חפש בבלוג זה

יום חמישי, 22 בספטמבר 2022

בעיית ההתארגנות של החרדים המודרניים

חברי הטוב אליעזר היון פרסם אתמול טור ב-ynet, בו הוא שאל מדוע החרדים שאינם שלמים עם התנהלות המנהיגות הפוליטית החרדית שבים ומצביעים למפלגות החרדיות ואינם מקימים אלטרנטיבה לעצמם?
אליעזר מסתמך על מחקרה של ד"ר לי כהנר שהראתה כיצד 40% מהחרדים מחזיקים בעמדות פחות שמרניות מאלו שמייצגת המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית.
בעיניי, זוהי השאלה החשובה ביותר עבור כל מי שחושש כמוני מהמשך המצב הקיים בקהילה החרדית בתחומים המשפיעים על עתידה מבחינה רוחנית וגשמית ועל עתיד מדינת ישראל.
לשאלה זו אין להבנתי תשובה אחת נכונה, אלא צירוף של כמה וכמה גורמים, אני מבקש להציג את תשובתי באופן תמציתי:
  1. חולשה - החרדים שאינם שבעי רצון מהמצב הנוכחי ומבקשים שינוי, הם בעלי מאפיינים שגורמים להם עמדת נחיתות מובנית.
    1. גיל - רובם הגדול של החרדים הללו הם להבנתי צעירים, ובתפיסת העולם החרדית אין לגיטימיות לקול שלהם.
    2. קבוצות מוחלשות - חלקם הגדול איננו משתייך ל"זרם המרכזי" (מיינסטרים) החרדי, הם באים מקהילות של בעלי תשובה, עולים, פריפריה, מזרחיים וכיו"ב, ממילא היכולת של קולם להישמע פחותה.
    3. היעדר רבנים - לחרדים המודרניים חסרים תלמידי חכמים שיזדהו עם תפיסת עולמם, ובקהילה החרדית האֲמוּנָה על "דעת תורה", לא ניתן לפעול ללא תמיכה רבנית.

  2. חילוקי דעות - לא די במכנה משותף נגטיבי של חוסר שביעות רצון, ויש צורך במכנה משותף פוזיטיבי, אבל הפיצול בתוך אותם 40% הוא גדול מאוד.
    1. בין מודרניים ותיקים לחדשים - החרדים המודרניים הוותיקים בדרך כלל יותר מבוססים כלכלית, וחיים בסטטוס קוו עם המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית. הם אינם מבינים את האתגרים של הדור הצעיר שמבקש ללכת בדרכם, ואת הקונפליקטים שלו עם המנהיגות החרדית.
    2. בין אידאולוגיים למבקשי נוחות - ישנו מתח רב בין החרדים המבקרים את הדרך החרדית מסיבות אידאולוגיות לבין אלו שבסך הכל מבקשים חיים נוחים יותר מבחינה גשמית ורוחנית.
    3. אינדיבידואליזם - רבים מהחרדים המודרניים חשים צורך בייחודיות ונבדלות, ומתקשים להבין את הצורך בחיבורים למען מטרה משותפת.
    4. פערי עמדות פוליטיות - החרדים המודרניים מתפרשים כמדומני על קשת רחבה של עמדות בין ימין לשמאל, בשאלות פוליטיות, כלכליות, דת ומדינה, שמרנות מול פרוגרסיביות, ימין ושמאל מדיני וכיו"ב, קשה לי לראות אותם מתחברים למפלגה / תנועה פוליטית אחת.

  3. קשיי התארגנות - לחרדים המודרניים ישנם קשיים גדולים להתארגן לפעילות משותפת למען מטרותיהם מכמה סיבות
    1. כוח אדם - כאמור, מדובר בעיקר על צעירים חרדים המבקשים להשתלב בחיי המעשה ובחברה הישראלית, רובם ככולם טרודים בחיי היומיום ואינם פנויים לפעילות ציבורית.
    2. משאבים כלכליים - מהיכרותי, אין כיום גורם משמעותי שמתעניין בסיוע הכלכלי הנדרש להתארגנות של הציבור הזה.
    3. היעדר משנה סדורה - לציבור זה אין כיום תשתית אידאולוגית משמעותית מבחינה תורנית ובכלל תפיסת עולם קוהרנטית ורלוונטית.
    4. חוסר מודעות לאופציות לא-פוליטיות - למהלך פוליטי עצמאי אין להבנתי סיכוי מהסיבות שמניתי, וכמובן גם בשל אחוז החסימה. אולם אין כמדומני גם אמון ביכולת להקים תנועה ציבורית א-פוליטית, שתשפיע מבחוץ על השדה הפוליטי.
    5. פיצול - בקרב הפעילים החברתיים החרדים שפועלים בתוך החרדיות המודרנית, ישנם פיצולים אינסופיים וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לכנס את כולם לקורת גג אחת אפילו רק בשביל לדבר ולדון על שאלות רלוונטיות.
    6. סנקציות - אליעזר רמז לנושא זה במאמר שלו. כל מי שקורא תיגר על המנהיגות החרדית הנוכחית מאוים בדרכים שונות, כל עוד אין לציבור זה קהילות ומוסדות חינוך משלו לבנים ולבנות בכל הגילאים, הפחד הוא משתק.
למרות כל מה שכתבתי, אני מאמין שאין מנוס מהתארגנות כזו לטובת כולנו. אינני יודע איך ומתי זה יקרה, אבל אני מתאמץ להישאר אופטימי.

יום שלישי, 13 בספטמבר 2022

"מתווה בעלזא" ולקחיו

סוגיית לימודי הליב"ה במוסדות החינוך של הבנים החרדים, שבה ועולה לסדר היום הציבורי פעמים רבות. גורמים שונים בקהילה החרדית ומחוצה לה, סבורים שמדובר בדבר חשוב לקהילה החרדית בפרט ולמדינת ישראל בכלל, אולם נראה שאף אחד איננו יודע האם וכיצד ניתן לחולל שינוי בתחום.

בעשור האחרון, הוקדש מאמץ רב בפתיחת מוסדות ממ"ח (ממלכתיים חרדים) שבהם לומדים לימודי ליב"ה באופן מלא ומקצועי. המנהיגות החרדית הרבנית והפוליטית התנגדה בחריפות למוסדות אלו, ועשתה ככל שביכולתה למנוע את התפתחותם.
בשנה האחרונה, התחילה יוזמה חדשה ומפתיעה. בעקבות מגעים של ח"כים, משרד האוצר ומשרד החינוך עם נציגי חסידות בעלזא, שחיפשו דרך להגדיל את תקציב "תלמודי התורה" שלהם, הוחלט על מתווה חדש של "תקצוב תמורת הישגים". עפ"י המתווה, תלמודי התורה יקבלו בכל שנה תוספת תקציבית של כ-5,000 ש"ח לתלמיד, לאחר שהתלמידים יעמדו במבחנים במקצועות אנגלית, מתמטיקה ועברית.

היוזמה החדשה הפיחה תקווה בקרב גורמים שונים, שניתן לחולל שינוי משמעותי בלימודי הליב"ה לא רק במעגלים חיצוניים של הציבור החרדי (מודרניים, פריפריה, בעלי תשובה, חב"ד, עדות המזרח), אלא גם במעגלים פנימיים המכונים לא פעם "מיינסטרים" ו"הארדקור".

לקידום המתווה החדש נרתמו לצד משרד החינוך גם קרנות פילנתרופיות, שביקשו לסייע למוסדות החינוך שייכנסו למתווה לבצע כראוי את לימודי הליב"ה. בקהילה החרדית עצמה המתווה עורר תסיסה רבה, הן מצד המתנגדים ללימודי הליב"ה שראו בתכנית פריצת גדר, והן מצד התומכים שסברו שמדובר במהלך לא רציני מספיק.

בחודש האחרון, עמד המתווה החדש בעין הסערה, בהיערכות של "יהדות התורה" לבחירות לכנסת. ראשי מפלגת"דגל התורה" הליטאית הכריזו על אי הסכמתם לרוץ ברשימה אחת עם "אגודת ישראל" החסידית, כל עוד מוסדות בעלזא מתכוונים להיכנס למתווה החדש. המו"מ נמשך זמן רב, עד שאתמול הגיעו להסכם שבמסגרתו חסידות בעלזא התחייבה לא להיכנס למתווה המדובר. נראה שעמל ותקוות של גורמים שונים במשך כשנה ירד אפוא לטמיון.

מה ניתן ללמוד לדעתי מהמקרה הזה?
כשמבקשים להוביל שינוי כלשהו ישנן שתי שאלות מרכזית:
  1. האם להוביל את השינוי בכוח ובכפיה, או באופן של שידול וריצוי? כלומר האם להשתמש במקל או בגזר?
  2. האם להתחיל את השינוי במקומות הקלים ואז להמשיך למקומות קשים יותר, או להתחיל אותו דווקא במקום הקשה וממילא הוא יתחולל גם במקום הקל?
במקרה הנוכחי הרצון היה להשתמש באמצעות הגדלת תקציב בזרם מרכזי בקהילה החרדית, והתוצאה מאתמול צריכה לדעתי ללמד שהסיכוי בדרך הזו הוא קלוש מאוד.
לגבי השאלה הראשונה, אני לא מאמין שניתן להגיע לתוצאה הרצויה בכוח, אבל נראה לי שצריך למצוא איזשהו שילוב בין המקל לבין הגזר.
בנוגע לשאלה השנייה, אני סבור שכל השינויים בקהילה החרדית צריכים להתחולל מבחוץ פנימה, וגם כתבתי על כך בעבר https://betochami.blogspot.com/2020/03/blog-post.html

יום רביעי, 7 בספטמבר 2022

מדשתקי רבנן

בימים האחרונים הוגש כתב אישום נגד אליהו כהן - תלמיד ישיבה חרדי ממשפחה מיוחסת, באשמת ייצור והחזקת אמל"ח וכוונה להקים "מחתרת חרדית". ידיעות על כך התפרסמו באתרי החדשות החרדים, אולם לתחושתי הסיפור כולו לא עורר עניין ותשומת לב רבה לא בקהילה החרדית עצמה ולא בחברה הישראלית בכלל.

בראיון שקיים איתו לאחרונה עקיבא וייס מכאן 11, נראה שמדובר בתלמיד ישיבה מן המניין, בעל ידע תורני רחב, עם מחויבות מליאה לשמירת תורה ומצוות ודקדוק הלכה. הוא מביע עמדות ואמירות המתאימות להבנתי לחלק הימני ביותר בציונות הדתית, ואת כל אלו הוא מגבה באסמכתאות תורניות. את האמל"ח הוא ניסה לייצר ע"י למידה עצמית של ידע מדעי בסיסי, ניסוי וטעיה. הוא התכוון להפעיל את האמל"ח בעקבות פיגועים ו/או בעקבות פינוי מאחזים.

ברור לכולם שמדובר במקרה קיצוני ויוצא דופן בעולם הישיבות החרדי, אולם יחד עם זאת יש לי תחושה שהמקרה הזה מייצג תנועה רעיונית רחבה ועמוקה אצל הדור החרדי הצעיר, גם בקרב אלו שראשם ורובם נתון להוויות אביי ורבא.

לאורך שנים ארוכות, הציבור החרדי-ליטאי לא נקט עמדה ברורה בשאלות מדיניות וביטחוניות, הנתונות במחלוקת בין ימין לשמאל. הגרא"מ שך זצ"ל הסתייג מההתנחלות ביש"ע, התנגד לחוק לסיפוח רמת הגולן, תמך עקרונית בגישה של "שטחים תמורת שלום", ודיבר רבות על האיסור להתגרות באומות. ממשיכי דרכו של הרב שך עד היום נמנעו כמדומני מלהביע דעה בנושאים הללו, אבל נראה שבציבור עצמו התפשטו עמדות הפוכות לחלוטין מאלו של הרב שך.

גם אם ניתן להבין את השתיקה של המנהיגות התורנית בימים של שגרה, אם בשל חוסר עניין או בשל חוסר ודאות או מחשש שדבריהם לא ישמעו, קשה להבין ולהצדיק את השתיקה הזו בעקבות אירוע כה חמור ויוצא דופן.

באופן אישי אני מוצא את עצמי קרוב לעמדתו של הרב שך זצ"ל, אבל גם אם תלמידי חכמים וגדולי תורה בציבור החרדי-ליטאי כיום סבורים אחרת, הם בוודאי לא תומכים באנרכיה בטרור ובאלימות של צעירים שנוטלים את החוק לידיהם.

הקצנה לאומנית היא בעיניי דבר מסוכן מאוד, אבל היא חמורה להבנתי שבעתיים כשיש לה הצדקה דתית ותורנית. במקרים כאלו חובתם של המנהיגים התורניים להשמיע את קולם ולהביע "דעת תורה" בשאלות שמעסיקות את הדור הצעיר. שתיקתם של הרבנים עלולה להביא את הצעירים למסקנות מרחיקות לכת ומסוכנות, וגם למחשבה "מדשתקי רבנן ולא מיחו, שמע מינא קא ניחא להו".

יום שני, 4 ביולי 2022

קול קורא להקמת ישיבת 'עץ החיים'

לפני כמאתיים ועשרים שנים חשש מרן רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של רבינו הגר"א, שמא ח"ו תשתכח תורה מישראל והקים את ישיבת וולוז'ין על מנת להצמיח מתוכה תלמידי חכמים שיפיצו תורה בישראל. זכו הגר"ח וממשיכי דרכו בראשות הישיבה והישיבה העמידה מתוכה מאות גדולי תורה ויראה שכיהנו כרבנים, פוסקי הלכה, ראשי ישיבות, משיבים ודרשנים בכל תפוצות ישראל.

ברבות השנים כשראה מרן רבי ישראל סלנטר שעמודי היראה והמוסר מתרופפים, עמד לחזק את בדק הבית בחיזוק היראה והדאגה לבין אדם לחברו. בהשפעתו הקימו תלמידיו את ישיבות המוסר קלם, סלבודקה, נובהרדוק ועוד, ואף הן העמידו תלמידים גדולי תורה ויראה שהתמודדו עם אתגרי המקום והזמן עד עלות הכורת על יהדות אירופה בשואת עמנו בשנות הזעם.

אז עמדו רבותינו שבארץ ישראל ובאמריקה, בראשם מרנא החזון איש והגאונים רבי יוסף שלמה כהנמן מפוניבז', רבי אליעזר יהודה פינקל, רבי אהרן קוטלר ועוד ראשי ישיבות והקימו מחדש את עולם התורה. הישיבות הללו העמידו גם הן רבנים, דיינים, מורי הוראה, ר"מים ועוד ואין ספק שהיהדות החרדית בימינו ואולי אפילו כלל היהדות ושמירת המצוות בארץ ישראל ובתפוצות היא תולדה של מסירות נפשם להעמדת תורה בישראל.

בימינו אנו, כשבסייעתא דשמיא נתרבו ספסלי בית המדרש, נראה שאנו עומדים בפני אתגרים חדשים: בינוניות בתורה, הסתפקות במועט ברוחניות, צרות דעת ומחשבה, צמצום כוח החידוש והיצירה וחיסרון בבניית שפה וכלים להתמודדות עם אתגרי המקום והזמן.

רבים וטובים מתלמידי הישיבות והכוללים, שהתברכו ביכולות ובשאיפות לגדול בעצמם ולהשפיע על העולם, חשים חוסר נחת ונמיכות רוח במקומם. הם חסרים את המלאך שיכה על קודקודם ויאמר להם גדל, ואת כנפי הרוח שיאפשרו להם להגביה עוף. בקרב הציבור המשתלב בעולם המעשה, חסרים תלמידי חכמים, רבנים ומורי דרך אשר יבינו את שיחם ושיגם, יעסקו בהרבצת תורה ויראת שמיים, ישמיעו את קולה של תורה באופן צלול ומנומק בנושאים העומדים על הפרק וינחילו לעם את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון.

והנה בחסדי ה' התעוררו והתקבצו כמה תלמידי חכמים ואנשי מעשה לעמוד ולשרת בהקמת קיבוץ בשם "עץ החיים" ע"ש רבינו הגר"ח מוולוז'ין, לבחורי ישיבה, בעלי כשרונות מצוינים נבוני דעת, שנשאם רוחם והבינם מדעם, לגדול בתורה ויראה, בידיעת ה' ובמידות טובות מתוך רוחב דעת, ובניית כלים להתמודדות עם אתגרי הזמן.

תקוותנו ותפילתנו שנזכה להצמיח גדולי תורה בעלי דעה רחבה, אשר יוכלו בעזרת ה' לשמש בעתיד במשרות תורניות שונות בקרב קהילות הציבור החרדי המתרחב ויהיו לשם לתהילה ולתפארת ועליהם יאמרו ראו פלוני שלמד תורה מה נאים דרכיו ומה מתוקנים מעשיו ועליהם הכתוב אומר "עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

בצוות הישיבה:
  • הרב רפאל קרויזר - למד ולימד בישיבת חברון כנסת ישראל, בעבר ראש כולל ללימוד ירושלמי בבית המדרש הגבוה להלכה בהתיישבות וראש כולל לדיינות ''למען דעת'', וכיום רב קהילה ברמות ורב מדרשת אותות.
  • הרב ישראל יעקב כהן - בוגר ישיבת אור אלחנן וכולל מיר ומלמד בישיבת 'מחניים' ובבתי מדרש שונים.
  • הרב יוסף נתן מילר - בוגר ישיבת חברון וכוללים שונים, מלמד תורה במדרשת באר אשדוד ובמסגרות נוספות.
  • הרב בצלאל כהן - בוגר ישיבת פוניבז' וכולל מיר, מייסד וראש ישיבת "חכמי לב" בעבר וכיום ראש בית המדרש "אנשי חיל".
עקרונות הישיבה
  • גדלות ומצוינות - שאיפות לגדלות בתורה, יראת שמיים ומידות טובות, תוך מאמץ מתמיד למימושן.
  • תורה - שקידה רבה בלימוד גפ"ת עם גדולי הראשונים והאחרונים, ושילוב בין ידיעה להבנה בתוכנית לימוד סדורה ושיטתית.
  • יראת שמים - מחויבות ללימוד ולשמירת ההלכה בכל חלקי השולחן ערוך.
  • מוסריות ואנושיות - מודעות מוסרית, רכישת מידות טובות, רגישות וכבוד לזולת בכלל ולחלשים ונפגעים בפרט, דאגה לצדק וליושר.
  • פתיחות מחשבתית - סקרנות לעולמות נוספים במרחבי התורה ובחכמת העולם. הכרה בקיומן של שיטות לימוד ומחשבה שונות.
  • כנות ופתיחות - כנות בין אדם לעצמו ודיבור אמיתי ופתוח בין התלמידים וצוות הישיבה.
  • אחריות ורצינות - נטילת אחריות ומחויבות להתפתחות אישית ולטובת הכלל.
  • היכרות ומפגש עם תלמידי חכמים שונים המגלמים באישיותם ובחייהם את ערכי הישיבה.



עץ חיים היא למחזיקים בה

דיווח בעיתון "הפלס"
שנים רבות אני כותב ומדבר על הצורך בישיבה גדולה חדשה, למרות שיש כיום ישיבות רבות עם עשרות אלפי תלמידים.

הטענה המרכזית שלי היא שדווקא הריבוי של מספר התלמידים בישיבות, באופן חסר תקדים בהיסטוריה, כשכל הצעירים החרדים מהבר מצווה ועד החתונה מופנים לישיבות, גורם לצמצום הדעת לבינוניות ולהסתפקות במועט.
הישיבות אינן מעודדות מספיק רוחב דעת, מצוינות, שאילת שאלות, ביקורת, סקרנות, חיפוש, ולעיתים אפילו מתנגדים לכל אלו.

את עשרים השנים האחרונות הקדשתי בעיקר לשינויים המתחוללים בקהילה החרדית ולאתגרים הכרוכים בהם, בתעסוקה, באקדמיה, בצבא, בחינוך, בחשיפה לתרבות הכללית ובשימוש באינטרנט.
בשנים האחרונות, אני מודאג מאוד מהעתיד הרוחני של "החרדים החדשים", אם לא יהיה להם עוגן רוחני, באמצעות תלמידי חכמים, קהילות, מוסדות חינוך, שיאמינו בדרך של "תורה עם דרך ארץ" עם הקפדה על רמה רוחנית גבוהה.
לציבור הזה, חסרים עד היום תלמידי חכמים, שיבינו את אתגריו. זו הסיבה שהביאה אותי להקים לפני שנתיים את בית המדרש "אנשי חיל".

בשלושת החודשים האחרונים, נקרתה לי הזדמנות לחבר בין שני הנושאים הנ"ל. יחד עם שלושה מחבריי הטובים, תלמידי חכמים מובהקים המשלבים תורה עם חכמה, הוויות אביי ורבא עם חכמת העולם ועם עולם המעשה ואתגריו. הרב רפאל קרויזר, הרב ישראל יעקב כהן והרב יוסף נתן מילר. התכנסנו לטובת הקמת מסגרת קטנה ואיכותית לבחורי ישיבה מצוינים, שמבקשים להמשיך לשקוד על התורה, מתוך הרחבת הדעת. צעירים שעשויים בעז"ה בעוד כמה שנים לשמש כמחנכים, ר"מים, ראשי ישיבות, רבני קהילות וכיו"ב עבור הדור החרדי המשלב תורה עם דרך ארץ.

אתמול פרסמנו קול קורא בנידון, וברוך ה' ניכרת כבר התעניינות ביוזמה.
אנו מקווים שהרעיון יקרום עור וגידים כבר בזמן הקרוב, בכל אופן אנחנו מאמינים שהיות ומדובר בדבר נחוץ ונכון הוא יצא לפועל במוקדם או במאוחר.

ראיון ברדיו כאן מורשת על הישיבה