חפש בבלוג זה

יום חמישי, 15 באוגוסט 2019

שותפות לא קלה

פורסם בעיתון "יום ליום"

במערכת הבחירות הנוכחית, נראה שסוגיות דת ומדינה שבו להיות חלק מרכזי מסדר היום הציבורי, שעשוי להכריע את אופן ההצבעה של רבים מאזרחי ישראל. שאלת הנוסח הסופי של "חוק הגיוס" העוסק בעניינם של הצעירים החרדים, או "מדינת הלכה" בחזונו של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', או "חוק המרכולים" או עבודות הרכבת בשבת, או עתידו של "מתווה הכותל" או "חוק הגיור" ועוד כהנה וכהנה נושאים שונים, שבו והפכו לנושאי הדגל של מפלגות שונות כדוגמת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן או "כחול לבן" בראשות בני גנץ ויאיר לפיד.

שאלות דת ומדינה אינן דבר חדש במדינת ישראל, והם מלווים אותנו כבר למעלה מ-70 שנה, מקום המדינה ואפילו לפני כן. ענייני שבת, כשרות, נישואים וגירושים, גיור, הפרהסיא הציבורית וכדו', העסיקו אותנו לאורך כל השנים, וכבר עם ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון נוסח הסכם ה"סטטוס קוו" המפורסם. 

אינני מתכוון להציע כאן הצעות חדשות כאלו ואחרות בעניין זה, אבל נראה לי שישנה נקודה חשובה ומרכזית שעלינו כציבור חרדי להפנים בבואנו לעסוק בשאלות חשובות אלו. כוונתי היא לשאלת השייכות והשותפות שלנו במדינת ישראל, ברמה ההצהרתית והמעשית.

מן הצד האחד של החברה החרדית בישראל ניצבת "העדה החרדית" וקבוצות נוספות כדוגמת "נטורי קרתא" חסידי סאטמר וכיו"ב, הם מחזיקים בעמדה אנטי-ציונית מובהקת ומנוסחת היטב, הם אינם משתתפים בבחירות, אינם נוטלים תקציבים למוסדותיהם, ומביעים התנגדות לכל התנהלותה של המדינה, שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסתם האידאולוגית. הם אינם מנסים להשפיע על חוק כזה או אחר, מפני שהם שוללים את עצם קיומה של מדינה שאיננה מתנהלת עפ"י התורה. 

מן הצד השני של החברה החרדית עומדת הציונות-הדתית, שבחרה להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ומהחברה הישראלית. הם שותפים בצבא, בכלכלה, באקדמיה, בתקשורת ובעוד מגוון רחב של תחומים בחיים ובחברה, ומבקשים לשלב בין מחויבותם לדרך התורה והמצוות לבין השתלבותם המליאה במדינה ובחברה.

בתווך בין שתי הגישות הללו, נמצאת מרבית הקהילה החרדית בישראל, שמצד אחד איננה מתבדלת לחלוטין ממדינת ישראל ומהחברה הישראלית, אולם מצד שני גם איננה מעוניינת להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה ומהחברה. המציאות הזו היא קשה ומורכבת, מפני שהיא מציבה אותנו במערכת יחסים לא מוגדרת שמעוררת קשיים רבים משני הצדדים.

הציבור החילוני במדינת ישראל איננו מסכים אידיאולוגית לא עם "העדה החרדית" ולא עם הציונות הדתית, אבל הוא מבין היטב את ההיגיון במערכת היחסים שלו עם שתיהן. "העדה החרדית" היא יריב אידיאולוגי מובהק בכל תחום ועניין, אבל החלטתה לא להיות חלק מהמדינה והחברה מנטרלת כל יכולת לדרוש ממנה שותפות בנטל הביטחוני או הכלכלי וכיו"ב, וגם היא איננה מנסה להשפיע על אופיה של המדינה בדרכים המקובלות במשטר דמוקרטי. הציונות הדתית לעומת זאת היא יריב אידיאולוגי בענייני דת ומדינה, אבל היות והיא שותפה מליאה במדינה ובחברה בכל תחומי החיים, ברור שהיא מבקשת להשפיע על דמותה של המדינה באמצעות חקיקה וכיו"ב, כפי שפועלת כל קבוצה אידיאולוגית בעולם המערבי. 

אולם מרבית החברה החרדית בישראל נמצאת במקום שאיננו מספיק ברור, לא לציבור החילוני ואפילו לא לציבור החרדי עצמו. מצד אחד היא שותפה מלאה במגרש הפוליטי, יש לה מפלגות בעלות השפעה שבדרך כלל גם שותפות לקואליציה, היא נוטלת תקציבים למוסדותיה ומנסה להשפיע על אופיה של המדינה באמצעות חוקים כאלו ואחרים, ומצד שני היא מתבדלת ומסתגרת ואיננה מעוניינת בשותפות מלאה במדינה ובחברה. 

זהו כמדומני השורש המרכזי למתח הרב בין הציבור החרדי למרבית החברה הישראלית, בשל חוסר הבהירות על מידת השותפות ואי-השותפות בינינו ובינם, ולדעתי עלינו להיות מודעים לכך בכל פעם שאנו עוסקים בשאלות החשובות הללו.

יום שלישי, 6 באוגוסט 2019

יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ

לפני 7 שנים הצטרפתי ל"אגודה לקידום החינוך" ויצאתי לדרך להקמת ישיבת "חכמי לב" - ישיבה תיכונית חרדית בירושלים. 

באותם ימים הכרתי 6 ישיבות תיכונית חרדיות (הישוב, מערבא, נהורא, נהרדעא, מאורות, מתיבתא), והיה נראה שהן מספקות את הביקוש, של המשפחות החרדיות המבקשות שלבנם תהיה תעודת בגרות.

הנחת המוצא שלי הייתה, שישנם עוד נערים חרדים רבים בגיל 14 שהמודל המקובל של "ישיבה קטנה" שבה לומדים תורה מבוקר עד ערב איננו מתאים להם, והמודל של "ישיבה תיכונית" יהיה נכון יותר עבורם.

שנת ההקמה של הישיבה ושש שנות הניהול הניהול שלה, היו קשות ומאתגרות. נדרשתי למאמץ רב לגייס את הצוות המתאים, למצוא תלמידים, לבנות תכנית לימודית וחינוכית מתאימה, לדאוג לצרכים הפיזיים והכלכליים, להתמודד עם התנגדויות שונות ומשונות, ועוד כהנה וכהנה אתגרים רבים. בחסדי שמיים ובסיעתא דשמיא מרובה, הישיבה קיימת ומצליחה ויש בה כיום 80 תלמידים וכעת סיימנו עם מחזור ג'. השנה הגעתי למסקנה שהמשימה שלי הושלמה, וכעת אני יוצא לדרך חדשה.

במהלך השנים הללו, קמו עוד ישיבות תיכוניות חרדיות, והביקוש לישיבות הותיקות גם הוא גדל והלך, וכיום יש כבר להערכתי כ-20 ישיבות תיכוניות חרדיות, ואני מעריך שהמספר עוד יגדל וילך.

היום קיבלתי מחבר הודעה של מערכת שנקראת "קול מלחמה" תחת הכותרת "המערכה כנגד מוסדות הכלאיים". בהודעה עצמה נאמר:
בס"ד יצא לאור ע"י ארגון "אור המזרח - בדרכם של רבותינו" חוברת הסברה מיוחדת המיועדת לרבנים וראשי ישיבות בגודל הסכנה והחורבן הנורא שגורמות הישיבות תיכוניות 'חרדיות' ושאר מוסדות הכלאיים.
בחוברת מובאת סקירה נרחבת ומפורטת על ארבעת סוגי הישיבות כלאיים למיניהם וכן ניתוח מיוחד על המחקר של חוקרי החרדים 'פוטנציאל ביקוש לישיבות תיכוניות חרדיות' וכן דברי גדולי התורה הספרדים בחומר הישיבות תיכוניות. וכן מובאים פרסומים רבים שיצאו לאחרונה ופורסמו בציבור החרדי. והבקשה מהרבנים וראשי הישיבות שיתריעו ויעוררו ויזהירו כנגד החורבן הנורא.
מצ"ב החוברת וחוברת המחקר פוטנציאל ביקוש. 

מדובר במחקר שערכתי במסגרת "מכון ירושלים למחקרי מדיניות" יחד עם פרופ' עמירם גונן ז"ל וחברי אליעזר היון ובעזרת מכון הסקרים אסקריא.

נראה לי שלא יכולתי לחשוב על מתנת פרידה טובה יותר.

למעוניינים בקריאת החוברות
https://drive.google.com/file/d/0Bza1E5Tu6f41blpnUEFwZkQxd2o5a0xLcVFYaUdsM1JFNlRj/view?usp=sharing
https://drive.google.com/file/d/0Bza1E5Tu6f41Qjl6LTRfUEROdXZjTHhpV3RpR25UeUpmRVVF/view?usp=sharing