חפש בבלוג זה

יום שישי, 30 בדצמבר 2016

כל הדרכים בחזקת סכנה

על סדר היום הציבורי בקהילה החרדית, עומדות בשנים האחרונות כמה סוגיות כבדות משקל, כדוגמת השימוש באינטרנט, הגיוס לצה"ל, הלימודים האקדמיים, היחסים עם כלל החברה הישראלית וכיו"ב.

מן הצד האחד נשמע קולם של תלמידי חכמים ושל העוסקים בצרכי ציבור באמונה, המביעים את חששם הרב מהסכנות הרוחניות הכרוכות בכל הדברים הללו לאמונה לקיום המצוות ולכל השקפת העולם החרדית ואשר על כן יש להימנע באופן מוחלט משימוש באינטרנט, מגיוס לצה"ל, מלימודים אקדמיים ומכל מפגש והיכרות עם הקהילות הלא-חרדיות ועולמם. מן הצד השני אנו רואים רבים וטובים מהציבור החרדי (שמספרם עולה וגדל בהתמדה) שאינם נשמעים לאזהרות הללו, הם משתמשים באינטרנט, מתגייסים לצה"ל, לומדים לימודים אקדמיים, ונחשפים במידה כזו או אחרת לכלל החברה הישראלית ועולמה.

כנס בארנה נגד לימודים אקדמיים
הראשונים משתמשים בדבריהם בדוגמאות היסטוריות שונות, וברוח ימי החנוכה שאנו עומדים בהם הם מציגים את כל הדברים הללו כ"התייוונות", הם מצהירים שללא ספק אלו שנוהגים כך יאבדו את עולמם הרוחני ומאיימים בסנקציות כאלו ואחרות על כל מי שיחרוג מהסייגים המתחדשים בכל יום. האחרונים רואים בכל האזהרות הללו ניתוק מהמציאות העכשווית, וחוסר הבנה של הצורך וההכרח בכל הדברים הללו.

לעניות דעתי, את הוויכוח בין הצדדים ניתן לדמות לדו שיח המתקיים בפרשתנו פרשת "מקץ" בין יעקב אבינו ע"ה ליהודה. יעקב אבינו מצהיר "לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ" (בראשית מב,לח), את החשש מהדרך מסביר רש"י "וקרהו אסון - (ב"ר) שהשטן מקטרג בשעת הסכנה" (שם מד,כט) והיינו מפני ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" (ירושלמי ברכות). אולם יהודה משיב לו "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם-אֲנַחְנוּ גַם-אַתָּה גַּם-טַפֵּנוּ." (בראשית מג,ח). יהודה איננו מתכחש לסכנה שבדרך, אולם הוא טוען שלא ניתן להימנע ממנה מפני שבלעדיה ימותו כולם ברעב, הוא נוטל על עצמו את האחריות לשלומו של בנימין ויעקב אבינו מקבל את דבריו.

מי שמנסה להכחיש את הסכנות הרוחניות באינטרנט, בגיוס לצה"ל, בלימודים אקדמיים, ובמפגש עם כלל החברה הישראלית, איננו יודע מה הוא שח, אלו הם דברים ברורים ופשוטים לכל בר דעת שעיניו בראשו, והסכנה הגדולה ביותר פרושה לרגלי מי שאיננו מכיר בה כלל. אולם גם מי שסבור שניתן פשוט להימנע מכל אלו ולהישאר בלעדיהם, איננו מבין שהוא גוזר על עצמו גם כן גזירת מוות. המציאות העכשווית איננה מאפשרת לנו להמשיך ולהתבצר באותן חומות שגדרנו את עצמנו בהן בעשרות השנים האחרונות, למרות שכל החששות מהעולם שבחוץ בעינן עומדות.

חובתנו בשעה זו היא לבחון באופן רציני ועמוק את כל הסכנות האורבות לפתחנו בדרכים השונות, לחזור ולשנן לעצמנו את דברי חז"ל ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" ולחפש כל דרך אפשרית להפחית את הסכנות השונות ולהתמודד איתן.

מקובל כיום לערוך הבחנה בין "הוראה ציבורית" ל"הוראה פרטית", בטענה שההוראה לכלל צריכה להיות מחמירה בעוד שלפרט ניתן לתת הוראה מקלה, אולם באמת נראה שהדברים הם הפוכים לחלוטין. הגמרא במסכת קידושין (כא,ב) אומרת "מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" כלומר שלמרות שלא ראוי לאכול בשר מסוכנת שנשחטה התורה התירה את הדבר על מנת שלא יאכלו בשר נבילה כשתמות בלא שחיטה, ואף על פי כן מידת חסידות היא שלא לאכול בשר מסוכנת שנשחטה. בדרך זו, ברור שכל מי שיכול להימנע משימוש באינטרנט מלימודים אקדמיים ועוד כיו"ב קדוש ייאמר לו, אולם זו איננה ההנהגה האפשרית והנדרשת מכלל הציבור.

ככל שנצליח לפתח את הדיון הציבורי למקום שבו כל צד מבין את המניעים האמתיים של הצד שכנגדו, כך הסיכוי שנגיע לעמק השווה ולכל הפחות נקטין את אי ההבנה בינינו גדול יותר. אולם כל עוד נמשיך להתעלם זה מטענותיו של זה, הרי שבמקום דו שיח מפרה יתקיים בינינו שיח של צעקות שבו איש איננו שומע את שפת רעהו.

יום שלישי, 13 בדצמבר 2016

ואתה תדבר אל כל חכמי לב

בשבוע שעבר התקיים אירוע "חנוכת הבית" לישיבת "חכמי לב" שבראשותי, ובו נשאה דברים ח"כ רחל עזריה. בעקבות פרסום תמונתה באירוע על רקע ארון הקודש, התעוררה סערה תקשורתית בכמה כלי תקשורת חרדים (אתר "כיכר השבת" ו"חרדים10" וערוצי הרדיו "קול חי" ו"קול ברמה"), והנושא הפך לשיחת היום כיצד ישיבה חרדית מזמינה את ח"כ רחל עזריה לאירוע חנוכת הבית. הטענות היו שלא ראוי להזמין אישה לנאום בבית המדרש בפני גברים, ובוודאי לא את רחל עזריה שנתפסת בעיני רבים בקהילה החרדית כבעלת גישה אנטי-חרדית.
את הביקורת כנגדי דווקא משותפים לדעה היטיב לבטא Ari Homnick ואני מבקש לצטט את דבריו במלואם לפני הצגת עמדתי בנידון.

"אין לי שום דבר אישי נגד עזריה ואפילו יכול להעריך אותה על היותה נציגת ציבור ישרת דרך שפיה וליבה שווים, אבל אי אפשר להתעלם ממכלול מה שהיא מייצגת. 
אני מבין את הצורך של בצלאל להכיר לה טובה על פועלה, אבל לו הייתי במקומו, הייתי פונה אליה ומסביר לה שאמנם מידת הכרת הטוב מחייבת להזמין אותה לאירוע, אבל אילו היא באמת רוצה בטובת הישיבה, שתשלח מכתב ברכה או כיוצ״ב. 
דווקא התגובה של יצחק רביץ חידדה אצלי את התובנה, ואני לצערי נאלץ להסכים עם המסקנה שלו. בעיני הציבור הרחב, פעולות כאלה אכן מערערות את הזכות של ׳חכמי לב׳ להתקרא ״ישיבה״. ואנחנו כעת במלחמה על הלגיטימציה שלנו במרחב החרדי, אסור לנו לעשות טעויות שישחקו לרעתנו. במידה ואנחנו רוצים לייצר אלטרנטיבה אמיתית של ישיבות איכותיות שמחנכות לתורה ויר״ש עם הכנה פרקטית לחיי המעשה, עלינו לגשת למלאכה בזהירות הנדרשת. גם אם אנחנו ״צודקים״, עלינו להיות ״חכמים״. 
ולגבי התזה שלי, Neta, היא לא קרסה כלל ועיקר, להיפך, היא רק הולכת ומתחזקת. ישיבת חדוות התורה נרדפת אך ורק על ידי קנאים סהרוריים שרודפים גם הרב שטיינמן ומכנים אותו עמלק. והמקרה בו אנו דנים הוא חיזוק מצוין לתזה שלי."
ובתגובה נוספת "לא יהיה שמח ממני ביום שחכמי לב תמנה 350 בחורים ותצליח ותשגשג (טוב, אולי חוץ ממך), אבל דווקא משום היותה חלוצת הז׳אנר - ובמידה מסוימת אף המייצגת שלו - המעמד מחייב אותה להתנהג בהתאם. וכשלדעתי היא נוהגת שלא כראוי ומשליכה בהתנהלותה על כל אחיותיה לז׳אנר, אני מצר על כך מאד מאד."

כעת אני מבקש להציג בקצרה את עמדתי.
ישיבות תיכוניות חרדיות אינן דבר חדש, ישיבת "הישוב החדש" בתל אביב כבר קיימת קרוב ל-80 שנה, לישיבת "מערבא" במתתיהו כבר מלאו 30 שנה, ועם השנים קמו עוד כמה ישיבות מסוג זה. הישיבות הללו נתקלו בהתנגדות בקרב הזרם המרכזי בקהילה החרדית, והם פנו לקבוצה מצומצמת באוכלוסיה החרדית המוכרת בשם "חרדים מודרנים" או משפחות של חרדים מחו"ל המכונים "חוצניקים". ישיבות אלו הגיעו לסוג של סטטוס קוו עם הקהילה החרדית, המאבקים נגדם שקטו במרבית הזמן והם פנו לקבוצה קטנה ומובחנת.
ישיבת "חכמי לב" לא נועדה בשביל שלציבור ששולח באופן מסורתי ל"ישיבה תיכונית חרדית" תהיה אופציה נוספת, מלבד 6 הישיבות הוותיקות (הישוב, מערבא, נהורא, נהרדעא, מאורות, מתיבתא). היא נועדה להציע את האופציה הזו כחלופה ראויה עבור כלל הנערים החרדים, שישקלו בסוף כיתה ח' את התאמתם ל"ישיבה קטנה" או ל"ישיבה תיכונית". מהלך כזה מחייב שינוי תפיסה בקרב הורים מחנכים ונערים, והיא נתפסת (בצדק) כאיום על הגישה החינוכית הרווחת בציבור החרדי, שעל פיה כל הנערים החרדים צריכים ומתאימים להמשיך ב"ישיבה קטנה".
זו הסיבה למהלכים השונים שנקטה "חכמי לב" במהלך שנים, וזו הסיבה העיקרית למאבק שקידשו כנגדה גורמים שונים בקהילה החרדית.
ההבדל בין "חכמי לב" ליתר הישיבות התיכוניות ידוע ומוכר לכל הגורמים, ולהבנתי הישיבות האחרות יוצאות נשכרות מהמאבק הציבורי והתקשורתי ב"חכמי לב". לראשונה זה שנים רבות נשמעים נציגי הציבור החרדי כשהם אומרים בפה מלא שאין להם בעיה עם ישיבות תיכוניות חרדיות, ושכל מי שרוצה ישיבה כזו יכול ללכת ללמוד בה ואיש לא יפריע לו, מפני שהם מתנגדים רק "לחכמי לב" ולבצלאל כהן באופן ספציפי, בשלל טענות ומענות.
האם המהלכים שלי מוצדקים וטובים עבור ישיבת "חכמי לב" והצלחתה? אני סבור שהתשובה חיובית, אבל מבין היטב את הדעות החולקות על כך, ואינני משוכנע שהצדק אתי. אבל בנוגע לישיבות האחרות, אין לי ספק שהן יוצאות נשכרות מהמאבק כנגדי וכנגד הישיבה.

מזמור שיר חנוכת הבית

בשעה טובה קיימנו בשבוע שעבר אירוע לכבוד כניסתה של ישיבת 'חכמי לב' למשכן חדש, שישמש אותה בעזרת ה' בשנים הקרובות, לאחר שלוש שנים בהן שהתה הישיבה בתנאים פיזיים קשים ובלתי מתאימים.

האירוע נועד לכל השותפים לדרך, שסייעו לישיבה לקום ולהתפתח ברוחניות ובגשמיות. לאנשי 'האגודה לקידום החינוך' שהקימה את הישיבה, לאנשי משרד החינוך ועיריית ירושלים, לנציגי הקרנות הפילנתרופיות שתומכות בישיבה, לאנשי ציבור שונים שתמכו בישיבה מאונם ומהונם בעצה ובתושייה, ולמכרים רבים וטובים שלי שסייעו לי בדרך הארוכה והקשה באופנים שונים.

ישיבת 'חכמי לב' הוקמה לאחר התייעצות עם גדולי תורה, ובעקבות שיחות רבות עם מחנכים, עם הורים ועם נערים, מתוך הכרה בצורך בישיבה המשלבת - לצד הלימודים הישיבתיים - לימודי תיכון מלאים, תוך שמירה על זהותם של התלמידים כבני תורה יראי שמיים בעלי מידות טובות, עבור נערים שמסיבות כאלו ואחרות אינם מתאימים לשקוד על התורה בלבד, מבוקר עד ליל, בגיל זה, כמקובל ב"ישיבה קטנה".

למרות שכל צוות ההנהלה והר"מים וכל תלמידי הישיבה, הנם בשר מבשרה של הקהילה החרדית, באירוע זה בלט חסרונם של אנשי ציבור חרדים. היעדרות זאת נובעת כידוע לא רק בשל אי הירתמותה של הנציגות החרדית בכנסת וברשויות המקומיות לטובת המוסד ולמען מוסדות נוספים מסוגו, אלא בשל כך שהנציגות החרדית שמה לה למטרה, מסיבות כאלו ואחרות, להיאבק בישיבה ובדרכה ולפעול בכל דרך למנוע את הקמתה ואת התפתחותה.

למאבק זה נרתמו גם תלמידי חכמים ומרביצי תורה, שלמרבה הצער לא קיימו "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו" (דברים א,טז). בשל כך נאלצה הישיבה להזדקק לעזרתם של גורמים לא-חרדיים בכנסת, במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובמקומות נוספים.

למרבה הפלא, לאחר האירוע נשמעו קולות כנגד הופעתה באירוע של ח"כ רחל עזריה, אשר נרתמה לסייע לישיבה עוד בתפקידה הקודם בעיריית ירושלים כחברת מועצה וכסגנית ראש העיר.

למה בדיוק מצפה הנציגות החרדית ממוסד שנועד לתת מענה לציבור בוחריה, ולא די שאיננו נהנה מתמיכתה אלא זוכה ממנה להתנגדות והתנכלות לאורך כל הדרך? האם היא מצפה שהנהלת הישיבה והורי התלמידים ישבו בחיבוק ידיים, ובלבד שלא להיעזר בנציגות לא-חרדית?

בדברי באירוע, הזכרתי בקצרה את שתי הנקודות המרכזיות שמתוות את דרכה של 'חכמי לב', ואני מבקש לסיים בהן:

ספר תהלים פותח בפסוקים, "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים א, א-ב). חז"ל, במסכת עבודה זרה, אמרו על כך: "אמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו", והם לימדונו בכך שרק כשהאדם ילמד תורה מתוך רצון וחשק הוא יוכל להגות בה יומם ולילה, אבל אם יכפו עליו ללמוד תורה בניגוד לרצונו, הוא לא יהגה בה יומם ולילה. הישיבה נועדה לאפשר לתלמידים ללמוד תורה מתוך חשק ושמחה, ואז הם יוכלו בעז"ה להגות בה יומם ולילה.

כשה"סבא מסלבודקה" הגאון ר' נתן צבי פינקל שאל את מייסד תנועת המוסר הגאון ר' ישראל סלנטר על מה לייסד את ישיבת סלבודקה, הוא השיב לו לפעול על פי הפסוק בישעיהו (נז,טו) "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים", הוא לא הזכיר לימוד תורה ולא יראת שמים ולא מידות טובות, מפני שכל אלו יבואו בעקבות הכוונה הזו.

היות והזכרתי את ישיבת סלבודקה, אני מבקש להזכיר את אחד מפארי גידוליה, שדמותו צריכה לעמוד כאות ומופת מול תלמידי ישיבת 'חכמי לב', הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בעל ה"שרידי אש", שהוא אות ומופת לתלמיד חכם גדול ומופלא, לצד ידיעותיו והשכלתו הכללית הרבה.

יהי רצון שנזכה להעמיד עוד תלמידים רבים בתורה ויראת שמים ומידות טובות, ויתקיים בנו הפסוק "כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי" (ישעיהו נד,יז).

פורסם באתר "כיכר השבת"