חפש בבלוג זה

יום חמישי, 27 בפברואר 2020

בין "חרדים מודרנים" ל"חרדים חדשים"

ח"כ משה גפני בפגישה עם סטודנטים חרדים
במערכות הבחירות האחרונות, המפלגות החרדיות נזקקות שוב ושוב לסוגיית "החרדים העובדים", שבעבר יוצגו ע"י "פועלי אגודת ישראל" (פא"י), ולפני כעשור ניסו להקים את מפלגת "טוב" ברשויות המקומיות.

המפלגות החרדיות מנסות בדרכים שונות לשכנע את הדור הצעיר הזה, שהם קשובים לצרכיו וידאגו למלא אותם, ושבכל מצב הם הבית הנכון ביותר עבורו. הם גם מעלים סרטונים עם חרדים עובדים מצליחים מוכרים, שמכריזים על נאמנותם המלאה לגדולי התורה ולמפלגות.

לדעתי, חשוב להבדיל בתוך החרדים העובדים בין שתי קטגוריות, בין "החרדים המודרניים" לבין "החרדים החדשים".
  • "החרדים המודרנים" הוא מונח ותיק, שמגדיר את החרדים שנמצאים על קו התפר החרדי כבר מהדור הקודם. הם משכילים, עובדים במקצועות חופשיים, חיים ברווחה כלכלית, שולחים את ילדיהם למוסדות איכותיים ואליטיסטייםעם לימודי ליב"ה מלאים ובגרות, פתוחים לעולם ולתרבות, תורמים לעולם התורה החרדי, ויש ביניהם לעולם החרדי הקלאסי סוג של "סטטוס קוו".
  • "החרדים החדשים" הוא מונח חדש, שמגדיר את הצעירים החרדים שגדלו החרדיות הקלאסית, בבתי הורים שהיו אברכים ומורות, שלמדו ב"חיידרים", ב"ישיבות קטנות", ב"ישיבות גדולות" וב"כוללים", ובשלב מסוים ביקשו לצאת לשירות צבאי או אזרחי, לרכישת מקצוע או תואר אקדמי, להשתלב בעבודה, ולהעניק לילדיהם את מה שהם לא קיבלו בילדותם.
    הדור הצעיר הזה, נזקק לעזרה ותמיכה מבחינה רוחנית, חברתית, כלכלית ורגשית. הוא איננו מקבל גיבוי וסיוע מהוריו, והוא סולל לעצמו דרך חדשה. אולם למרבה הצער אין לציבור הזה מי שידאג עבורו, והנציגים החרדים שאמורים לדאוג לו, או שמתעלמים ממנו או שמסתפקים בהצהרות חסרות כיסוי.
אל תבלבלו בבקשה בין השניים, למרות שיש הרבה דימיון מוכנה משותף ביניהם. לקבוצה הראשונה אין סיבה להימנע מתמיכה במפלגות החרדיות, אבל לקבוצה השניה ישנן סיבות טובות למדי.

יום שלישי, 25 בפברואר 2020

חינוך עצמאי או ממ"ח

לפני שש וחצי שנים, נפל דבר במערכת החינוך החרדי בישראל. עד אז נכללו כל מוסדות החינוך החרדים תחת הגדרה של "מוכר שאינו רשמי" או "פטור", ולראשונה מאז קום המדינה הוקמו מוסדות חרדיים רשמיים המוכרים בשם "ממלכתי חרדי" ובקצרה ממ"ח. באותם ימים, הנציגות החרדית היתה מחוץ לקואליציה, שר האוצר היה יאיר לפיד ושר החינוך שי פירון. הקמת מוסדות הממ"ח נתקלה בהתנגדות חריפה של הנציגות החרדית, שראתה בהקמתם מהלך מסוכן, וההתנגדות הזו מלווה אותנו עד היום הזה.

חרף ההתנגדות, קיימים כיום 52 בתי ספר של ממ"ח, 36 מוסדות לבנים ו-16 מוסדות לבנות, בהם למעלה מ-1,000 מורים ומורות, וכ-10,000 תלמידים. הביקוש מצד ההורים החרדים למוסדות ממ"ח נמצא בעליה מתמדת, אולם הדבר נתקל בקשיים רבים, גם בשל ההתנגדות של הנציגות החרדית בכנסת וברשויות המקומיות.

במפגש שהתקיים לאחרונה בין ח"כ משה גפני לקבוצת הורים, הם הביעו בפניו את רצונם לשלוח את ילדיהם לממ"ח, בתשובה נענה גפני שהוא מבין את רצונם בלימודי אנגלית ומתמטיקה ברמה טובה, אבל הפתרון צריך להיות דרך "החינוך העצמאי" שלדבריו יקים מוסדות חדשים שיתנו מענה לביקוש.

האם מדובר ברעיון טוב? מדוע הנציגות החרדית מתנגדת לממ"חים? האם יש סיבה להורים להתעקש על ממ"חים? אני מבקש להציג בקצרה את הצדדים השונים בסוגיה זו.

בזמן הקמת הממ"חים הביע יאיר לפיד את כוונתו לקצץ בתקציב המוסדות החרדים הקיימים, ובכלל זה ברשתות "החינוך העצמאי" ו"מעיין החינוך התורני" המתוקצבות ב-100%, לאחר שלהורים החרדים תהיה אלטרנטיבה בדמות ממ"ח. זה היה ככל הנראה החשש הגדול ביותר של הנציגות החרדית מהקמת הממ"ח, ויתכן שהחשש הזה קיים במידה מסוימת עד היום. אין ספק שמצידו של לפיד מדובר בצעד אווילי, אם אכן ברצונו לקדם הקמת מוסדות ממ"ח, שכן בכך הוא גרם במו ידיו להפוך אותם לאויב של כלל הקהילה החרדית.

גם אם יוסר באופן מוחלט האיום מקיצוץ בתקציבי יתר מוסדות החינוך החרדים, עצם האפשרות של מוסדות להצטרף לממ"ח, עשויה / עלולה לגרום למוסדות קיימים מתוך הרשתות הנ"ל או פרטיים, לבקש להצטרף לזרם החדש, ובכך להחליש את כוחן של הרשתות. גם כיום, ישנן הבנות בין משרד החינוך לרשתות לא להעביר מוסד מהרשתות למדינה ללא הסכמתן, אבל כמובן שהדבר יכול להשתנות בכל שינוי במערך הכוחות הפוליטי. 

גם אם המדינה תמנע לחלוטין מהעברת מוסד קיים לזרם הממ"ח, קיים החשש שמכאן ולהבא יזמים חינוכיים המבקשים להקים מוסדות חדשים ייבחרו בממ"ח, על מנת לזכות בתקצוב ישיר ומלא ובקדימות בקבלת שטחי ציבור ובינוי על פני מוסדות ותיקים, זוהי ככל הנראה הסיבה לכך שהנציגות החרדית ברשויות המקומיות עושה כל שבידה למנוע פתיחת מוסדות חדשים בזרם הממ"ח, וללא רשות מקומית אין למעשה אפשרות להקמת מוסדות כאלו.

נמצא אפוא שהרחבת הממ"חים עלולה לפגוע בכוחם הרב של רשתות החינוך ומוסדות החינוך הקיימים, וזוהי הסיבה המרכזית להתנגדות הנחרצת של הנציגות החרדית לכך.

הנימוק המרכזי של ההורים החרדים המעוניינים בממ"ח, הוא רצונם שילדיהם יקבלו מענה מקצועי ואיכותי במגוון תחומי דעת, בפדגוגיה, במערך ייעוצי וטיפולי וכיו"ב. אין ספק שזהו דבר חשוב ביותר, אבל ייתכן בהחלט ש"החינוך העצמאי" יוכל לספק מענה כזה, למרות שמסיבות שונות עד היום הוא לא הצטיין בתחומים הללו, ומוסדותיו לבנים אינם נחשבים בדרך כלל לאיכותיים ומקצועים. אולם חשוב לתת את הדעת לנקודות נוספות.

אחת הבעיות הגדולות בחינוך החרדי הינה האפליה כלפי קבוצות שונות, כלפי בעלי תשובה, כלפי עולים, כלפי מזרחיים, כלפי משפחות רווחה, כלפי ילדים עם לקויות למידה ובעיות התנהגות, כלפי חרדים עובדים ומודרניים ועוד כיו"ב. בנקודה זו, הממ"ח מחוייב לשוויון מלא כלפי כל הילדים החרדים באשר הם, ללא קשר לזהותם המשפחתית והחברתית. בממ"חים לומדים אלו לצד אלו תלמידים מכל החוגים והעדות בקהילה החרדית, ובעיניי זוהי בשורה חשובה ומשמחת. זהו צעד חשוב לחיזוק האחווה בין כל חלקי הקהילה החרדית, במקום הגדלת הפירוד וההבדלה בין הקבוצות השונות.

בחלק ניכר מהמוסדות החרדים, נכנסים לעיתים מחנכים ומורים חסרי הכשרה מתאימה ולא אחת גם חסרי כישורים אישיים מתאימים, אם בשל מחסור באנשי חינוך מתאימים או בשל קרבה משפחתית וקשרים כאלו ואחרים, ולמרבה הצער תלמידים רבים משלמים על כך מחיר יקר לאורך שנים רבות. הממ"חים מחויבים לאמות מידה מקצועיות גבוהות, והפיקוח הישיר של משרד החינוך, מאפשר טיפול בכל תלונה על פעולה פוגענית או אנטי חינוכית.

הקבלה ואי הקבלה למוסדות החינוך, הפכה במהלך השנים לכלי נשק רב עוצמה כנגד כל מי שהעז לחרוג מהקו השליט בקהילה החרדית, ולקרוא תיגר על עוולות או נורמות כאלו ואחרות. גם כאן מוסדות הממ"חים מהווים בשורה חשובה, שכן קבלת התלמידים איננה תלויה בהתנהלותם הציבורית של הוריהם.

חשוב גם לזכור את עובדי ההוראה, שלצערנו במקרים רבים של העסקה ע"י עמותה כזו או אחרת, נפגעו בשכרם או בזכויותיהם, או בהלנת שכר, או בפיטורין וכדו', ובהיותם עובדי מדינה הם זוכים לשכר הוגן מלא באופן מסודר מידי חודש בחודשו. ברור שגם לכך ישנה השפעה על איכות ההוראה.

חשוב לציין שסוגיית הממ"חים מול "החינוך העצמאי" רלוונטית רק לבית הספר היסודי, וכאן צריך להזכיר להורים המבקשים שבניהם ימשיכו לאחר מכן ל"ישיבה תיכונית חרדית", שהמדיניות הקיימת בדרך כלל במוסדות "החינוך העצמאי" היא לעשות כמיטב יכולתם לשלוח את בוגריהם ל"ישיבות קטנות" בלבד, וכדאי להם לקחת גם הנקודה הזו בחשבון.

לסיכום, נראה שישנה הצדקה להתנגדות הנחרצת של הנציגות החרדית להתרחבות הממ"ח, אבל מנגד גם להורים החרדים ישנן סיבות טובות להעדיף את הממ"ח.

מעניין להאזין לראיון בנידון ברדיו "קול ברמה" עם מנכ"ל "החינוך העצמאי" הרב אליעזר סורוצקין ועם נתי גמליאל 

יום שישי, 21 בפברואר 2020

קו הרצף החרדי-ליטאי

פורסם באתר "קו 400"

בתקופה האחרונה, התבשרנו על שתי מלחמות פנים חרדיות חדשות.
  • במסיבת חנוכה בישיבת "חברון", דיבר ראש הישיבה הגר"ד כהן נגד "בית מדרש הגר"א" של הרב אוריה עינבל ונגד דברים שאמר הרב אליהו מאיר פייבלזון.
    עיתון "הפלס" החרה החזיק אחרי הגר"ד, הרב פייבלזון הגיב בשיחה מיוחדת להסביר את דרכו ושיטתו, הרב עינבל חיזר אחרי תמיכה מרבותיו בישיבת "סלבודקה", הפורומים החרדיים באינטרנט תססו בשיח מרתק בין תומכים למתנגדים, הרב שלמה פלאי פרסם מאמר בעקבות דברי הרב פייבלזון, הרב יצחק רצקר פרסם מאמר באתר "צריך עיון" על דרכו של בית מדרש הגר"א, ובסופו של דבר התמנה "משגיח" חדש לפקח על בית מדרש הגר"א.
  • ביום שישי שעבר התפרסם ב"יתד נאמן" וב"המודיע" מכתב של גדולי התורה של "דגל התורה" ושל "אגודת ישראל", נגד התכניות של "מכון מנדל" למנהיגות חרדית. עם אזהרה חמורה כנגד מי שישתתף בתכניות הללו מכאן ולהבא.
    בפורומים החרדיים התחילו לנסות להבין במה מדובר, על מה יצא הקצף, מי השתתף בתכניות, מה מטרת התכניות, האם יש קשר בין מכון מנדל לבית מדרש הגר"א ועוד שאלות ותהיות שונות.
להבהרת העניין, מי נגד מי ולמה, אני מבקש לשרטט את הקבוצות השונות על קו הרצף החרדי-ליטאי, הנע בין הסתגרות לפתיחות ובין שמרנות לליברליות ופלורליזם.
  1. המסתגרים - בקצה הימני נמצאים "המסתגרים", שם ניתן למצוא את "הפרושים" הנמנים על "העדה החרדית" ואת הבריסקער'ס, הם אינם מקבלים תקציבים מהמדינה ולא משתתפים בבחירות כבר מקום המדינה.
  2. לצידם נמצא את "הפלג הירושלמי", תלמידי הגר"ש אויערבאך זצ"ל, שרואים את עצמם כממשיכי דרכו של הגרא"מ שך זצ"ל, הם נאבקים בשנים האחרונות ב"גזירת הגיוס", ומתקרבים צעד אחר צעד לעמדת "העדה החרדית". הם מפתחים עמדה לעומתית למדינה ומוסדותיה, ונאבקים בכל מגמת פתיחות בקהילה החרדית. יש להם את עיתון "הפלס", ואת מפלגת "בני תורה" בכמה רשויות מקומיות.
  3. הממסד - במרכז נמצא את הממסד של "דגל התורה" ו"יתד נאמן" (מכונה בשנים האחרונות "מיינסטרים"), עם מועצת גדולי התורה וכמובן הנהגתו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א. הם מייצגים את רובו ככולו של עולם הישיבות הליטאי, המבקש לשמר את הדרך החרדית המרכזית בעשרות השנים האחרונות.
  4. פתיחות זהירה - לצידם נמצא פתיחות זהירה של תלמידי חכמים בעלי רוחב דעת, ביניהם עורכים תורניים, יודעי ספר, בעלי חשיבה עצמאית, המבקשים להישאר קשורים לזרם המרכזי. שם נמצא את אנשי "בית מדרש הגר"א", ישיבת "פתחי עולם", ארגון "אחוות תורה" של הרב דוד לייבל, תלמידי הרב זילברמן, עובדי מכונים תורניים שונים וכיו"ב.
  5. השמרנים - מעט שמאלה משם נמצאים "השמרנים", חרדים משכילים בעלי אג'נדה ימנית קפיטליסטית, בהובלת "קרן תקווה" ותכניותיה לקהילה החרדית, כדוגמת אתר "צריך עיון", הסמינרים של קרן תקווה ועוד.
  6. הפתוחים - כעת נתקדם לקצה השמאלי, לחרדים "הפתוחים" שזכו במהלך השנים לשלל שמות "חרדים מודרנים / חדשים / ישראלים / חרד"קים / מעמד ביניים" ועוד כהנה וכהנה. הם חשופים יותר לאינטרנט, לתרבות הישראלית, להשכלה גבוהה, לתעסוקה בסביבה מעורבת, לשירות צבאי, לדיאלוג עם החברה הישראלית. הם מאתגרים מאוד את החרדיות הממסדית, וחלקם מבקשים שינויים בעמדה החרדית הקלאסית, במגוון תחומים. כאן פועלות תכניות שונות, ומכאן התחילו שינויים ויוזמות שחלקן עם הזמן חדרו למרכז. מדובר במערכת יחסים מורכבת, עם עליות ומורדות, ועם יחסי אהבה שנאה.

  7. וכעת לפרשנות
  • מבחינת קבוצת "המסתגרים", הם בלבד החרדים האמתיים האותנטיים, וכל היתר לא ממש מעניינים אותם.
  • קבוצת "הפלג הירושלמי" מבקשת להנהיג את העולם החרדי-ליטאי, היא מבקשת לצרף לתוכה חלק מקבוצת הממסד, ולהוציא מן המחנה את הקבוצות הפתוחות יותר. הם מנסים להחזיר לעצמם את עמדת ההשפעה שהייתה להם במשך כשלושים שנה.
  • קבוצת "הממסד" מעוניינת להרחיב ככל האפשר את גבולות המחנה וההשפעה, אבל להרתיע ולהרחיק כל גורם אנטי-ממסדי מימין ומשמאל, היא תשתמש לשם כך במוקדי הכוח שברשותה בפוליטיקה, בשירות הציבורי, בתקשורת, במוסדות חינוך וכיו"ב. היא מאותגרת כל הזמן ע"י קבוצת "הפלג", והיא צריכה להוכיח שהיא איננה נופלת ממנה באדיקותה הדתית ובקנאות כנגד פורצי גדר.
  • קבוצת בעלי "הפתיחות הזהירה" מבקשת לחסות בצילה של קבוצת "הממסד".
  • קבוצת "השמרנים" מנסה לפעול בדיפלומטיה בין הליכה בתלם והימנעות מקריאת תיגר, לבין רצונם ברפורמות ותהליכים ארוכי טווח בתחומים שונים. היא מתנסחת בזהירות מרבית, משתפת פעולה עם קבוצת "הפתיחות הזהירה", אבל גם קשורה לקבוצה "הפתוחים".
  • בקבוצת "הפתוחים" נמצא את אלו המבקשים לעצמם חיי רווחה ופתיחות, וגם את אלו המבקשים לתקן עוולות ולסייע לקבוצות מוחלשות שונות. הם מתלבטים בין רצונם להיות חלק מכלל הקהילה החרדית-ליטאית, לבין הגדרתם העצמית כקבוצה ייחודית בעל מאפיינים משלה, קהילות, בתי כנסת ומוסדות חינוך עצמאיים. נראה שהסוגיה המרכזית הזו עדיין לא באה לכלל הכרעה.
ובחזרה לתחילת הדברים, בית מדרש הגר"א הוא כאמור בקבוצת "הפתיחות הזהירה", ולכן הוא שנוי במחלוקת בין קבוצות "הפלג הירושלמי" ו"הממסד".

תכניות מכון מנדל כללו בתוכם משתתפים מקבוצות "הממסד" והלאה, אבל הם כללו הרבה מרכיבים שמאפיינים את קבוצת "הפתוחים". לאור זאת, ברור שהן גררו התנגדות חריפה מצד הממסד, והפלא הגדול הוא שהן הצליחו לפעול במשך עשור עד למכתב כנגדן.

יום ראשון, 16 בפברואר 2020

התנגדות צפויה מראש

ביום שישי האחרון התפרסם ב"יתד נאמן" וב"המודיע" מכתב של גדולי התורה של "דגל התורה" ושל "אגודת ישראל" כנגד תכניות "מכון מנדל" לציבור החרדי.

המכתב התפרסם לאחר עשר שנים שהתכנית פועלת במכון מנדל ובאוניברסיטה העברית, והשתתפו בה כ-300 אנשים ונשים מהקהילה החרדית, שהשתלבו בתחומי עשייה מגוונים.

לאורך כל השנים התכנית שמרה על פרופיל נמוך, למרות זאת נשמעו מפעם לפעם קולות התנגדות כנגדה, אולם ללא ספק המכתב האחרון הוא עליית מדרגה משמעותית.
  • מה גרם למכתב ההתנגדות של הרבנים? 
  • האם היה ניתן למנוע אותו? 
  • מה תהיה השפעתו על המשך התכנית ועל תכניות אחרות? 
  • מדוע לא יצא מכתב דומה כנגד תכניות אחרות? 
אלו השאלות ששמעתי מאז יום שישי, ואני מבקש להציג את נקודת מבטי על הדברים.

במשך עשרות שנים, הייתה האסטרטגיה השלטת בקהילה החרדית האשכנזית בישראל של הסתגרות והתבדלות מרבית מהחברה הכללית, בסביבת מגורים, בחינוך, בתקשורת, בתרבות, בתעסוקה, בהימנעות משירות צבאי ולימודים אקדמיים. השינויים הדרמטיים בעשרים השנים האחרונות, בשיעורי תעסוקה בסביבה מעורבת, בשירות צבאי, בלימודים אקדמיים, בחשיפה לאינטרנט ולתרבות הכללית, מאתגרים את האסטרטגיה הזו באופן רציני ביותר.

בשל כך, לא היה מנוס מהתנגדות לתכנית שכל כולה מבוססת על מעורבות גוברת והולכת עם החברה הכללית בתחומים כה רבים, גם אם העומדים בראשה הם יראים ושלמים. ככל שהשתתפו בתכנית יותר אנשים מהמיינסטרים החרדי, ככל שהיו בה יותר משתתפים בעלי רקע תורני רחב, וככל שתחומי הפעילות שלהם נגעו בסוגיות ליבה כדוגמת חינוך, רבנות וישיבות, ההתנגדות הייתה רק עניין של זמן. העובדה שההתנגדות הגיעה רק כעת, היא בהחלט הישג, שנזקף כנראה להתנהלות נכונה וחכמה.

להערכתי, אם מנהלי התכנית רוצים להמשיך אותה, עליהם לוותר כעת על המיינסטרים החרדי וללכת יותר לכיוון של "חרדים ישראלים" וכיו"ב, שאינם מושפעים כל כך מהתנגדות מסוג זה.

תכניות אחרות, עלולות גם הן להיתקל במוקדם או במאוחר בהתנגדות דומה, אבל יתכן שהן עדיין לא הצליחו כל כך, או שהן נוגעות פחות במיינסטרים, או שתחומי הפעילות שלהן אינם נוגעים בסוגיות כה רגישות, או שהן פועלות יותר לרצות את המנהיגות הפוליטית והרבנית, אני חושב שהתנגדות לתכנית של מכון מנדל היא בסך הכל אות כבוד להצלחתה.

יום שישי, 7 בפברואר 2020

"דע מה שתשיב" בעולם הישיבות החרדי

כפי שניתן לראות בפוסטים האחרונים שלי, הפולמוס סביב "בית מדרש הגר"א" העסיק אותי רבות בחודש האחרון, ואני מבקש להציג את הדברים בפרספקטיבה מעט יותר רחבה.

בצעירותי, זכור לי שבחורי ישיבות ואברכים, שביקשו להרחיב דעת בענייני מוסר, תנ"ך, מחשבת ישראל, אמונה ופילוסופיה, מצאו בדרך כלל את מבוקשם אצל הרב גדליה נדל זצ"ל מגדולי תלמידי ה"חזון איש" בבני ברק, אצל הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל ברובע היהודי בירושלים ובניו, אצל המשגיח הרב שלמה וולבה זצ"ל מייסד "בית המוסר" בירושלים ותלמידיו, אצל הרב משה שפירא זצ"ל, אצל הרב יונתן דיוויד שליט"א חתנו של הרב יצחק הוטנר זצ"ל ראש ישיבת "פחד יצחק", אצל הרב לייב מינצברג זצ"ל ראש ישיבת "המתמידים", אצל הרב יוסף שרייבר שליט"א ראש ישיבת "מהרי"ל". לאחר נישואיי התוודעתי גם לרב ראובן לויכטר שליט"א מתלמידיו הקרובים של הרב וולבה, ולרב אריה שפירא שליט"א חתנו של הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א. כמדומני שכל אחד מהרבנים הנזכרים נתקל בהסתייגויות כאלו ואחרות מצד חלק מראשי הישיבות המפורסמים, אולם למרות זאת הם מצאו את המקום ללמד מתורתם.

לפני כעשרים שנה נודע לי על סערה שפרצה סביב שיעוריו של הרב אהרן מילר שליט"א בבני ברק, מתלמידיו של הרב גדליה נדל, ובעקבותיה נאלץ הרב מילר להרחיק לחו"ל. כמה שנים מאוחר יותר התוודעתי לפורום "עצור כאן חושבים" (עצכ"ח) שנפתח ע"י תלמידיו של הרב מילר, ובאותה תקופה אני עצמי מצאתי בפורום את המקום ללבן שאלות וסוגיות שונות שהעסיקו אותי. פורום עצכ"ח נחשב במשך כל השנים כמקום נועז וחתרני, והיה שנוי במחלוקת מיום הקמתו, אבל אופיו האינטרנטי איפשר לכאורה גישה נסתרת לכל המעוניין בכך.

באותן השנים שמעתי גם על הרב ד"ר מיכאל (מיכי) אברהם שליט"א, שהפך לכתובת לבחורי ישיבה ואברכים שביקשו ללבן שאלות שונות באמונה ובמחשבת ישראל. אולם בשונה מהרבנים הנ"ל, הרב מיכאל איננו מזוהה כחרדי, ולכן גם השפעתו וגם היכולת להתנגד אליו היו מוגבלים יותר. הרב מיכאל עצמו היה גם כן פעיל משמעותי בפורום עצכ"ח.

עם השנים, פחתה הדומיננטיות של עצכ"ח, ולא היה לי ברור מהו התחליף שבחורי הישיבות והאברכים מבקשי הדעת מצאו לעצמם. בשנים האחרונות הבנתי שכנראה המקום החדש הוא בית מדרש הגר"א, שהקים הרב אוריה עינבל שליט"א, שבו התקבצו תלמידי חכמים שונים, שחלקם הגדול תלמידים של הרבנים הנזכרים לעיל. אולי ניתן להגדיר זאת כך: "בית מדרש הגר"א" היה למעשה תחליף ל"עצור כאן חושבים" אבל על "טהרת הקודש". במקביל, התפתחו מיזמים אינטרנטיים נוספים שסיפקו מענה לחלק מהנושאים הללו, כדוגמת מיזם "אקשיבה" של הרב מיכאל נכטיילר ואתר "צריך עיון" של הרב יהושע פפר שליט"א (חתנו של הרב לויכטר) במימון "קרן תקווה".

בשנה האחרונה נודע לי גם על שתי קבוצות של בחורי ישיבות ואברכים מצוינים, שמבקשים ללמוד תורה אצל תלמידיו של הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) זצ"ל בישיבת "שיח יצחק" באפרת, זהו חידוש מעניין בעיניי, והוא קשור כנראה להגותו הייחודית הפוסט-מודרנית.

הפולמוס העכשווי סביב "בית מדרש הגר"א", בוודאי לא ימנע מבחורי ישיבות שוחרי דעת לחפש מקום להרוות את נפשם, אבל אני סבור שלא ניתן להמעיט ממשמעות הפולמוס הזה, למרות שעדיין מוקדם לקבוע להיכן יתפתחו הדברים.

נ.ב. בפוסט זה לא התייחסתי לחלקם של אנשי "תנועת התשובה" לעיסוק בחלק מהסוגיות הללו, כדוגמת רבני ארגון "ערכים", ואולי להשלמת התמונה אצליח לעשות זאת בהמשך.

יום חמישי, 6 בפברואר 2020

מחלוקת לשם שמים

בחודש האחרון אני עוקב בעניין רב אחרי דיונים ערניים בפורומים חרדיים, אודות "בית מדרש הגר"א" שהקים בשנים האחרונות הרב אוריה עינבל שליט"א. במסגרת בית המדרש מתקיימים שיעורים במגוון תחומים שאינם נלמדים בישיבות עצמן, במחשבת ישראל, בתנ"ך, במבט תורני על שאלות אקטואליות וכיו"ב, ע"י תלמידי חכמים שונים. באתר בית המדרש ניתן למצוא תכנים מגוונים בשלל נושאים, שנמסרו על ידי רבני בית המדרש באירועים שונים.

נראה שבחורי ישיבות ואברכים רבים וטובים, שביקשו להרחיב את דעתם בתחומי דעת תורניים, מצאו את מבוקשם בבית מדרש זה. הם מצאו בו שיטות לימוד נוספות, רעיונות חדשים, כיווני מחשבה מקוריים וכיו"ב. 

הדיונים אודות בית המדרש התעוררו בעיקר בעקבות דברים שנשא ראש ישיבת "חברון" הגר"ד כהן בחנוכה האחרון כנגד בית המדרש והתכנים הנמסרים בו, והדיון עסק בנחיצותו של בית המדרש, בחידושיו, בייחודיותו, בדמויות המלמדות בו, בחששות ובסכנות הכרוכות בו, בגבולות הדיון הלגיטימיים וכדו'.

דיונים אלו הם בעיניי דבר מבורך מאוד, היות והם עוסקים במהות הדברים באופן הרציני ביותר. אלו אינם דיונים פוליטיים בשאלות של מעמד כוח שררה והשפעה, אלא בשאלות עמוקות של דרך היהדות התורה והמצוות, שלצערנו הרב לא מרבים לעסוק בהם כיום.

הוויכוחים האידאולוגיים הם להבנתי דבר חשוב ונחוץ, הן בשביל המתנגדים והן בשביל התומכים. הם מסייעים לכל צד לברר טוב את עמדתו ואת השקפת עולמו, ולהגדיר באופן ברור את עקרונותיו ואת גבולותיו. נראה שכל עוד נשמרים בוויכוח מסוג זה גבולות השיח הראוי, מתקיים כאן "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם" (אבות ה,יז).

מומלץ לעקוב אחרי הדיונים בפורום "אספקלריא" של "אוצר החכמה", ובפורום "אקטואליה" של "פורום לתורה"
כמו כן כדאי לקרוא את מאמרו של הרב יצחק רצקר באתר "צריך עיון" אודות דרכו של בית מדרש הגר"א