חפש בבלוג זה

יום שני, 30 בנובמבר 2020

במסתרים תבכה נפשי

בשבוע שעבר צפיתי בסרט החדש "במסתרים" (https://www.kan.org.il/item/?itemid=77701), על חרדים למראית עין שאיבדו את אמונתם הדתית ואת מחויבותם לתורה ולמצוות, אולם ממשיכים לחיות בתוך הקהילה החרדית משיקולים שונים.

על קיומה של תופעה זו, שמעתי כבר לפני למעלה מ-20 שנה מהרב שמשון פינקוס זצ"ל, הוא סיפר שנסע לארה"ב למסור הרצאה למאות חסידי סאטמר, שרבים מהם כבר לא היו שומרי תורה ומצוות אבל היו לבושים כחסידים מכף רגל ועד ראש. אז הדברים נשמעו לי כמעט מופרכים.

מאוחר יותר נחשפתי בעצמי כאן בישראל לאנשים כאלו, אז נודע לי גם על פורומים אינטרנטיים ייעודיים עם מאות חברים במצב זה, שקוראים לעצמם "אנוסים". התופעה הזו עלתה כמדומני כמה פעמים לתקשורת הישראלית, ונידונה גם בפורומים החרדיים באינטרנט.

לפני כשנתיים השתתפתי בדיון פנים-חרדי שבו דנו בהבדל בין הקהילה החרדית לציונות הדתית בהקשר זה, שבקהילה החרדית האנשים עשויים להעדיף להישאר חרדים למראית עין בשביל לא לשלם את המחיר הכבד הכרוך ביציאה, בעוד שבציונות הדתית קל יותר לעזוב בגלוי ולא לחיות בהסתרה ובמראית עין. מרבית המשתתפים בדיון הניחו כדבר מובן מאליו שעדיף לאפשר לאנשים במצב זה לצאת ולחיות כאוות נפשם, אולם היו גם כאלו שטענו שמבחינה דתית וחינוכית עדיף שהם יחיו כחרדים למראית עין, וזה הפתיע אותי מאוד.

על הסרט "במסתרים" קראתי ביקורות לחיוב ולשלילה, אני עצמי התרשמתי שהוא מציג את התופעה באופן מוצלח, אבל בכל אופן אני חושב שזו הזדמנות מצוינת לדון על הסוגיה המורכבת הזו.

אני מבקש להציג כאן בקצרה את ארבעת הנקודות העיקריות שמעניינות אותי בנידון:
  1. המונח "אנוסים" - רבים וטובים טוענים שהכינוי איננו מוצלח, מפני שיש בו השוואה לאנוסי ספרד, ושבסופו של דבר מדובר בבחירה. יתכן ויש בכך צדק, אבל נראה לי שהיות והמונח כבר השתרש אין טעם להמשיך לדון בכך.
  2. היקף התופעה - השאלה המסקרנת ביותר היא כמובן האם מדובר על תופעה רחבת היקף או לא? האם הקהילה החרדית תוכל להכיל בתוכה מספרים גדולים של "אנוסים"? מה התופעה הזו מחוללת בפנים הרחק מן העין? האם יש דרך לחקור ולקבל נתונים מהימנים על תופעה שמעצם טבעה היא מוסתרת?
  3. מחיר היציאה - הסיבה העיקרית לתופעה היא לכאורה המחיר האישי / המשפחתי / החברתי / הכלכלי הכרוך ביציאה, והשאלה היא האם שכרה של הקהילה החרדית איננו יוצא בהפסדה, כשהיא גורמת לאנשים בתוכה לחיות בשקר?
  4. האם ניתן לקיים שיח ודיון פנים-חרדי מעמיק בנושא? האם העמדות בתוך הקהילה החרדית בנושא נגזרות מעמדה דתית-הלכתית או מעמדה אנושית-רגשית? מה עמדת הרבנים והמנהיגות הרוחנית בנושא?

יום ראשון, 29 בנובמבר 2020

על פרשת דרכים אידיאולוגית

ידידי איתמר בן עמי פרסם כעת מאמר חדש ומעניין מאוד (https://hazmanhazeh.org.il/benami/) על "החרדיות החדשה", בו הוא מבקש להציג זוויות חדשות ופחות מוכרות בהיבט האידיאולוגי.
  • בחלק הראשון הוא מציג עמדות אידיאולוגיות לעומתיות מבתי המדרש של הרב אליהו מאיר פייבלזון, הרב אוריה ענבל, הרב יהושע פפר, הרב מיכאל נכטילר ואחרים.
  • בחלק השני הוא מנסה לפענח את הגישות של הרב דוד בלוך ושל דוד זולדן, שנטלו חלק משמעותי בגיוסם של חרדים למסלול "נצח יהודה" (הנח"ל החרדי).
  • החלק השלישי מוקדש לתופעה המוכרת יותר של החרדים שהשתלבו בעבודה ובאקדמיה.
המאמר בעיניי חשוב מאוד, מפני שהוא מפנה זרקור לחלק ההגותי והאידיאולוגי של החרדיות החדשה, שבאופן כללי לא זכה לתשומת הלב הראויה לו.

וכעת אקדיש כמה שורות להתייחסותי האישית למאמר:

מבחינה מספרית, ברור שהתופעה הרחבה ביותר היא זו של החרדים המשתלבים בעבודה ובאקדמיה, ושל אלו שחשופים במידה רבה לאינטרנט, לחברה הישראלית ולתרבותה. אני סבור שהציבור הזה נמצא בינתיים בפרשת דרכים, ואי אפשר לדעת לאיזה כיוון הוא יצעד, והדבר תלוי במידה רבה בזרמים פוליטיים ואידיאולוגיים שיעמדו בפניו ובפני ילדיו בשנים הבאות.
האינטרס המרכזי של הקבוצה הדומיננטית, הוא הרצון לחיות חיים טובים ונוחים יותר, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינות נוספות של אורח חיים רבגוני ופתוח, תחומי עיסוק ועניין מגוונים וכיו"ב, אולם בכך לא די בשביל להקים קבוצה מובחנת עם קהילות עצמאיות ומוסדות חינוך עצמאיים, ולכן רובם נשענים על המודל החרדי הקלאסי בעיקר בכל הנוגע לחינוך ילדיהם. בנוגע למודרנה לציונות ולעמדות ליברליות, כמדומני שרובם ככולם לא מקדישים לכך עיון מעמיק לבירור עמדתם, והם באופן כללי גמישים יותר, ומבקשים נוסחה לחיים משותפים עם מינימום של קונפליקט.

הקבוצה האידיאולוגית שהיא בעיניי הנקודה המעניינת ביותר במאמר, אכן מבקשת לנסח אידיאולוגיה אלטרנטיבית לחרדים בכלל ולחרדים החדשים בפרט, אבל עדיין מוקדם לקבוע האם המהלך הזה יחלחל לציבור הרחב, ולדעתי הדבר תלוי האם יוקמו קהילות ומוסדות חינוך שיאמצו את התפיסות שהם מנסים לקדם, ובשלב זה אני לא רואה את זה קורה.

לגבי העמדות של הרב דוד בלוך ושל דוד זולדן, אין לי הרבה מה להוסיף כי לא התעמקתי בנושא. אני חושב שהשפעתו המשמעותית של הרב בלוך היא בעיקר בכתיבתו הפובליציסטית ובישיבת "דרך חיים" - ישיבת ההסדר החרדי בגן יבנה שהוא עומד בראשה, אבל להערכתי זו עדיין השפעה מועטה.

לכו לקרוא, ושתפו במחשבותיכם.

יום שני, 23 בנובמבר 2020

להשפיע טוב בעולם

אתמול בערב השתתפתי בשני מפגשי זום מרתקים, והם נראו לי משלימים זה את זה.

בתחילת הערב השתתפתי בערב לזכרו של הרב יונתן זקס זצ"ל שנערך ע"י ארגון "גשר", בו נשמעו דברים רבי ערך בשמו ולזכרו של הרב זקס על ידי דוברים שונים. המכנה המשותף העיקרי של הדברים בעיניי הוא שהרב זקס חיפש כל ימיו להבין מהי תרומת העם היהודי לעולם ולאנושות בעבר בהווה ובעתיד, והיה בעצמו נאה דורש ונאה מקיים.

בהמשך הערב, האזנתי להרצאה של פרופ' מעוז כהנא במסגרת בית מדרש "לכתחילה". הוא דיבר בהתחלה על תרומתו הרוחנית / דתית / מוסרית של עם ישראל לעולם לאורך ההיסטוריה, לצד תרומתו להתפתחות הכלכלית באירופה ובארה"ב במאות השנים האחרונות, כשלדעתו עלינו להתפאר יותר בתרומה הרוחנית מאשר בתרומה החומרית. בהמשך הוא ביקש לבחון מה הערך הייחודי של הקהילה החרדית לעם ישראל כולו, האם יש לה בשורה ייחודית מבחינה ערכית / מוסרית / תורנית, ומה מידת הסולידריות והאכפתיות שלה לחברה הרחבה ולאנושות כולה.

השאלות של פרופ' מעוז כהנא נראות לי חשובות ביותר, ואני מאמין שחשוב מאוד שנחשוב עליהן ברמת הפרט וברמת הכלל, בעיקר בשביל שנדע להשיב לעצמנו תשובות טובות על כך ולכוון בהתאם לכך את דרכנו.

אני חושב שהרב זקס זצ"ל הוא באמת דוגמה מובהקת למי שהשאלות הללו הדריכו אותו בחייו, ונראה שהוא הצליח לעורר רבים וטובים לחשוב ולעסוק בשאלות החשובות הללו.

חז"ל במסכת סנהדרין אומרים שמי ששואל "מאי אהנו לן רבנן?" [מה הועילו לנו החכמים?] נחשב אפיקורס, אולם נראה שהדבר איננו פוטר את רבנן עצמם מהעיסוק בשאלה זו באופן עמוק מה אנחנו תורמים לציבור, ואכן בספר "תנא דבי אליהו" ישנה ביקורת חריפה על חכמים שאינם טורחים ללמד תורה ומוסר את המון העם.

יהי רצון שנזכה ללכת בדרך זו, היא דרכו של אאע"ה שנאמר בו "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח,יט).

יום שני, 9 בנובמבר 2020

בטל כבוד היהדות

אֵי הַלָּשׁוֹן הַמְמַהֶֽרֶת לְהוֹרוֹת בְּאִמְרֵי שְׁפָר.
בַּעֲו‍ֹנוֹת אֵיךְ עַתָּה לוֹחֶֽכֶת אֶת הֶעָפָר:

בצער רב שמעתי במוצ"ש את הבשורה הקשה על הסתלקותו של הרב יונתן זקס זצ"ל, ולמרות שישנם רבים וטובים שהכירו אותו עשרות מונים יותר ממני, אני חש צורך לכתוב כמה מילים אחר מיטתו.

שמו של הרב זקס נודע לי כמדומני רק בשנים האחרונות, לאחר פרישתו מתפקיד הרב הראשי לאנגליה, ונראה לי שאכן השפעתו בשנים הללו היתה גדולה יותר מהשפעתו כרב ראשי.

הרב היה מרצה מחונן וכותב נפלא, ובעל רושם רב של כבוד ואצילות. את כל כשרונו ומרצו, הוא השקיע בשביל לקדש שם שמים, ולהביא את העולם והאנושות למקום טוב יותר.

הוא חיבר ספרים רבים בשפה האנגלית, לקהל קוראים מגוון וגדול, דתיים וחילוניים, יהודים ולא יהודים, והצליח לכבוש בקסמו ציבור רחב. חלק מספריו תורגם לעברית, וגם כאן הוא נחל הצלחה גדולה מאוד.

לא קראתי את כל ספריו, אבל שמעתי עדויות רבות של אנשים שהספרים הללו היוו עבורם מרפא לנפש, של יהדות רלוונטית ועכשווית, אוהבת אלוקים ואדם. את ספרו על התורה "שיג ושיח" אני מחבב במיוחד, וילדיי קוראים בו באדיקות מדי שבת בשבתו.

לפני 4 שנים נפגשתי עם הרב (בתיווכו של ידידי ר' פנחס לנדאו יבלחט"א), וביקשתי ממנו שיסייע בהכוונת דרכם של "החרדים החדשים / הישראלים", הוא הקשיב ברצינות רבה ובאכפתיות וגילה הבנה ורגישות לאתגר, אבל הסביר שהוא לא בטוח שיש לו את הכלים לעשות זאת ושהוא מקדיש את זמנו למקומות שיש לו בהם יותר השפעה. הוא גם ביטא את צערו על כך שאיננו שולט מספיק טוב בשפה העברית.

לפני כשנתיים זכיתי להשתתף ב"סעודה שלישית" בהשתתפותו, הוא שר "ידיד נפש" בהתרגשות ניכרת, ושוחח עם הסועדים בנושאים שונים. בעיקר זכורה לי התבטאותו כשעלה נושא הלכתי מסוים: "אין הדור יתום, שהרב אשר ווייס שוכן בתוכו".

אני סבור שדמותו של הרב זקס זצ"ל צריכה להיות מודל להשראה לחרדיות החדשה, אנחנו צריכים רבנים שמקדשים שם שמיים בכל הליכותיהם, שמשקיעים את כל כוחם ומרצם להשפעה רוחנית, ושתורתם בכתב ובעל פה משיבת נפש.

משמת הרב זקס, בטל כבוד היהדות.

יום שני, 2 בנובמבר 2020

בין אידאות לפעולות

פורסם באתר קו 400

אמש האזנתי לדבריו של ד"ר מיכה גודמן במיזם החדש של בית מדרש וירטואלי "לכתחילה" בהובלת רחלי איבנבוים ומלכי רוטנר, ואני מבקש לשתף אתכם בהרהוריי.

מיכה הציג ברהיטות ובהתלהבות כדרכו את הניגוד בין האידיאולוגיה והאופי של החרדים שעלו לארץ ישראל בישוב הישן, שביקשו לעבוד את ה' באופן טוב יותר וכנוע יותר לדבר ה' ולקרב בכך את הגאולה. לעומת החלוצים שעלו לארץ, בשביל ליצור בה דמות של יהודי חדש עצמאי מרדן ובטוח בעצמו, על מנת לחלץ את העם היהודי מהאופי הגלותי. הניגוד הבולט הזה הוא להבנתו מוקד הקונפליקט הראשוני בין החרדיות לציונות, וממנו גם נגזר היחס ההפוך לשואה באירופה. כך גם האתגר של הקמת המדינה הוא לטענתו ההיפך הגמור מהאתגר של שיקום עולם התורה והחסידות שחרב, ואלו שני מיזמים שהצליחו עם תפיסות מנוגדות.

בעת הנוכחית, מיכה רואה משבר בשני המהלכים המקבילים הללו, והוא תוהה מה תהיה ההשלכה של שני המשברים המתחוללים בעת ובעונה אחת משני צדי המתרס.

אני אוהב מאוד לשמוע את מיכה ואת ניתוחיו, הוא בעל ידע רחב ועם יכולת מרשימה להציג את טיעוניו באופן מרשים ובנוי לתלפיות, אבל משום מה נראה לי שיש פער גדול מדי בין האופן שהוא מציג את הדברים לבין התממשותם בעולם המעשה.

מיכה נראה לי כמו אפלטון שחי לו ב"עולם האידאות", ושם הוא יוצר לכל צד אידיאולוגיה בנויה לתלפיות, קוהרנטית ובהירה. אולם בעולם הממשי, הדברים אינם כאלו.

ברור שיש חשיבות לרעיונות גדולים, הן לפרט והן לכלל, ומרבית בני האדם מבקשים לחיות בהתאם לרעיונות דתיים / אידיאולוגיים, אולם חשוב להבין שזו רק חלק מתמונת העולם.

באופן כללי, נראה לי שאצל אנשים צעירים, הרעיונות המופשטים חזקים יותר מהעובדות עצמן. אולם ככל שהאדם מתבגר, למציאות יש משקל רב יותר מהרעיון המופשט.

שפתו של מיכה טובה אולי בעיקר לצעירים במכינה קדם צבאית או תיכף לאחר השירות הצבאי, ולכן אולי יהיה מקום לשפה דומה גם אצל צעירים חרדים בגילאים אלו (18-25), אבל לאנשים מבוגרים יותר נראה לי שיש צורך בשפה שמחוברת יותר לדברים קונקרטיים.

ובינתיים, יישר כוח למארגנות, נקווה שההמשך יהיה מעניין באותה מידה.