חפש בבלוג זה

יום שלישי, 23 בנובמבר 2021

יצירה חרדית - מה הבעיה?



דברים שכתבתי לרגל הוצאה לאור של גיליון "יהי"


היחס ליצירה בקהילה החרדית

בסביבה שבה גדלתי, בבית הורי ובמוסדות החינוך שבהם למדתי והתחנכתי, אינני זוכר כמעט שום התייחסות משמעותית
ליצירה לתרבות ולאמנות באשר הן. בשנים האחרונות, אני מנסה להבין טוב יותר את המשמעות של ההתעלמות הזו, את גורמיה ואת השלכותיה. במאמר זה, אבקש לשתף אתכם במחשבותיי בנידון.

במונחים יצירה, תרבות ואמנות, כלולים דברים רבים: שירה, ספרות, מוזיקה, ציור, פיסול, תיאטרון, קולנוע, מוזיאונים. ניתן כמובן להקדיש תיאור ודיון נפרד לכל אחד מהם, אולם נראה לי שלהבנת התמונה הרחבה נכון דווקא להתבונן על כל הדברים הללו כמקשה אחת.

האם בקהילה החרדית ישנה יצירה תרבות ואמנות? אם כן, במה היא שונה מיצירה תרבות ואמנות אחרים? מהו היחס של הקהילה החרדית ליצירה תרבות ואמנות? האם היא מתנגדת אליהם או חוששת מהם או מזלזלת בהם? אלו השאלות שמעניינות אותי, ושאני מנסה למצוא להן תשובות.

בין גברים לנשים

הנקודה הבולטת ביותר בעיניי, היא ההבחנה הברורה בין גברים חרדים לנשים חרדיות, בכל הנוגע ליצירה תרבות ואמנות. בקרב הנשים החרדיות, ישנה כמדומני לגיטימיות מלאה לעיסוק בכל התחומים הנ"ל, בכתיבת שירה וספרות, בציור ופיסול, בלימוד כלי נגינה, בדרמה, בהפקת הצגות וסרטים. אולם כל הדברים הללו, נתפסים כבלתי מתאימים לגבר חרדי סטנדרטי.

ההבדל מתחיל כבר מגיל צעיר, רבות מהבנות החרדיות ילמדו באופן מסודר ציור, נגינה, דרמה, בבית הספר או במינהל הקהילתי בשכונה, בעוד שלרוב מוחלט של הבנים החרדים לא יהיה שמץ של מושג על הדברים הללו.

גם בשנים האחרונות, כשניתן לראות התפתחות משמעותית בלימודי מוזיקה ואמנות בקהילה החרדית, כמעט כל הפעילות מתמקדת בבנות ובנשים חרדיות, ומקומם של הבנים והגברים החרדי נעדר.

ניתן כמובן להסביר את ההבדל בין גברים לנשים, בחשיבות ומרכזיות של לימוד תורה בקרב גברים חרדים, שמונע מהם לפנות זמן לתחומים אחרים, אולם אני מתקשה לראות בכך הסבר מספק.

היצירה והנפש

להבנתי, ישנו קשר הדוק בין יצירה תרבות ואמנות, לבין העולם הרגשי של האדם. היצירה מבטאת רגשות ומצבי רוח שונים, של שמחה ועצב, אהבה ושנאה, קרבה וריחוק, סיפוק ואכזבה, נחת וכעס, ועוד כהנה וכהנה, והיא גם מעוררת מחשבות על רגשות ומצבים שונים.

מערכת החינוך של הבנים החרדים, מתעלמת להבנתי מעולמם הנפשי והרגשי של תלמידיה. היא מבקשת להצמיח אנשים הממלאים באופן מלא את חובותיהם עפ"י תפיסת העולם החרדית, ללא תלות במצבי רוח נפשיים ורגשיים כאלו או אחרים. עולם הרגש נתפס כשייך לנשים בלבד, בעוד שהגבריות איננה נותנת מקום לעולם הרגשי.

זהו גם ההסבר לדעתי בנוגע להכשרתם ותפיסת תפקידם של מרבית הר"מים בישיבות החרדיות, שמסתפקים בהוראת הגמרא לתלמידיהם, ואינם רואים את עצמם כמחנכים וכמי שנדרשים להכיר את עולמם הפנימי והאישי של כל תלמיד. וכמובן את היעדרם כמעט לחלוטין של יועצים חינוכיים ואנשי טיפול, ממוסדות החינוך של הבנים החרדים.

לאור זאת, אני סבור שישנה סתירה מובנית בין הדימוי של הגבריות בקהילה החרדית, לבין עיסוק ביצירה תרבות ואמנות לסוגיה.

אמצעי או מטרה

גם בתחומים שבהם ישנה יצירה חרדית, שכאמור נעשית בעיקר ע"י נשים חרדיות, נראה שישנו הבדל עמוק ויסודי בין היחס ליצירה תרבות ואמנות בקהילה החרדית ליחס אליהם בעולם הרחב.

היצירה החרדית אין לה זכות קיום בפני עצמה, והיא נדרש להצדקה בהיותה אמצעי למטרה ראויה. הספרות החרדית או הצגות וסרטים, מיועדים למטרות חינוכיות, והם נבחנים עפ"י המסר החינוכי והערכי שיש בהם. המוזיקה החרדית, נועדה בעיקר לשמחה בזמנים מיוחדים, כדוגמת שבת וימים טובים, חתונות ובר מצוות.

נראה אפוא, שבתפיסת העולם החרדי ישנה רתיעה מדבר שאין לו בסיס דתי או ערכי, ואסתטיקה לסוגיה השונים איננה נתפסת כבעלת ערך בפני עצמו.

עצמאות וביקורתיות

יצירה ואמנות מהווים כלי רב עוצמה בהבעת עמדות וביקורתיות, דווקא בשל היכולת שלהם לבטא דברים במרומז ובעקיפין.

אני סבור שזוהי אחת הסיבות לפריחה שניכרת לאחרונה בקהילה החרדית בתחומים של שירה וספרות, דווקא בקרב אלו שחשים חוסר נחת במציאות הנוכחית. אנו נמצאים כעת בתקופה של שינויים משמעותיים בקהילה החרדית, וזוהי קרקע פוריה להתפתחות של יצירה תרבות ואמנות.

סיכום

היצירה התרבות והאמנות מוגבלים מאוד בקהילה החרדית, והם קיימים בעיקר בקרב הנשים החרדיות. את המחיר העיקרי משלמים הגברים החרדים, שעולמם הנפשי והרגשי מודחק ואינו בא לידי ביטוי.

באופן אישי, אני רואה חשיבות רבה בפיתוח יצירה תרבות ואמנות בקהילה החרדית בכלל ובקרב גברים חרדים בפרט. אני מאמין שעתידה של הקהילה החרדית ברוחניות ובגשמיות, תלוי בהתפתחות תחומים אלו, שיביאו לקדמת הבמה קולות חדשים ומרעננים.

ניתן לצפות כאן בפאנל בנידון שהתקיים בערב ההשקה

יום רביעי, 17 בנובמבר 2021

הדרך למוגנות בקהילה החרדית

פורסם במודר דעות בעיתון "גלובס"

הקהילה החרדית בישראל מתמודדת בימים אלו עם אתגר קשה במיוחד, בעקבות תחקיר שפורסם בעיתון "הארץ" על הסופר החרדי חיים ולדר, שנחשד בפגיעה בנערות ונשים מהקהילה החרדית לאורך שנים.

ולדר הוא סופר, מחנך, איש תקשורת ופובליציסט מחונן, שמהווה כבר שנים רבות סמל להצלחה בקהילה החרדית. ספריו, הרצאותיו, ומיזמיו החינוכיים, זוכים לתפוצה רחבה ביותר. עשרות ספריו (המפורסמים שבהם הם סדרת "ילדים מספרים על עצמם") תורגמו לשפות שונות, והם נמכרים גם בחו"ל וגם בקרב הציבור הדתי הרחב.

זו איננה הפעם הראשונה שהקהילה נדרשת להתמודד עם פרשיות מסוג זה, לפני כמה שנים הורשע משגיח באחת הישיבות החרדיות בפגיעה חמורה בבנות משפחתו, כולנו שמענו על החשדות שיוחסו ליהודה משי זהב, וגם הרב אליעזר ברלנד הורשע בעברות דומות, אולם נראה שהפעם מדובר במאורע שונה לחלוטין.

ולדר הוא דמות מופת בקרב הזרם המרכזי החרדי, הוא מוכר ומוערך כאיש חינוך ובעל דעה משפיעה. ספריו נמצאים כמעט בכל בית חרדי, ואת טוריו והרצאותיו קוראים ושומעים עשרות אלפים בכל שבוע. לכן הסיפור הזה נתפס אצל רבים וטובים כרעידת אדמה וכדבר בלתי אפשרי. מנגנוני ההדחקה וההכחשה עובדים כאן ביתר שאת, בשעה שחבריו ואוהדיו הרבים עושים כל שביכולתם להזים את החשדות ולתלות את הכל בקנאה שנאה ותחרות, שהביאו לעלילות שווא.

הקהילה החרדית מנסה בכל כוחה להיות חברת מופת, ולשם כך היא נמנעת מדיבור על מעשים שאינם ראויים כדוגמת פשע, רצח, אונס וכיו"ב, בתקשורת החרדית לגווניה. בשל כך, המודעות לנעשה מתחת לפני השטח, לסכנות הקיימות, לזהירות הנדרשת, ולעובדה שישנם דברים שקורים במחשכים, היא נמוכה מאוד. במציאות כזו, עלולים אנשים שפועלים בדרך לא ראויה ליהנות מחומות של שתיקה ולהמשיך לאורך שנים במעשיהם.

לקהילה החרדית אין אמצעי תקשורת שיבצעו ויפרסמו תחקירים בנושאים אלו, וגם אין בה מנגנונים של חקירה והתמודדות עם סוגיות מסוג זה. החשדנות וחוסר האמון בתקשורת הכללית, במערכות הסדר החוק והמשפט, מקשים גם הם על טיפול ראוי.

אולם כעת נראה שישנן כמה התפתחויות חיוביות בתוך הקהילה, שעשויות לסייע לתיקון המצב:
  1. אנשי מקצוע חרדים: בשנים האחרונות ישנם הרבה חרדים וחרדיות שנכנסו באופן מקצועי לתחום הטיפול, עו"סים, פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, מטפלים וכיו"ב. הם העלו את המודעות בקהילה לצורך בזהירות, לחשיבות הדיווח והטיפול, ולכך שישנם דברים שאינם נראים על פני השטח.
  2. חרדים בתקשורת הכללית: כניסתם של אנשי תקשורת חרדים לעיתונות הכללית ולערוצי תקשורת כלליים, איפשרה להעלות את העיסוק בסוגיות אלו ע"י אנשים מתוך הקהילה, בשפה המתאימה וברגישות הנדרשת.
  3. הרשתות החברתיות: הנוכחות של חרדים רבים ברשתות החברתיות, והשימוש הנפוץ בקהילה החרדית בוואטצאפ, מאפשר שיח ציבורי פתוח שאיננו נתון בידיה של הברנז'ה התקשורתית החרדית שמבקשת למנוע כל פגיעה במבנה הישן והטוב.
  4. החרדים בחו"ל: הקהילה החרדית בחו"ל נמצאת במקום הרבה יותר מודע לכל הדברים הללו, ולדוגמה בעניינינו כבר בימים האחרונים הודיעה חנות הספרים החרדית הגדולה בברוקלין על הוצאת ספריו של ולדר מהחנות, והיא עשויה להשפיע לטובה גם על הקהילה בישראל.
נראה שעדיין דרך ארוכה לפנינו, בשביל לדאוג למוגנות הנדרשת עבור כל בני ובנות הקהילה החרדית, אבל יחד עם זאת חשוב לשמוח על הדרך הארוכה שכבר עשינו.

יום ראשון, 5 בספטמבר 2021

אשת חיל מי ימצא



ביום שישי האחרון זכיתי להשתתף בהקרנת הבכורה של הסרט "אשת חיל", ואני מבקש להעלות חלק מהמחשבות שעורר בי הסרט המצוין הזה.

  1. מסע ארוך - הדרך לשינוי ותיקון היא תמיד ארוכה מאוד, יש בה עליות ומורדות, ולא ניתן לדעת מתי וכיצד היא תיגמר.
    המסע של נשים חרדיות בשביל לקבל ייצוג במפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות הוא מרשים מאוד ארוך ומייגע, עם נקודות מרתקות בזמנים ובמקומות שונים, אבל עדיין קשה לדעת האם וכיצד המטרה תושג.
    הפעולות שלהן בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה, בתליית מודעות רחוב, בהכשרת מנהיגות נשית, בהופעה בוועדות הכנסת, בנאום באו"ם, בעתירה לבית המשפט, ראויות להערכה רבה, ועדיין נראה שדרך ארוכה לפניהן.
    את ההשפעה של הפעילות הזו ראינו לאחרונה בראיון של רבקה רביץ שהביעה רצון לכהן כח"כית במפלגה חרדית, ולדעתי גם כהונתה של עומר ינקלביץ כח"כית וכשרה התקבלה בקהילה החרדית כמהלך לגיטימי בזכותן.

  2. פיצול פנימי - העובדה שחלק מהנשים שהיו שותפות למהלך בראשיתו ואפילו בשלבים מתקדמים (רחלי איבנבוים, אסתי רידר ועוד), פרשו ממנו בשל חילוקי דעות או מסיבות אחרות, מלמדת על הקושי להוביל מהלכים מהפכניים בקהילה החרדית, כשגם המעטים שמוכנים לפעול ולשלם מחירים מתקשים לשמור על לכידות לאורך זמן.

  3. פמיניזם דתי - הוויכוח בין אסתי רידר לאסתי שושן האם המהלך הפמיניסטי החרדי צריך להיות דתי או חילוני, הוא בעיניי ויכוח מרתק ורלוונטי בעוד הרבה מהלכים פנים-חרדיים.
    העמדה של אסתי רידר שמדובר במהלך אזרחי בלבד, ללא צורך במקורות תורניים וללא נגיעה בתחומים דתיים, מול עמדתה של אסתי שושן שיש צורך בליבון הסוגיה בכלים תורניים וגם בתחומים דתיים כמו לימוד תורה לנשים או מקומן של נשים בבית הכנסת.
    אני באופן אישי מצדד לגמרי בעמדתה של אסתי שושן, אבל זהו בהחלט נושא חשוב לעסוק בו.

  4. המחירים והבדידות - התעוזה לצאת למאבק ציבורי בשל האמונה בצדקת הדרך, כרוכה במחירים גבוהים ברמה האישית והציבורית, גם אם מצליחים במידה מסוימת לקבל תמיכה מבית ומחוץ, בהיבטים כלכליים ותקשורתיים.

  5. פמיניזם וגירושין - אי אפשר להימנע מלהכיר בעובדה שבקרב הנשים הפעילות בנושא הפמיניסטי בקהילה החרדית ישנו אחוז גבוה של גירושין, חשוב מאוד שבסרט לא התעלמו מהעובדה הזו ויש לתת עליה את הדעת בדיון הציבורי.

  6. המפגש במשרדו של ח"כ יעקב מרגי והשאלה הנוקבת של המשתתפות מדוע ח"כים חרדים אשכנזים לא יכולים לייצג את החרדים הספרדים וח"כים חרדים גברים יכולים לייצג את הנשים החרדיות, עוררו בי הרבה מחשבה. לשבחו של יעקב מרגי ייאמר שמבין המילים נראה שהוא מצדיק את הדרישה, אבל מסיבות ברורות הוא מנוע מלתמוך בהן.

  7. המהפך שהתחולל בעמדותיו של עו"ד דב הלברטל שבראיון ברדיו תקף בחריפות את המהלך של "לא נבחרות, לא בוחרות", וכמה שנים מאוחר יותר הוא חבר אליהן שיבח אותן והשווה אותן לרוזה פארקס, מייצג בעיניי את היכולת להשפיע לאורך זמן על דעת קהל, למרות שהוא אישית כנראה לא יכול להוות הוכחה לשום דבר.
הסרט פשוט מעולה ועשוי היטב.
תודה גדולה ליוצרים ובעיקר לכל אלו שהסכימו להיחשף באופן כה אמתי ועמוק מול המצלמה.

יום שלישי, 31 באוגוסט 2021

הגיע זמן ממ"ח


החינוך החרדי בישראל נהנה מאז קום המדינה מעצמאות ניהולית ופדגוגית שהוסדרה בהסכמים ובחוקים, לאורך עשרות שנים היה נראה שההסדר מקובל ונוח לכל הצדדים. החרדים נהנו מחופש פעולה בחינוך ילדיהם, והם מצידם לא התערבו ולא השפיעו על החינוך של יתר ילדי ישראל.

בשנים האחרונות, עולה החינוך החרדי בישראל מפעם לפעם לסדר היום הציבורי. אם בשל חוסר המוכנות של גברים בוגרי החינוך החרדי לדרישות שוק העבודה, או בשל מקרים של אפליית תלמידים חרדים על רקע עדתי או חברתי, או בשל תנאי העסקה בלתי הולמים של הצוות החינוכי, או בשל היעדר מענים מקצועיים לצרכים מיוחדים של התלמידים וכיו"ב. נראה שכיום ישנם יותר גורמים מחוץ לקהילה החרדית, שסבורים שהמצב הנוכחי דורש שינוי ושהמציאות הקיימת מדאיגה אותם.

בשל כך, נשמע בשנים האחרונות קולם של נבחרי ציבור או של אנשי מחקר ומדיניות, שביקשו את התערבותה של המדינה בתכני הלימוד במוסדות החרדים, בתהליכי הקבלה וההרחקה, במקצועיות אנשי הצוות החינוכי ועוד. אולם בנקודה זו הם נתקלו בחומה בצורה, הקהילה החרדית כולה על גווניה השונים, רואה בתחום החינוך את הדבר החשוב לה מכל, ואיננה מוכנה לשום ניסיון פגיעה בעצמאות החינוך החרדי. ניסיונות הכפיה וההתערבות מבחוץ בחינוך החרדי, מלכדים למעשה את החרדים שבעניינים אחרים מתקשים להתגבר על חילוקי הדעות ביניהם.

לפני שמונה שנים - בתקופת כהונתו של הרב שי פירון כשר החינוך - ננקט לראשונה מהלך משמעותי שאיננו מבוסס על התערבות וכפיה, אלא על מתן אפשרות אלטרנטיבית לחרדים המעוניינים בכך. לראשונה בישראל הוקמו מוסדות חינוך חרדיים-ממלכתיים, שבהם הצוות החינוכי מועסק ישירות ע"י מדינת ישראל, תכניות הלימוד ותהליכי הקבלה וכל ההתנהלות של המוסדות נמצאים בפיקוח מלא של מפקחי המחוז החרדי במשרד החינוך. המהלך התחיל במספר קטן של מוסדות, והוא המשיך להתפתח עד שכיום ישנם כ-15,000 תלמידים בגנים ובבתי ספר יסודיים ממלכתיים-חרדים.

ההבנה היסודית העומדת מאחורי המהלך היא, שאין טעם לנסות לפגוע בעצמאות החינוכית של מרבית החרדים שאינם מעוניינים בשינוי, אבל יש לעשות כל מאמץ ליצור אלטרנטיבה מצוינת עבור אותם חרדים שמעוניינים עבור ילדיהם בחינוך אחר, שמשמר את אורח חייהם ותפיסת עולמם לצד לימודים כלליים ברמה גבוהה, קבלת תלמידים שוויונית, ניהול מקצועי ואחראי.

המהלך החשוב הזה התחיל בהזדמנות מיוחדת, אולם הוא לא עוגן בחקיקה ובתקציב, ובמהלך השנים הורים חרדים רבים שרצו עבור ילדיהם בחינוך ממלכתי-חרדי נתקלו בקשיים אינסופיים, בשל חוסר שיתוף פעולה של גורמים שונים ולעיתים גם בשל התנגדות אקטיבית של גורמים בעלי כוח בקהילה החרדית.

הקואליציה והממשלה הנוכחיים, עשויים להיות ההזדמנות החשובה להשלמת המהלך, באמצעות עיגון החינוך הממלכתי-חרדי בחקיקה ובתקצוב. צעדים אלו יכולים להגדיל באופן משמעותי את מספר המוסדות והתלמידים בקהילה החרדית שיצטרפו לזרם ייחודי זה, ללא איום על יתר החרדים המבקשים לשמור על העצמאות החינוכית המליאה שלהם.

יום רביעי, 25 באוגוסט 2021

להקהל ולעמוד על נפשם

רבות דובר ונכתב על השינויים בקהילה החרדית, בשיעורי התעסוקה, בגיוס לצה"ל, בלימודים אקדמיים, בחשיפה לאינטרנט, בתחום החינוך וכיו"ב. 

בעקבות זאת, ישנם כיום צעירים חרדים רבים שאינם חשים כל כך בנוח בסביבתם הטבעית, בקרב בני משפחתם, או בקרב חבריהם בעבר, או בשכונת מגוריהם, והם חשים זרים ובודדים דווקא בזמנים שהם צריכים לצדם חברים ומכרים שיתמכו בהם מבחינה חברתית, רגשית רוחנית וגשמית.

בשל כך, ניתן לראות בשנים האחרונות הקמה של בתי כנסת וקהילות, שנועדו בדיוק עבור הצעירים הללו, שבהם הם מוצאים חברים ושותפים לדעה ולדרך. בתי הכנסת והקהילות הללו מעניקים זהות, חברות, חוסן רוחני וגשמי למתפללים ולחברים בהם.

כעת התבשרנו על מהלך נוסף ומשמעותי, של חיבור בין הקהילות הללו ברמה הארצית, והדבר עשוי לדעתי להביא ברכה מרובה. התחושה של חברי הקהילות שהם חלק ממהלך גדול, יכולה בעז"ה לתת הרבה כח וביטחון בצדקת הדרך. הקשר בין הקהילות, עשוי להביא תועל רבה במיזמים משותפים ובלמידה הדדית, ובעיקר לסייע להקמתן של קהילות חדשות נוספות.

את היוזמה מוביל הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א ראש ישיבת "דרך השם" בירושלים, שהינו בעל ניסיון רב בהובלת מהלכים חשובים לתועלת הכלל ברוחניות ובגשמיות.