנזכה כולנו לאהבת תורה ולהאהיב אותה על בנינו ועל תלמידינו.

יום שלישי, 8 במאי 2018

רישום וקבלה למוסדות החינוך

במאמר שפרסמתי לאחרונה על הישיבות הקטנות, לא התייחסתי כלל לסוגיית הרישום והקבלה אליהן. נראה לי שזהו נושא חשוב בפני עצמו בכל מוסדות החינוך החרדיים, לבנים ולבנות, לקטנים ולגדולים. למרות ההבדלים הרבים בין מוסדות שונים, ובין קבוצות שונות בקהילה החרדית, נראה לי שניתן להציג את הנושאים הראויים לדיון בנידון באופן כוללני.
  1. פניה ראשונית
    נראה שהנתון החשוב ביותר הוא מי מחפש את מי? כלומר האם המוסד מחפש תלמידים או שהתלמידים מבקשים מרצונם להתקבל למוסד. כשהמוסד מחפש תלמידים הוא ינהג באופן מסוים, וכשהתלמידים משחרים לפתחו הוא עשוי פעמים רבות לנהוג באופן שונה לחלוטין.
    כמובן שבין שני המקרים שתיארתי, יש אפשרויות רבות בתווך. יתכן שהמוסד נהנה מביקוש גבוה מבחינה מספרית, אבל הוא מחפש תלמידים בעלי מאפיינים מסוימים שאינם פונים אליו. יתכן גם מוסד שאיננו מוכר ולא רבים פונים אליו, אבל הוא מעוניין למיין ולקחת רק מעט תלמידים מיוחדים על מנת ליצור לעצמו שם טוב לעתיד.
    בעבר הייתה הפניה נעשית באופן ישיר מהמועמד למוסד, אולם כיום במקומות רבים יש גורם מתווך בין המועמדים למוסדות (רשמים), זוהי תופעה שראויה לדיון נרחב על מעלותיה וחסרונותיה.
  2. מה מחפשים?
    מרבית המוסדות מבקשים לעצמם את התלמידים ה"טובים" ביותר שהם יכולים להשיג, ורק מוסדות מעטים מחפשים דווקא את התלמידים שיאתגרו אותם מבחינה חינוכית. אולם מיהו התלמיד ה"טוב" ומה הם המדדים לכך (כישרונות / התנהגות / יראת שמיים / מוטיבציה / משפחה מיוחסת / בעלי אמצעים כלכליים)? נראה שהתשובה לכך משתנה ממוסד למוסד.
  3. תהליך הבירור
    בהמשך לאמור בסעיף הקודם, ישנה משמעות גדולה לדרך בה המוסד מנסה לברר את הפרטים שהוא מעוניין לדעת על המועמד. חלק מהדברים יכולים להתברר בפגישה פנים אל פנים, או במילוי טפסים שונים, ומידע נוסף יכול להתקבל מהמוסד החינוכי הנוכחי. אולם לפרטי מידע שונים משתמשים במקורות מידע חיצוניים מעין מודיעין עצמי, ובעניין זה עלולות להיות תקלות רבות ובפרט בהלכות לשון הרע הוצאת שם רע ורכילות.
  4. השיקולים
    לכל מוסד יש את השיקולים שלו לחפש תלמידים מסוימים, אלו עשויים להיות שיקולים רוחניים, חינוכיים או פדגוגיים, והם גם עלולים להיות שיקולי יוקרה, כסף, שליטה, יצירת ביקוש וכיו"ב. ככל שמדובר בשיקולים שהם יותר לשם שמיים, כך יש לקוות שהתהליך כולו יהיה נכון יותר (לא בהכרח).
  5. קבלת ההחלטה
    במקומות מסוימים מנהל המוסד מקבל לבדו את ההחלטות על קבלה או אי קבלה, במקומות אחרים ישנה ועדה של צוות המוסד שמתכנסת ומקבלת החלטות, ובמקומות מסוימים ישנה כפיפות לוועדות רבנים או לוועדי הורים בתהליך קבלת התלמידים.
חמשת הנקודות הללו נראות לי חשובות ביותר לבירור, בין אם מדובר בגן ילדים / חיידר / בית ספר יסודי לבנות / ישיבה קטנה / תיכון לבנות / ישיבה גדולה / סמינר.
הבעיה הגדולה ביותר בסוגיה זו היא חוסר השקיפות שמוסדות רבים נוהגים בנידון, כשבמקרים רבים קשה להשיב על מרבית השאלות הללו, וכל התהליך של הרישום והקבלה נמצא תחת מעטה סודיות.
התחושה שלי היא שאחוז גבוה מאוד מהציבור נפגע קשות מכשלים שונים בתהליכי הרישום והקבלה למוסדות החינוך החרדים, ואינני מתכוון דווקא לעדות המזרח או לחרדים מודרניים.


השאלה הגדולה היא, האם יש מישהו שיכול להיכנס לעובי הקורה ולדאוג לשקיפות בתהליכים אלו?