חפש בבלוג זה

יום שני, 22 באוגוסט 2016

כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ



אחד מחבריי העיר את תשומת לבי לכך שמדבריי במקומות שונים עולה הרושם שאני מזלזל ח"ו בכבודו של שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, ולכן ראיתי לנכון להבהיר את הדברים שלענ"ד אמורים להיות פשוטים בנידון.

הגר"ח קנייבסקי הוא בדורנו אות ומופת לאדם ששם לאורך חייו את כל מגמתו בלימוד התורה בהתמדה אין קץ ושהגיע בה לדרגה גבוהה מאוד. שליטתו בכל חלקי התורה בתורה שבכתב ושבעל פה, היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. ספריו השונים תרמו תרומה ייחודית ויוצאת דופן לארון הספרים התורני, כדוגמת ספרי שונה הלכות, טעמא דקרא, ביאורים למסכתות הקטנות ועוד כיו"ב ובפרט ספרו הנפלא "דרך אמונה" על הלכות זרעים ברמב"ם המהווה יצירת מופת. כמי שכל כולו תורה, ובפרט כבן משפחתו של החזו"א כבנו של הסטייפלר וכחתנו של הגרי"ש אלישיב, הוא נודע כמובן גם בהקפדתו על כל קוצו של יוד בהלכה.

מעבר להתמדתו העצומה ובקיאותו המופלאה ולצדקותו בהלכה, נודע הגר"ח בקבלת כל אדם בסבר פנים יפות ובמתן מענה בכתב לעשרות אלפי שאלות הנשלחות אליו. כך באו לפתחו אינסוף פונים לקבלת ברכה ועצה בכל תחום ועניין, והוא הפך לתל תלפיות כלשון חז"ל "תל שכל פיות פונים אליו" (ברכות ל,א).

בנוסף להתמדתו צדקותו וחסידותו, מתבלט הגר"ח בניתוקו המוחלט מהעולם הזה והבליו, עד שאיננו יודע דברים פשוטים המוכרים וידועים לכל תינוק ותינוקת בענייני העולם. עליו ניתן לומר את דברי חז"ל בכמה מקומות "מאן ניהו בנן של קדושים רבי מנחם ברבי סימאי ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל" (עבודה זרה נ,א). דברים אלו ידועים ומפורסמים, והרבה מעשיות מתארות היטב את ניתוקו של הגר"ח מהוויות העוה"ז.

כפי שאנו יודעים, אנו נזקקים לתלמידי חכמים בעניינים רבים ושונים, לידיעת התורה, להבנתה, לבירור הלכה, לקבלת הנחיה ועצה טובה בחיי הפרט והכלל, לתפילה ולברכה, חלקם של הדברים שייכים לכוחם העצום בתורה וחלקם לכוחם הסגולי.

כשאנו מדברים על כוחם של תלמידי החכמים בתורה, ברור שלכל תלמיד חכם יש את חלקו הייחודי. כבר אצל חז"ל מצינו שהאחד מיוחד בדיני ממונות ורעהו בהלכות איסור והיתר, פלוני מצטיין בהלכה ורעהו באגדה, זה מומחה בסדרי נשים ונזיקין וזה בסדרי קדשים וטהרות, יש סיני ויש עוקר הרים ועוד כיו"ב חלוקות שונות. בעניין זה ברור שהגר"ח הוא דוגמה מיוחדת במינה ל"סיני" ויחד עם היותו גם "עוקר הרים" הרי שבזה ישנם תלמידי חכמים גדולים הימנו. כך גם, בנוגע לפסיקה הלכתית הנוגעת לידיעת והבנת המציאות על בוריה, ברור שהגר"ח איננו הכתובת המתבקשת וישנם רבים וטובים שאינם מתקרבים לדרגתו בתורה, אבל מבינים הרבה יותר טוב את המציאות שעליה אנו דנים.

בנוגע לכוחם הסגולי של תלמידי חכמים, עליו אמרו חז"ל "דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" (בבא בתרא קטז,א), וכן שנינו במשנה "אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף" (ברכות לד,ב). בעניין זה אין אנו יודעים לאמוד תפילתו של מי מקובלת יותר, והוא בגדר "איתמחי גברא ואיתמחי קמיע". בנקודה זו כידוע שברכותיו ותפילותיו של הגר"ח נודעו בעולם כבעלות יכולת לסייע לאנשים ברוחניות ובגשמיות, ואם ישראל אינם נביאים בני נביאים הם.

כל הדברים הללו נראים לי פשוטים וברורים, ואני מניח שכך היו רואים את הדברים מרבית הציבור, אלא שמסיבות שונות היה לגורמים שונים אינטרס להציג את הדברים באופן שונה. אותם גורמים משתמשים בגר"ח ובכבודו בשביל להכתיב לציבור הוראות מסוימות, בשביל להכתיר מנהיגים מסוימים, בשביל להתרים לקופת צדקה מסוימת וכן על זה הדרך. לשם כך הם אינם בוחלים בשום אמצעי, ובלבד שישיגו את מבוקשם. נראה שהגר"ח איננו חשוב בעיניהם, לא זמנו היקר ולא כבודו, כל עוד הדבר משרת את מטרותיהם. הם יצטטו אותו באמירות תמוהות וחסרות פשר בקיצוניותן, הם יוציאו עלונים עם תמונתו לצד מאגר גימיקים אינסופי ועוד כהנה וכהנה.

אמרו לי אתם, מי איננו מכבד את הגר"ח קנייבסקי שליט"א?

יום שישי, 5 באוגוסט 2016

כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר

בחודש האחרון מצאתי את עצמי בעין הסערה. התנגדותה של הנציגות הפוליטית הליטאית בעיריית ירושלים להקצאת כספים ושטח לישיבת "חכמי לב" שזכיתי לעמוד בראשה, גררה בעקבותיה אמירות חריפות כלפי המוסד וכלפיי באופן אישי. בהמשך הצטרפו אליהם כמה כלי תקשורת חרדים שטרחו להאריך בגנותי ובסכנה שבדעותיי ובמעשיי.
למרות חוסר הנעימות האישי לנוכח קריאת ושמיעת אמירות אלו, אני סבור שהתגובות החריפות כנגד דבריי מבשרים בשורה טובה מאוד לקהילה החרדית, מפני ההכרה הטמונה בהן בכך שיש לנהל דיון ציבורי גלוי בסוגיות שונות הנוגעות לקהילה החרדית.

עיקר הטענות כנגדי לא התייחסו כלל לעצם קיומה של ישיבה המשלבת לימודי קודש עם לימודים כלליים, אלא לדעותיי ולדבריי בכתב ובעל פה בבמות שונות. לשם כך צוטטו בשמי דברים שונים, חלקם נכונים ומדויקים חלקם הוצאו מהקשרם וחלקם לא היו ולא נבראו, אולם עצם העובדה שדבריי ראויים להתייחסות ושניתן לראות בהם איום על השקפת העולם החרדית הרווחת, זו בעיניי בשורה מעודדת מאוד.

למיטב זיכרוני, במשך שנים ארוכות לא התנהל בתוכנו ויכוח רציני סביב סוגיות ערכיות והשקפתיות, בעניינים מהותיים הנוגעים לאורח החיים ולתפיסת העולם החרדי. התפיסה הרווחת היא כביכול כל הדברים הללו ברורים ומוסכמים, ומוכוונים על ידי גדולי תורה שעמדותיהם ידועות וקבועות במשך עשרות שנים. במצב זה, אין צורך להתייחס לפלוני או לאלמוני המנסה לטעון שהמציאות הנוכחית במקום ובזמן, מצריכה יחס אחר והתנהלות שונה.

את דבריי ורעיונותיי אני כבר מפרסם בבמות שונות במשך למעלה מעשור, כשמאמרי הראשון התפרסם במדור דעות בעיתון "בקהילה" לפני שלוש עשרה שנים ומאמריי בשנה האחרונה מפורסמים בבלוג אישי זה, אולם עד לאחרונה לא זכיתי מעולם לתחושה שלדבריי ישנו משקל משמעותי.

שלמה המלך בספר קהלת מלמד אותנו את הכלל החשוב "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד  וְעֵת רְקוֹד. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם". תפקידו של האדם הוא אפוא לדעת בכל מקום ובכל זמן מהו הדבר הנכון והנדרש כאן ועכשיו, מפני שמה שהיה נכון אתמול איננו בהכרח נכון היום ומה שהיה טוב במקום זה איננו בהכרח טוב במקום אחר.

מטרת רעיונותיי ומעשיי איננה לומר קבלו דעתי, אינני סבור שהתברכתי בחכמה יתירה מאחרים ובוודאי שאינני יכול לומר לאחרים כיצד עליהם לנהוג. כוונתי העיקרית היא לגרום לאנשים לחשוב על אורח חייהם ועל תפיסת עולמם בבחינת "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין" (תהילים לב,ט). על כל אחד ואחת מאיתנו לשאול שאלות ולחפש תשובות, אודות הדבר הנכון עבורו בכל עת ובכל מקום, ולדעת שאין תשובה שיכולה להיות נכונה לכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
אני מודע לחלוטין לכך שמצודת הטעות פרושה בכל מקום, ומלבד מאמציי לברר את דעותיי ופעולותיי בדרכים שונות, אני שואל מפעם לפעם גם בעצתם של גדולי תורה, אלא שלמרבה הצער רבים מהם חוששים כיום להביע את דעתם בגלוי פן יבולע להם. עלינו לזכור תמיד את דברי הגמרא במסכת גיטין (מג,א) "הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן", והחשש לטעות איננו צריך להרתיע אותנו מלומר דברים ומשיית מעשים, אלא שעלינו להמשיך להיות קשובים לביקורת ולהודות בטעותנו.

המשא ומתן הציבורי בנושאים אלו הוא הכרחי, וכשם שבענייני הלכה ופלפול איש איננו נמנע מלנסות ולעמוד על אמיתת הדברים בעצמו גם כשההכרעה מסורה לגדולי תורה, כך גם בנושאים הנוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו ברוחניות ובגשמיות, אין אדם יכול לפטור את עצמו מלעיין בדברים הדק היטב.

אני מקווה מאוד שגם בנושא זה יתקיימו בנו במהרה דברי חז"ל במסכת קידושין (ל,ב)

"לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער", מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר "את והב בסופה" אל תקרי בסופה אלא בסופה.

יום שלישי, 2 באוגוסט 2016

הי חסיד, הי עניו - לזכר הרב יהודה עמיטל זצ"ל

היום כ"ז בתמוז תשע"ו חל יום פטירתו השישי של הרב יהודה עמיטל זצ"ל ראש ישיבת "הר עציון". ואני חש זכות גדולה להביע מעט מהערכתי לאדם הגדול והייחודי הזה.

את שמו של הרב עמיטל שמעתי לראשונה בתור בחור בישיבה קטנה בבחירות של שנת תשמ"ט, באותן בחירות הקים הגרא"מ שך זצ"ל את "דגל התורה" והרב עמיטל את תנועת "מימד". כמובן שכתלמיד ישיבה ליטאי בראשית דרכו לא גיליתי עניין מיוחד ברב עמיטל, מעבר לפליאה שממשפחתו של הגרא"ז מלצר בעל ה"אבן האזל" יצא רב מיזרוחניק (כמובן שלא ידעתי כלום על הרב צבי יהודה מלצר בנו של הגרא"ז רבה של רחובות וראש ישיבת "הדרום" חמיו של הרב עמיטל).

בפעם השניה, נודעתי לרב עמיטל עם מינויו לשר בלי תיק בממשלתו של שמעון פרס לאחר רצח רבין, זו הייתה עבורי הפתעה גדולה שראש ישיבה מתמנה לשר בכדי להביא לאחדות בעם ישראל, אולם עדיין לא גיליתי בו עניין מיוחד.

התעניינותי בדמותו של הרב עמיטל החלה לפני שמונה שנים, כשצפיתי בסרטון שבו הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין רוקדים עם תלמידי הישיבה לרגל בחירתם של ראשי ישיבה חדשים ל"הר עציון", לאחר התפטרותו של הרב עמיטל מראשות הישיבה. כבוגר ישיבת פוניבז' המדממת שנים ארוכות ממאבקים אינסופיים על ראשות הישיבה, לא יכולתי שלא להשתומם על המחזה.

מאוחר יותר, הגיע אלי ספרו הנפלא של אלישיב רייכנר "באמונתו" - הביוגרפיה של הרב עמיטל ומאז נשביתי בקסמו של האדם המופלא הזה. בספר זה נפרסת דמותו של תלמיד חכם וירא שמיים, שכל מטרתו לעבוד את בוראו ולעשות את רצונו, ללא גינונים ללא יומרות וללא מאוויים אישיים. בספר זה נגלתה לעיניי דמות של אדם שלא דאג לכבודו, שהסכים להעביר את הישיבה שהקים במו ידיו לראש ישיבה שהיה נראה לו ראוי ומתאים יותר (הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל), של תלמיד חכם גדול שביקש להעמיד תלמידים עצמאיים ודעתנים והיה אומר "אינני רוצה שתהיו עמיטלים קטנים", של רב מסור ואוהב לתלמידיו שדאג להם גם לאחר סיום לימודיהם בישיבה, שמותם בשדה הקרב של תלמידיו לא נתן לו מנוח והביא אותו לבחון מחדש את עמדותיו בשאלות חשובות.

מאז, דמותו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל עומדת תמיד לנגד עיניי, והספר "עת רצון" עם שיחותיו לימי התשובה מלווה אותי בכל שנה בימים אלו. אני רואה בו דמות למופת של מי שדבר ה' עומד לנגד עיניו, למלא את המשימה שנראית בעיניו כנכונה ביותר בעת ובמקום הנוכחיים, ללא התחשבות במחירים האישיים כרוכים בכך וללא רצון לכבוד ולרווח אישי, תוך מוכנות מלאה להעביר את המושכות לרעו הטוב ממנו.

למי שלא קרא עדיין את הספר, מומלץ מאוד.
ת.נ.צ.ב.ה

ליבת הדברים

בשבוע האחרון נשמעו קולות שונים בעד ונגד לימודי מקצועות הליבה בחינוך החרדי לבנים, הללו מדברים על חשיבות לימוד תורה לקיום העולם והללו מעלים על נס את חשיבות הלימוד של אנגלית מתמטיקה ומדעים. הראשונים מבקשים להוכיח שניתן להצליח בעולם העבודה ובלימודים אקדמיים עם רקע תורני בלבד, בעוד האחרונים מצביעים על נתוני נשירה גבוהים של בוגרי ישיבות חרדיות מהמוסדות האקדמיים.

מהיכרותי הקרובה את מוסדות החינוך החרדיים לבנים, אני סבור שהדיון כולו זונח את לימודי הליבה החשובים יותר מאשר המקצועות המדוברים (שאינני ממעיט בחשיבותם), שלצערי הרב אכן חסרים מאוד בחינוך הבנים החרדים.

הלימודים הללו אינם סותרים בשום אופן ללימוד תורה והיעדרם הוא הגורם המרכזי לנשירה של צעירים חרדים מלימודים אקדמיים. לימודי הליבה האלו הם אלו המכונים "כישורי למידה" ו"אוריינות אקדמית".

תלמודי התורה והישיבות הקטנות אכן מקדישים את מרב זמנם להוראת מקצועות קודש בכלל ולהוראת גמרא בפרט, אבל הם ברוב המקרים אינם יודעים להקנות באופן שיטתי ומסודר את הדברים הבאים: ארגון חומר, סיכום ותמצות, הבעה בכתב, הבעה בעל פה, תשובות מלאות ומדויקות, הצגה קוהרנטית של טיעון של הוכחה והפרכה, הבחנה בין עיקר לטפל, הבנת הקונטקסט (הקשר) של החומר הנלמד, עמידה בלוחות זמנים להגשת עבודה, הכנת שיעורי בית ומטלות ועוד.

ניתן להרחיב בדוגמאות רבות על כל אחד מהדברים הללו ועל ההסברים מדוע כל הדברים הללו חסרים בחלק גדול מהמוסדות לבנים חרדים, אבל קשה לדעתי להכחיש את העובדות הללו וללא ספק אלו הם הכישורים החשובים ביותר לכל תלמיד בכלל ולתלמיד בלימודים אקדמיים בפרט.

את הדברים הללו ניתן להקנות בתוך לימודי הקודש ובלימוד גמרא, אבל הם אינם נרכשים אצל מרבית התלמידים כלאחר יד. להקנייתם יש צורך בתכנית מסודרת ובהכשרה משמעותית של המחנכים והר"מים כיצד להקנותם לתלמידים, כיצד לעקוב אחרי התקדמות של כל תלמיד ביעדים הללו, וכיצד להתמודד עם קושי של תלמידים ברכישת המיומנויות הללו.

כל הדברים הללו חשיבותם אמורה להיות מובנת מסברא, אבל גם בחז"ל הרבו לדבר על הצורך בהם, עד שאמרו "אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו" (תענית ז,ב) וכן אמרו בפרקי אבות על החכם "שואל כענין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון" (אבות ה,ז).

ברצוני לסיים בדוגמה חשובה מאוד בעיניי, הבנות החרדיות תלמידות "בית יעקב" בכל הארץ עוברות בכיתה ז' מבחן על "מושגים ביהדות" ובו עליהן להכיר למעלה מ-300 מושגי יסוד תורניים, אולם הבנים החרדים אינם עוברים מבחן דומה ככל הנראה מתוך הנחה שכל המושגים מוכרים להם מלימודי הקודש. מניסיוני אני יכול לקבוע בוודאות שמרבית הבנים החרדים אינם מכירים חלק גדול מאותם מושגים בסיסיים, ואני משוכנע שתכנית לימודים מסודרת עם הנושאים שהזכרתי הייתה משנה את המציאות הזו לטובה באופן משמעותי.