חפש בבלוג זה

יום חמישי, 21 בנובמבר 2019

כחיצים ביד גיבור

פורסם בעיתון "יום ליום"

רבות נכתב ונאמר על הנערים היקרים שאינם מוצאים את מקומם באוהלה של תורה בישיבות הקטנות, ונראה שאכן ננקטו פעולות רבות עבורם. ישנם כיום לא מעט מוסדות שמשלבים בתוכם לימודים מגוונים, ושהצוות החינוכי מגלה בהם יחס פתוח ומכיל יותר לאותם נערים, לצרכיהם ולרצונותיהם, אולם נראה שעדיין אין בכך די.

גיל הנעורים הוא הזמן שבו כל אדם מגבש ומפתח את זהותו ואת אישיותו, הוא מגלה את העולם ואת המגוון הרחב הקיים בו, והוא בוחר לעצמו את דרכו בחיים. בעולם הישיבות החרדי הדרך והזהות ברורים מאוד, ואכן אנו רואים את מרבית התלמידים מאמצים את הערכים והדרך שהורו להם רבותיהם. אולם עבור הנערים שאינם נמצאים בישיבות, גם אם יש להם מסגרת חינוכית ולימודית, אנו מוצאים את הנערים במבוכה גדולה מאוד. הם מרגישים בדרך כלל תלושים בודדים וחסרי שייכות, הם חשים זרות מסוימת בקהילה החרדית, אבל גם אינם מרגישים לגמרי חלק מקבוצה חברתית אחרת בחברה הישראלית.

הדבר החשוב ביותר בגיל הנעורים אלו החברים, בעולם הישיבות אנו יודעים שהתלמידים נמצאים בדרך כלל בחברה טובה ביראת שמים ובמידות טובות, אולם הנערים שאינם נמצאים בישיבות נמצאים בדרך כלל עם בני גילם שגם הם נמצאים באותה מבוכה וחוסר זהות ברורה, והדבר מוביל פעמים רבות למקומות שליליים, של התנהגות לא ראויה המאפיינת חיפוש וחוסר שייכות. עם כל הרצון הטוב, של ההורים ושל אנשי החינוך בסביבתם של הנערים הללו, הם אינם מהווים עבורם מודל לחיקוי, והם אינם יכולים לתת להם מענה מספק למבוכתם.

הדבר הנחוץ ביותר עבור הנערים הללו זו תנועת נוער, עם מדריכים צעירים מצליחים, שקרובים אל הנערים הללו בגילם, שחוו בעצמם את הקשיים הללו, ומצאו את הדרך לשמור על יראת שמיים ומידות טובות עם השתלבות מוצלחת בחיי המעשה. הצעירים הללו, יכולים להוות לאותם נערים מודל לחיקוי, אוזן קשבת ללבטים ומצוקות, ובעיקר להדריך את הנערים הללו לסלול לעצמם דרך טובה ערכית ומשמעותית.

תנועות נוער הם דבר מקובל בכל חלקי החברה הישראלית, והם תורמים רבות לצמיחתם הנפשית של בני הנוער, לפיתוח אישיותם בכל הבחינות. בציבור החרדי, בשל העובדה שמרבית הנערים חובשים את ספסלי הישיבות, אין למעשה לתלמידי הישיבות זמן ומקום לתנועת נוער, אולם עם הריבוי העצום של נערים מחוץ לישיבות, נראה שזהו הדבר המתבקש ביותר.

האתגר הראשון של תנועת נוער כזו היא לרומם את רוחם של הנערים, לתת להם את התחושה שהם חשובים ומוצלחים בדרכם שלהם, ושהם עשויים להצטיין בחיים ביראת שמיים ובמידות טובות ובכל משלח ידם, הביטחון העצמי והאמונה באישיותם ובכוחותיהם עשויה בעזרת ה' לתרום רבות להם עצמם ולחברה כולה.

אני מקווה מאוד שיימצא בקרוב מי שיטול את היוזמה החשובה הזו על כתפיו, ויתקיימו בו דברי נעים זמירות ישראל "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם" (תהלים קכז ד-ה)

יום חמישי, 14 בנובמבר 2019

לא מעבר לים

פורסם בעיתון "יום ליום"

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס שנערך בניו יורק על החינוך בישראל, ובהזדמנות זו ביקרתי לראשונה ב"ישיבת רבנו יצחק אלחנן" המוכרת בשם "ישיבה יוניברסיטי" ופגשתי כמה מאנשי הצוות במקום, ואני סבור שלנו בישראל יש מה ללמוד מאחינו שמעבר לים.

הציבור החרדי בישראל נטל על עצמו מאז קום המדינה את המשימה להגדיל תורה ולהאדירה, ולשם כך הקים את עולם הישיבות והכוללים עם עשרות אלפי תלמידים, בהיקף שנראה שלא היה כמותו בישראל כבר אלפי שנים. עולם התורה הנפלא הזה, העמיד מתוכו ראשי ישיבות, אבות בתי דין, פוסקי הלכה, ר"מים, דיינים, מורי הוראה, אנשי הגות ומחשבה ועוד כהנה רבים וטובים. תלמידי חכמים בוגרי עולם הישיבות החרדי, הם שהעמידו תורה בישראל בדורות האחרונים בישראל ובעולם כולו.

אולם לצד הפריחה העצומה של עולם התורה, נראה שבחלקים גדולים של הציבור החרדי השתכחה הדרך הרגילה של אדם רגיל מן השורה, העובד לפרנסתו וקובע עיתים לתורה. עולם המעשה נתפס עם השנים כעולם של חולין, העומד בסתירה לאוהלה של תורה, ורבים מבוגרי הישיבות שיצאו לעולם המעשה התקשו למצוא את השילוב הנכון בין העולמות. הדבר בולט עוד יותר, אצל אלו שביקשו להשתלב בעולם האקדמי בתחומי דעת שונים, שנתפסו כסותרים לעולמה של תורה. בשנים האחרונות, ככל שמספרם של הצעירים החרדים הפונים ללימודים אקדמיים ולעולם העבודה גדל והולך, נעשה האתגר הזה גדול ונחוץ עוד יותר.

בנקודה זו, נראה לי שהקהילות החרדיות בארצות הברית יכולות להוות עבורנו דוגמא טובה, שם ישנם רבים וטובים בעלי מקצועות חופשיים ובעלי תארים אקדמיים מתקדמים, הקובעים עיתים לתורה, והמקפידים על קלה כבחמורה. הם מקיימים קהילות לתפארת, ומגדלים את ילדיהם לשילוב מוצלח של תורה עם דרך ארץ.

בשל כך, הם מנוסים יותר מאיתנו גם בהתמודדות עם אתגרי המודרנה והטכנולוגיה, של המפגש עם דעות שאינן עולות בקנה אחד עם התורה והאמונה, של החיים המשותפים עם אנשים רחוקים מעולמה של תורה ומצוות, של החשיפה לאינטרנט ולסמארטפונים וכיו"ב. 

אין ספק שמדובר במפגשים ובאתגרים לא פשוטים, ובוודאי שגם בקהילות החרדיות בחו"ל לא מצליחים תמיד למצוא את המענה המתאים לאתגרים הללו, אבל חשוב להכיר בכך שבנושאים אלו הם יותר מנוסים מאיתנו, וכדאי לנו לנסות ללמוד מהם.

עולם הישיבות בישראל מהווה מרכז התורה גם עבור הקהילות החרדיות בחו"ל, וחלק ניכר מהדור הצעיר מגיע לתקופה מסוימת לישראל ללמוד תורה ודעת, ובכל מתקיים בנו "כי מציון תצא תורה". נראה אפוא שבתחום של "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", חשוב לנו בני ארץ ישראל ללמוד מהם.

ברור שישנם הבדלים בין ישראל לחו"ל והאתגרים אינם זהים, אולם למרות זאת אני מאמין שנוכל להפיק הרבה תועלת אם נלמד מניסיונם של אחרים, ונוכל להציל כמה נפשות מישראל.

יום חמישי, 7 בנובמבר 2019

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ

היום בצהריים ביקרתי ב"ישיבת רבנו יצחק אלחנן" בניו יורק המפורסמת בשם "ישיבה יוניברסיטי", ונראה לי שחשוב מאוד ש"החרדים החדשים" בישראל יכירו טוב יותר את המוסד ואת הציבור המכונה בארה"ב "מודרן-אורתודוקס".

הרבנים שראיתי בבתי המדרש ובחדרי השיעורים והרבנים ששוחחתי איתם, נראים רבנים חרדים לכל דבר ועניין. אולם התלמידים שראיתי בכיתות והרוח הכללית במקום, היו שונים מאוד מהמוכר לנו בישראל. השילוב בין תורה ודרך ארץ, שנראה כאן כעניינם של דתיים-לאומיים, נראה שם טבעי הרבה יותר.

במהלך 16 השנים האחרונות פגשתי צעירים רבים בוגרי עולם הישיבות החרדי בישראל, שביציאתם לעולם המעשה בכלל ולעולם האקדמי בפרט, לא הצליחו לשלב בין שני העולמות. הם נראו בעיניהם כסותרים זה את זה, והם התקשו לסלול לעצמם דרך שתשלב בין העולמות. הציונות הדתית בישראל, לא נתפסה בעיניהם כמודל לחיקוי, והאפשרות לחבור אליה נראית להם בלתי מעשית בעליל.

בביקוריי הקודמים בארה"ב פגשתי הרבה חרדים אמריקאים, הם היו הרבה יותר פתוחים לנושאים של תעסוקה, לימודים מקצועיים ו/או אקדמיים, ישיבות תיכוניות, אבל הם עדיין ראו את עצמם במידה מסוימת מתבטלים ליהדות החרדית בישראל, ולא ראיתי אצלם מספיק גישה של שילוב תורה עם דרך ארץ לכתחילה. בפעם הזו, פגשתי אנשים מהזרם של ה"מודרן אורתודוקס", שהיו יותר בטוחים ומאמינים בדרך של שילוב תורה עם דרך ארץ לכתחילה, ונראה לי שאת הדבר הזה חשוב לייבא לישראל.

בקהילות החרדיות בארה"ב ישנם יחסים קרובים יותר בין האברכים לאנשים העובדים, ושמעתי שישנם בתי מדרש רבים שבהם אברכים ואנשים עובדים לומדים יחד בצוותא, אולם כמדומני שבישראל אין כמעט דבר כזה.

המיזם הנפלא של הרב דוד לייבל "אחוות תורה", אמנם הצליח להביא אלפי חרדים עובדים לשבת יום יום בבית המדרש, אבל אני עדיין לא בטוח שהוא נותן מענה מספק לאלו המחפשים את האינטגרציה בין העולמות.

אני חושב שאני צריך עדיין זמן להבין טוב יותר את המאפיינים של הציבור הזה, ואת הרלוונטיות שלו לחרדים החדשים בישראל, אבל דומני שהדבר שווה התייחסות.

בדיוק היום קראתי מאמר של יצחק הורביץ במגזין "המקום" שמתאר את הקבוצות השונות ביהדות ארה"ב, וגם מדבריו נראה לי שכדאי לבדוק את הנושא יותר לעומק.