חפש בבלוג זה

יום חמישי, 30 ביוני 2016

פת בסלו



המשנה במסכת יומא מספרת על הכהן שמוליך את השעיר לעזאזל שעובר בדרכו הארוכה בעשר סוכות ואומרת המשנה "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים", כלומר שמציעים לו לשבור את הצום הקשה בגלל הקושי שבהליכה מירושלים לעזאזל.

הגמרא (יומא סז,א) אומרת על כך "תנא מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו", כלומר שעצם העובדה שהכהן יודע שביכולתו לאכול ולשתות מעניקה לו כוח ומייתרת את הצורך שלו לעשות זאת.
היסוד הגדול הזה הוא להבנתי חשוב מאוד עבור כל איש חינוך ועבור כל מערכת חברתית, והפעם אני מתכוון ליכולת היציאה עבור כל יחיד במוסד חינוכי או בקבוצה חברתית.

כשתלמיד במוסד או חבר בקבוצה חש שאין לו יכולת לעבור למוסד אחר או לקבוצה אחרת, בפרט אם כניסתו למוסד או חברותו בקבוצה לא נעשו מבחירה, הוא מרגיש כבול והוא עלול לפתח תחושות חריפות של אומללות ושל שנאה למקום שבו הוא נמצא, והתוצאות של הרגשות הללו הן שליליות גם אם הדבר נשאר בהיבט הרגשי ובודאי כשהן מובילות למעשים כאלו ואחרים.

הידיעה החשובה היא שככל שתינתן לחניכים ולחברים התחושה שהיציאה שלהם היא אפשרית, כך מספר האנשים שיעשו זאת בפועל יהיה קטן יותר, ותחושת הרווחה של כלל התלמידים והחברים תשתפר פלאים.

יום חמישי, 23 ביוני 2016

תנועת "לכתחילה" - הצעה



הצעה מעודכנת להקמת תנועה חברתית חרדית שתעניק משקל פוליטי לאלו שקולם אינו נשמע כיום וצורכיהם אינם נענים.

  1. שם התנועה
    אני מציע את השם שהעלה ידידי החפץ בעילום שמו "לכתחילה", זהו בעיניי שם גאוני גם ללא שום תוספת או ר"ת, היות והוא מעביר מסר ברור ולא מתנצל ובשפה של בית המדרש.
    נראה לי שגם ראשי התיבות מצוינים "למען כולם - תנועה חרדית למען ייצוג הולם".
  2. קהל היעד
    התנועה מיועדת לכל אדם הרואה את עצמו כחרדי, אבל חש ששלושת המפלגות החרדיות אינן מייצגות אותו ואינן פועלות באופן הנכון, לא עבור הקהילה החרדית עצמה ולא ביחס לכלל החברה הישראלית.
    יכולים לחבור כאן חסידים ליטאים וספרדים, אברכים ועובדים, ותיקים ועולים, חרדים מבית וחוזרים בתשובה, שמרנים ומודרניים, בעלי עמדות מדיניות ימניות ושמאליות, תושבי מרכז ופריפריה, קפיטליסטים וסוציאליסטים, עניים ועשירים, משתמשי אינטרנט ושאינם ועוד כהנה וכהנה.
  3. מצע רעיוני
    העקרונות הבסיסיים שאני מציע לתנועה הם:
    פלורליזם - מקום לריבוי הגוונים של החרדיות בתוך התנועה, של אנשים מכל החוגים והעדות בקהילה החרדית, ללא העדפה של אף קבוצה על חברתה.
    פתיחות מחשבתית - נתינת מקום לריבוי דעות ונורמות בתחומים שונים, קיום ועידוד דיאלוג פתוח אודות הנושאים השונים שעל סדר היום.
    דמוקרטיה ושוויון - מעמד שווה לכל החברים בתהליכי הבחירה וקבלת ההחלטות על דרכה של התנועה. התנגדות ומאבק באפליה מכל סוג שהיא.
    דאגה לכלל - מטרת התנועה היא לדאוג למענים למרב הצרכים של כלל הגורמים בקהילה החרדית, ולהיות ערניים ואכפתיים לצרכים ולעמדות של כלל האוכלוסיות בישראל.
  4. צעדים מעשיים
    הצעד הראשון וההכרחי הוא התפקדות שמית של כל אלו שמוצאים את עצמם מזדהים עם שני הסעיפים האחרונים, תוך התחייבות לשמירת חשאיות שמות האנשים שיחפצו בכך.
    לאחר איסוף של כמה אלפי שמות, יתקיים תהליך התייעצות משותף אודות הצעדים הבאים. אני חושב שלהציע כעת הצעות לצעדים הבאים זה לרתום את העגלה לפני הסוסים.

יום שני, 20 ביוני 2016

שאלה של דיאגנוזה

בשלל הדיונים העוסקים בקהילה החרדית בדעותיה ובאורחותיה, מתגלה אצל רבים מן הכותבים והמגיבים עצמה רגשית גדולה. הן מצידם של אלו המבקרים בחריפות רבה את המנהיגות הרבנית, את הנציגות הפוליטית, את מנהלי המוסדות, את העסקנים, ואת כלל הקהילה החרדית, והן מצידם של החרדים והדואגים לשמה הטוב, לתדמיתה, לשימור סגולותיה ומעלותיה, להמשכיותה ולייחודה של קהילה זו.

מן הצד האחד נשמעת קטגוריה וביקורת על ערכי היסוד של העולם החרדי, על סגירותו, על נוקשותו, על חוסר הבנתו כלפי יתר החברה הישראלית והיהודית, על החינוך האחיד והחסר, על התלות הכלכלית וכיו"ב, ומן הצד השני נשמעות טענות על הוצאת שם רע, על שכחת המעלות, על חוסר אחריות, על שמחה לאיד, על חוסר אמונה, על קלות דעת וכיו"ב.

נראה שרוב מהמשתתפים בדיונים אלו במרחב הוירטואלי אינם סבורים שהמציאות החרדית היא מיטבית - כפי שסבורים רבים וטובים בקהילה החרדית עצמה - אולם נראה שהפערים הגדולים נמצאים בנקודת המבט אודות המציאות הקיימת. יש מי שרואה בתופעות השליליות מעין צינון קל או וירוס תקופתי, חברו כבר סבור שמדובר במחלה כרונית, ישנם כאלו שסבורים שזו פציעה קלה, בעוד שאחרים יאבחנו כאן פציעה בינונית, המחמירים עלולים כבר לזהות פציעה קשה, או אולי אפילו פציעה אנושה.

כפי חומרת הערכת המצב, כך אמורה להיות גם הרפואה המוצעת. ברור שמי שבעיניו הדיאגנוזה חמורה יותר, יביע את דבריו באופן חריף יותר וגם יציע מהלכים יותר דרסטיים לתיקון המצב. 

אמור מעתה, ההבדלים אינם במידת האהבה והאכפתיות לקהילה החרדית, או במידת השייכות והקשר אליה. ההבדל העיקרי הוא ככל הנראה באבחון חומרת המצב, וכל היתר הוא כבר תולדה של אותה הערכה.

מהי הדיאגנוזה שלכם למצבה של הקהילה החרדית בישראל תשע"ו?

הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי. (ירמיהו ח,כב)

יום שישי, 10 ביוני 2016

ונשמח בדברי תורתך... ובהם נהגה יומם ולילה

ההנחה הרווחת במחננו היא שנער שהתחנך כראוי, שהתברך בכישרון טוב, איננו סובל מלקויות למידה ובעיות התנהגות או מהפרעות קשב וריכוז, אמור ללמוד גמרא מבוקר עד ערב. ואם נטענת טענה על ילד מסוים שאיננו מתאים ללימוד גמרא מבוקר עד ערב, עלינו להסיק שהא סובל מבעיה כלשהי.

אני טוען שזוהי תפיסה שגויה לחלוטין, שכן לימוד תחום דעת אחד מבוקר עד ערב הוא בבחינת דבר פלא. האם שמעתם מימיכם על נער מצטיין במתמטיקה/ אנגלית / היסטוריה / פיזיקה / מחשבים / אזרחות, שילמד בגיל 14 במוסד לימודים שלומדים בו את אותו מקצוע שבו הוא מצטיין מבוקר עד ערב? התשובה היא בוודאי שלילית, וללא ספק כל נער שיציעו לו מוסד כזה ידחה את ההצעה על הסף.

מהו אם כן הרעיון במודל של "ישיבה קטנה", ובמה שונה לימוד גמרא מכל תחומי הדעת, מעבר לעניין של "קדושת התורה"? התשובה היא שדווקא יש דוגמאות ממסגרות הכשרה של נערים מבוקר עד ערב, בתחומים שהם דרך חיים כדוגמת מוזיקה / ספורט / אמנות וכיו"ב, שם נוכל לראות אפילו ילדים צעירים בעלי כישרון מיוחד ומשיכה לתחום, שיעסקו בו מבוקר עד ערב.

אמור מעתה, אין הצדקה לישיבה קטנה עבור מרבית הנערים שהגמרא היא עבורם "תחום דעת", אלא רק לאותו מיעוט שעבורם לימוד גמרא זו "דרך חיים" אלו שנפשם חשקה בתורה והם שוחים בים התלמוד.

האם כל נער אמור להיות כזה? האם כל מי שקיבל חינוך טוב, התברך בכישרון טוב, ואיננו סובל מבעיות התנהגות או לקויות למידה או מבעיות קשב וריכוז, אמור גם למצוא בלימוד גמרא "דרך חיים"? אני סבור שהתשובה שלילית ואשמח להרחיב ולבסס את תשובתי זו.

חשבתי כעת שניתן לפרש כך את הברכה בתפילת ערבית.
"אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת, על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה."

הברכה פותחת בלימוד תורה ואז מספיק לשוח בה בשכיבה ובקימה שזו ק"ש שחרית וערבית כמו שנאמר במסכת נדרים (ח,א) "אי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית", רק לאחר הלימוד כשמגיעים ל"שמחה" אז הוגים בתורה יומם ולילה.

יש לשים לב שהציווי "וְדִבַּרְתָּ בָּם... וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו,ז) נאמר לכל ישראל, בעוד ש"וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א,ח) נאמר כציווי מיוחד ליהושע בן נון ולא לכל ישראל.

יום שני, 6 ביוני 2016

דור לדור יביע אומר

הדיונים השונים מתחלקים בדרך כלל בין מחלוקות על ה"רצוי" לוויכוחים על ה"מצוי". בדיון על הרצוי, כשאלמוני טוען שהמצב הראוי והאידאלי הוא כזה פלוני טוען שהמצב הנכון על פי התורה והדעת שונה לחלוטין. בוויכוח על המצוי לעומת זאת, השאלות הן עובדתיות, האחד מתאר מציאות מסוימת כפי שהיא נראית מנקודת ראותו, והשני מוכיח באותות ובמופתים שהמציאות שונה לחלוטין כפי שהיא נראית מנקודת מבטו.

בדרך כלל, הוויכוחים אתי הם סביב שאלות ערכיות ואידאולוגיות ועוסקות ב"רצוי", אולם כעת אני מבקש להתמקד באשכול זה רק ב"מצוי", אני מציג כאן את תמונת המצב בקהילה הליטאית למראית עיניי, ואשמח אם כל אחד יציג את האופן השונה שבו הוא רואה את הדברים. אני מעתיק כאן דברים שפרסמתי במקום אחר, עם חלוקה מסודרת לפי שכבות גיל (ניתן כמובן לבחור חלוקה שונה, אבל המשכתי את החלוקה שהייתה במחקר הדמוגרפי). הטקסט מתייחס רק לגברים המהווים מחצית מהאוכלוסייה המדוברת, אשמח אם יהיה מי שישלים את החלק של נשים ליטאיות לפי חלוקה זו.

בנוגע ל"משבר" שישנו או שאיננו בקהילה החרדית, אני מבקש להרחיב מעט אודות האופן שבו אני רואה את הדברים. את עיקר דבריי אייחד לציבור הליטאי שבו אני חי ופועל, ואת אורחותיו ודעותיו אני מכיר היטב.

הקהילה החרדית בישראל מונה כיום למעלה מ-800,000 נפש, ועל פי הערכות שונות הציבור הליטאי הוא כ-30% מציבור זה, כלומר שאנו מדברים על סדר גודל של 240,000 נפש.

אם ניקח את החלוקה הגילאית שהוצגה במחקר הדמוגרפי של אליהו בן משה (http://betochami.blogspot.co.il/2015/12/blog-post_79.html) ונעתיק אותה לציבור הליטאי, החלוקה תהיה בערך כזו.
0-14 118,320
15-24 45,600
25-39 40,320
40-54 22,080
55-64 8,880
65+ 4,800

בני 55+ "זקנים שבאותו הדור"

אני משער שבקרב בני 55 ומעלה עולם כמנהגו נוהג וימשיך לנהוג. אלו האנשים שגדלו בעולם הישיבות הליטאי בשנותיו הגדולות, כשתחושת השליחות והיצירה הייתה בעיצומה. רבים מתוכם גדלו בבתים של הציונות הדתית או פא"י, והרוח הישיבתית ואהבת התורה בעולם הישיבות הליטאי הלהיבה אותם. רובם של האנשים הללו עבדו או במשרות תורניות (ראש ישיבה, ר"מ, משגיח, מו"ץ, דיין, רב קהילה, עורך במכון תורני וכיו"ב) או במגוון רחב של תחומי עיסוק, בין בעשיה ציבורית ובין בעולם העבודה הכללי. הם חיתנו את מרבית ילדיהם, ועשו ככל שביכולתם לרכוש להם דירות. רבים מהם מתגלגלים אמנם מגמ"ח למשנהו, אבל כולם מדברים על הנס הגלוי שבנישואי ילדים.

בני 45-54 "הדור המבוגר"

הציבור שבין גיל 40-54, הוא בעיניי בחלקו הגדול "דור אבוד". חלק קטן יחסית מהאנשים השתלבו במשרות תורניות, אם כי לעתים רבות במשרות לא נחשבות במיוחד ("משיב" בסדר שלישי, גם טוב), אולם רבים אחרים נשארו ב"כולל" בציפייה למשרה התורנית. אחרים (בדרך כלל הפחות מוצלחים בלימוד) חיפשו את דרכם בעולם העבודה במגזר הציבורי או הפרטי, אולם רבים מהם לא התקדמו למשרות קבועות ומכניסות. אנשים אלו נמצאים בתחילת או באמצע הפרק של נישואי הילדים, ומתקשים יותר מהדור המבוגר מהם לעמוד בנטל הכלכלי הזה. אני סבור שיש בתוך ציבור זה הרבה שתוהים בלבם או מעט בקול על הדרך והשיטה, אבל הם כבר נמצאים בדרך חד סיטרית והם מייחלים ל"נס" שיבוא בזכות הגראי"ל שטיינמן או ח"כ משה גפני (המוקדם מביניהם) או לביאת המשיח בב"א.

בני 25-39 "הדור הצעיר"

הנושא שמדובר מזה למעלה מעשור בקהילה החרדית, עוסק בגילאי 25-39. אלו הם האנשים הצעירים שלמדו בישיבות מפני שהוריהם שלחו אותם למסלול הלגיטימי היחיד שהיה קיים אז, ואלו מתוכם שהגיעו למסקנה (גם כאן, רובם לא מטובי הלמדנים) שמלגת ה"כולל" לא תספיק להם ושמשרה תורנית לא תחכה להם, יצאו אט אט לעבודה, ללימודים מקצועיים ו/או אקדמיים, התגייסו לצה"ל או לשירות האזרחי. האנשים הללו חשופים לאינטרנט, משתלבים בחברה הישראלית, ומתווכחים כל היום בינם לבין עצמם מי הם ומה הם, כשהכינוי המוכר ביותר הוא "חרדים חדשים" ועוד מגוון כינויים כאלו ואחרים. מרבית חבריהם שנשארו ב"כולל" (מעטים ביותר השתלבו במשרות תורניות), מתלבטים איך להתייחס לחבריהם שיצאו לעולם המעשה, והדיונים האינסופיים הללו מזינים את השיחות ב"כוללים" בסעודות שבת, בשמחות, בתקשורת החרדית ובאינטרנט בכלל.

בני 15-24 "תפארת בחורים כוחם"

בני 15-24 הם אלו שתשומת הלב הציבורית מתעלמת מהם, מלבד תשומת הלב מסוימת לאלו שנשרו מהישיבות ושעבורם נפתחו עשרות מוסדות ל"נושרים". אלו הם בחורים ב"ישיבות גדולות" ואברכים בראשית דרכם, הם נתפסים ככאלו שעד נישואיהם הולכים בתלם ועיסוקם רק בהוויות אביי ורבא, או בלבוש, או בשידוכים, ולאחר הנישואים עסוקים בחיפוש כולל בוקר, כולל אחר הצהריים וכולל ערב (למהדרין גם "כולל שישי-שבת). 
אני סבור שהקבוצה הזו היא הססמוגרף החרדי האמתי, והשאלה מה קורה אצלם היא החשובה ביותר, לצערי אין לי מידע מבוסס על כך אלא רק סימנים קלים. 
אלו הם צעירים שחייהם עוד לפניהם, ולמעשה זהו חלון ההזדמנויות היחיד שלהם לקבוע את עתידם, שכן אחרי נישואין והולדת ילדים ראשונים, השינוי נעשה קשה עד בלתי אפשרי. אני סבור שהם מתעניינים מאוד בנעשה בחברה החרדית ברמת המקרו, ושהם שואלים את עצמם לאן כל העסק הזה הולך, ומה השפעתו על עתידם. להערכתי, כל המילים היפות בעיתונות ובתקשורת החרדית, וגם דברי הרבנים וראשי הישיבות, מאבדים אט אט את הרלוונטיות שלהם בקרב שכבת הגיל הזו. בקבוצת הגיל הזו, נחשפים להערכתי לאינטרנט גם אלו שנמצאים באוהלה של תורה, יותר מאשר בקרב קבוצות הגילאים האחרות, ויתכן בהחלט שזוהי הלבה הרותחת של הקהילה החרדית.
אינני יודע לצפות ולנחש מה בדיוק עשוי או עלול לקרות עם הצעירים הללו, אבל אני סבור שמי שלא מנסה לברר מה קורה שם ומניח שמה שהיה הוא שיהיה ושהכול שם על מי מנוחות, עלול או עשוי להתבדות לחלוטין. 
אני חושש שהבחורים והאברכים הללו (15-24) רואים את הדור המבוגר (40-54) שכיניתי "הדור האבוד", ואומרים לעצמם שאינם מעוניינים להמשיך בדרך זו.


בני 0-14 "תינוקות של בית רבן"

הסיפור הגדול ביותר הוא כמובן של כ-50% מהציבור בגילאי 0-14, כשמדובר אצל הליטאים לבד ביותר מ-100 אלף ילדים. מי שסבור שניתן להמשיך לחנך את הדור הזה בדיוק באותה דרך שחינכו את הדורות שקדמו לו, לדעתי איננו יודע מה הוא שח.

אני רואה את הדור המבוגר נאנק מבחינה כלכלית ואיננו מבין מדוע ילדיו אינם מעוניינים להמשיך בדרך זו, ואני סבור שהאנשים מחפשים את ההסבר באזור הנוחות. הם יאשימו את "הפלג הפשרני" או את "הפלג הקיצוני", הם ילחמו באינטרנט וב"חרדים החדשים" והם ימצאו שלל הסברים לתופעה הקשה הזו, מלבד הרעיון המופרך מבחינתם שהשיטה פשוט פשטה את הרגל.

האם התיאור שלי משולל יסוד? האם אני חוזה שחורות מהרהורי לבי? הלוואי!

יום שישי, 3 ביוני 2016

בינו שנות דור ודור

אחת השאלות המרכזיות שעולה מפעם לפעם בנוסח כזה או אחר, נוגעת להגדרת הזהות החברתית שלנו כ"חרדים". במהלך השנים פגשתי הרבה אנשים בתהליכים שונים של שינוי השקפת עולם ואורח חיים, ששאלו את עצמם האם הם עדיין חרדים? ולשם מה? ומדוע אינם משתייכים לקבוצה חברתית אחרת מתוך המגוון הקיים? או מדוע אינם מקימים לעצמם קבוצה חברתית חדשה?
על השאלה הזו, ניתן לדעתי להשיב באופנים שונים, ואני מבקש כעת להתמקד בפרספקטיבה ההיסטורית. אני מבקש להשיב על השאלה "במה אתה חרדי?" בתשובה אחת "בהיסטוריה".
אחד הדברים המייחדים בעיניי את הקהילה החרדית, זו תודעה של המשכיות היסטורית. החרדים רואים את עצמם כממשיכי מסורת של אלפי שנים, החל מאברהם אבינו או ממשה רבינו עד ימינו אנו. הם משרטטים את ההיסטוריה של השופטים, הנביאים, המלכים, גלות בבל, בית שני, תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים, כרצף אחד ארוך. הדבר אף מגיע לידי גיחוך, כשמציירים את משה רבינו עם שטריימל וקפוטה.
נדמה לי, שבציונות הדתית ישנה יותר תודעה של חידוש, של דרך חדשה שהביאה להקמת מדינת ישראל ולתפיסה של נטילת אחריות והבאת הגאולה וכיו"ב, ולמרות שבוודאי גם הם רואים את עצמם כממשיכים של שרשרת הדורות, תודעת החידוש חזקה יותר מתודעת ההמשכיות.
אם אני צריך לבחור בחרדיות בת ימינו, ברור לי שאין לי סיבה מספיק טובה להישאר בקהילה שיש בה בעיות כה גדולות, ושאורח חייה ודעותיה כה שגויים בעיניי. אולם הדבר שיקר לי יותר מהקשר עם הקהילה הקיימת זו ההיסטוריה של הקהילה הזו, שעליה אינני מוכן לוותר.
דמויות המופת שלי הם הגר"א מווילנא, הגר"ח מוולואז'ין, הנצי"ב, ר' ישראל סלנטר, ה"בית הלוי", הסבא מקלם, הסבא מנובהרדוק, הסבא מסלבודקה, הגר"ח סולוביצ'יק, ר' מאיר שמחה מדווינסק, ה"חפץ חיים", הרב אברהם אליהו קפלן, הרב יעקב יחיאל וינברג, ר' איסר זלמן מלצר, ר' יוסף שלמה כהנמן, ר' שלמה זלמן אויערבאך ועוד רבים וטובים, ועל זה אינני מוכן לוותר. אלו הדמויות שאני מבקש לצעוד לאורם ובדרכם, ואינני סבור שיש לחרדיות העכשווית בעלות עליהם. אני אינני מעוניין להמיר את הדמויות הללו בדמויות אחרות, לא בראי"ה קוק, לא ברב ריינס ולא בדמויות חשובות אחרות. אם אוכל להקים קהילה שתהיה נפרדת לחלוטין מהחרדיות בת ימינו, אבל תראה את עצמה כהמשך ישיר וטבעי לכל אתם דמויות שהזכרתי ועוד רבים וטובים כמותם, נראה לי שלא תהיה לי סיבה רצינית להימנע מכך.