חפש בבלוג זה

יום רביעי, 21 במרץ 2018

ישיבות תיכוניות והחרדיות המזרחית

שלשום התקיים ב"מכון ירושלים למחקרי מדיניות" כנס שעסק בחינוך החרדי.
בכנס הוצג לראשונה סקר שנעשה ע"י חברת "אסקריא" שהתבצע בקרב 320 משיבים מהקהילה החרדית, ובו ממצאים מעניינים מאוד על המוכנות או אי-המוכנות של הורים חרדים לשלוח את בניהם לישיבות תיכוניות חרדיות.
הלוחות שאעלה לכאן מספרים לדעתי בקצרה את הסיפור כולו, אולם בכל אופן אציין כאן כמה דברים.
  • 17% מהנשאלים הביעו נכונות לשלוח את ילדיהם לישיבות תיכוניות חרדיות, אבל רק פחות מ-6.5% עושים זאת בפועל.
  • המוכנות בקרב החרדים-המזרחיים הוא 26%, כמעט כפול משיעורם בציבור החרדי-אשכנזי.
  • 42% נוספים, אינם שוללים אפשרות של ישיבה תיכונית חרדית במקרים מסוימים.
  • שכר הלימוד הגבוה המקובל בישיבות התיכוניות החרדיות, מהווה את החסם העיקרי בפני מרבית המעוניינים בכך.
ידידי ד"ר יעקב לופו טען במשך שנים רבות שהחרדיות המזרחית היא קהל היעד הפוטנציאלי העיקרי לישיבות תיכוניות חרדיות, אולם העובדה היא שלאורך שנים רוב מוחלט של התלמידים בישיבות אלו היה אשכנזי, נראה שהסקר מאושש את טענותיו ומסביר גם את העובדה שבפועל מספרם בישיבות אלו היה קטן, ככל הנראה מפני שבקרב החרדים המזרחיים ישנן פחות משפחות בעלות הכנסה גבוהה.

יישר כוח לפרופ' עמירם גונן שהוביל את המחקר בתחום כבר כמה שנים ולידידי אליעזר היון שותפנו לדרך.
תודה לדודי דרור מחברת "אסקריא" על העבודה המקצועית והחשובה הזו.

את הממצאים במלואם ניתן למצוא באתר מכון ירושלים 




יום שני, 5 במרץ 2018

ישיבות תיכוניות חרדיות - חובת השעה

שוב עולה לסדר היום הציבורי סוגיית גיוס החרדים לצה"ל, ואני מבקש לשתף אתכם באופן שבו אני רואה את הדברים.

לפני 15 שנים בדיוק, בעקבות התכנית הכלכלית של נתניהו כשר אוצר, שכללה קיצוץ חד בקצבאות הביטוח הלאומי ובתקציבי עולם התורה, עסקתי כמה שנים בהשתלבות של צעירים חרדים בעולם העבודה, בלימודים אקדמיים, בשירות צבאי ו/או אזרחי.

לפני כשמונה שנים הלכתי לבית הספר למנהיגות חינוכית ב"מכון מנדל" ומאז אני עוסק בעיקר בתחום החינוך, ולדעתי המפתח נמצא בחינוך ובפרט בגיל תיכון.

כל עוד קרוב ל-100% מהנערים החרדים בגילאי תיכון (14-18) ילמדו ב"ישיבות קטנות", כל מהלך שתנקוט המדינה ו/או גורמים בקהילה החרדית נידון לכישלון, ותמיד הדבר יהיה מעט מדי ומאוחר מדי או בלשוננו "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות".

כשכל נער חרדי בן 18 הנו בעל השכלה תורנית בלבד, אין לו אפשרות אמתית לבחור במסלול הגיוני אחר מאשר ישיבה גדולה - נישואין - כולל אברכים, מפני שכל מסלול אחר ידרוש ממנו מאמצים עצומים ומחירים חברתיים וכלכליים גבוהים. למעשה, אפילו האופציה של "ישיבה תיכונית" בסוף כיתה ח' בת"ת או "חיידר" היא משימה לא פשוטה, וברוב המקרים נדרש מהנער מאמץ רב ומוטיבציה גבוהה להשלים את הפער, אבל מאוחר יותר זו כבר משימה קשה הרבה יותר.

אני עדיין מאמין שהדרך המוכחת ביותר לגדל תלמידי חכמים היא במסלול הקיים של ישיבה קטנה - ישיבה גדולה - כולל אברכים, אבל המחשבה שמסלול שמיועד לתלמידי חכמים הוא המסלול הנכון לכולם היא בעיניי הבעיה הגדולה ביותר שלנו.
זו הסיבה שאני מאמין ש"ישיבות תיכוניות חרדיות" הן חובת השעה, ושחובה עלינו להגיע למצב שבו כל נער חרדי בסוף כיתה ח' יכול לבחור בין "ישיבה קטנה" ל"ישיבה תיכונית" (אולי צריך אופציות נוספות). אני מאמין שהדבר יהיה לתועלת רבה גם לאיכות הישיבות הקטנות, מכמה וכמה סיבות.

זו לדעתי הסיבה למאבק בישיבת "חכמי לב" יותר מבישיבות תיכוניות חרדיות אחרות, שאינן פונות לבוגרי ת"תים ו"חיידרים" מן השורה, שכן מרבית הנערים החרדים אינם יודעים ABC ולא יוכלו ללמוד בהן.

המפתח להקמת ישיבות תיכוניות חרדיות נמצא גם בידי משרד החינוך, אבל בעיקר בידי הרשויות המקומיות, שכן ללא שטחים ומבנים מתאימים אין למהלך זה סיכוי, ולכן הזירה המוניציפלית היא בעיניי המקום החשוב ביותר כעת.