חפש בבלוג זה

יום שישי, 29 ביולי 2016

לעשות כרצון איש ואיש


המאמר פורסם באתר NRG כאן

סוגיית לימודי הליבה במוסדות החינוך לבנים חרדים שבה אל סדר היום. מן הצד האחד נשמע קולם של אלו המביעים דאגה עמוקה מחוסר היכולת של הגברים החרדים, בוגרי מערכת החינוך החרדית, להשתלב בהצלחה בחיי המעשה ללא מקצועות אלו, ועל חובתה של המדינה לחייב את הוראתם בחינוך החרדי. מן הצד השני ניצבת הנציגות החרדית ומביעה את חרדתה לעצמאות החינוך החרדי, וליכולתו להמשיך מסורת בת אלפי שנים של הוראת תינוקות של בית רבן, בלימודי קודש רבים ככל האפשר. 

מן הצד הראשון מביאים הוכחות שונות לכך שאין סתירה בין לימוד תורה למקצועות ליבה, ומן הצד השני מבקשים להוכיח שהיעדר לימודים אלו איננו פוגע ביכולת של המעוניינים בכך להשתלב בחיי המעשה. 

אני מבקש כעת להימנע מהבעת דעה בסוגיה זו, לא מפני שאינני מכיר אותה על בוריה, אלא מפני שנדמה לי שמדובר בדו-שיח של חרשים. כל עוד לא תהיה הבנה של כל הצדדים שכוונת כולם לטובה ושלאף צד אין כוונות רעות, אין שום סיכוי שנוכל להגיע להבנות. ביום שנוכל להתכנס כולנו ולחפש אחרי המהלכים הנכונים לטובת כולם, אני משוכנע שנצליח להגיע להסכמות רבות, שיותירו פערים קטנים בלבד בין העמדות השונות. 

שאלת חלוקת סדרי הלימוד בין קודש לחול, והאיזון הנכון בכל גיל ובכל מקום, מלווה את החינוך היהודי לדורותיו כבר שנים ארוכות. הוויכוחים הללו לא התקיימו בין אוהבי ולומדי תורה לשאינם כאלו, אלא התקיימו בתוך כותלי בית המדרש - בין תלמידי חכמים שונים. ואכן, בארצות שונות ובזמנים שונים הייתה התנהלות שונה בעניין זה. 

גם כיום, הנושא הזה שנוי במחלוקת בתוך הקהילה החרדית, הן בקרב תלמידי החכמים והן בקרב הציבור הרחב. ניתן לראות במוסדות החינוך לבנים מנעד רחב, שבצידו האחד מלמדים לימודי ליבה מלאים ובצידו השני מלמדים כמעט אך ורק לימודי קודש. 

להבנתי, הבעיה המרכזית כיום איננה אצל אלו שמתנגדים ללמד את ילדיהם ליבה בגיל הילדות והנערות. הללו יחנכו את ילדיהם בדרכם ושום ניסיון של הרשויות לשנות את רצונם לא יצליח, מלבד האנרגיה השלילית הכרוכה במלחמת קודש מחד ומלחמת תרבות מאידך. הדבר המדאיג ביותר הוא שהורים חרדים רבים דווקא מעוניינים שבניהם ילמדו את מקצועות הליבה בחינוך היסודי או אפילו בחינוך התיכוני, ומסיבות שונות הם אינם מצליחים לעשות זאת. 

הנציגות החרדית, הן ברמה הארצית והן ברמה המוניציפלית, נמנעת במכוון מהענקת עזרה להתפתחות או הקמת מוסדות מסוג זה, ובמקרים רבים היא מערימה קשיים או אפילו נאבקת בהם. מעבר לכך, מוסדות אלו נדרשים לתמיכה כלכלית משמעותית בהקמתם, ולעזרה מקצועית ופדגוגית בכדי למלא את תפקידם באופן הטוב ביותר, ולמרבה הצער הם אינם מצליחים לקבל אותה - לא מגורמים ציבוריים ולא מגופים פילנתרופיים. 

על הגורמים מחוץ לקהילה החרדית, החפצים בטובתה של קהילה זו, להקדיש את מיטב מרצם וכוחם לעניין זה. אל להם לנסות להתערב ולאלץ הורים שאינם מעוניינים במקצועות הליבה לבניהם לעשות זאת, אלא רק להעניק את מלוא הסיוע הנדרש עבור אלו בקהילה החרדית המעוניינים בכך והם למעשה חסרי ייצוג פוליטי. 

כל עוד הציבור החרדי המעוניין בלימודי ליבה איננו זוכה לייצוג, אנשים רבים חוששים להביע את רצונם זה בגלוי, שכן אז הם ימצאו את עצמם קרחים מכאן ומכאן. אני יכול לומר בוודאות, שביום שיקומו מוסדות איכותיים ומקצועיים עם לימודי ליבה מלאים, אנו עשויים לגלות שמדובר במספרים גדולים מאוד.




יום שישי, 8 ביולי 2016

מה חושבים הרבנים? / תגובה למאמר מערכת ב"יתד נאמן"

במאמר מערכת ב"יתד נאמן" ביום שלישי האחרון (כ"ט בסיון תשע"ו), נכתבו כנגדי וכנגד הישיבה התיכונית "חכמי לב" שבראשותי דברים חריפים. אינני מעוניין להתייחס לפניני הלשון ולמגוון הדימויים והמשלים, השקרים ההיסטוריים והעובדתיים שהיו שזורים במאמר לכל אורכו. ברצוני להתייחס רק לטענה שעיסוקי בתחום השתלבות חרדים בתעסוקה נעשה בניגוד לדעת גדולי התורה וכנגד הציבור החרדי.
לשם כך, אני מבקש לשתף את הקוראים בסבב שיחות שקיימתי במהלך חורף תשס"ד עם כמה וכמה תלמידי חכמים ואנשי ציבור, כשבאתי לביתם לשוחח אתם על חוסר הלגיטימיות שיש לאברך שהגיע למסקנה שעליו לצאת לפרנסתו. לצערי הרב, אין לי תמלול מדויק של השיחות, לכן בחרתי להעלות דברים שכתבתי אז קרוב להתרחשויות ובהמשך את הדברים שהעליתי כעת על הכתב מהזיכרון.

מצאתי כתוב אצלי

הרה"ג נתן זוכובסקי שליט"א [יום ב' ו' כסלו תשס"ד]
  1. לאחר השואה סבר החזו"א, שישנו צורך ליצור מסגרת, על מנת שכל תלמידי הישיבות ימשיכו בלימודיהם אף לאחר נישואיהם, ואע"פ שהיו גדולי תורה שסברו שהכוללים נועדו למצוינים בלבד, כמו הגרא"א דסלר, דעתו של החזו"א היא שהתקבלה, כשהצטרפו לכך גורמים נוספים.
  2. כפי הנראה, ישנו מקום גדול להניח שנשתנו הנסיבות כיום, ויש צורך ליצור מסגרות על מנת שרבים מהאברכים יצאו לעמל הפרנסה, תוך הקפדה שתהא תורתם קבע ומלאכתם עראי, אולם אין מי שיוכל לעשות זאת, היות ולא ישמעו לדבריו ורק ירדפוהו על דבריו אלו.
  3. גם אם תיעשה פעולה בענין חובה לדאוג שהדבר לא יעשה באופן של לכתחילה, כלומר שהראויים לישב באהלה של תורה לא יבואו להעדיף את האפשרות להתפרנס מיגיע כפיהם.
  4. הפלי,תם של בני תורה העמלים לפרנסתם מסיבות שונות היא נורמה פסולה, ובמוסדות החינוך היא נעשית מחמת לחץ של הורי התלמידים.
  5. האברכים כיום מורגלים לחיי חופש ולחוסר מחויבות ויתקשו לעמוד במחויבות הנדרשת משכיר.
  6. חובה על האדם לדעת שאין סתירה בין מלאכה או עסק לבין היותו בן תורה הקובע עיתים לתורה.
  7. ישנם אמנם אברכים רבים שהשהות שנים רבות בכולל גורמת להם לרפיון רב וחוסר חיות ויש לדאוג עבורם לפתרון.
הרה"ג יוסף חיים קופשיץ שליט"א [יום ב' יג' כסלו תשס"ד]
  1. חובה על כל אברך לדעת שמוטל עליו לעשות כל שביכולתו על מנת לפרנס את משפחתו, ורצונו לעסוק בתורה איננו פוטרו מחוב זה.
  2. הבעיה כיום חמורה מאוד מכל הבחינות ומדובר בדיני נפשות ממש, ומצוה רבה לפעול בענין.
  3. כל פעולה צריכה להעשות בהסכמת מרן הגרי"ש אלישיב בהיותו גדול הדור, ורק אז יצרף הגראי"ל שטינמן את הסכמתו.
הרה"ג יוסף י. אפרתי שליט"א [יום ג' יד' כסלו תשס"ד]
  1. המצב הקיים כיום הוא חמור מאוד ועלול לגרום לאסון חלילה.
  2. כיום היוצא להתפרנס במלאכה כלשהי מפסיק להיות בן תורה, היות וזהו תרתי דסתרי, כשלאמיתו של דבר אין סתירה בדבר, ואולם רק בחו"ל ניתן לראות דוגמאות לכך. [ת"ח העוסקים במסחר או מלאכה]
  3. לפני מספר שנים נתן מרן הגרי"ש את אישורו להכשרה מקצועית, בהכונת חתנו הרה"ג יוסף ישראלזון, ואולם לאחר זמן נכשל הנסיון, והוא עזב את תפקידו, על כן לפני שנציג את הדברים בפני הגרי"ש, ראוי לשמוע מה הם הבעיות שנתגלו, על מנת שהדברים לא יישנו פעם נוספת.

הרה"ג יוסף ישראלזון שליט"א
  1. מרן הגרי"ש אלישיב נתן את הסכמתו שאברך שעפ"י הבחנת ראש הכולל איננו הוגה בתורה כראוי ואיננו מוצא בה את סיפוקו יופנה ללמוד אומנות להתפרנס בה


וזה מה שנכתב כעת (ר"ח תמוז תשע"ו) מהזיכרון

הג"ר עזריאל אויערבאך שליט"א, על הצורך לאפשר לאברכים להתפרנס מעבודה
ר' עזריאל: ברור שהכוללים לא נועדו עבור הכלל. הדרך הקיימת אינה יכולה להיות דרך לרבים. אם אני אומר את הדברים יגידו שאני אפיקורס, אם יהיו 15 רבנים שיצטרפו יחד ניתן לעשות זאת.
אתם צריכים לעשות בלי רבנים, ואנחנו נפנה אליכם משפחות שנתמכות ב"ועד הרבנים לענייני צדקה".

הג"ר רפאל שמואלביץ זצ"ל: הרבנים פלוני, אלמוני ופלמוני (שלושת הגדולים שהתנגדו פומבית ללימודים מקצועיים לגברים חרדים) הם ה"רודפים" של הציבור החרדי
אתה צודק ב-100%, אבל בניי ונכדיי הם חלק מהציבור החרדי, ואני אינני רואה חובה למסור נפש על כך.

הג"ר נתן זוכובסקי שליט"א, על הצורך במתן לגיטימציה לאברכים שנזקקים לצאת ולהתפרנס
ר' נתן: הרב שטיינמן בעצמו עמד לצאת לעבוד כמו חבירו ר' משה סולוביצ'יק, ואז הרב כהנמן הציע לו ללמד בישיבת פוניבז' לצעירים
תלכו לדבר עם ר' יוסף חיים קופשיץ, הוא מאוד קרוב לרב שטיינמן

הרב מרדכי קרליץ: דיברנו עם כל הגדולים, כולם מבינים שצריך שינוי בעניין של תעסוקה, מה אברך שיוצא לעבוד יכול לעשות חוץ מלהיות נהג?

הג"ר יוסף חיים קופשיץ שליט"א, בנוגע לדעתו של הגראי"ל שטיינמן
ר' יוסף חיים: ברור שצריך לאפשר לאברכים לצאת לעבוד, אבל אם לא תהיה תמיכה מחצר הגרי"ש אלישיב אני אומר לרב שטיינמן להתנגד כדי שהוא לא יסבול ממלחמות, כדאי שתדברו עם הרב אפרתי.

הג"ר יוסף אפרתי שליט"א: אתם אומרים שהציבור הולך לפיצוץ ואני אומר שהפיצוץ כבר כאן. אם אומרים בעצם "אנטוורפן זה כאן?" אתם צודקים, אבל צריך לשמוע מר' יוסף ישראלזון מה היו הבעיות במכון החרדי להכשרה מקצועית. למעשה כל תכנית טובה שתביאו לתעסוקת גברים הרבי יתמוך, רק תיגשו קודם לקבל הסכמה מרבי מיכל יהודה.

הג"ר יוסף ישראלזון זצ"ל: סיפר מעשה עם ר' חצק'ל לוינשטיין כשהוא ועוד תלמיד חכם באו לשוחח אתו על אברך מכולל פוניבז' שצריך לעודד אותו לצאת לעבוד, ועוד מעשה עם סיני גלבוע והסטייפלר שאמר לו להיות חשמלטור והוא לא רצה ונעשה עו"ד. למעשה כפי שהוא רואה רוב מוחלט של האברכים מרוצים.

ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל: באמת זה צריך להיות תפקיד של המפלגה, אבל הרשעים מ"יתד נאמן" לא יתנו לנו. (סיפר על עלילותיו עם העיתון) תעשו בכוחות עצמכם.

הג"ר ברוך שמואל דויטש שליט"א (לאחד מתלמידיו הקרובים): זה לא לעניין שעורך עיתון שמשתכר 30 אלף שקל בחודש כותב לאברכים שיסתפקו במועט ויאכלו פת במלח.
ר' ברוך שמואל היה היחיד שלא הסכים עם דברינו ואמר ש"יתד נאמן" צריך להילחם בנו

הגראי"ל שטינמן שליט"א, על הרעיון להקים מסגרות לקביעת עתים לתורה לאנשים עובדים ולהעלות את קרנם.
ר' אהרון לייב: נכון לגמרי שאדם עובד שקובע עיתים לתורה, מעמדו החברתי ראוי שיהיה כשל אברך. אלא שדרושה סבלנות לצורך כך.

נשאלת אפוא השאלה, האם "יתד נאמן" עצמו משקף את דעת גדולי התורה???

אני מבקש לסיים בשיחה שהייתה לי עם הג"ר ברוך מרדכי אזרחי שליט"א ראש ישיבת "עטרת ישראל", כשבאתי אליו עם הצעה להוציא כתב עת שבו יכתבו מאמרים עפ"י דרכה של תורה בענייני השעה, כפי שהגרי"ס הוציא לאור את "התבונה".
ר' ברוך מרדכי: איך תוכל לכתוב שם, הרי הכל צריך להיות לפי "דעת תורה" של גדולי ישראל?
אני: אדרבה, אנשים לא יודעים מה גדולי ישראל חושבים בנושאים שונים, אז שגדולי תורה בעצמם יכתבו.
ר' ברוך מרדכי: נראה לך שמעניין אותם מה גדולי ישראל חושבים? הם בסך הכל רוצים להכות על ראשך.
ודברי פי חכם חן

כולי תקוה שתלמידי החכמים שנזכרו כאן בדבריהם לא יינזקו ח"ו בסיבתי, אני משער שכבר עברה תקופת ההתיישנות הנדרשת. אי"ה בעתיד אוכל גם לפרסם את דברי גדולי התורה בנוגע לישיבת "חכמי לב".

יום חמישי, 7 ביולי 2016

שעטנז בלב ירושלים / יתד נאמן

המאמר הזה התפרסם כמאמר מערכת בעיתון "יתד נאמן" ביום שלישי כ"ט בסיון תשע"ו, הוא תוקף את ישיבת "חכמי לב" ובפרט אותי באופן אישי, למרות שהוא רצוף שקרים וטענות מופרכות ראיתי חשיבות להעלות אותו לבלוג למען יעמוד ימים רבים.

עירית ירושלים אישרה הקצאה לבנייתו של מוסד "חכמי לב" המערב קודש וחול, כשהתוכנית היא להקימו בלב שכונה חרדית, למרות התנגדותם הנחרצת של רבני השכונה ותושביה, "המלחמה הקטנה" הסתימה בכשלון זמני, אבל "המלחמה הגדולה" רק החלה.

היהדות הנאמנה נמצאת תחת מתקפה רוחנית עזה, גורמים רבים מכיוונים שונים מנסים למעט את לומדי בית במדרש. מאז ששרו של עשו נאבק עם יעקב עד עלות השחר, המלחמה ודנה נטושה. אדום ושרו סמאל, מנהלים קרבות בלתי פוסקים כדי לבטל את עם ישראל מתורה. פעם הם באים בדמותה של ממשלה שמבקשת להעניק לתלמידים החרדים כלים, שיאפשרו להם להחליק בקלות מתוך בית המדרש ולהשתלב בעולם החילוני. אבל לפעמים הם באים במתק שפתיים, תופת צופים. במקביל לתוכנית הכפייה, מופעלת וממומנת תוכנית פיתויים רחבת היקף. מסיון מגוייס עובד שעות נוספות, כדי לרכך את ההתנגדות העזה. כסף בלתי נדלה נשפך ע"י ארגונים שונים "החפצים בטובתו של הציבור החרדי", כדי לפתוח "חלונות הזדמנויות" ולמשוך חרדים מחוץ לחומות המוגנות.

שובר הגלים של עולם התורה דוחה את כל הקצף המסתער לחופיו. אבל לעיתים זה מתרחש גם בבית ומבית, וזה חמור הרבה יותר. מתחת לפני השטח של היהדות החרדית, נחפרות מנהרות תת קרקעיות. בשולי הציבור החרדי, נטווית תוכנית לשנות את הציבור החרדי מבפנים, להחליש את חוסנו ולערער את יציבותו. התוכנית הזו כוללת הקמת מוסדות "שעטנז" ופריסת מערך "ישיבות" תיכוניות ברחבי הארץ. דוקא בשעה שהיהדות החרדית מתמודדת עם קשיים, במקום לבצר את החומות, פועלים אותם ראשי המוסדות לייצר אלטרנטיבות פתיוניות. מי שיודע להאזין, שומע את קריאת התגר המהדהדת שעלולה לפרוץ את חומות בית ה', לקעקע את יסודות הבית האיתן, ולפתח מסלול עוקף ישיבות על טהרת הקודש ולגרור צעירים שעדיים לגדולות.

גם דוברים מטעם המוסד התיכוני שהצליחו עכשיו לפלוש לשכונה חרדית, תרמו מידע לא מבוטל אודות הסכנה. בין הדברים נחשף אז הקשר המשותף בין אקדמית הכלאיים לתיכון השעטנז. הם הבהירו ש"ילדים שהיכולת שלהם נמוכה צריכים דברים אחרים, א מה שאנחנו הקמנו". העומד בראש המוסד הדגיש כי הוא מתכוון לחומר אנושי משובח. לימים, בראיון לתקשורת, כשנשאל "מי הנערים" השיב: "מיטב הנוער" אבל הדבר החמור ביותר שנאמר באותו כינוס משותף היה כשאותו דובר הבהיר מה הוא עונה לתלמידיו: כשהרב שך הקים את 'דגל התורה' שאלו אותו איך הוא עוזב את אגודת ישראל שהוקמה ע"י הח"ח וכל גדולי התורה? ענה להם הרב שך: נחנו אגודת ישראל! אם יש לכם כל כך הרבה טענות נגד החרדים, אז "אנחנו החרדים", ומי שנגדנו הוא נגד החרדים, מן הסתם". הוא חזר על כך בראיונות תעמולה, שוב ושוב.

מה שהצית נורות אזעקה אדומות זו העובדה שאותם ראשי מוסדות שחושפים טלפיהם ואומרים "כשר אני" וטוענים כי מוסדות השעטנז התיכוני מיועדים רק לילדים שלטעמם אינם מתאימים למסלול ישיבתי, הם הפכו להיות "המומחים" של כל הפורומים והגופים שמטפלים ב"תעסוקת חרדים". הממשלה במתכוון מייצרת מצוקה כלכלית כדי לדחוק את הציבור החרדי החוצה, בשיתוף גופים שבאים כאילו לסייע ולדאוג לחרדים ולרווחתם, ואותם ראשי מוסדות שעטנז שהפכו למשת"פים של אלו המבקשים לשנות את החברה החרדית, הפכו להיות היועצים ומורי הדרך שלהם. הורסי החרדים רואים עצמם כ"מצילי החרדים".

מאמר "הישיבות כמיטת סדום" מתאר מנהל מוסד השעטנז את הישיבות כ"מכסחת דשא" שמנסה ליצור שכבת דשא בגובה אחיד, מבלי לתת לכל אחד להתפתח באופן ש"מתאים לו", עפ"ל. הם קוראים תגר על השיטה, על הדרך, על ההנהגה, אבל מבקשים להתנחל בלב הקונצנזוס.מאז ימי המשכילים, לא היתה התרסה זו על המבנההיציב שבנו גדולי הדורות הישיבות, במתכונתם ללא סילוף דמותם, היו בית היוצר לנשמת האומה. בכל מקום שבו התקיימו הישיבות במתכונת השמורה והמוקפדת, הקהילות שרדו והתפתחו חיי תורה. בכל מקום שבו היתה פירצה כחודו של מחט, זה תפח לממדים הרסניים, זאת חוקת התורה: אדם כי ימות באוהל ! לעם ישראל יש דרך ונתיב. זו המציאות, העובדה ! כמו שיש "חוקות שמים וארץ", זריחהושקיעה, גאות ושפל, כך גם "זאת חוקת התורה" ! במשך דורות עמלו גדולי ישראל "להמית" את עצמם, באהל, כדי להבין את חוקת התורה, ולהעמידה כתמרור דרכים זוהר למען הדורות הבאים. הם עקרו הרים, כדי לסלול לנו את הדרך. זו "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי עם, במחוקק במשענותם וממדבר מתנה". והנה באים נערים ש"יודעים טוב יותר איך 'להציל' את היהדות הנאמנה", ומייעצים לאויבי הרוח איך לשנות את היהדות החרדית מבפנים, ר"ל.

זו הפעם הראשונה שהאנשים האלה הפכו את הסילוף לאידיאולוגיה. זו הפעם הראשונה שנעשה נסיון לכבוש את המלכה עמי בבית, "אנחנו החרדים" ! אנחנו נתנחל בלב שכונתכם כדי שנוכל להתנחל בלבבות. מדובר באג'נדה, במשנה סדורה של סילוף, מדובר בהתארגנות חתרנית-רוחנית בקומת המרתף של הבית. המנהל של אותו מוסד שעטנז הבהיר כי מחזור חרדי כלל ארצי עומד בממוצע בין 7000 ל-8000 בנים ורק 200 לומדים לבגרות אבל הוא משוכנע שהפוטנציאל גדול פי עשרה. "כשהמודל הזה יכנס נכון, הוא יוכל לשלב 20-30 אחוז ממחזור. תלמידים יצטיינו גם בתורה, גם בלימודים כלליים וגם ביראת שמים. אנחנו צריכים לקחת מהחרדיות בארה"ב את הדוגמה שזה אפשרי", צוטט המיסד וראש אותו מוסד שעטנז כשהוא חושף בגלוי את משנתו וכוונותיו המסוכנות.

זו הפעם הראשונה בתולדות היהדות החרדית בארץ ישראל שמנסים להחליף תכלת הישיבה בקלא אילן של ישיבה יוניברסיטי ותיכון שעטנז - ועוד "הם החרדים" ! זו פעם ראשונה שמדובר במערכת מסודרת עם מוסדות שונים מגיל יסודי ועד לגיל הלימודים האקדמיים, כתחליף לחינוך הטהור. זו פעם ראשונה שראשי מוסדות שונים מתלכדים כדי לפתח את תוכניותיהם ומבקשים לפלוש לתוך היהדות הנאנה, ולהחלישה בעת מלחמה ! - וכבר הבאנו בעבר חלק מדברים אלה והם טעונים זעקה מחודשת כשהללו מנסים לפלוש לשכונה חרדית.

זו פצצת זמן רוחנית מתקתקת. חייבים להוציא אותה מהמנהרות, לאוורור, אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. זה לא יכול להתקיים בתוכינו. לא בשכונותינו, לא בקהלינו. את כל אלה חייבים לדון בליבה רותחת. אסור לאפשר להם לצמוח כפטריות רקב בערוגותינו. אסור לאפשר להם לחנך את ילדיהם בבתי אולפנה שלנו ולקבל לגיטימציה שתאפשר להם להרעיל. רב לכם בני עוול. ואנחנו, הבדלו מתוך העדה הרעה הזו !

י.נ.

יום שישי, 1 ביולי 2016

לא עם הארץ חסיד

הגמרא במסכת סנהדרין (כט,א) אומרת "אמר חזקיה מניין שכל המוסיף גורע שנאמר אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו" ופרש"י "הקב"ה לא הזהירם על הנגיעה, ומתוך תוספת – גירעו: שדחף הנחש את חוה על האילן עד שנגעה בו; אמר לה: ראי שאין מיתה על הנגיעה - אף על האכילה לא תמותי".
דברי הגמרא הללו נראים תמוהים, שהרי כל תקנות חז"ל הן תוספת על דברי תורה וביבמות (כא,א) אמרו "ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי", ובמקומות רבים (פסחים מ,ב ובעוד מקומות) אמרו "לך לך אמרינן נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב", ואם כן לכאורה חוה עשתה דבר נכון מאוד כשהוסיפה איסור נגיעה על איסור האכילה.
וביאור הדבר פשוט מאוד, שכל תקנות חז"ל מועילות כשהאדם יודע מהו איסור תורה ומה הוסיפו חכמים בתקנותיהם ואז נמצא שיש לו גדר לפנים מגדר. אולם אם האדם מוסיף את הסייגים ומעניק להם את אותה חשיבות של האיסור עצמו, נמצא שאדרבה החשש שלו להיכשל גדול יותר וכשייכשל בתוספת כבר ייכשל גם בעיקר שהרי איננו מבדיל ביניהם, וזה מה שעשתה חוה שאמרה שהקב"ה אסר על הנגיעה ולא אמרה שהקב"ה אסר על האכילה ואנו הוספנו איסור על הנגיעה.
זוהי כוונת המשנה במסכת אבות (ב,ה) "ולא עם הארץ חסיד", שהרי מידת החסידות היא כדברי הגמ' ביבמות (כ,א) "קדש עצמך במותר לך", וזהו רק כשהאדם הוא תלמיד חכם ויודע מה מותר ומה אסור, אולם מי שסבור גם על המותר שהוא אסור איננו חסיד אלא עם הארץ.
בבחרותי שמעתי שיעור מהגרמ"מ שולזינגר שבו הוא ציטט מתשובת החתם סופר שנשאל שאלה במידת חסידות (האם להחמיר לא ללבוש בגדי צמר משום חשש שעטנז), ובתשובתו הוא כותב שאיננו מבין איך שייך שהחסידות תעבור מדור לדור, והרי כל עניין החסידות היא שהאדם בחר בעצמו לנהוג בחסידות ולא יתכן שהאב יחליט על בנו לנהוג בחסידות.
הגמרא ביומא (פג,א) אומרת שמי שנדרש לאכול דבר איסור צריך לאכול את האיסור הקל יותר, ומדגימים שם איזה איסור חמור מחברו, נמצא אפוא שגם כאן ישנה חשיבות להיות תלמיד חכם בכדי לדעת איזה איסור קל מחברו.
זכינו ברוך ה' לחיות בציבור שמדקדק בקלה כבחמורה ונזהר ממאה שערים של היתר בכדי לא להיכנס בשער אחד של איסור, אולם אסור לנו בשל כך לשכוח מהו איסור תורה, ומהו איסור דרבנן, ומהי תקנה, ומהי חומרה, ומהו הידור. אם חלילה נשכח זאת נמצא את עצמנו במה שאמרו חז"ל "כל המוסיף, גורע".