חפש בבלוג זה

יום רביעי, 9 בנובמבר 2022

דאגה בלב איש - בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת ה-25

פורסם באתר "כיכר השבת"

תוצאות הבחירות בשבוע שעבר, הביאו לשמחה רבה במחננו. ההצלחה הגדולה של המפלגות החרדיות וחזרתן לעמדות כוח משמעותיות במדינה, לאחר שנה וחצי באופוזיציה ותחושה קשה בעקבות פגיעה בנושאים חשובים לנו ברוחניות ובגשמיות, היא בהחלט סיבה טובה לכך.

יחד עם זאת, חשוב לדעתי לזכור גם כעת, את הדברים שעליהם עלינו לדאוג דווקא בעת הזאת:
  1. צרכי הקהילה החרדית - המפלגות החרדיות דואגות היטב לתקציבים לטובת הציבור החרדי, למוסדות החינוך, לארגוני רווחה וחסד, לקצבאות, לתמיכות, לסבסוד והנחות וכיו"ב. אולם הן אינן דואגות מספיק למיזמים חשובים שנועדו לסייע לפרנסת משק הבית החרדי, בתחומים של השתלבות בתעסוקה, והן נרתעות עוד יותר מהתערבות בנושאים שנויים במחלוקת כמו רכישת מקצועות ותארים אקדמיים של בני ובנות הקהילה החרדית.
    גם בתחום החינוך, המפלגות החרדיות אינן מסייעות לאלו המבקשים עבור ילדיהם מוסדות חינוך עם לימודים כלליים ברמה גבוהה, ולעיתים אף מערימות קשיים על אלו הפועלים בתחום. המפלגות החרדיות גם אינן מסייעות מספיק למניעת עוול ופגיעות בתוך הקהילה החרדית, ולעיתים הן אפילו מקשות על פיתוח מענים מקצועיים ואיכותיים.
    חשוב מאוד שהקהילה החרדית עצמה תוכל להשמיע קול כלפי הנציגות החרדית, בנושאים הללו.

  2. יחסי דתיים-חילוניים - כפי שהציבור החרדי חש שהדברים החשובים לו נפגעו בקואליציה ובממשלה שכיהנו כאן בשנה וחצי האחרונות, חשוב לזכור שהציבור החילוני עלול לחוש בשנים הקרובות תחושות דומות, הוא עשוי להרגיש שהמדינה פועלת בניגוד לטובתו ולערכיו בהיבט הכלכלי ובהיבטים נוספים. הדבר עלול להעמיק את הקיטוב בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, ולדעתי הדבר הזה איננו טוב לאף אחד. חשוב לזכור שגם כשהכוח בידינו, עלינו לעשות את הדברים ברגישות והידברות, תוך חתירה להסכמות ולפשרות. אני מקווה מאוד שהנציגות החרדית בכנסת תהיה מספיק שקולה ואחראית בנושאים הללו.

  3. יחסי יהודים-ערבים - הנציגות החרדית בכנסת נמנעת כמדומני מלעסוק בדרך כלל בשאלות הנוגעות לסכסוך היהודי-ערבי, במידה מסוימת נראה לי שנמצאה פעמים רבות שפה משותפת בין המפלגות החרדיות והמפלגות הערביות. אולם הכוח הגדול שקיבלה כעת מפלגתם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, עלולה להחריף מאוד את היחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל וביש"ע. גם אם נרצה להתעלם מהסוגיות הללו, הסכסוך היהודי-ערבי והשלכותיו לא ייעלמו. העמדות הלאומניות של איתמר בן גביר, מעולם לא היו מקובלות על גדולי התורה במחנינו, והן עלולות לעלות לנו במחיר יקר.

יום חמישי, 20 באוקטובר 2022

תפארת בחורים כוחם

פורסם באתר "כיכר השבת"

הזמנת חברת תפארת בחורים ברקישוק לכינוס מחוזי בדצמבר 1934
בשבוע הבא יחזרו בעז"ה עשרות אלפי תלמידי הישיבות לחבוש את ספסלי בית המדרש, להגות בתורה יומם ולילה ולעסוק בהוויות אביי ורבא, אלו הם בני שבט לוי שמחזיקים את העולם בתורתם.

בשעה זו, חשוב לדעת ולזכור שישנם צעירים חרדים רבים וטובים, שאינם ספונים באוהלה של תורה יומם ולילה. הצעירים הללו מחפשים את דרכם בעולם המעשה, ופעמים רבות הם חשים בודדים ותלושים. במקרים רבים הם אינם מכירים את העולם שמחוץ לבית המדרש, והם מתקשים למצוא את עצמם בכמה היבטים, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית. הם אינם יודעים כיצד לקיים "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", ורבים מהם חשים אבודים ובודדים בעולם.

במהלך השנים קמו ישיבות גדולות גם עבור אלו שמתקשים להגות בתורה באופן מלא, אולם חשוב לדעת שגם הישיבות הללו אינן מתאימות לכל אחד. מי שמבקש להשתלב בעולם המעשה באופן משמעותי, בעבודה, במסחר, בלימודים ועוד כיו"ב, עלול למצוא את עצמו ללא מקום במבוכת זהות ושייכות.

בשנים האחרונות מדובר רבות על הצורך בקהילות עבור חרדים שיצאו לעולם המעשה, בריכוזים חרדים שונים הוקמו עבורם קהילות, בתי כנסת, שיעורי תורה וכיו"ב, אולם המענה הקהילתי מיועד בעיקר לאנשים נשואים ובעלי משפחות, וברוב המקרים הוא איננו מתאים לרווקים, שמתקשים למצוא את מקומם כשווים בין שווים גם בקהילות אלו.

אינני יודע את היקפה של התופעה המדוברת, אבל הרושם שלי הוא שמדובר במספרים לא מבוטלים, ויתכן שהתופעה התרחבה מאוד גם בעקבות מגפת הקורונה, שהשלכותיה ממשיכות ללוות אותנו.

כשביקשתי להיכנס לעובי הקורה, גיליתי שהתופעה הזו אינה חדשה והיא העסיקה את גדולי התורה ואנשי הציבור בקהילות היהודיות בליטא בפולין וברוסיה בשנות תפארתן. הם ראו צורך לדאוג לרוחניותם של הצעירים שהשתלבו בעולם המעשה, והקימו עבורם מסגרות תורניות וחברתיות שרבות מהן זכו לשם "תפארת בחורים". המסגרות הללו היוו לצעירים הללו עוגן תורני וחברתי, מעין תנועת נוער. כמדומני שגם קהילת "המתמידים" בירושלים של הרב לייבל מינצברג זצ"ל, התחילה את דרכה באופן זה.

נראה לי שחובת השעה היא לייסד כעת מחדש ברמה ארצית את "תפארת בחורים", ליצור מקום תורני וחברתי לכל צעיר חרדי שאינו תלמיד ישיבה מן המניין, שבו הוא יחוש אהוב ורצוי עם חברים כמותו. לכל סניף יכול להיות אופי משלו, בהתאם לחברים שיתכנסו בו, אבל כולם ירגישו חלק מתנועה רחבה אהובה ורצויה. לשם כך, יש צורך בהתגייסות של אנשי חינוך ואנשי מעשה, המבינים ומכירים את שיגם ושיחם של הצעירים הללו.

אני מאמין שהתארגנות מסוג זה עשויה להיות רבת תועלת עבור אותם צעירים יקרים, ברוחניות ובגשמיות.

יום חמישי, 22 בספטמבר 2022

בעיית ההתארגנות של החרדים המודרניים

חברי הטוב אליעזר היון פרסם אתמול טור ב-ynet, בו הוא שאל מדוע החרדים שאינם שלמים עם התנהלות המנהיגות הפוליטית החרדית שבים ומצביעים למפלגות החרדיות ואינם מקימים אלטרנטיבה לעצמם?
אליעזר מסתמך על מחקרה של ד"ר לי כהנר שהראתה כיצד 40% מהחרדים מחזיקים בעמדות פחות שמרניות מאלו שמייצגת המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית.
בעיניי, זוהי השאלה החשובה ביותר עבור כל מי שחושש כמוני מהמשך המצב הקיים בקהילה החרדית בתחומים המשפיעים על עתידה מבחינה רוחנית וגשמית ועל עתיד מדינת ישראל.
לשאלה זו אין להבנתי תשובה אחת נכונה, אלא צירוף של כמה וכמה גורמים, אני מבקש להציג את תשובתי באופן תמציתי:
  1. חולשה - החרדים שאינם שבעי רצון מהמצב הנוכחי ומבקשים שינוי, הם בעלי מאפיינים שגורמים להם עמדת נחיתות מובנית.
    1. גיל - רובם הגדול של החרדים הללו הם להבנתי צעירים, ובתפיסת העולם החרדית אין לגיטימיות לקול שלהם.
    2. קבוצות מוחלשות - חלקם הגדול איננו משתייך ל"זרם המרכזי" (מיינסטרים) החרדי, הם באים מקהילות של בעלי תשובה, עולים, פריפריה, מזרחיים וכיו"ב, ממילא היכולת של קולם להישמע פחותה.
    3. היעדר רבנים - לחרדים המודרניים חסרים תלמידי חכמים שיזדהו עם תפיסת עולמם, ובקהילה החרדית האֲמוּנָה על "דעת תורה", לא ניתן לפעול ללא תמיכה רבנית.

  2. חילוקי דעות - לא די במכנה משותף נגטיבי של חוסר שביעות רצון, ויש צורך במכנה משותף פוזיטיבי, אבל הפיצול בתוך אותם 40% הוא גדול מאוד.
    1. בין מודרניים ותיקים לחדשים - החרדים המודרניים הוותיקים בדרך כלל יותר מבוססים כלכלית, וחיים בסטטוס קוו עם המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית. הם אינם מבינים את האתגרים של הדור הצעיר שמבקש ללכת בדרכם, ואת הקונפליקטים שלו עם המנהיגות החרדית.
    2. בין אידאולוגיים למבקשי נוחות - ישנו מתח רב בין החרדים המבקרים את הדרך החרדית מסיבות אידאולוגיות לבין אלו שבסך הכל מבקשים חיים נוחים יותר מבחינה גשמית ורוחנית.
    3. אינדיבידואליזם - רבים מהחרדים המודרניים חשים צורך בייחודיות ונבדלות, ומתקשים להבין את הצורך בחיבורים למען מטרה משותפת.
    4. פערי עמדות פוליטיות - החרדים המודרניים מתפרשים כמדומני על קשת רחבה של עמדות בין ימין לשמאל, בשאלות פוליטיות, כלכליות, דת ומדינה, שמרנות מול פרוגרסיביות, ימין ושמאל מדיני וכיו"ב, קשה לי לראות אותם מתחברים למפלגה / תנועה פוליטית אחת.

  3. קשיי התארגנות - לחרדים המודרניים ישנם קשיים גדולים להתארגן לפעילות משותפת למען מטרותיהם מכמה סיבות
    1. כוח אדם - כאמור, מדובר בעיקר על צעירים חרדים המבקשים להשתלב בחיי המעשה ובחברה הישראלית, רובם ככולם טרודים בחיי היומיום ואינם פנויים לפעילות ציבורית.
    2. משאבים כלכליים - מהיכרותי, אין כיום גורם משמעותי שמתעניין בסיוע הכלכלי הנדרש להתארגנות של הציבור הזה.
    3. היעדר משנה סדורה - לציבור זה אין כיום תשתית אידאולוגית משמעותית מבחינה תורנית ובכלל תפיסת עולם קוהרנטית ורלוונטית.
    4. חוסר מודעות לאופציות לא-פוליטיות - למהלך פוליטי עצמאי אין להבנתי סיכוי מהסיבות שמניתי, וכמובן גם בשל אחוז החסימה. אולם אין כמדומני גם אמון ביכולת להקים תנועה ציבורית א-פוליטית, שתשפיע מבחוץ על השדה הפוליטי.
    5. פיצול - בקרב הפעילים החברתיים החרדים שפועלים בתוך החרדיות המודרנית, ישנם פיצולים אינסופיים וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לכנס את כולם לקורת גג אחת אפילו רק בשביל לדבר ולדון על שאלות רלוונטיות.
    6. סנקציות - אליעזר רמז לנושא זה במאמר שלו. כל מי שקורא תיגר על המנהיגות החרדית הנוכחית מאוים בדרכים שונות, כל עוד אין לציבור זה קהילות ומוסדות חינוך משלו לבנים ולבנות בכל הגילאים, הפחד הוא משתק.
למרות כל מה שכתבתי, אני מאמין שאין מנוס מהתארגנות כזו לטובת כולנו. אינני יודע איך ומתי זה יקרה, אבל אני מתאמץ להישאר אופטימי.

יום שלישי, 13 בספטמבר 2022

"מתווה בעלזא" ולקחיו

סוגיית לימודי הליב"ה במוסדות החינוך של הבנים החרדים, שבה ועולה לסדר היום הציבורי פעמים רבות. גורמים שונים בקהילה החרדית ומחוצה לה, סבורים שמדובר בדבר חשוב לקהילה החרדית בפרט ולמדינת ישראל בכלל, אולם נראה שאף אחד איננו יודע האם וכיצד ניתן לחולל שינוי בתחום.

בעשור האחרון, הוקדש מאמץ רב בפתיחת מוסדות ממ"ח (ממלכתיים חרדים) שבהם לומדים לימודי ליב"ה באופן מלא ומקצועי. המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית התנגדה בחריפות למוסדות אלו, ועשתה ככל שביכולתה למנוע את התפתחותם.
בשנה האחרונה, התחילה יוזמה חדשה ומפתיעה. בעקבות מגעים של ח"כים, משרד האוצר ומשרד החינוך עם נציגי חסידות בעלזא, שחיפשו דרך להגדיל את תקציב "תלמודי התורה" שלהם, הוחלט על מתווה חדש של "תקצוב תמורת הישגים". עפ"י המתווה, תלמודי התורה יקבלו בכל שנה תוספת תקציבית של כ-5,000 ש"ח לתלמיד, לאחר שהתלמידים יעמדו במבחנים במקצועות אנגלית, מתמטיקה ועברית.

היוזמה החדשה הפיחה תקווה בקרב גורמים שונים, שניתן לחולל שינוי משמעותי בלימודי הליב"ה לא רק במעגלים חיצוניים של הציבור החרדי (מודרניים, פריפריה, בעלי תשובה, חב"ד, עדות המזרח), אלא גם במעגלים פנימיים המכונים לא פעם "מיינסטרים" ו"הארדקור".

לקידום המתווה החדש נרתמו לצד משרד החינוך גם קרנות פילנתרופיות, שביקשו לסייע למוסדות החינוך שייכנסו למתווה לבצע כראוי את לימודי הליב"ה. בקהילה החרדית עצמה המתווה עורר תסיסה רבה, הן מצד המתנגדים ללימודי הליב"ה שראו בתכנית פריצת גדר, והן מצד התומכים שסברו שמדובר במהלך לא רציני מספיק.

בחודש האחרון, עמד המתווה החדש בעין הסערה, בהיערכות של "יהדות התורה" לבחירות לכנסת. ראשי מפלגת"דגל התורה" הליטאית הכריזו על אי הסכמתם לרוץ ברשימה אחת עם "אגודת ישראל" החסידית, כל עוד מוסדות בעלזא מתכוונים להיכנס למתווה החדש. המו"מ נמשך זמן רב, עד שאתמול הגיעו להסכם שבמסגרתו חסידות בעלזא התחייבה לא להיכנס למתווה המדובר. נראה שעמל ותקוות של גורמים שונים במשך כשנה ירד אפוא לטמיון.

מה ניתן ללמוד לדעתי מהמקרה הזה?
כשמבקשים להוביל שינוי כלשהו ישנן שתי שאלות מרכזית:
  1. האם להוביל את השינוי בכוח ובכפיה, או באופן של שידול וריצוי? כלומר האם להשתמש במקל או בגזר?
  2. האם להתחיל את השינוי במקומות הקלים ואז להמשיך למקומות קשים יותר, או להתחיל אותו דווקא במקום הקשה וממילא הוא יתחולל גם במקום הקל?
במקרה הנוכחי הרצון היה להשתמש באמצעות הגדלת תקציב בזרם מרכזי בקהילה החרדית, והתוצאה מאתמול צריכה לדעתי ללמד שהסיכוי בדרך הזו הוא קלוש מאוד.
לגבי השאלה הראשונה, אני לא מאמין שניתן להגיע לתוצאה הרצויה בכוח, אבל נראה לי שצריך למצוא איזשהו שילוב בין המקל לבין הגזר.
בנוגע לשאלה השנייה, אני סבור שכל השינויים בקהילה החרדית צריכים להתחולל מבחוץ פנימה, וגם כתבתי על כך בעבר https://betochami.blogspot.com/2020/03/blog-post.html

יום רביעי, 7 בספטמבר 2022

מדשתקי רבנן

בימים האחרונים הוגש כתב אישום נגד אליהו כהן - תלמיד ישיבה חרדי ממשפחה מיוחסת, באשמת ייצור והחזקת אמל"ח וכוונה להקים "מחתרת חרדית". ידיעות על כך התפרסמו באתרי החדשות החרדים, אולם לתחושתי הסיפור כולו לא עורר עניין ותשומת לב רבה לא בקהילה החרדית עצמה ולא בחברה הישראלית בכלל.

בראיון שקיים איתו לאחרונה עקיבא וייס מכאן 11, נראה שמדובר בתלמיד ישיבה מן המניין, בעל ידע תורני רחב, עם מחויבות מליאה לשמירת תורה ומצוות ודקדוק הלכה. הוא מביע עמדות ואמירות המתאימות להבנתי לחלק הימני ביותר בציונות הדתית, ואת כל אלו הוא מגבה באסמכתאות תורניות. את האמל"ח הוא ניסה לייצר ע"י למידה עצמית של ידע מדעי בסיסי, ניסוי וטעיה. הוא התכוון להפעיל את האמל"ח בעקבות פיגועים ו/או בעקבות פינוי מאחזים.

ברור לכולם שמדובר במקרה קיצוני ויוצא דופן בעולם הישיבות החרדי, אולם יחד עם זאת יש לי תחושה שהמקרה הזה מייצג תנועה רעיונית רחבה ועמוקה אצל הדור החרדי הצעיר, גם בקרב אלו שראשם ורובם נתון להוויות אביי ורבא.

לאורך שנים ארוכות, הציבור החרדי-ליטאי לא נקט עמדה ברורה בשאלות מדיניות וביטחוניות, הנתונות במחלוקת בין ימין לשמאל. הגרא"מ שך זצ"ל הסתייג מההתנחלות ביש"ע, התנגד לחוק לסיפוח רמת הגולן, תמך עקרונית בגישה של "שטחים תמורת שלום", ודיבר רבות על האיסור להתגרות באומות. ממשיכי דרכו של הרב שך עד היום נמנעו כמדומני מלהביע דעה בנושאים הללו, אבל נראה שבציבור עצמו התפשטו עמדות הפוכות לחלוטין מאלו של הרב שך.

גם אם ניתן להבין את השתיקה של המנהיגות התורנית בימים של שגרה, אם בשל חוסר עניין או בשל חוסר ודאות או מחשש שדבריהם לא ישמעו, קשה להבין ולהצדיק את השתיקה הזו בעקבות אירוע כה חמור ויוצא דופן.

באופן אישי אני מוצא את עצמי קרוב לעמדתו של הרב שך זצ"ל, אבל גם אם תלמידי חכמים וגדולי תורה בציבור החרדי-ליטאי כיום סבורים אחרת, הם בוודאי לא תומכים באנרכיה בטרור ובאלימות של צעירים שנוטלים את החוק לידיהם.

הקצנה לאומנית היא בעיניי דבר מסוכן מאוד, אבל היא חמורה להבנתי שבעתיים כשיש לה הצדקה דתית ותורנית. במקרים כאלו חובתם של המנהיגים התורניים להשמיע את קולם ולהביע "דעת תורה" בשאלות שמעסיקות את הדור הצעיר. שתיקתם של הרבנים עלולה להביא את הצעירים למסקנות מרחיקות לכת ומסוכנות, וגם למחשבה "מדשתקי רבנן ולא מיחו, שמע מינא קא ניחא להו".