מהבחירות האחרונות אני נמצא בדאגה עמוקה יותר מבעבר לעתיד המדינה והחברה, ומאז הכרזת הרפורמה המשפטית של שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן הפחד שלי גדל שבעתיים.
כאדם חרדי, וכמי שעסוק כעשרים שנה במערכת היחסים שבין הקהילה החרדית וכלל החברה הישראלית, אני מתבונן בעיקר מהזווית החרדית על הקואליציה והממשלה הנוכחית ועל התמיכה החרדית ברפורמה, ואני מבקש להציג את מחשבותיי בכמה נקודות.
- הקהילה החרדית היא מיעוט במדינת ישראל, אמנם חלקה היחסי בחברה הישראלית גדל בשל מגמות דמוגרפיות, אבל היא עודנה קבוצת מיעוט והיא מן הסתם תישאר כזו עוד הרבה שנים.
בשל כך, היא אמורה לכאורה להיזהר ממהלכים שעלולים לפגוע בחלק ניכר מהחברה הישראלית, כדוגמת הרפורמה המשפטית ועוד מהלכים מתוכננים שונים של הקואליציה והממשלה הנוכחית בענייני תקציב, דת ומדינה, ביטחון, מדיניות, השליטה וההתנהלות ביו"ש וכיו"ב.
ההתנהלות כעת של המפלגות החרדיות נראית כאילו הן בטוחות שמכאן ולהבא הן תמיד תהיינה חלק מהרוב הקואליציוני, בשל הברית שלהן עם מפלגות הימין. אני חושש מאוד שבעתיד הקרוב או הרחוק החרדים ימצאו את עצמם שוב באופוזיציה, וההתנהלות שלהם כיום תעלה להם ביוקר. - החרדים מעולם לא הכירו בלגיטימיות ובסמכות של מערכת המשפט האזרחית, ועם השנים הם פיתחו התנגדות חריפה וגלויה לבג"צ, שבאה לידי ביטוי בהפגנת המונים ב-1999 נגד הבג"צ. בשל כך ומסיבות נוספות, החרדים יתמכו בכל מהלך שנועד להחליש את מערכת המשפט בכלל ואת הבג"צ בפרט.
אולם לדעתי, החרדים אינם מבינים בכלל את החשיבות של מערכת משפט חזקה ועצמאית לקיומה של מדינה מודרנית ודמוקרטית בכלל ושל מדינת ישראל בפרט. גם אם יש מקום וצורך לרפורמה הנוכחית, יש לדעתי בעיה בסיסית בהסתכלות החרדית על הסוגיה. אני חושש שככל שהחלק היחסי של החרדים יגדל, אם הם לא יכירו בחשיבות המדינה, החוק, הסדר, המנהל התקין וכיו"ב, אנחנו נהפוך לאנרכיה (אני לא חושש מדיקטטורה כמו מאנרכיה), וזה מפחיד אותי מאוד. - חלק גדול מהחברה הישראלית, בעיקר הציבור החילוני ליברלי, אבל לא רק הוא, מרגיש שהקואליציה והממשלה הנוכחית בצירוף הרפורמה המשפטית, הופכים את המדינה למשהו אחר לחלוטין מהמדינה שעבורה הם מסרו את חייהם, כוחם מרצם וממונם. אי ההבנה של התחושה הזו, או הזלזול באנשים הללו בטיעונים שונים, הוא בעיניי דבר נורא ואיום.
ראשית, אני חושב שהמדינה לא תוכל להתקיים בלי הציבור הגדול והחשוב הזה, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה ביטחונית ועוד בחינות שונות, וחשוב להבין שמבחינתם אם המדינה תשנה עד כדי כך את פניה, אין להם טעם להמשיך לחיות בה.
אבל גם אם המדינה תוכל לוותר על הציבור הזה, אני חושב שיש כאן חובה עמוקה של הכרת הטוב. הרי אי אפשר להתעלם מהחלק המשמעותי של הציבור הזה בהקמת המדינה וביסוסה מכל הבחינות, כלכלית, ביטחונית, מדעית, טכנולוגית ועוד, וגם אם ישנן טענות מוצדקות על עוולות שונות, אין בכך הצדקה לנהוג בהם בכפיות טובה כה גדולה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי באופן ההתנהלות של הקואליציה הנוכחית ותומכיה.
יש כמובן עוד הרבה מה לדבר בנושאים הללו, אבל אלו הדברים העיקריים מנקודת ראותי את הסוגיה בהקשר החרדי.