היום חל יום השנה ה-14 לפטירתו של הגרא"מ שך זצ"ל, ואני מבקש לציין את הדבר שאני סבור שעל כולנו ללמוד ממנו.
מנהיגותו של הגרא"מ שך נידונה רבות, יש הדורשים לשבח את עמידתו ללא חת בכל תחום בענייני הציבור החרדי ואת הצלחתו ללכד את הציבור הישיבתי-ליטאי תחת מנהיגותו, ויש הדורשים לגנאי את מאבקיו החריפים בכל מי שלא יישר קו עם עמדתו בנושאים שונים.
בשנים האחרונות, בעקבות הפילוג הפנים-ליטאי נטושה המערכה סביב מורשתו והמשך דרכו של הגרא"מ שך. אני מבקש להתייחס כאן לעובדה יוצאת הדופן שהגרא"מ שך הביע בכל תחום ונושא את עמדתו ברבים, הוא נאם בכל מקום וכתב מכתבים ומאמרים שהתפרסמו בכל פעם ברבים. הדברים מתועדים בעיתונות התקופה ובסדרת "מכתבים ומאמרים". העיתונאי אבישי בן חיים בעבודה מצוינת הראה בספרו "איש ההשקפה" כיצד הייתה לגרא"מ שך עמדה ברורה בכל נושא.
לצערנו, קשה לראות המשך לדרך זו בכל המנהיגות הרבנית-ליטאית בת ימינו, גדולי התורה נמנעים מלהביע באופן ברור וגלוי את עמדתם בכל נושא בחיי הכלל והפרט. רבים אמנם מדברים בשמם בתקשורת ובפוליטיקה החרדית, אבל קשה לראות כאן משנה ברורה ומוסמכת. לא נראה לי שאבישי בן חיים יוכל לחזור על המהלך עם הגרי"ש אלישיב זצ"ל או עם הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי שליט"א.
המקרה האחרון שזכור לי של גדול בתורה שפרסם דברים ברבים הוא של הגרמ"ה הירש ראש ישיבת "סלבודקא" שפרסם לפני כשנה מאמר אודות לימודים אקדמיים לחרדים, אבל כמדומני שזהו היוצא מן הכלל שאינו מלמד על הכלל.