תיאוריית השינוי בקהילה החרדית

1. 

   מתוך תוכנית כנס ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה"

   האם מדינת ישראל והחברה הישראלית יכולים לאפשר למצב הנוכחי בקהילה החרדית להימשך?
   
   
   
   להבנתי, המציאות שבה מרבית הבנים החרדים אינם לומדים ברמה מספקת מקצועות כמו אנגלית, מתמטיקה, מדעים ואזרחות, פוגעת משמעותית ביכולתם להשתכר בעתיד, ויש לכך משמעות דרמטית על המשק הישראלי כולו.
   כמו כן, שיעור התעסוקה הנמוך של הגברים החרדים בגילאי העבודה, פוגע מאוד גם בהכנסתן של המשפחות החרדיות וגם במשק כולו, ההכנסות של המדינה מהקהילה החרדית כולה פוחתות ותשלומי העברה והטבות כלכליות לכלל הקהילה החרדית עולים.
   גם אי גיוסם של הצעירים החרדים לצה"ל, מהווה אתגר כלכלי ובטחוני משמעותי למדינת ישראל.
   הילודה הגבוהה יחסית של הקהילה החרדית, מגדילה את העלויות הכלכליות של המדינה, ומשנה מבחינה דמוגרפית את הרכב החברה הישראלית. ככל שגדל חלקה של הקהילה החרדית באוכלוסיה הישראלית, כך האתגרים הנ"ל נעשים גדולים יותר.
   בנוסף, התפיסות של חלק גדול מהקהילה החרדית ביחס לסוגיות של אזרחות, דמוקרטיה, הומניזם וליברליזם, מאתגרים מאוד את היותה של מדינת ישראל מדינת חוק דמוקרטית וליברלית.
   בשל כך, להמשך קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל מבחינה בטחונית, כלכלית וחברתית, נדרשים שינויים משמעותיים בקהילה החרדית, בתחומי החינוך, התעסוקה, השירות הצבאי, והיחס למדינה.
   
   
2. האם יש שינוי בקהילה החרדית?
   
   בעניין זה צריך לערוך להבנתי הבחנה ברורה בין מיומנויות (Skills) לערכים (Values). את הסוגיות של תעסוקה, השכלה, חינוך ושירות צבאי, ניתן להגדיר כמיומנויות, ואת היחס למדינה, לאזרחות, לדמוקרטיה, להומניזם ולליברליזם כערכים.
   בתחומי התעסוקה וההשכלה הגבוהה בקרב הקהילה החרדית ניתן להצביע על שינויים משמעותיים בעשרים השנים האחרונות, גם אם ישנו ויכוח לגבי קצב השינוי והאם הוא מספק. בתחום החינוך, ישנם גם כן שינויים, אבל בקצב הרבה יותר איטי. בשירות הצבאי ההתפתחויות אם ישנן הן איטיות מאוד, וישנן גם נסיגות. זהו ככל הנראה הנושא הכי בוער על סדר היום של החברה הישראלית.
   בהיבט הערכי, נראה שהפער בין הקהילה החרדית לכלל החברה הישראלית הוא גדול מאוד. מחקרים מצביעים על פער גדול בהכרה וקבלה של מרבית הערכים האזרחיים, דמוקרטיים, הומניים וליברליים, בין הקהילה החרדית וכלל החברה הישראלית. נראה שהשינויים בתחומי התעסוקה וההשכלה, לא משפיעים כמעט על שינוי בתחום זה.
   
   
3. האם השינויים בקהילה החרדית מתרחשים בקצב מספיק?
   
   כמדומני שגם האופטימיים בקרב קובעי המדיניות ובקרב חוקרי הקהילה החרדית, סבורים שקצב השינויים בתחום התעסוקה וההשכלה של הגברים החרדים אינם מספיקים, ובוודאי בתחום החינוך והשירות הצבאי. על הפערים בהיבט הערכי, אין למיטב ידיעתי שיח ציבורי, ואין אפילו מי שפועל לשינוי המצב.
   
   
4. מיהו קהל היעד הרלוונטי לשינויים?
   
   ברור שאלו המבקשים להוביל שינוי בקהילה החרדית בתחומים הנ"ל מעוניינים שהוא יתחולל בכל הקהילה החרדית, אולם השאלה הגדולה היא היכן נכון להשקיע את המשאבים המוקצים לשם כך על ידי המדינה והפילנתרופיה.
   כמדומני, שהדעה הרווחת היא שיש להשקיע את מירב המשאבים והמאמצים בקרב "הזרם המרכזי" (Mainstream) החרדי, מפני שהוא זה שיכול להוביל שינוי בכלל הקהילה החרדית. למיטב ידיעתי, ישנו תיעדוף ברור של המגזר הציבורי ושל הפילנתרופיה, לפעילות בקרב המיינסטרים החרדי, בכל התחומים הנ"ל. לתעדוף זה ישנן מספר נימוקים.
   לטענתי, גישה זו היא טעות אסטרטגית. הסיכויים לשינוי בקרב הזרם המרכזי החרדי הם אפסיים, ומדובר בדרך כלל במראית עין של שינוי. בה בעת, מזניחים את השוליים החרדים, שניתן לפעול בהם באופן משמעותי הרבה יותר. בחירה זו משמרת גם את האפליה הקיימת בקהילה החרדית כלפי קבוצות שונות, כדוגמת נשים, ספרדים, בעלי תשובה, עולים, חרדים מודרנים, משפחות חד הוריות וכיו"ב.
   במחקר המקיף של ד"ר לי כהנר על החרדים בציר שבין שמרנות למודרניות, היא מציבה 60% מהחרדים כנוטים לקצה השמרני, ו-40% כנוטים לקצה המודרני. הסיכויים המשמעותיים לשינוי נמצאים להבנתי בקרב הנוטים למודרניות, אבל המאמצים הגדולים נעשים דווקא בקרב הנוטים לשמרנות.
   
   
5. מהי הדרך להוביל שינויים בקהילה החרדית?
   
   השאלה הגדולה והמרכזית היא האם ניתן לגרום לשינויים בכפיה ובאופן דרסטי, באמצעות חקיקה, קיצוץ תקציבים ואכיפה, או שכל שינוי צריך להיעשות בשיתוף פעולה, בזהירות ובהסכמה בצורה תהליכית ארוכת טווח. עד היום, המדינה נקטה בעיקר באופן השני, ונראה שהתוצאות מדברות בעד עצמן.
   האם כפייה תביא לתוצאות שונות? ניתן להעלות כאן סברות שונות, אולם נראה שעד כה כמעט לא ראינו את המדינה פועלת באופן זה, בוודאי לא לאורך זמן.
   שאלה מרכזית נוספת, היא האם השינויים בקהילה החרדית יהיו מלמעלה למטה או מלמטה למעלה? כלומר, האם מנהיגות רוחנית וציבורית היא שתוביל את השינויים, או שהם יתרחשו בהחלטות של הפרטים החרדים.
   מניסיוני במשך למעלה מעשרים שנה, מרבית השינויים בתחום התעסוקה, ההשכלה, השירות הצבאי והאזרחי, החינוך, השימוש באינטרנט ועוד, נעשו בעיקר בבחירתם של יחידים, כשנפתחו לפניהם אפשרויות חדשות, שענו על הצרכים שלהם.
   
   
6. האם ניתן להוביל שינוי בלי שותפים מהקהילה החרדית?
   
   להערכתי, לא ניתן להוביל שינויים בר קיימא ללא שותפים מתוך הקהילה החרדית, וכל ניסיון לכפות שינוי מבחוץ לא יצלח. הקהילה החרדית היא מאורגנת ומנוסה בהתנגדות לשינויים, בוודאי כשהם באים מכפייה חיצונית.
   
   
7. מי הם השותפים הרלוונטיים?
   
   את השותפים מהקהילה החרדית אני מכנה "חרדים ממלכתיים", אלו הם חרדים המאמינים בתפיסת העולם החרדיות וחיים באורח חיים חרדי, לצד תפיסה אזרחית המאמינה בחשיבותה של מדינת חוק, יהודית ודמוקרטית, משגשגת מבחינה ביטחונית כלכלית ומדעית. חרדים אלו מאמינים בשותפות בין כלל חלקי החברה הישראלית באחריות לקיומה ושגשוגה של המדינה, בשוויון חובות וזכויות, בדיאלוג מתמיד לגבי הנקודות השנויות במחלוקת. נראה שישנה הלימה גבוהה בין החרדיות המודרנית לחרדיות הממלכתית.
   
   
8. מה הם צריכים?
   
   "החרדיות הממלכתית" אינה מאורגנת כיום, אין לה ייצוג פוליטי, קולה אינו נשמע, אין לה מספיק קהילות ומוסדות, והיא תלויה במידה רבה במנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית, שמייצגת בעיקר את החרדיות השמרנית.
   הצעד החשוב ביותר הוא אפוא לסייע לחרדיות הממלכתית להתארגן באופן עצמאי, ולהציג אלטרנטיבה ראויה לחרדיות הקיימת. אלטרנטיבה המבוססת על תפיסת של "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", שאפיינה בעבר את הקהילה החרדית בגרמניה.

ועל המלחמות - מחשבות על שירות חרדים בצה"ל

היום יום ראשון של חג החנוכה, מתגייסים החיילים החרדים הראשונים לחטיבת "חשמונאים", זה הזמן לברך אותם בהצלחה גדולה בשירותם הצבאי, ושתהא יציאתם כביאתם.

בהזדמנות זו, אני מבקש לשתף בכמה מחשבות שלי בסוגיית גיוס חרדים לצה"ל.

1. תקופת המתנה - אנו נמצאים כעת בתקופת המתנה וחוסר בהירות מכל הצדדים, בנוגע למעמד החוקי של כלל הצעירים החרדים בגיל גיוס.
   לא ידוע האם הקואליציה הנוכחית תצליח להעביר חוק חדש להסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות החרדיות, ומה יהיו הצעדים המעשיים של המדינה וצה"ל לגיוסם של צעירים חרדים במספרים משמעותיים.
   הישיבות והכוללים כבר קרוב לשנה אינן מקבלות תקציב עבור תלמידים בגיל גיוס, וסבסוד המעונות לילדי אברכים עומד להסתיים בקרוב. נשלחו אלפי צווי גיוס, ולא ידוע מה יהיה עם אלו שלא נענו לצווים.
   חלקים גדולים בחברה הישראלית דורשים שהצעירים החרדים יתגייסו לצה"ל, אבל יתכן שסיום המלחמה יגרום לרבים להיות פחות נחרצים בעניין מסיבות שונות.
   בשל כך, אני סבור שלא ניתן להסיק מסקנות מרחיקות לכת מהמספר הנמוך יחסית של מתגייסים חרדים בתקופה הנוכחית, גם למסלולים הייעודיים הוותיקים (נצח יהודה, ח"ץ, תומר, ישיבות הסדר, מכינות קדם צבאיות) וגם לחטיבה החדשה. הרושם שלי הוא שצעירים חרדים רבים ממתינים לראות לאן הדברים מתפתחים והם יושבים בינתיים על הגדר.
   
   
2. הנשק הסודי של המפלגות החרדיות - אינני פרשן פוליטי, ואני לא יודע להעריך כיצד תפעלנה המפלגות החרדיות ויתר המפלגות בקואליציה, על מנת למלא את רצונן של המפלגות החרדיות ולשמור על שלמות הקואליציה והממשלה.
   אני משער שהמועד האחרון למציאת הפתרון הוא הזמן המאוחר ביותר להעברת תקציב 2025, מפני שקשה לי להאמין שהמפלגות החרדיות תוכלנה לתמוך בתקציב כשהנושא הזה לא הגיע לפתרונו.
   נשיא ארצות הברית היוצא ג'ו ביידן, סיפר על שיחה שלו עם ראש הממשלה גולדה מאיר במלחמת יום כיפור, היא אמרה לו שהנשק הסודי של ישראל הוא שאין לנו מקום אחר ללכת אליו. אני חושב שזהו גם הנשק הסודי של המפלגות החרדיות, מפני שמבחינתן זהו נושא שהן אינן יכולות להפסיד בו. אם בקואליציה וממשלה שהן חברות בהן, הן אינן מצליחות להסדיר בחוק את מעמד תלמידי הישיבות ולהחזיר את תקציב הישיבות והכוללים, אין הצדקה לקיומן.
   
   
   
3. קהל היעד השקוף - הרמח"ל בהקדמה ל"מסילת ישרים", מדבר על החשיבות של העיסוק בחכמת המוסר ע"י החכמים, ואז הוא כותב "וְאוּלָם תּוֹלְדוֹת הַמִּנְהָג הַזֶּה רָעוֹת מְאֹד לַחֲכָמִים וּלְבִלְתִּי חֲכָמִים, כִּי גּוֹרֵם שֶׁמֵּאֵלֶּה וּמֵאֵלֶּה יֶחְסַר הַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי וְיִהְיֶה יָקָר מְאֹד לִמְצוֹא אוֹתוֹ בָּעוֹלָם. כִּי יֶחְסַר מִן הַחֲכָמִים לְמִעוּט עִיּוּנָם בּוֹ, וְיֶחְסַר מִן הַבִּלְתִּי חֲכָמִים לְמִעוּט הַשָּׂגָתָם אוֹתוֹ."
   הקהילה החרדית מורכבת מקבוצות שונות ומגוונים שונים, ואני מבקש להתייחס כאן לחלוקה על הציר שבין שמרנות למודרניות, שנחקר באופן מקצועי ע"י ד"ר לי כהנר. עפ"י הממצאים שלה, יש כ-60% מהחרדים שנוטים יותר לצד השמרני, וכ-40% שנוטים יותר לצד המודרני.
   הציבור החרדי הנוטה למודרניות, הוא קהל יעד הרבה יותר מתאים לשרת בצה"ל, ואמנם בישיבות ההסדר החרדיות יש לו נוכחות ניכרת.
   הבעיה העיקרית היא שציבור זה נמצא בייצוג חסר מבחינה פוליטית, הוא לא מספיק מאורגן מבחינת קהילות ומוסדות, וגם בתקשורת החרדית והכללית קולו כמעט אינו נשמע.
   בשל כך, כמעט כל המאמצים, גם של צה"ל וגם של המדינה, מושקעים בשביל לשכנע את המנהיגות הרבנית והפוליטית השמרנית, וכן להיענות לצרכים של החרדים השמרנים, וכמעט לא נעשה כלום בשביל לחשוב מה צריך לעשות על מנת שהחרדיות המודרנית תתגייס.
   
   חשוב להבהיר, החרדיות המודרנית איננה קשורה למה שמדברים כל הזמן בתקשורת על "מי שאינו לומד", זהו סיפור שונה לחלוטין על חרדים שמאמינים בתפיסת עולם של "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".
   
   

לקראת "שירות לכתחילה"

 

בימים אלו, נראה שהמתח בין הקהילה החרדית למדינת ישראל בסוגית שירות חרדים בצה"ל, הגיע לנקודה חריפה במיוחד. 

1. בהיעדר חוק המסדיר את מעמדם של תלמידי הישיבות החרדיות, הופסק בהוראת הבג"צ תקציב הישיבות והכוללים עבור צעירים חרדים בגילאי 18-26. כמה מגדולי התורה והאדמו"רים יצאו במסע התרמה בארצות הברית, בשביל לסייע לישיבות ולכוללים להשלים את החסר, אולם נראה שלכולם ברור שהישיבות והכוללים יתקשו להמשיך לתפקד לאורך זמן ללא תקציב.
2. עפ"י פסיקת בג"צ, בהיעדר חוק הצבא מחויב לשלוח צווי גיוס לצעירים חרדים, בשבוע שעבר הכריז שר הביטחון שהצבא יישלח בזמן הקרוב כמה אלפי צווים. הודעה זו גרמה לגדולי הרבנים והאדמו"רים החרדים לקרוא לכלל הצעירים החרדים לא להתייצב בלשכות הגיוס, צעד שננקט עד כה רק ע"י הקבוצות הקיצוניות ביותר בקהילה החרדית.
3. רבנים חרדים רבים השמיעו לאחרונה את דעתם שגם צעירים חרדים שאינם לומדים תורה, אינם צריכים להתגייס, בשל החשש לפגיעה ברמתם הרוחנית. עמדה זו כמעט לא נשמעה בעבר באופן פומבי, וכעת היא הפכה לעמדה רווחת ולגיטימית בתוך הקהילה החרדית וגם ברמה ההצהרתית כלפי חוץ.
4. צה"ל נערך להקמת חטיבה חרדית נפרדת, עם התאמה של כל תנאי השירות לחרדים, המהלך נעשה בשיתוף פעולה עם הרב דוד לייבל שליט"א מייסד רשת "אחוות תורה", שנחשב לדמות משמעותית בקרב החרדיות המודרנית. מהלך זה נתקל בחשדנות והסתייגות רבה גם בתוך הקהילה החרדית, וגם בכלל החברה הישראלית.
5. על שולחנה של הכנסת נמצא כעת חוק גיוס חדש לאחר קריאה ראשונה והחלת רציפות, לא ברור אם יש סיכוי להגיע בכנסת הנוכחית לנוסח מוסכם שיוכל לעבור בקריאה שניה ושלישית, חוק שיספק מצד אחד את הדרישה מצד החברה הישראלית לגיוס משמעותי של צעירים חרדים, ומצד שני את הדרישה של המפלגות החרדיות למנוע פגיעה בתלמידי הישיבות, ולהבטיח את התנאים הנדרשים לחרדים שיתגייסו לצה"ל.

המציאות העכשווית מדאיגה אותי מאוד, אני חושש שהקיטוב בין הקהילה החרדית והחברה הישראלית יחריף, שהמשבר מול המדינה ומוסדותיה יחמיר, ושהמטרה עצמה של הגדלת שיעור החרדים המתגייסים לא תושג.

איני יודע מה יקרה בסוגיה זו בטווח הקרוב, אבל אני מבקש להציג בקצרה את העקרונות שאני סבור שיש לפעול על פיהם.

1. קהל היעד - הקהילה החרדית אינה עשויה מקשה אחת, ויש בה גוונים שונים על הציר שבין שמרנות למודרניות. הסיכוי לנכונות של החרדים השמרנים להתגייס הם קלושים, גם אם יינקטו כלפיהם סנקציות שונות. אולם בקרב החרדיות המודרנית, ישנה להערכתי היתכנות גבוהה לשירות צבאי, בהינתן שהדברים ייעשו באופן מותאם.
2. הפסקת מימון - הצעד של הפסקת מימון לישיבות ולכוללים, היא אמנם צעד קשה למוסדות ולקהילה, אולם נראה שזהו צעד הגיוני ומוצדק, שעשוי להפחית במידה מסוימת את המתח בין הצדדים, בידיעה שהקהילה החרדית מאמינה בחשיבות לימוד תורה, ומוכנה לממן את לומדי התורה בכוחות עצמה.
3. שירות תחילה - במשך שנים רבות, המדינה תמכה בהשתלבות חרדים בתעסוקה ובהשכלה ובחינוך עם לימודי ליב"ה, ללא קשר לשירות צבאי. כעת כשהמדינה רואה צורך חיוני בהצטרפות משמעותית של חרדים לצבא, נראה שיש מקום לתעדף את הסיוע הממשלתי לתעסוקה ולהשכלה לצעירים חרדים ששירתו בצה"ל, ולהתנות את הסיוע למוסדות חינוך עם לימודי ליב"ה גם בהוראת אזרחות ובחינוך של התלמידים לנכונות לשרת בצה"ל בבגרותם.
4. אקלים תומך שירות - על מנת לשמר על אמונתם, אורח חייהם וזהותם של המשרתים החרדים, חשוב לפעול שהם יחושו אהובים רצויים לגיטימיים ושייכים במשפחתם, קהילתם, חבריהם מוסדות החינוך שהם למדו בהם. זוהי בראש ובראשונה משימה של הקהילה החרדית עצמה, בפרט של החרדיות הנוטה למודרניות. 
5. תהליך - אין שום אפשרות לשינוי נורמה שהשתרשה מאז קום המדינה בבת אחת או בזמן קצר, חייבים להבין שזהו תהליך הדרגתי, שיש לפעול בו בנחישות וברגישות עם שותפים נכונים מתוך הקהילה החרדית עצמה.
6. ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות - כפי שהניסיון בקרב הציונות הדתית מלמד, הדרך הטובה ביותר לשימור אמונתם, אורח חייהם וזהותם של המשרתים, היא באמצעות מסגרות תורניות וחינוכית תומכות, כדוגמת ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות. לשם כך, חשוב שהמדינה תתקצב באופן מיוחד את הקמתם והתפתחותם של מוסדות כאלו בקהילה החרדית.

ישיבת "תפארת בחורים"

מפרוץ המלחמה בעקבות הטבח הנורא בשמחת תורה לא ידעתי את נפשי, ביקשתי לתרום ולסייע לנפגעים ולמפונים ולכל העם ולא מצאתי מספיק דרכים לעשות זאת.

ככל שחלפו הימים, הבנתי שהנושא החשוב ביותר שאני מעוניין ויכול לנסות לתרום בו את חלקי הוא שירות חרדים בצה"ל, אבל לא ידעתי מה בדיוק אני יכול לחדש בסוגיה סבוכה זו.

חשבתי רבות על מה ניתן לעשות בתוך הקהילה החרדית, בשביל לשמור על אמונתם, אורח חייהם וזהותם של המשרתים החרדים. הבנתי שהרבה יותר ממה שהדבר תלוי בצה"ל ובמדינה הוא תלוי בנו כקהילה. אם המשרתים ירגישו אהובים רצויים ושייכים בקהילה, הסיכוי שהם ישמרו על אמונתם, אורח חייהם וזהותם גבוה מאוד. את התובנות השונות שלי בסוגיה, פרסמתי בעיקר כאן בפוסטים רבים.

לפני כמה חודשים, פרסם ידידי הרב אלחנן ניר מאמר נוקב בסוגיה זו, ושם הוא כתב את הפסקאות הללו:

השבוע ישבו איתי שני תלמידים מישיבה ליטאית בירושלים. הם לא יכולים להמשיך לשבת בישיבה כשבחוץ מלחמה, אמרו. כמעט בכל שבוע מגיעים אלי צעירים בני דמותם, עם פניות מעין אלה. התסכול עצום. הם יודעים שהממסד הרבני והפוליטי לא יזוז, ושהוא ימשיך לאחוז ככל יכולתו בנשק הנרדפות המדומה. אך אצל הצעירים הללו שאני פוגש, ורבים אחרים כמותם, הכול מבעבע. ההזדהות עם ההנהגה הרבנית והפוליטית בשפל, הקולות העצמאיים הולכים ומקבלים ביטחון, והם מכירים בכך שהגיוס לצבא הוא חובה, שכן מדובר על "מצווה שאי אפשר לעשותה בידי אחרים".

ובכל זאת, שאלתם בפיהם: הרי כולם מתחלנים שם בצבא, לא כך? לא ולא, השבתי. קראתי לרבים מתלמידינו ששבו כעת משדה הקרב. בזה אחר זה הם הפריכו את ההנחה הזו. לא מתחלנים בגלל הצבא; להפך, הוסיפו, יראת השמיים שלנו וההקפדה על דבר ה' זו הלכה דווקא התחזקו בצה"ל.

כפי שהמכינות, שצמחו בעולם הדתי־לאומי, הפכו להצעה חינוכית משמעותית גם לקהלים חילוניים הולכים וגדלים, כך צריך לקרות כעת עם עולם ההסדר: יש לייצא אותו לעולם החרדי, ולהציע באמצעותו מענים לאתגרי הרוח הנושבת בחוץ. כך יקומו מחלקות הסדר חרדיות, לצד מחלקות ההסדר הדתיות־לאומיות.

הצעירים החרדים שהביעו באוזניי את רצונם להצטרף ללחימה, הם שהעירו בי את המחשבה הזו. הם אינם מעוניינים להתגייס למסלולים החרדיים בצבא, כי אלו נדמים להם כמסלולי בדיעבד מבחינה דתית. אבל את עולם ישיבות ההסדר הם רואים כנבחרת, בייחוד בחודשים האחרונים. הם מלאי התפעלות מתלמידי החכמים שצומחים בישיבות ההסדר ורוצים להיות חלק מהמחלקות הללו.

אסיים במילותיו של תלמיד ישיבה ליטאית בולטת בירושלים, שקרא את המאמר הזה לפני פרסומו וכתב לי בעקבותיו: "זה הזמן להזמין כמה שיותר בחורים חרדים לעולם הישיבות הדתי־לאומי, ולהכיר להם שישנה מעטפת דתית חזקה שיודעת לשלב גם תורה וגם צבא. זה הזמן לתת מענה לנפשות צעירות המבקשות תורת חיים, ולחשוף בפניהם את בית המדרש הדתי־לאומי המובחר והגדוש בהשקפה, ואשר מקיים תורה עכשווית אליה שואף דור העתיד החרדי. הציבור הדתי־לאומי צריך לשדר לנו: שנינו מתרגשים מסוגיות אביי ורבא בנשים ונזיקין, אז למה שלא נסחב יחד גם את המג"א ("מגן אברהם", מפרשני השולחן ערוך) וגם את המאג?"

בעקבות המאמר הזה, הבנתי שהמשימה החשובה היא לנסות להקים ישיבת הסדר חרדית במתכונת המקובלת בציונות הדתית. ישיבה שבה לומדים תורה בשקידה לפני השירות הצבאי, וחוזרים אליה שוב ללמוד תורה לאחר השירות. לשם כך הקדשתי את החודשים האחרונים, יחד עם שותפים שונים לדרך, ואני מקווה שכעת אנחנו קרובים להוציא את הרעיון הזה מהכוח אל הפועל.

אז אם אתם מכירים צעירים חרדים בגיל גיוס, בני תורה, אוהבי ולומדי תורה, המבקשים ליטול חלק בהגנת העם והארץ, אשמח אם תפנו אותם אלינו לישיבת "תפארת בחורים".

לפרטים והרשמה https://www.tbyeshiva.org.il/

שינוי האקלים - על שירות חרדים בצה"ל

ראיון שהתפרסם בעיתון "מקור ראשון" ביום שישי כ"ג שבט תשפ"ד / 2.2.2024