חפש בבלוג זה

יום ראשון, 5 בפברואר 2023

כשהחרדים יהיו רוב / זווית קריאה

בשבוע שעבר קראתי את ספרו החדש של איציק קרומבי "כשהחרדים יהיו רוב", ואני מבקש לשתף אתכם במחשבותיי בעקבות הקריאה.

הספר כתוב בשפה רהוטה ומבקש לספר את סיפורה של הקהילה החרדית בישראל, עם מבט היסטורי, אידיאולוגי ובעיקר תיאור של התהליכים המתחוללים בעשורים האחרונים בתחומי החינוך, השירות הצבאי והתעסוקה.

נראה שהמחבר מודאג במידה מסוימת מהמצב הנוכחי ומהעתיד לבוא, אבל בעיקר עולה הרושם שהוא אופטימי בנוגע לסוגיות שהוא מעלה לדיון. הוא מציג את עיקרון ההתבדלות החרדית ואת הערכים המרכזיים של העולם החרדי, והוא מאמין שניתן לשלב את החרדים באופן מוצלח בכלכלה הישראלית, בלי לפגוע ובלי לאיים על תפיסת העולם ואורח החיים החרדי.

בספר ישנה ביקורת מסוימת על הקהילה החרדית וגם על המדינה וכלל החברה הישראלית, אבל הדברים נכתבים בזהירות ובשפה דיפלומטית. הוא מציע קווים כלליים לפתרונות ולתמונת העתיד שהוא מבקש לראות במדינת ישראל, שבה החרדים משתלבים באופן משמעותי בכלכלה.

באופן אישי, אני מזדהה עם חלק ניכר מדבריו של איציק, אולם אני חלוק עליו בכמה נקודות מרכזיות, ובעיקר אני מצטער על כך שאינני שותף לאופטימיות הרבה שישנה בספר, אני כמובן מקווה מאוד שהצדק אינו איתי.

מקריאת הספר הגעתי להבנה על כמה נקודות בנוגע לקריאת המציאות של המחבר:
  1. האתגר העיקרי של המדינה עם החרדים הוא בתחום הכלכלי.
  2. השינויים צריכים להתחיל מהזרם המרכזי (המיינסטרים) החרדי.
  3. ניתן לעשות את הדברים הנדרשים בהסכמת המנהיגות הרבנית והפוליטית.
  4. ניתן למצוא את הדרכים לשיפור המצב התעסוקתי בלי לפגוע בערכים ובאידיאולוגיה החרדית המיינסטרימית.
אני חלוק על ארבעת הנקודות הללו, ואשתדל להסביר את עמדתי בקצרה:
  1. אמנם האתגר הכלכלי הוא חשוב מאוד, אבל במקום גבוה יותר צריך לדעתי להציב את היחס של החרדים למדינה בכלל. תפיסת העולם החרדית איננה מכירה באופן עמוק במושגים בסיסיים של אזרחות, דמוקרטיה, חוק וסדר, והדברים הללו באים לידי ביטוי גובר והולך ככל שחלקם היחסי באוכלוסייה גדל והולך. הטענה שלי עלתה באופן מובהק במחקר מעמיק של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" בהובלתה של ד"ר נחומי יפה, והדברים גם באו לידי ביטוי בספרו החדש של ידידי ד"ר אהרן איתן "חרדיות ישראלית".
  2. כל השינויים שהתחוללו עד כה בקהילה החרדית התחילו דווקא מקבוצות שוליים בקהילה החרדית, וזו צריכה להיות האסטרטגיה גם בעתיד של כל גורם שמבקש לקדם אי אלו מהלכים בקהילה החרדית. שינויים בזרם המרכזי הם כמעט בלתי אפשריים, ובוודאי לא בשלב ראשון, ולא נכון להקדיש את מרב ומיטב המשאבים והמאמצים לשם כך. להצדקת הטענה שלי אזדקק לאריכות רבה.
  3. חלק גדול מהשינויים הנדרשים בקהילה החרדית לא ייוכלו להיעשות בהסכמת המנהיגות הרבנית והציבורית החרדית, בוודאי לא בשלבים הראשונים, יש למצוא בדרך כלל את השותפים הרלוונטיים בקהילה החרדית, כפי שכבר כתבתי בסעיף הקודם.
  4. שינוי משמעותי בשיעור התעסוקה של הקהילה החרדית, יוכל להתרחש רק עם שינויים מסוימים בתפיסת העולם החרדית העכשווית, זהו אתגר משמעותי מבחינה אידיאולוגית הגותית ותורנית. גם בנקודה זו אני שותף לדעתו של ידידי ד"ר אהרן איתן.
בכל אופן, אני מודה מאוד לאיציק על כתיבת הספר החשוב שלו, שעשוי בעז"ה לקדם את השיח הציבורי בסוגיה חשובה זו, ואני ממליץ לכם מאוד לקרוא את הספר.

יום שלישי, 31 בינואר 2023

דור הפַּלָּגָה

בחומש בראשית בסוף פרשת נח אנחנו קוראים על מגדל בבל:
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. (בראשית יא,א-ט)

מהסיפור הזה אנחנו למדים שכשיש לאנשים שפה משותפת הם יכולים לממש כל יעד שהם מעוניינים להשיג, אבל אם הם מאבדים את השפה המשותפת שלהם הם לא יצליחו להישאר יחד.

כבר כמה שנים אני טוען שהבעיה הגדולה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית היא שאנחנו מאבדים את השפה המשותפת שלנו, ולאחרונה אני מרגיש שהמצב רק נעשה חמור יותר. אני חושש מאוד שהמציאות הזו נעשית בלתי הפיכה, ושהתוצאה עלולה להיות ח"ו הרת אסון למדינה ולחברה.

אם ניקח לדוגמה את המחלוקת העמוקה כעת סביב הרפורמה שמתכנן שר המשפטים יריב לוין במערכת היחסים שבין הממשלה והכנסת למערכת המשפט הישראלית, נראה כיצד הבעיה העיקרית היא שאין לנו בכלל שפה משותפת.

באופן אישי, הסוגיה כולה ופרטיה אינם מוכרים ומובנים לי ואין לי את היכולת לחוות דעה לכאן או לכאן. אני משער שכמוני גם מרבית האוכלוסייה בישראל מימין ומשמאל, איננה מבינה ומכירה את הסוגיות הללו לעומק, אבל נראה שכמעט כולם התייצבו מיידית בהתאם לעמדתם הפוליטית הכללית.

מצד אחד בטוחים שהרפורמה היא הדבר הנחוץ והדחוף באופן מיידי לטובת הדמוקרטיה הישראלית, ואין מקום להדרגתיות ולפשרה על אף סעיף ברפורמה. מהצד השני בטוחים שהרפורמה הזו היא קץ הדמוקרטיה הישראלית, ואין מקום להדרגתיות ולפשרה על אף סעיף ברפורמה.

ברור שהרפורמה הזו היא בעיקר סמל, לתמונת המצב הכללית של המדינה והחברה. חצי מאזרחי ישראל מרגישים שתקוותם התגשמה, הם בטוחים שהקואליציה והממשלה הנוכחית יביאו את מדינת ישראל למחוז חפצה בכל התחומים: בטחונית, מדינית, כלכלית, יחסי דת ומדינה. חצי מאזרחי ישראל חשים בדיוק להיפך, שהמדינה הולכת לאבדון בכל התחומים הנ"ל.

לכל צד יש טיעונים מנוסחים היטב ומשכנעים להצגת המציאות כפי שהוא רואה אותה, והבעיה הגדולה להבנתי היא שאין לנו אף מתורגמן שיתרגם לכל צד את התמונה שהצד השני רואה. כל צד בטוח שהאופן שבו הוא רואה את הדברים הוא הנכון, וכך אנו יכולים לראות שיח חרשים גם בשדה הפוליטי, גם בתקשורת, וגם ברשתות החברתיות.

במהלך השנים שמעתי אנשים חכמים וטובים שמדברים על הצורך ב"סיפור ישראלי משותף", שמעתי זאת בעבר מהרב שי פירון מייסד "פנימה" וכמדומני שכיום מדבר על כך יואב הלר מייסד "הרבעון הרביעי", ואני חושב שהשלב המתבקש לפני סיפור משותף הוא שפה משותפת, מפני שכיום נראה שאנחנו מדברים לפחות בשתי שפות שונות. אני חושש שמדובר במספר הרבה יותר גדול של שפות, מפני שלהבנתי גם הימין הישראלי מדבר בכמה שפות וכך גם השמאל הישראלי.

גם אם הימין שנמצא כיום בשלטון צודק לחלוטין, אני חושש מאוד שבהיעדר שפה משותפת, עתידה של המדינה והחברה בכל התחומים הנ"ל נמצא בסכנה גדולה. וגם אם בעתיד יתחלף השלטון וגם אם הוא יהיה צודק לחלוטין, החשש שלי במקומו עומד.

הלוואי שאני טועה.

יום שלישי, 10 בינואר 2023

כוח המשיכה של הזרם המרכזי (המיינסטרים) החרדי

הרב דוד לייבל
בעשרים השנים האחרונות, התחוללו שינויים משמעותיים בקרב הדור החרדי הצעיר. צעירים חרדים רבים מבעבר השתלבו בעבודה, יצאו ללימודים מקצועיים או אקדמיים, התגייסו לצה"ל או לשירות אזרחי, ובאופן כללי נחשפו יותר לחברה הישראלית לאורחות חייה ולתרבותה.

השינויים הללו, הביאו לכך שרבים מהצעירים הללו מרגישים חוסר נחת בקהילה שבה הם גדלו ואליה הם השתייכו, הם חשים מבוכה גדולה בנוגע לזהותם האישית והשתייכותם החברתית ובנוגע לתפיסת עולמם.

בשל כך, אנו עדים בשנים האחרונות לשיח גובר והולך בנוגע להגות חרדית רלוונטית, ולצורך בהקמת ופיתוח קהילות חדשות עבור הדור החרדי הצעיר.
הרב ברוך צבי גרינבוים

בשנה האחרונה, פועלים באופן משמעותי בעניין זה שני רבנים חרדים, המזוהים עם עיסוק בסוגיות הנוגעות לדור החרדי הצעיר.

הראשון שבהם הוא הרב דוד לייבל שליט"א - תלמיד חכם מובהק ואיש עסקים מצליח, שהקים לפני כמה שנים את "אחוות תורה" רשת של מסגרות תורניות לחרדים עובדים, ובשנה האחרונה הוא מנסה לסייע ליצירת קהילות חדשות לחרדים עובדים.

השני הוא הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א - איש חינוך חרדי, שעסק שנים רבות עם נוער חרדי נושר, הקים את ישיבת "דרך השם" ואת ארגון "לב שומע" ועוד מיזמים חינוכיים שונים. לפני כשנה הוא יצא לדרך עם מיזם בשם "חלקי בקהילתי" להקמת קהילות לחרדים עובדים.

מהו ההבדל בין שני הארגונים הללו? האם יש צורך ומקום לשני ארגונים באותו שדה? האם הם נותנים את המענה הנדרש?

הרושם שלי הוא שהרבנים הנ"ל והמיזמים שלהם, מתחרים ביניהם מי שמרני יותר ומי נזהר יותר ביחסיו עם הזרם המרכזי (המיינסטרים) החרדי.

הרב לייבל עצמו נזהר כל השנים לא להזדהות חס וחלילה כ"מודרני", הוא הקפיד על אמירות מתונות וזהירות, והשתדל לקבל הסכמה מהמנהיגות התורנית החרדית הליטאית. כשהוא עצמו העז למתוח ביקורת נוקבת על המצב הנוכחי, השתדלו מקורביו למתן את הדברים.

אולם נראה כעת שהרב גרינבוים מתאמץ להשמיע קול מתון וזהיר יותר מהרב לייבל, מפני שבעיניו הרב לייבל הוא מדי רדיקלי ויש צורך בזהירות רבה יותר. אלו המסרים שעולים באופן די ברור בעלון "חלקי בקהילתי" שיוצא לאור מדי שבוע.

לדעתי, לא רק שאין צורך ומקום לשני ארגונים כה דומים, אלא שהזהירות היתירה של שניהם, מונעת מהם לתת מענה לבעיה הגדולה שציינתי למעלה.

שני הארגונים מספקים מענה לחלק מצומצם מהצעירים החרדים שאינם הולכים בתלם החרדי המקובל, הם פונים בעיקר לגברים ליטאים נשואים, בוגרי ישיבות שיצאו לעולם המעשה, המבקשים לשמור על זהותם החרדית-שמרנית. הם כמעט ואינם נותנים מענה לרווקים, למזרחיים, לעולים, לנשים, לבעלי תשובה, לסטודנטים, לחיילים ולכל אלו המבקשים זהות פתוחה ומודרנית יותר באופן מוצהר.

התופעה הזו, של ניסיון לרצות את המיינסטרים החרדי, תוך זהירות יתירה מהשמעת קולות ביקורתיים ומהכלה של מגוון חרדי רחב יותר, מאפיינת לדעתי עוד תהליכים חשובים בקהילה החרדית.

לאתר "אחוות תורה" https://achvat.co.il/
לאתר "חלקי בקהילתי" https://chelki.co.il/

יום רביעי, 9 בנובמבר 2022

דאגה בלב איש - בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת ה-25

פורסם באתר "כיכר השבת"

תוצאות הבחירות בשבוע שעבר, הביאו לשמחה רבה במחננו. ההצלחה הגדולה של המפלגות החרדיות וחזרתן לעמדות כוח משמעותיות במדינה, לאחר שנה וחצי באופוזיציה ותחושה קשה בעקבות פגיעה בנושאים חשובים לנו ברוחניות ובגשמיות, היא בהחלט סיבה טובה לכך.

יחד עם זאת, חשוב לדעתי לזכור גם כעת, את הדברים שעליהם עלינו לדאוג דווקא בעת הזאת:
  1. צרכי הקהילה החרדית - המפלגות החרדיות דואגות היטב לתקציבים לטובת הציבור החרדי, למוסדות החינוך, לארגוני רווחה וחסד, לקצבאות, לתמיכות, לסבסוד והנחות וכיו"ב. אולם הן אינן דואגות מספיק למיזמים חשובים שנועדו לסייע לפרנסת משק הבית החרדי, בתחומים של השתלבות בתעסוקה, והן נרתעות עוד יותר מהתערבות בנושאים שנויים במחלוקת כמו רכישת מקצועות ותארים אקדמיים של בני ובנות הקהילה החרדית.
    גם בתחום החינוך, המפלגות החרדיות אינן מסייעות לאלו המבקשים עבור ילדיהם מוסדות חינוך עם לימודים כלליים ברמה גבוהה, ולעיתים אף מערימות קשיים על אלו הפועלים בתחום. המפלגות החרדיות גם אינן מסייעות מספיק למניעת עוול ופגיעות בתוך הקהילה החרדית, ולעיתים הן אפילו מקשות על פיתוח מענים מקצועיים ואיכותיים.
    חשוב מאוד שהקהילה החרדית עצמה תוכל להשמיע קול כלפי הנציגות החרדית, בנושאים הללו.

  2. יחסי דתיים-חילוניים - כפי שהציבור החרדי חש שהדברים החשובים לו נפגעו בקואליציה ובממשלה שכיהנו כאן בשנה וחצי האחרונות, חשוב לזכור שהציבור החילוני עלול לחוש בשנים הקרובות תחושות דומות, הוא עשוי להרגיש שהמדינה פועלת בניגוד לטובתו ולערכיו בהיבט הכלכלי ובהיבטים נוספים. הדבר עלול להעמיק את הקיטוב בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, ולדעתי הדבר הזה איננו טוב לאף אחד. חשוב לזכור שגם כשהכוח בידינו, עלינו לעשות את הדברים ברגישות והידברות, תוך חתירה להסכמות ולפשרות. אני מקווה מאוד שהנציגות החרדית בכנסת תהיה מספיק שקולה ואחראית בנושאים הללו.

  3. יחסי יהודים-ערבים - הנציגות החרדית בכנסת נמנעת כמדומני מלעסוק בדרך כלל בשאלות הנוגעות לסכסוך היהודי-ערבי, במידה מסוימת נראה לי שנמצאה פעמים רבות שפה משותפת בין המפלגות החרדיות והמפלגות הערביות. אולם הכוח הגדול שקיבלה כעת מפלגתם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, עלולה להחריף מאוד את היחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל וביש"ע. גם אם נרצה להתעלם מהסוגיות הללו, הסכסוך היהודי-ערבי והשלכותיו לא ייעלמו. העמדות הלאומניות של איתמר בן גביר, מעולם לא היו מקובלות על גדולי התורה במחנינו, והן עלולות לעלות לנו במחיר יקר.

יום חמישי, 20 באוקטובר 2022

תפארת בחורים כוחם

פורסם באתר "כיכר השבת"

הזמנת חברת תפארת בחורים ברקישוק לכינוס מחוזי בדצמבר 1934
בשבוע הבא יחזרו בעז"ה עשרות אלפי תלמידי הישיבות לחבוש את ספסלי בית המדרש, להגות בתורה יומם ולילה ולעסוק בהוויות אביי ורבא, אלו הם בני שבט לוי שמחזיקים את העולם בתורתם.

בשעה זו, חשוב לדעת ולזכור שישנם צעירים חרדים רבים וטובים, שאינם ספונים באוהלה של תורה יומם ולילה. הצעירים הללו מחפשים את דרכם בעולם המעשה, ופעמים רבות הם חשים בודדים ותלושים. במקרים רבים הם אינם מכירים את העולם שמחוץ לבית המדרש, והם מתקשים למצוא את עצמם בכמה היבטים, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית. הם אינם יודעים כיצד לקיים "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", ורבים מהם חשים אבודים ובודדים בעולם.

במהלך השנים קמו ישיבות גדולות גם עבור אלו שמתקשים להגות בתורה באופן מלא, אולם חשוב לדעת שגם הישיבות הללו אינן מתאימות לכל אחד. מי שמבקש להשתלב בעולם המעשה באופן משמעותי, בעבודה, במסחר, בלימודים ועוד כיו"ב, עלול למצוא את עצמו ללא מקום במבוכת זהות ושייכות.

בשנים האחרונות מדובר רבות על הצורך בקהילות עבור חרדים שיצאו לעולם המעשה, בריכוזים חרדים שונים הוקמו עבורם קהילות, בתי כנסת, שיעורי תורה וכיו"ב, אולם המענה הקהילתי מיועד בעיקר לאנשים נשואים ובעלי משפחות, וברוב המקרים הוא איננו מתאים לרווקים, שמתקשים למצוא את מקומם כשווים בין שווים גם בקהילות אלו.

אינני יודע את היקפה של התופעה המדוברת, אבל הרושם שלי הוא שמדובר במספרים לא מבוטלים, ויתכן שהתופעה התרחבה מאוד גם בעקבות מגפת הקורונה, שהשלכותיה ממשיכות ללוות אותנו.

כשביקשתי להיכנס לעובי הקורה, גיליתי שהתופעה הזו אינה חדשה והיא העסיקה את גדולי התורה ואנשי הציבור בקהילות היהודיות בליטא בפולין וברוסיה בשנות תפארתן. הם ראו צורך לדאוג לרוחניותם של הצעירים שהשתלבו בעולם המעשה, והקימו עבורם מסגרות תורניות וחברתיות שרבות מהן זכו לשם "תפארת בחורים". המסגרות הללו היוו לצעירים הללו עוגן תורני וחברתי, מעין תנועת נוער. כמדומני שגם קהילת "המתמידים" בירושלים של הרב לייבל מינצברג זצ"ל, התחילה את דרכה באופן זה.

נראה לי שחובת השעה היא לייסד כעת מחדש ברמה ארצית את "תפארת בחורים", ליצור מקום תורני וחברתי לכל צעיר חרדי שאינו תלמיד ישיבה מן המניין, שבו הוא יחוש אהוב ורצוי עם חברים כמותו. לכל סניף יכול להיות אופי משלו, בהתאם לחברים שיתכנסו בו, אבל כולם ירגישו חלק מתנועה רחבה אהובה ורצויה. לשם כך, יש צורך בהתגייסות של אנשי חינוך ואנשי מעשה, המבינים ומכירים את שיגם ושיחם של הצעירים הללו.

אני מאמין שהתארגנות מסוג זה עשויה להיות רבת תועלת עבור אותם צעירים יקרים, ברוחניות ובגשמיות.