חפש בבלוג זה

יום שבת, 26 בדצמבר 2015

קדושית


לפני כעשור התקיימו דיונים רבים בפורום "עצור כאן חושבים" אודות הצורך בהקמת עיר חרדית אוטופית שבה יתקיימו הרעיונות היפים של שילוב תורה עם דרך ארץ, שבה נזהרים במצוות שבין אדם לחברו ובמצוות שבין אדם למקום ועוד כהנה וכהנה. הכינוי של אותה עיר דמיונית היה "קדושית", ומשתתפים שונים תיארו שם כיד הדמיון הטובה עליהם את קדושית שלהם.
תל ערד - המקום המיועד לעיר חרדית "כסיף"
באותן שנים הכרתי חברת יעוץ שעבדה עם משרד הבינוי והשיכון בתכנון העיר "חריש" עבור הציבור החרדי, אני הצעתי להם להקים בתוך העיר שכונה עבור חרדים עובדים בעלי השכלה אקדמית המבקשים איכות חיים ומרחב מחיה, לשם כך קישרתי אותם עם חנוך ורדיגר מתנועת פא"י, אולם היוזמה לא התקדמה וכידוע לכולנו התכנית של העיר חריש לחרדים נגנזה מסיבות שונות.
במהלך השנים, צצו ועלו מדי פעם רעיונות להקמת קבוצה להתיישבות של "חרדים ישראלים" בסביבה גאוגרפית כזו או אחרת, אולם לא ידוע לי על התארגנות שקרמה עור וגידים. ההתארגנות היחידה שמוכרת לי בכיוון זה היא של קהילות בעלי התשובה בארגון "נטיעות" ובתנועת "אדרבה" שהקימו למיטב זיכרוני למעלה מעשר קהילות חדשות במקומות שונים, במעלות, בחיפה בשובה ובמקומות נוספים.
לפני כשנתיים, הייתה התארגנות של כמה חברים להקמת קהילה מסוג זה ב"גבעת זאב החדשה", מדובר באזור שמיועד גם לציבור עולים מארצות הברית, אולם הבנתי שההתארגנות הזו לא יצאה אל הפועל.
כפי שאני רואה את המצב בשטח, הצורך של צעירים חרדים בסביבה שבה יוכלו לשלב חיי תורה ויראת שמיים עם השתלבות בעולם העבודה, בלימודים אקדמיים, בצה"ל ובתחומי עיסוק שונים, תוך שימוש מושכל בהתפתחויות הטכנולוגיות, ללא שיאלצו להתמודד ללא הרף עם התנגדויות וחרפות מבית, עם דחייה והתבזות במוסדות החינוך, עם היעדר מסגרות חינוכיות מתאימות ואיכותיות, גדל והולך מיום ליום. הניסיונות ליצור את המענים המתאימים בתוך הריכוזים החרדיים, נתקלים בהתנגדות ובהתנכלות מצד הנציגים החרדים בכנסת וברשויות המקומיות. הרעיון לפתור את הבעיות באמצעות נציגות פוליטית ברשויות המקומיות נכשל, וספק רב כמה תועלת הייתה בו אילו היה מצליח.
לפני כחודש פנה אלי נציג של תנועת "אור" להתיישבות בנגב ובגליל, על מנת להתייעץ אתי בנוגע לעיר "כסיף" המתוכננת בנגב לחברה החרדית, והוא ביקש לברר את ההיתכנות להביא לשם "חרדים ישראלים". 
אני טענתי שהרעיון בהחלט שווה בדיקה, למרות שנראה שהמיקום איננו בהכרח בטוב ביותר במדינת ישראל. תכן בהחלט שהמרחק מהריכוזים החרדים הגדולים, יאפשר התארגנות של "חרדים ישראלים" שיוכיחו הלכה למעשה כיצד ניתן להקים עיר מודרנית ותורנית במאה ה-21, עיר שתהיה דוגמה לחינוך איכותי הן בהיבט התורני והן בכל תחומי הדעת, תוך התאמה לעידן הטכנולוגי. עיר שיהיו בה תלמידי חכמים ובעלי מקצועות חופשיים קובעי עתים לתורה. עיר שתתנהל באופן הגון ומקצועי, ותיתן מקום מכבד ומשלב לכל החוגים והעדות בקהילה החרדית. עיר שתקדש שם שמיים ברבים.
אני אישית אשמח לגור בעיר כזו, להעביר אליה את ישיבת "חכמי לב", ולעשות ככל הנדרש בשביל להציע עתיד טוב יותר לדור הצעיר ברוחניות ובגשמיות.

האם מדובר לדעתכם בחלום בר הגשמה?

יום שני, 21 בדצמבר 2015

הרהורים על הכלכלה החרדית

בהמשך לדו"ח העוני שפורסם לאחרונה, אני מבקש לשתף במחשבה שמלווה אותי שנים רבות בכל פעם שמדברים על המציאות הכלכלית בכלל ובקהילה החרדית בפרט.
הדרך המקובלת להבין את המציאות הכלכלית בכל מקום היא על ידי ניתוח שיעורי תעסוקה והכנסה, ההנחה היא שאם אנו רוצים להבין את המצב הכלכלי של אנשים ובתי אב עלינו לבחון את שיעורי התעסוקה וההכנסה של הגברים והנשים ואת שיעור ההכנסה לנפש בכל בית אב.
כולנו יודעים שמעבר להכנסה מתעסוקה ישנם מקורות הכנסה נוספים כרווחים מהשקעות בנדל"ן ובשוק ההון, אלא שנראה שהנחת העבודה ברוב הפעמים היא שמקורות ההכנסה הללו אינם רלוונטיים לאנשים שאינם עובדים או אפילו לבעלי הכנסות נמוכות מתעסוקה.
יריד נדל"ן חרדי
אני מבקש לטעון שבקהילה החרדית בישראל ישנה תופעה הפוכה, שדווקא אלו שאינם מועסקים ומשתכרים באופן מסודר מחפשים יותר אפיקי הכנסה אלטרנטיביים. מפעם לפעם אני מתוודע לאברכי כולל שעושים חייל בנדל"ן, הם רוכשים דירות במקומות שונים, מפצלים אותם, משכירים אותם לדיירים ובבוא היום מוכרים את הדירות ברווח נאה. באופן דומה פועלים אברכים אחרים עם השקעות בשוק ההון ובנדל"ן בחו"ל, והעיתונות החרדית לגווניה מליאה בהצעות להשקעות רבות ומגוונות.
בהעדר נתונים ומקורות על התופעה אין לי מושג כיצד ניתן לאמוד את היקפה, אבל התחושה שלי היא שיתכן שמבחינת השכבות הכלכליות בקהילה החרדית, התמונה האמתית הפוכה לחלוטין מהתמונה שעולה מנתוני התעסוקה וההכנסה. ישנם ככל הנראה הרבה חרדים עובדים שאין בבעלותם אפילו דירת מגורים והם נדרשים להוציא בכל חודש סכום כסף גדול לשכר דירה, וכנגדם ישנם לא מעט אברכי כולל שבבעלותם כמה דירות מגורים והם משתכרים היטב מהשכרתן. הפרדוקס הוא שהאדם העובד נחשב במעמד כלכלי איתן והוא נדרש לשלם ארנונה ושכר לימוד מלאים, לעומת האברך שנחשב במעמד כלכלי נמוך וזכאי להנחות מופלגות בארנונה ובשכר לימוד.
יהיו הנתונים אשר יהיו, אני סבור שהחלוקה בציבור איננה בין עובדים ללא עובדים, אלא בין בעלי נכסים לאלו שאינם כאלו. נדמה לי שהפער בין הקבוצות הללו נעשה גדול יותר מזמן לזמן, שכן אלו שבבעלותם נכסים מניבים מצליחים גם להגדיל את היקף הנכסים שבבעלותם, בעוד שאלו שאינם בעלי נכסים נמצאים בגירעון תקציבי מדי חודש שרק מעמיק את מצוקתם הכלכלית.

מה דעתכם?

הציוניים האמיתיים!

מספרים שהגרי"ז סולוביצ'יק "הרב מבריסק" אמר לרב עמרם בלוי מראשי "נטורי קרתא" שהתנהגותו מלמדת עליו שהוא ציוני, שהרי אילו היה ברוסיה הסובייטית לא היה מעז להפגין ולדבר כנגד המדינה או לשרוף דגלים מחשש לנפשו, אלא שבמדינה הציונית הוא איננו חושש שיפגעו בגופו ובנפשו בשל מעשים אלו.

על פי דברים אלו, אני סבור שראשי ועדות החינוך של החרדים הם הציוניים הגדולים ביותר. לשם כך אשתמש בהחלטתם האחרונה לאסור על היועצות החינוכיות במוסדות החרדים להשתתף בהשתלמויות מקצועיות שעורך עבורן משרד החינוך. הרי ברור שהנפגעים העיקריים ממהלך כזה הם הילדים החרדים והילדות החרדיות שיקבלו מענה פחות מקצועי מאותן יועצות חינוכיות, ואת הדברים הללו אומרות היועצות הללו עצמן. הרבנים החשובים מאמינים ברצון הטוב של מדינת ישראל שכל כך חפיצה בטובת אותם ילדים וילדות, עד כדי כך שהיא תמלא את בקשותיהם השונות על מנת שיאפשרו לה להעניק לילדים הללו את הטוב ביותר.

אני חושב שהם צודקים, אשרינו שיש לנו עובדי ציבור כה טובים במחוז החרדי של משרד החינוך ובפרט גב' אסנת אבוחצירא המפקחת על הייעוץ יוזמת הכנס החשוב שבוטל.


יום חמישי, 10 בדצמבר 2015

מחשבות על פערי הדורות בקהילה החרדית


אני מבקש לשתף אתכם בתובנה שהתחדדה אצלי לאחרונה.

הריבוי הטבעי הגבוה של הקהילה החרדית מביא אותה למבנה ייחודי של פירמידה, שלצורך המחשתה אני נעזר בעבודתו הנפלאה של הדמוגרף אליהו בן משה 
http://economy.gov.il/Research/Documents/X11605.pdf 

אני מצרף כאן שתי תמונות מהמסמך:
1. פירמידה שנלקחה מעמ' 30 במסמך

2. נתונים מספריים ואחוזים שמופיעים בעמ' 35

כפי שניתן לראות 85% מהחרדים שהם למעלה מ-700,00 נפש נמצאים מתחת גיל 40, ורק כ-15% שהם כ-123,000 נמצאים מעל גיל 40.
אנו היזמים החברתיים הצעירים בקהילה החרדית מרבים לשאול את עצמנו: האם עמדותינו מייצגות את המיינסטרים החרדי או לא? האם אנו מיעוט הניכר או מיעוט שולי וחסר משמעות? אני טוען כעת שהשאלה היא אחרת לחלוטין. אנו צריכים לשאול את עצמנו: מיהו קהל היעד שלנו? ורק אז לבחון את הרלוונטיות שלנו.
אני טוען שהקולות השונים בקהילה החרדית של מרבית גדולי התורה, רבנים וראשי ישיבות, פוליטיקאים ואנשי ציבור, אנשי תקשורת חרדית לסוגיה, מייצגים ברוב מוחלט של המקרים את עמדת הציבור החרדי מעל גיל 40, אלא שקבוצה זו לצערנו הרב איננה מבינה די הצורך את האתגרים העומדים בפניה בנוגע לאלו שנמצאים ביום בגילאי העשרים והשלושים ועוד יותר בנוגע לאלו שנמצאים כיום בגילאי 0-20. 
הדיבורים שאנו מדברים לא נועדו לשכנע את בני 40+ הם נועדו לסלול דרך חדשה לבני 20-40 ולהכין דרך לבני 0-20, זהו הציבור שמבקש לשמוע את קולנו והדברים שנשמעים מבני 40-100 מאבדים מיום ליום את הרלוונטיות שלהם לגביהם.
אמור מעתה, נכון שבתוך הציבור של המבוגרים אנו מיעוט שולי וחסר משמעות, אבל בקרב 85% מהקהילה החרדית שעדיין לא הגיעו לגיל בינה אנו התקווה ואנו עשויים להיות רלוונטיים ביותר. 

יום רביעי, 9 בדצמבר 2015

אם אין אנו לנו, מי לנו?

פורסם ב-Ynet לרגל חג החנוכה תשע"ו בשיתוף עם מכון "שחרית"
המשנה במסכת אבות (א,יד) אומרת "אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?", במילים קצרות אלו באה לידי ביטוי ההכרה שאדם הנמצא במצב לא רצוי אין שום יכולת לאחרים לחלץ אותו ממצבו ללא שיתוף פעולה מצידו. כשם שאמירה זו נכונה לגבי הפרט היא נכונה גם כן לגבי הכלל, קהילה או מגזר הנמצאים במצב לא רצוי לא יוכלו להיחלץ ממנו ללא יוזמה מצידם.
הקהילה החרדית בישראל עומדת כיום בפני אתגרים גדולים ביותר, מערכת היחסים בינה לבין כלל החברה הישראלית בנוגע לשאלות דת ומדינה ולגבי שותפות במשימות הביטחון והכלכלה עומדת כיום למבחן, ההתפתחויות הטכנולוגיות ומהפכת המידע והתקשורת מאיימות על החומות התרבותיות שבהן היא הקיפה את עצמה, העוני והמצוקה בקרב בתי אב רבים בקהילה החרדית ואפשרויות התעסוקה המוגבלות, הריבוי הטבעי המהיר והצרכים הגדלים בתחום הדיור ועוד כהנה וכהנה שאלות כבדות משקל עומדות על סדר יומה של הקהילה החרדית.
במהלך השנים יכולנו לראות כיצד גורמים חיצוניים לקהילה החרדית, ניסו את כוחם לגרום לשינויים בקהילה החרדית, אם בתכניות הלימודים במוסדות החינוך החרדים או בשיעורי התעסוקה והלימודים האקדמיים של חרדים או בנוגע לשיעורי הגיוס לצה"ל ולשירות האזרחי של צעירים חרדים, חלק מהפעולות נעשו באמצעות תקציבים וחלקם באמצעי חקיקה או פסיקות של בתי משפט, אולם בדרך כלל פעולות אלו גרמו דווקא להסתגרות בתוך הקהילה.
בשנים האחרונות, אנו רואים כיצד מתוך הקהילה החרדית צומחת מנהיגות אחראית ומחויבת, אשר מחזיקה בערכי היסוד של הקהילה החרדית, ויחד עם זאת מבקשת לבחון מחדש את הנורמות הרווחות בקהילה זו ואת הפעולות הנדרשות להתמודדות עם אתגרי השעה. מנהיגות זו נדרשת לאומץ רב, להעלות שאלות נוקבות ולעמוד תחת מתקפות מבית, מתוך אהבה גדולה לקהילתם ודאגה לעתידה הרוחני והגשמי ולמקומה במדינת ישראל ובעם היהודי.
מנהיגות זו הנה כיום עדיין מיעוט בקהילה החרדית, אולם קולה נשמע מעת לעת באופן רחב יותר. היא זוכה כיום להשמיע קול בהיר וצלול, שרבים וטובים בקהילה החרדית מבקשים לשמוע. היא נדרשת עוד לדרך ארוכה על מנת להשפיע השפעה רחבה וברת קיימא בקהילה החרדית, אבל הניצנים שלה בתחומים רבים הם בהחלט מעודדים.
להמחשת העניין, אשתמש בכמה דוגמאות לצמיחתה של אותה מנהיגות. במכון מנדל למנהיגות ובאוניברסיטה העברית בירושלים פועלת כבר למעלה מחמש שנים תכנית "שלוחי ציבור" לפיתוח מנהיגות חרדית בעלת חזון ומחויבות לקהילה, שהשתתפו בה עד כה למעלה מ-150 גברים ונשים אנשי מפתח בקהילה החרדית. בשנתיים האחרונות פועל בירושלים בית מדרש "למען דעת" להכשרת רבנים ודיינים חרדים בעלי ראית עולם רחבה וקשובה לאתגרי התקופה. בשנתיים הללו הופעלה גם תכנית "מובילות" להעצמת נשים חרדיות ולשילובן בתפקידי מפתח. בשנה האחרונה הוקם מכון "מדת" לחשיבה תורנית שעסק בקוד האתי של תפקיד הרב בקהילה. בימים אלו מוקם איגוד מטפלים מקצועיים חרדים, למניעת תופעות לא רצויות בתחום הטיפול. אלו הן רק מעט מזעיר מהיוזמות החיוביות הצומחות להן מתוך הקהילה עצמה.
התפתחות זו היא השלב הראשון של המשנה שבלשון רבים יש לקרוא אותה "אם אין אנו לנו, מי לנו?", אולם כעת הגיעה הזמן להציג את השאלה השניה "וכשאנו לעצמנו, מה אנו?", שכן מנהיגות זו לא תוכל לפעול באופן משמעותי ללא תמיכה של גורמים חיצוניים הן בעולם הפילנתרופי הרחב והן בגופים ציבוריים בשלטון המרכזי וברשויות המקומיות, והדבר החשוב ביותר הוא לזכור תמיד את השאלה השלישית של המשנה "ואם לא עכשיו, אימתי?"
אני מאמין שבכוחה של מנהיגות חדשה זו להביא תועלת רבה לקהילה החרדית למדינת ישראל ולעם היהודי.
חג חנוכה שמח!

יום חמישי, 3 בדצמבר 2015

כבוד חכמים ינחלו / הרב רפאל קרויזר

דבריהם של כמה מראשי הישיבות בכינוס השבוע כנגד לימודי תואר לבנות, מעוררים תמיהה ומזקיקים עיון.
אחת הטענות העיקריות שעלתה מדבריהם כנגד לימודים לתואר, היא כי מצב בו משכורות הנשים גבוהות והאשה הופכת לחשובה עקב כך שהיא מרוויחה סכום כסף גדול, מערער את כבודו ומעמדו של האברך בן התורה ומשנה את מבנה הבית היהודי.
ורבות יש לתמוה על דבריהם, וכי כבודו של בן התורה תלוי בסכום שמרוויחה אשתו ואם מרוויחה מעט הרי הוא מכובד ואם האשה מרוויחה יותר שוב אין האברך ראוי לכבוד?
זוג הבוחרים יחד להשקיע את כל חייו של האיש לחיי תורה, לעיון, לעמל ויגיעה בחיי הרוח הנעלים ביותר שיש לעם ישראל, האם סכום הכסף שהאשה מרוויחה ישנה את הכבוד הניתן לו לאיש העוזב כל חמודי עולם ובוחר בדביקות בתורה ולימודה כדרך חיים?
נשים ההולכות במאמץ גדול לעמול ולהתייגע קשה על לימודים מפרכים, כדי שיוכלו לסייע בפרנסת ביתם, כדי שיוכלו לעזור יותר לאיש הלומד תורה, כדי שיוכלו להקים יחדיו בית של תורה, האם ניתן לראות ברצון להשתכר יותר, דבר הסותר להשקפה של תורה?
אמרו חכמינו במסכת פסחים (דף נ עמוד ב) "תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם שכר אשתו מתקולתא ריחייא אגרתא אבל עבדה ומזבנה אישתבוחי משתבח בה קרא דכתיב סדין עשתה ותמכר" וכתב שם רש"י "נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין, דשכר מועט הוא, ומתבזה אשתו על שכר מועט." וכן כתב שם המאירי " שכר אשתו מתקלתא כלומר שאינה בקיאה במלאכת יד בתוך ביתה וצריכה לילך מבית לבית עם המאזנים לכל הצריכים לשקול וכיוצא בזה שהוא בזוי גדול ושכר מועט ורחיים הוא שמשכירין הרחיים של יד והוא טורח גדול וריוח מועט הא כל שהוא נעשה דרך סחורה ומקח וממכר שבח הוא אף לנשים שנאמר סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני"
מבואר בדברי רבותינו ששיבחו את האשה שמרוויחה כסף רב על מלאכתה וגינו את ההתבזות במלאכה מרובה ששכרה מועט.
כל מי שעיניים לו מבין כי אין הצדקה לקבל שכר מועט על מלאכה קשה ומפרכת, בזמן שניתן על ידי לימודים מתאימים לקבל שכר רב יותר.
נשותינו עמלות ויגעות על העמדת הבית בכל כוחן, מנקות, רוחצות, מכבסות, מבשלות ודואגות לחינוך ולטיפול בילדים, האם לא מגיע להן להרוויח יותר בעבודתן הקשה? האם יש ברצון למשכורת יותר מכובדת רדיפה אחר הנאות העולם?
האם אברך המסייע ושותף בגידול הילדים ובהעמדת הבית, יש בכך משום בזיון כבוד התורה או כבוד התורה ממש?
האם בחורה שמכשירה עצמה במאמץ רב לתפקיד הגדול של אם ואשה בישראל ולומדת לימודים לתואר, ראויה לגינוי או לכל שבח?
האם גדולי ראשי הישיבות שנשיהם ובנותיהם למדו באקדמיה, כגון ר' משה שפירא, ר' יונתן דיוויד, ראשי ישיבת חברון הגאונים ר' משה מרדכי פרבשטיין ור' יוסף חברוני ועוד, עשו שלא כראוי?
כיצד ניתן לא להכיר בלימודים שעשו נשים העמילות כדי לפרנס את בעליהן ולא להעלות בשכרן בהתאם?

אלו מקצת השאלות הנוקבות שראוי להעלותן לפני מרנן ורבנן ולדרוש פתרון מעשי בדרך התורה לכל אלו שרוצות לסייע לבית אותו הן רוצות להקים ולעזור בהחזקת תורה.