מה יותר גרוע, הבטלה או הצבא?

לפני שש שנים ביטל הבג"ץ את "חוק טל" שהסדיר את מעמדם של בני הישיבות החרדיות, ומאז סוגיית הגיוס של צעירים חרדים איננה יורדת מסדר היום הציבורי של מדינת ישראל בכלל ושל הקהילה החרדית בפרט.

הציבור החרדי-ליטאי התפצל במהלך השנים הללו בעיקר בשל הוויכוח העקרוני בין הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לגר"ש אויערבאך זצ"ל כיצד להתמודד עם הסוגיה, וגם בציבור החרדי-חסידי והחרדי-ספרדי נראה שהמבוכה כיצד ראוי לנהוג בנידון גדולה מאוד.

המטרה המוצהרת המרכזית של הקהילה החרדית היא לשמור על עולם הישיבות ועל לומדי התורה ולמנוע גיוס של אלו ההוגים בתורה מבוקר עד ליל ו"תורתם אומנותם", ובעניין זה נראה שהעובדות מוסכמות כמעט על כולם, עד כה לא הייתה שום פגיעה במעמדו של בן ישיבה שתורתו אומנותו וגם בעתיד לא נראה שעלולה להיות פגיעה כזו.

צילום: רויטרס

המטרה הנוספת שלעתים נאמרת בגלוי ולעתים בסתר, היא למנוע גיוס לצה"ל של צעירים חרדים שאינם שוקדים על תלמודם בהתמדה גדולה. בעניין זה ניתן למצוא נימוקים שונים, או שלימוד תורה גם באופן חלקי מצדיק דחיית שירות, או שיש להימנע מגיוס בשל הסכנה הרוחנית הכרוכה בו, או בשל התנגדות לציונות ולמדינה ועוד כיו"ב.

בנקודה זו, המאבק איננו עניינן של הישיבות הגדולות והטובות, שתלמידיהן כאמור יכולים להמשיך ללמוד תורה ללא שום הפרעה. שאלת הגיוס מאיימת דווקא על עשרות רבות של מסגרות אלטרנטיביות (המפורסמות שבהן: "שערי יושר", "דרך השם" ו"רש"י"), שקמו בשלושים השנים האחרונות עבור נוער חרדי שלא מצא את עצמו שוקד על התורה יומם ולילה. מסגרות אלו מעניקות לתלמידיהן הרבה יחס אישי חום ואהבה, עם לימוד תורה למחצה לשליש לרביע ועם חיי חברה עשירים ומפותחים. במסגרות אלו לומדים כיום אלפי תלמידים, והם אלו שהצבא מעוניין לגייס לשורותיו.

בשנה האחרונה (2017) התגייסו לצה"ל למעלה מ-3,000 חיילים חרדים, ובסה"כ משרתים בצה"ל כיום למעלה מ-7,000 חיילים חרדים. אין לי מידע מדויק על החלוקה בין רווקים לנשואים בין המתגייסים והמשרתים, אבל כמדומני שלמעלה מ-50% מהמתגייסים החדשים הם רווקים, ונראה שזהו קהל היעד העיקרי של צה"ל גם מסיבות כלכליות וגם מסיבות מבצעיות.

השאלה הגדולה העומדת אפוא למבחן איננה "האם לימוד תורה חשוב יותר משירות צבאי?", מפני שבנקודה זו אין שום איום אמתי על לומדי התורה. השאלה היא "האם השירות הצבאי מסוכן רוחנית יותר ממסגרות אלטרנטיביות?", ובעניין זה נראה לי שהדעות חלוקות גם במחננו.

לא ניתן כמדומני להתעלם מהסכנות הרוחניות האורבות לצעיר החרדי בשירות צבאי, גם אם מדובר במסלול ייעודי לצעירים חרדים. המפגש עם עולם זר ושונה, החשיפה לתכנים ודעות אחרות, תחושת הזרות בקהילה החרדית והחשיפה להתפתחויות הטכנולוגיות, מאתגרות את הצעיר החרדי בשמירה על ערכיו ואורחותיו. אולם חשוב לזכור שגם המסגרות האלטרנטיביות אינן אטומות וקשה לראותן כ"תיבת נח", בפני הסכנות הרוחניות הרבות. מרבית המסגרות הללו מתאפיינות במתן לגיטימציה לבזבוז זמן ולבטלה, וכבר למדונו חכמים שהבטלה מביאה לידי שעמום ולידי חטא. נראה שמבחינת השתייכות לקהילה החרדית המסגרות הללו אכן מצליחות לשמר את הנערים בעלי זהות חרדית יותר מאשר השירות הצבאי, אבל לא בטוח שזהו המדד הנכון לבחינת מצבם הרוחני של הצעירים הללו.

מעמד האברכים

מאמר מערכת ב"יתד נאמן"

את הפולמוס סביב היחס לחרדים העובדים, יש לראות לדעתי בפרספקטיבה היסטורית, בהבנת המהלך של הקמת "חברת הלומדים" החרדית במדינת ישראל בשבעים השנים האחרונות.

הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה ר"ט) מנה את המצווה "לכבד את החכמים" ובספר "החינוך" (מצוה רנ"ז) כתב  על מצווה זו "משורשי המצוה לפי שעיקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה" ובסיום דבריו שם כתב "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ביטל עשה ועונשו גדול, למען כי זה יסוד חזק בדת".

מצבו הרוחני של עם ישראל לאורך ההיסטוריה היה בהתאם למעמדם של החכמים, ובזמן שזלזלו בהם ובדבריהם נתקיים בנו "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹקים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא" (דברי הימים ב לו,טז).

במאתיים השנים האחרונות, מאז הקמת ישיבות וולאז'ין "אם הישיבות", נעשו הישיבות למקום הגידול והצמיחה העיקרי של המנהיגות הרבנית והדתית בעם ישראל, ובלשונו של חיים נחמן ביאליק "בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה". אולם גם כאן ידענו תקופות של עליות ומורדות במעמדם של תלמידי הישיבות, וזו הייתה מטרתם של ראשי הישיבות לאורך השנים לרומם את קרנם של תלמידי הישיבות בעיני המון העם בכלל ובפרט בקרב בנות הנעורים שנועדו להינשא לאותם תלמידי ישיבות.

שיקומו של עולם התורה לאחר השואה האיומה, התאפשר אודות לראשי הישיבות וגדולי ישראל שעודדו כל צעיר לשקוד על התורה בהיכלי הישיבות, אבל לא פחות מכך בזכות המוסדות לבנות שחינכו את תלמידותיהם לייקר את לומדי התורה ולהתגייס להקמת "בתים של תורה".

בשלב מסוים (השתלשלות הדברים ראויה למאמר בפני עצמו), הוחלט על הקמת "כוללים" לאברכים, שמטרתם העיקרית הייתה גם כן להצמיח תלמידי חכמים שיחזיקו בבוא היום במשרות התורניות ובמנהיגות הרוחנית. גם כאן נדרש מהלך לייקר את מעמדם של האברכים בעיני עצמם, בעיני נשותיהם, ובעיני הציבור הרחב.

במשך עשרות שנים הייתה תקופת הלימודים ב"כולל אברכים" מיועדת ברוב המקרים למספר שנים, עד לקבלת משרה תורנית או לחלופין ליציאה לעולם העבודה. עם השנים התארכה תקופת השהות בכולל, ובעשורים האחרונים היא הפכה בקרב ציבור רחב לדרך חיים מקובלת במשך שנים רבות. הרוויה במשרות התורניות, הביאה לכך שסיכוייו של אברך מן השורה לקבל משרה תורנית נעשו נמוכים מאוד. הגידול במספרם של אברכי הכוללים, גרם גם לכך שהמלגה החודשית הממוצעת הניתנת לאברך כולל איננה גבוהה.

בהיעדר אופק של משרה תורנית, ובמציאות של מלגה כספית זעומה, הדבר המרכזי שנותר לאברכי הכולל הוא מעמדם החברתי המיוחד. עד לאחרונה נהנו האברכים (בפרט בקהילה החרדית-ליטאית) ממעמד ייחודי, בעיקר בזכות הלגיטימיות  המוגבלת בקרב בוגרי עולם הישיבות החרדי-ליטאי ליציאה לעבודה.

הדאגה לכבודם ולמעמדם של היוצאים לעמול לפרנסתם, גם אם היא נועדה למטרות טובות ומוצדקות, נתפסת כאיום ממשי על המשך קיומה של "חברת הלומדים", שכן היא עלולה לפגוע ביסוד המרכזי שעליו נשען כיום עולם הכוללים.

בשנים האחרונות יצאה לאור סדרת חוברות בשם "עין לא ראתה", שעוסקת בזוויות רבות בעולמם של אברכי הכוללים, וניתן לראות שם באופן מוחשי את הקשיים שאתם מתמודדים רבים מאברכי הכוללים, ואת הצורך החיוני שלהם להכרה במעמדם הייחודי ובעליונותם על פני העמלים לפרנסתם.

באופן אישי, אני מסתייג מחלק גדול מהדברים שנאמרו ונכתבו על אודות היוצאים לפרנסתם, אבל דומני שחשוב להבין מהו הגורם לאותם דברים.

מדד החרדיות

השיח הציבורי הרחב בקהילה החרדית בכלל ובציבור החרדי-ליטאי בפרט, בעקבות הכנס האחרון של "אחוות תורה" בבנייני האומה ודבריו של הרב דוד לייבל באירוע, מלמד על הרלוונטיות של דבריו לסוגיה המשמעותית ביותר של הקהילה החרדית בדור האחרון.

השאלה המרכזית היא "האם הקהילה החרדית בישראל יכולה להמשיך להיות קהילה אחת, או שהשונות הפנימית מחייבת חלוקה?", שאלה זו רלוונטית כמובן לכל הקבוצות המרכיבות את הקהילה החרדית, אבל היא רלוונטית בעיקר לציבור החרדי-ליטאי (בעיקר ל"זרם המרכזי" ופחות ל"פלג הירושלמי").

הפרמטר העיקרי שעלה הפעם לדיון הוא החלוקה בין "אברכים" - לומדי תורה מבוקר עד ערב לבין "בעלי בתים" - אנשים עמלים לפרנסתם וקובעים עתים לתורה, אבל מבין השיטין של הדיונים הרבים עלו פרמטרים אחרים, שנראה שהם אלו שמטרידים יותר את הציבור משני הצדדים. אני מבקש להציע כאן את הפרמטרים השונים שמצאתי, ולתהות על מידת הזיקה ביניהם.

• שמירת ההלכה - הקהילה החרדית מצטיינת בהקפדה גדולה על כל הלכה בשולחן ערוך (בעיקר באורח חיים ויורה דעה), אולם ישנם אנשים שאינם מחמירים בכל הלכה וניכר אצלם זלזול בהלכות שונות ברמות חומרה שונות, חלקם חומרות ומנהגים, חלקם מדרבנן וחלקם אף מדאורייתא.
• רמת חיים - הציבור החרדי בכללותו חי ברמת חיים נמוכה יחסית לכלל החברה בישראל והעולם המערבי, והדבר בא לידי ביטוי בהסתפקות במועט בכל תחומי החיים וחינוך ערכי לכך, אולם גם בציבור החרדי ניתן למצוא אנשים החיים ברווחה כלכלית והדבר ניכר ברמת חיים גבוהה בדיור, ריהוט, לבוש, רכב, אירועים, חופשות וכיו"ב.
• הסתגרות תרבותית וחברתית - הקהילה החרדית מתאפיינת בהתבדלות מכלל החברה הישראלית והעולם המערבי והמודרני, כשלשם כך נוצרה מעין אוטונומיה חרדית גאוגרפית, תרבותית, חינוכית וכלכלית. אולם השינויים וההתפתחויות הטכנולוגיות בדור האחרון, וכן התהליכים של השתלבות חרדים בתעסוקה, באקדמיה, בצה"ל ובעוד מקומות, גרמו לחרדים רבים מאוד להיכרות ומעורבות גדולה יותר עם החברה הישראלית ועם העולם המערבי.
• לבוש והופעה - נראה שהדבר החשוב ביותר בהתבדלות התרבותית החרדית הוא עניין הלבוש וההופעה של האדם החרדי, וגם בתחום זה אנו עדים לשינויים משמעותיים בדור האחרון.
• ציות לגדולי התורה - הערך של ציות ל"דעת תורה" נעשה עם השנים לאחד הערכים המרכזיים בקהילה החרדית, ובפרט לגדולי התורה שזכו למעמד הגבוה ביתר בהיבט הקהילתי והפוליטי. מידת המחויבות והציות לגדולי התורה, הפכה להיות אמת המידה ללגיטימיות של כל אדם בקהילה החרדית להימנות על קהילה כזו או אחרת.

ההנחה הרווחת היא שישנו מתאם בין החלוקה ל"אברכים" ו"בעלי בתים" לבין הפרמטרים האחרים, ואכן נראה שבמקרים רבים ישנו מתאם כזה בפרט בציבור החרדי-ליטאי, אבל ככל שמספרם של העמלים לפרנסתם עולה בציבור החרדי-ליטאי וככל שגם בקרב האברכים ישנה חשיפה גדולה יותר לחידושים הטכנולוגיים, כך גם המקרים היוצאים מן הכלל לכאן ולכאן נעשים רבים יותר.

בין אם החלוקה תמשיך להיעשות סביב הפרמטר של "אברכים" מול "בעלי בתים", ובין אם ינסו לבצע את החלוקה באופן יותר מורכב על בסיס הפרמטרים האחרים, השאלה המרכזית נותרת בעינה. האם אנחנו יכולים ומעוניינים להמשיך להתפלל באותם בתי כנסת, לחנך את ילדינו באותם מוסדות, ולהצביע לאותן מפלגות, או שבמוקדם או במאוחר ניאלץ להיפרד?

אני מציע להשתמש בפרמטרים הללו לבחינה עצמית של ההשתייכות לקהילה החרדית, ואת התוצאה ניתן להבנתי לחלק לשלוש קבוצות.

1. אם התוצאה שלך היא 24-30 אתה מזדהה מאוד עם ערכי הקהילה החרדית, מן הסתם לא נתקלת בקושי בקבלת ילדיך למוסדות החינוך, ואתה חושש מהשינויים שמתחוללים בקהילה החרדית.
2. אם התוצאה שלך היא 6-12 רמת ההזדהות שלך עם ערכי הקהילה החרדית נמוכים, לא בטוח שחשוב לך להמשיך להיות חלק בלתי נפרד ממנה, ואתה רואה בברכה את תהליכי השינוי בקהילה החרדית.
3. אם התוצאה של היא 13-23 נראה שאתה חש את עצמך חלק בלתי נפרד מהקהילה החרדית, אולם אתה מרשה לעצמך לבקר דברים כאלו ואחרים ולהחליט בעצמך מה לקרב ומה לרחק. יתכן מאוד שנתקלת בקשיים בקבלת הילדים למוסדות החינוך, ואתה סבור שמדובר בחוסר צדק ויושר. אתה אמביוולנטי ביחס לשינויים שמתחוללים בקהילה החרדית, וסבור שיש בהם מעלות וחסרונות.

נ.ב. כמובן שאצל נשים הפרמטר הראשון איננו רלוונטי ואז החלוקה לקבוצות תהיה: 20-25 קבוצה ראשונה, 5-10 קבוצה שנייה, 11-19 קבוצה שלישית.

בראש מורם / הרב דוד לייבל

ביום חמישי י"ז בסיון תשע"ח התקיים בבנייני האומה בירושלים ערב הוקרה לאלפי לומדי רשת הכוללים "אחוות תורה" שהקים הרב דוד לייבל שליט"א, דבריו הנפלאים באירוע מופיעים כאן במלואם.

אנחנו כאן הערב ספרדים, אשכנזים, חסידים, ליטאים, קנאים, אקדמאים, נטורי קרתא, חיילים, כלל ישראל

כולנו מתאחדים בנקודה עצמה המחברת את עם ישראל, התורה - התורה וקיום המצוות. קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא.

באף תקופה לא היה רק צבע אחד, גוון אחד, לכל עם ישראל. אצל החסידים יש ויזניץ, בויאן, סערט ויזניץ, גור, בעלז, נהרא נהרא ופשטיה. גם אצל הלא חסידים היה מאז ומעולם סוגים שונים, יהדות הונגריה, יהדות עדות המזרח, יהדות אשכנז,יהדות ליטא. למרות הויכוחים, למרות השוני היה כבוד הדדי. והשוני לא הפריע לסאטמר-רב להיפגש עם הרבי מחב"ד, והשוני לא הפריע לחזו"א ללכת לבקר את ר' עמרם בלוי בכלא, והשוני לא הפריע לר' יוסף חיים זוננפלד ללכת עם הרב קוק ור' איסר זלמן ביחד למסע בין הקיבוצים.

הגמ' במסכת "מכות" מקבילה את איברי האדם ומנין המצוות, תרי"ג מצוות כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים. פירוש הדבר הוא שכל קיום מצווה מאפשרת ליישר תכונה אחת בנפש האדם, ומכלול כל המצוות מאפשרות תיקון מכלול תכונות האדם, ליצור את האדם השלם.

והשאלה הגדולה היא שהרי אין אפשרות כזאת לעשות כל המצוות, אין אפשרות כזאת גם טכנית וגם הלכתית,

כי אין מגזר אחד שחייב בכל המצוות, ואין מגזר שפוגש טכנית כל המצוות.

- הישראל לא יכול לקיים עבודת בית המקדש וקרבנות

- והכהן לא יכול לקיים מצוות מחזיר גרושתו

- בעל המכולת לא פוגש את מצוות לקט שכחה ופאה

- ואברך בכולל לא פוגש מאזני צדק ואבני צדק

וא"כ איך אפשר להיות האדם השלם אם אי אפשר לקיים כל המצוות?!

והתירוץ הוא שאם עם ישראל מאוחד אז כל אחד משפיע את התכונה שקיבל בעשיית המצווה הספציפית על השני. ואני לא מדבר על השפעה מיסטית אלא על השפעה ממשית ופשוטה!

- אם בעל המכולת שלי מתנהג בשיא היושר - בהכרח אני מושפע ומתקן את מידת היושר שלי.

- אם החסיד או בעל המוסר יושב על ידי בבית הכנסת ומצטיין בעבודת התפילה - אזי באיזה שהוא מקום אני רוצה להזדהות עם העבודה הזאת וגם אני מתפלל יותר טוב.

- אם האברך כולל השכן מתמסר בכל כוחו "והגית בו יומם ולילה" אז גם אם אני השכן שלו עורך דין - אני מושפע מחשיבות לימוד התורה.

ההשפעה באה מעצם החיכוך בין כל חלקי עם ישראל.

וכל זה כשאין מקימים חומות בין הקבוצות, אז יכולה להיות השפעה הדדית.

אבל כשחוסמים - כשדוחים, כשאין כבוד הדדי, אז אין השפעה הדדית, ואז כל אחד - כל קבוצה נשארת בעלת מום.

כולם צריכים את כולם! העובד צריך את האברך והאברך צריך את העובד ואני לא מדבר מבחינת כספית אלא מבחינת ערכית. סאטמר צריכה את חב"ד חב"ד צריכה את פוניבז' ופוניבז' צריכה את ברסלב.

לכן קראנו את התנועה זו "אחוות תורה" - כשיש אחווה כשמתעלים מעל השוניים הלגטימים, כשיש כבוד הדדי אז יש השפעה הדדית.

- ברוך השם, זכינו אחרי השואה על ידי ה"חזון איש" והרב שך לבניה מחדש של שבט לוי, שבט מפואר ענק, שהוא הגחלת של עם ישראל הוא השבט, שצריך להתמסר כולו לעבודת ה'. "ה' הוא נחלתו" וממנו יצאו הרבנים המכוונים את עם ישראל שלא יסטה ימין ושמאל. גם אני תומך ומרחיב את שבט לוי במאות אברכים הלומדים ברשת הכוללים רבי עקיבא אייגר.

אבל יש שבטים אחרים, 

השבטים האחרים קיימים זאת עובדה, יש מעל 60,000 עובדים חרדים זאת עובדה, יש מעל 10,000 באקדמיה זאת עובדה, אפשר להחליט להתעלם מהם ויש אפשרות להתייחס אליהם.

- גדולי הדור באו לכאן היום להתייחס אליהם ולהורות איך צריכים להראות שאר השבטים כמו שהיו נראים בתפארתם.

איך צריך להיראות שבט יהודה מחדש. איך צריך להיראות שבט בנימין מחדש? איך צריך להיראות חבר כנסת, ראש עיר, מנכ"ל, מקורבי השלטון איך צריך להיראות עורך דין, רופא, בן תורה? איך צריך להיראות עיתונאי, פירסומאי, איש הייטק בן תורה?

איך בונים מחדש את שבט זבולון, סוחרים המחזיקים עולם התורה?

איך צריך להיראות מחדש שבט יששכר, מלמדים סופרי סת"ם?

כל השבטים, והשבטים זה אתם! עם ישראל זה אתם!

איך עם ישראל על כל שבטיו צריך להיראות?1

זוהי מטרתה של אחוות תורה המאפשרת - העוזרת ל- 12 שבטים, לעם ישראל, להיראות כמו שהוא צריך להיראות. בני תורה!

תנועת "אחוות תורה" היא תנועה המאגדת העובדים הרוצים לקיים את ה"שולחן ערוך" ככתבו וכלשונו.

שמקיים את ה"שולחן ערוך" סימן קנ"ו סעיף א' הכותב: "ואחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון כי העוני יעבירנו על דעת קונו ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא ארעי ותורתו קבע".

גם מקיימים את ה"שולחן ערוך" סימן קנ"ה סעיף א': "אחרי שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד וצריך שאותו עת יהיה קבוע"

מי שמקיים את סימני ה"שולחן ערוך" צריך ללכת בראש מורם! כי מי שלא מכבד את עצמו אינו יכול להתקדם בחיים להיות יהודי טוב, הוא לא יתקדם באיידישקייט שלו. צריך להתאמץ לבוא כל יום שיהיה "קבוע" כדברי ה"שולחן ערוך"!

כשאדם לומד כל יום זה משליך על כל היום שלו, הוא מתנהג אחרת, הוא מחנך אחרת את ילדיו, הוא מקפיד על הכשרים טובים, אשתו מתלבשת בצורה נאותה.

הגמרא אומרת שכשאדם נפטר מן העולם השאלה ראשונה הנשאלת היא "נשאת ונתת באמונה?"

האם העסקים שלך ביושר? האם אתה ישר עם המעביד שלך, עם העבודה שלך? ואם אתה מלמד או מגיד שיעור האם אתה מכין את השיעורים שלך?

זאת שאלה, ששואלים אותה עוד לפני השאלה "קבעת עיתים לתורה" 

הוי אומר שהתכלית היא צורת האדם.

- האם לבסוף אתה בן תורה?!

- האם לבסוף אתה אדם ישר?!

- האם לבסוף אתה אדם טוב?!

- האם לבסוף אתה מכבד את הבריות?!

אפשר להגיע לזה אם אתה קובע עיתים, אם אתה שייך לבית המדרש, אם אתה שייך ל"אחוות תורה"

"אחוות תורה" זה המקום שעוזר לך להיות בן תורה.

1) זה המקום שמעריכים אותך

2) זה המקום שמכבדים אותך

3) זה המקום שנותנת לך שיוך במעמד שלך

1) זה המקום שמעריכים אותך: שאחרי השעות של עבודה עייף ויגע אתה עוזב הכל ובא ללמוד, לא כסף, לא כבוד, לא שטעלע, לשמה!

בתחילת הדרך, הרב שטיינמן כשנכנסנו אצלו ושמח ותמך במיזם, חשש שזה לא יעבוד בלי שישלמו, והנה אתם פה, אלפים הלומדים תורה לשמה, שבטי קה.

2) זה המקום שמכבדים אותך: במה שאתה כמפרנס משפחתך, כמבואר ב"שולחן ערוך" כהתחייבותך בכתובה.

3) זה המקום שנותן לך שיוך לגוף מרכזי המאגד ומאחד כל העובדים הלומדים תורה והרוצים לקיים את השולחן ערוך ככתבו וכלשונו

אנחנו אפרים ומנשה, אנחנו גד ואשר, אנחנו עם ישראל, וכיון שכן מגיע לנו להכנס בלי שום אפליה לכל חיידר, לכל ישיבה, לכל סמינר, וכבר "הורה זקן", הרב שטיינמן, שצריך להכניס את כולם, ולדעתי לא צריך ולא נכון לפתוח מוסדות לילדי העובדים בנפרד, אלא צריך את המיזוג שהוא מבורך לכולם ביחד.

לסיום:

"אחוות תורה" הוא לא ארגון שלי ולא תנועה שלי, "אחוות תורה" זה לא התנועה של מישהו, זה התנועה שלכם שמטרתה שכל אחד יחזיק את ידו של השני ויאמר: "אני עובד בן תורה", או "אני יהודי של השולחן ערוך".

הערב באו גדולי ישראל מכל הגוונים מכל החוגים מכל המועצות, פוסקים, אדמו"רים, ראשי ישיבות, משגיחים

רבני קהילות חשובים.

כולם באו להגיד לכם:

אתם העובדים החרדים הלומדים תורה,

אנחנו מעריכים אתכם!

אנחנו מכבדים אתכם!

חזקו ואמצו שבטי קה!

חזקו ואמצו עם ישראל!

חזקו ואמצו לומדי "אחוות תורה"!

https://www.youtube.com/watch?v=kBv9lZy0EPQ