חפש בבלוג זה

יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

תרבות חרדית וישראלית, הילכו יחדיו?

ידידי ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי סיפר לי פעם על שיחה שהייתה לו עם קבוצת נשים מבוגרות ממשפחות האליטה החרדית, במהלכה נודע לו שהן גדלו על ברכי השירה העברית של ימי הקמת המדינה, אבל את בנותיהן הן גידלו כבר בתוך החומות התרבותיות של הקהילה החרדית.

שחקני הסדרה "שטיסל"
כהורה וכמחנך אני רואה אצל ילדיי ואצל תלמידיי בגיל הנעורים את החשיפה לגילויים שונים הן של התרבות החרדית והן של התרבות הישראלית, ואני שואל את עצמי עד כמה מדובר בתרבויות המתחרות ביניהן על לבם של הנערים הללו והאם ניתן לאחוז בזה ובזה.

בנקודה זו יש לערוך לדעתי אבחנה חדה בין הציבור הליטאי לציבור החסידי. אצל החסידים, יש מאפיינים תרבותיים מובהקים, הבאים לידי ביטוי בלבוש והופעה, בשפת דיבור, במוזיקה, במאכלים, במנהגים, במבנה הקהילתי ועוד תחומים רבים. בעוד שאצל הליטאים הרכיב המרכזי וכמעט הבלעדי הוא לימוד התורה, ולכל התחומים האחרים אין משקל גדול למרות שעם השנים נוצר קוד לבוש ליטאי, סגנון מוזיקלי וכיו"ב.

ההבדל שציינתי בין החסידים לליטאים יש לו לדעתי השפעה גדולה בסוגיה זו. 

מצד אחד אצל החסיד אין אפשרות אמתית לאחוז בו זמנית בשתי התרבויות, והנער החסידי המבקש לטעום מהתרבות הישראלית יאלץ לוותר על התרבות של בית אבא שבה הוא רגיל, בעוד שהנער הליטאי יכול לכאורה להחזיק בלימוד התורה כעיסוק מרכזי גם אם הוא נחשף במידה כזו או אחרת לתרבות הישראלית.

מצד שני, הנער החסידי שאיננו מוצא את מקומו בבית המדרש, יכול עדיין להרגיש חסיד בכל הווייתו בכך שהוא מתלבש כחסיד, מדבר אידיש, שר שירים חסידיים, ונוהג באורחות החיים החסידיים. בעוד שהנער הליטאי שנפשו לא חשקה בתורה, עלול לחוש מהר מאוד כזר בקהילתו ובבית אביו.

כמובן שהדברים הללו נאמרים בהכללה, אבל נראה לי שהם גם עשויים להסביר את ההבדלים בתוך הקהילה הליטאית במהלך השנים, את השונות בין קהילות שונות בתוך הציבור הליטאי, ואת השונות בין הציבור הליטאי בישראל לציבור הליטאי בחו"ל.

גם את החשש הגדול של החרדים מהאינטרנט ומהסמארטפונים בפרט בקרב בני הנוער, אני רואה בעיקר בהיבט התרבותי. האינטרנט והסמארטפון מהווים פתח רחב ביותר לעולם התרבות הישראלי באמצעות מוזיקה, סרטים, חדשות ועוד מגוון דברים, והדבר מאיים באופן החריף ביותר על זהותם של בני נוער חרדים, בעיקר בשלב שבו הם אינם מוצאים את עצמם מסיבות כלשהם כבני בית בתרבות שבה הם גדלו.

בדרך זו אני רואה את האתגר של מוסדות ואנשי חינוך בקהילה החרדית העוסקים בבני נוער ביצירת תרבות חרדית אלטרנטיבית. זו הייתה להבנתי פעולתו של הגרב"מ אזרחי במשך שנים רבות ב"מחנה בני תורה", זהו הניסיון של הישיבות בסגנון "שערי יושר" "דרך השם" רש"י ועוד, וזה לדעתי סוד ההצלחה של מה שאני מכנה "הקרליבכים החדשים" כדוגמת שמואל גריינימן, מענדל ראטה, ידידנו מרדכי גרנביץ' וכיו"ב.

יום שלישי, 12 בספטמבר 2017

חינוך לאינטרנט ולסמארטפון

בדור האחרון ניתן לציין שני חידושים טכנולוגיים ששינו באופן דרמטי את עולמנו, הלוא הם האינטרנט והסמארטפון. האינטרנט הנגיש לכולם את המידע בכל תחום ובכל שפה ואפשר לכל אדם להגיע לכל דבר וליצור קשר עם אנשים בכל העולם, והסמארטפונים סיפקו לאדם את היכולת לעשות את כל הדברים הללו בכל זמן ובכל מקום. אין ספק שהעולם לאחר שני החידושים הללו, שונה לחלוטין מהעולם שקדם לו.

כדרכם של חידושים ושינויים, העולם נדרש להתמודד עם סכנות ואתגרים חדשים הכרוכים בהם. האינטרנט והסמארטפונים הם כלים רבי עצמה, והם עלולים לגרום לנזקים רבים בגשמיות וברוחניות ולהוות כלי שרת בידי גורמים שליליים שונים. כשמדובר בקהילה החרדית ששמרה על עצמה באמצעות הסתגרות חברתית ותרבותית, הסכנות והאתגרים הללו קשים שבעתיים.

בעולם החרדי הוכרז מצב חירום, ומזה כשני עשורים מתנהל מאבק חריף כנגד האינטרנט בכלל וכנגד הסמארטפונים בפרט. לשם כך נרתמו גדולי התורה היראה והחסידות, ראשי ישיבות, רבנים, מחנכים, מנהלי מוסדות, אנשי תקשורת, פעילים ציבוריים מקומיים ועוד גורמים שונים, ונראה שמעולם לא היה בציבור זה נושא שנרתמו אליו כל כך הרבה כוחות למשך זמן כה ארוך.

במבחן התוצאה, נראה שככל שמדובר בדור החרדי הצעיר, מדובר במלחמה חסרת סיכוי. הנגישות של הדור החרדי הצעיר לאינטרנט היא גדולה ביותר, וגם בקרב תלמידי הישיבות והכוללים הטובים ביותר מדובר בשכיחות גבוהה מאוד של גישה לאינטרנט. בנוגע לסמארטפונים התמונה בהחלט שונה, אבל עדיין נראה שבקרב אלו שאינם מיושבי בית המדרש מדובר באחוזים גבוהים של משתמשים.

לפני 13 שנים השתתפתי בכינוס של ראשי ישיבות ומשגיחים בראשות גדולי התורה והחסידות, שנועד לאסור על תלמידי ישיבות את השימוש בטלפונים סלולריים גם ללא גישה לאינטרנט. בכינוס זה הוגדרו החידושים הטכנולוגיים השונים כ"מעשה שטן", וכמדומני שעד היום ההסברה בנושאים אלו היא בגישה זו. על פי גישה זו, המשתמשים באינטרנט ובסמארטפונים נפלו למעשה ברשתו של השטן והתקנה היחידה עבורם היא להתנתק מהם.

בעולם כולו מודעים כיום לסכנות הרבות הכרוכות בחידושים הללו, ונעשים מאמצים רבים ללמוד לעומק את הסכנות הללו ולהתמודד אתם, ונראה שבנקודה זו עלינו ללמוד מניסיונם של אחרים. עלינו להכיר בכך שגם אם מי שאיננו נזקק לחידושים הללו קדוש ייאמר לו, הרי שעבור כל מי שנזקק להם נדרש חינוך ואימון כיצד להשתמש בהם בזהירות מרבית. הכלים הללו מסוכנים לא פחות מכלי רכב, וכשם שלא יעלה על הדעת לאפשר לנער לנהוג ברכב ללא שיעורי נהיגה ורישיון, כך לא יתכן שמיטב בנינו ובנותינו ישתמשו בהם ללא הכנה מינימלית.

כשאני מדבר עם תלמידיי על אינטרנט וסמארטפון, אני מביא להם את דברי המדרש (ויקרא רבה לג,א)

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְטָבִי עַבְדֵיהּ פּוּק זְבֵין לִי צֵדוּ טָבָא מִן שׁוּקָא, נָפַק זָבַן לֵיהּ לִשָּׁן, אָמַר לֵיהּ פּוּק זְבֵין לִי צֵדוּ בִּישָׁא מִן שׁוּקָא, נָפַק זָבַן לֵיהּ לִשָּׁן. אֲמַר לֵיהּ מַהוּ דֵּין דְּכַד אֲנָא אָמַר לָךְ צֵדוּ טָבָא אַתְּ זָבַן לִי לִשָּׁן, וְכַד אֲנָא אֲמַר לָךְ צֵדוּ בִּישָׁא אַתְּ זָבַן לִי לִשָּׁן. אֲמַר לֵיהּ מִינָּהּ טָבְתָּא וּמִינָהּ בִּישְׁתָּא, כַּד הֲוָה טַב לֵית טָבָה מִנֵּיהּ, וְכַד בִּישׁ לֵית בִּישׁ מִנֵּיהּ.

(אמר רשב"ג לטבי עבדו: צא וקנה לי מזון טוב בשוק. 
יצא וקנה לו לשון. 
אמר לו: צא וקנה לי מזון רע בשוק.
יצא וקנה לו לשון.
אמר לו: מהו זה, שכשאמרתי לך מזון טוב קנית לי לשון, וכשאמרתי לך מזון רע קנית לי לשון? 
אמר לו: ממנה הטובה וממנה הרעה, כשהיא טובה אין טובה ממנה וכשהיא רעה אין רעה ממנה)

היום עלה בדעתי שגם בהיבט החזותי יש כאן דבר חסר תקדים לכאורה, שכן עד היום אם היינו רוצים לתאר אדם עושה מעשה טוב יכולנו לצייר אדם לומד תורה או מסייע לזקן וחולה וכיו"ב, ואם היינו רוצים לצייר אדם עושה מעשה רע יכולנו לצייר אדם מכה את חברו או כל מעשה שלילי אחר.

כיום ניתן בפעולה שמבחינה חיצונית נראית אותו דבר של שימוש במחשב או בסמארטפון, לעשות את המעשים הטובים ביותר ואת המעשים הגרועים ביותר. האחד משתמש במחשב ובסמארטפון ללימוד, או לעזרה לזולת, והאחר משתמש בו לפגיעה באחר בגשמיות וברוחניות.

אם אצטרך לצייר את ארבעת הבנים בהגדה של פסח (חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול), נראה לי שאצייר את כולם אותו דבר.