החרדים והסדר מדיני

הסמיכות בין יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ליום פטירתו של הגרא"מ שך זצ"ל (ט"ז חשוון), הביאו אותי לנסות לספר את הסיפור המיוחד של עמדותיו המדיניות של הרב שך.

הרב שך היה המנהיג המרכזי של הציבור החרדי-ליטאי במשך תקופה ארוכה, ולמרות יחסיו המורכבים עם המנהיגות התורנית של הציבור החרדי-חסידי והציבור החרדי-ספרדי, היתה לו כמדומני השפעה רבה גם על עמדותיהם.

הרב שך הוא שקיבל את ההחלטה להצטרף ב-1977 לקואליציה של מנחם בגין, לאחר שנים רבות ש"אגודת ישראל" היתה באופוזיציה. הציבור החרדי חש בנוח עם הימין מבחינה דתית וראה בליכוד ובמנחם בגין שותפים טבעיים, אולם מבחינה מדינית הרב שך היה דווקא קרוב יותר לשמאל. הוא התנגד לסיפוח של רמת הגולן, התנגד להקמת התנחלויות ביש"ע, דיבר פעמים רבות על ההצדקה של מדיניות "שטחים תמורת שלום" ועל האיסור ל"התגרות באומות". בר הפלוגתא המרכזי שלו בעניין זה בעולם החרדי היה יריבו האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל שתמך בגישת "ארץ ישראל השלימה" ו"אף שעל" ואף גיבה את עמדתו במקורות הלכתיים, וגם בקרב האדמו"רים החסידיים היתה מורת רוח מעמדה זו, אולם דווקא מכיוונו של הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל הוא זכה לתמיכה.

למרות זאת, הרב שך טרפד את הקמת ממשלת שמאל ב"תרגיל המסריח" בשנת תש"נ / 1990, והתנגד בחריפות להקמת ממשלת רבין בתשנ"ב / 1992 שכונתה על ידו "ממשלת שמד" ונאבק בחריפות במפלגת ש"ס שהצטרפה לממשלה זו, ובהמשך הוא הסתייג גם מהסכם אוסלו.

מה גרם לרב שך שברמה העקרונית תמך בהסדר מדיני, להתנגד להקמת ממשלת שמאל ולהסתייג מהסדר כזה בשלב המעשי?

כמדומני, שהתשובה לשאלה זו נמצאת בשני מישורים:

1. השמאל בכללותו ייצג בעיני הרב שך התנתקות מהיהדות, והוא הביע את עמדתו זו פעמים רבות. הוא דיבר על כך ב"נאום השפנים" המפורסם, שבו הוא הכריע על אי הצטרפותה של "דגל התורה" לממשלתו של שמעון פרס. הוא ראה במפלגת מרצ ובשולמית אלוני שעמדה בראשה, את ההתנתקות מהמסורת היהודית כפי שהוא ראה אותה.
   בשנת 1993 נבחר אהוד אולמרט לראשות העיר ירושלים בתמיכת החרדים, ולאחר בחירתו הוא הגיע יחד עם ח"כ אברהם רביץ ז"ל לרב שך. הרב שך הביא משל של ה"חפץ חיים", שאם רואים חנות סגורה ולא יודעים האם היא סגורה באופן זמני או קבוע, הסימן הוא האם בעל החנות הוריד את השלט. הרב שך אמר שהשמאל הוריד את השלט, ואילו הליכוד עדיין לא הוריד את השלט.
2. הרב שך חשד בכנות כוונותיו של השמאל בהסדר מדיני, הוא לא היה בטוח שהכוונה שלו היא רק לדאוג לביטחון עם ישראל. לגבי שמעון פרס, מספרים שהוא ראה בו "רודף" בשל פרסום אירועי "סברה ושתילה" בשנת 1982, ומאז הוא היה חשוד בעיניו כמי שטובת ישראל איננה עומדת לנגד עיניו. בשל כך, נראה שגם ב"הסכם אוסלו", הוא לא האמין שממשלת ישראל נקטה בכל הצעדים הנדרשים לביטחון ישראל.

ממלאי מקומו של הגרא"מ שך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגראי"ל שטיינמן זצ"ל, לא המשיכו להביע עמדות מדיניות דומות, וכך גם ממשיכי דרכו של הגר"ע יוסף, וכעת נראה שגם מרבית החרדים הליטאים והחרדים הספרדים מחזיקים באופן ברור בעמדות ימניות מובהקות שהרב שך התנגד אליהם. כמדומני שבבחירות האחרונות, התחייבו נציגי "דגל התורה" לחסידי חב"ד על התנגדות לכל הסדר מדיני עם הפלסטינים.

מעניין מאוד, אם יש היתכנות לצמיחתם של מנהיגים תורניים חרדים שיאמצו שוב עמדות דומות לאלו של הגרא"מ שך והגר"ע יוסף.

שעת המבחן הגיעה

כותרת מאתר "הארץ" 17.10.20

בחג שמחת תורה לפני שבוע בדיוק, קראנו בהפטרה את תחילת ספר יהושע, ושם נאמר:

"וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹקיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה. כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ. (יהושע א,טז-יח)

כבר בכניסתנו לארץ לפני למעלה מ-3,000 שנים, ידענו שהסכנה הגדולה ביותר טמונה באנרכיה, ושהתנאי הבסיסי לקיומו של עם ושל שלטון הוא במחויבות ובציות של כולם לחוק.

כשאנחנו קוראים בתנ"ך את הפסוק "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה", הדבר בא כהתרעה למצב גרוע ובעייתי.

הציבור החרדי במדינת ישראל, נמצא מקום המדינה ואף לפני הקמתה בעמדה לעומתית, בעיקר בכל הנוגע לענייני דת ומדינה, אולם הוא מעולם לא מרד במדינה ובחוקיה. 

המציאות הנוכחית כעת היא לעניות דעתי חסרת תקדים, והיא מסוכנת מאוד לעתידה של המדינה ושל החברה הישראלית. 

אינני יודע אם הכללים שקבעה המדינה נכונים ומוצדקים מבחינה בריאותית כלכלית חברתית ודתית, ברור לי שאנחנו יכולים וצריכים להתווכח על הכללים עצמם, אבל איננו יכולים שכל יחיד או קבוצה יחליטו אם הכללים שנקבעו חלים עליהם או לא.

אילו חוקי המדינה היו סותרים באופן ברור לחוקי התורה, היינו ניצבים בפני דילמה קשה ביותר, וכאדם דתי ומאמין נראה שלא הייתה לי ברירה אלא להפר את החוק, אבל ברור שזה איננו המקרה שלפנינו. כאן מדובר בשיקול הדעת, עד כמה יש צורך להחמיר בנושא הבריאותי, אל מול שיקולים וערכים אחרים.

אם חפצי חיים אנחנו, חובתה של המדינה לעשות הכל בכדי למנוע את המצב הנורא הזה, ויפה שעה אחת קודם.

"החרדים החדשים" אַיְּכֵם?

מזה שני עשורים מדברים כאן בישראל על "חרדיות חדשה", נכתבו עליה מאמרים, מחקרים וספרים, וניתנו לה שמות שונים ומגוונים. השינויים בקהילה החרדית בתקופה זו ניכרים באופנים שונים, בתעסוקה, באקדמיה, בצבא, באינטרנט, ביחסים עם כלל החברה הישראלית וכיו"ב. גדל כאן דור חרדי צעיר, שונה במידה מסוימת מהדור של הוריו ומחנכיו, וכולם מצפים לראות מה יהיו ההשלכות של השינויים הללו לטוב למוטב.

בעשור האחרון, ישנם לא מעט ארגונים וקרנות שהשקיעו משאבים גדולים של כוח אדם, כסף ומחשבה, כיצד לסייע לאותם תהליכים, להתפתח באופן זהיר ומושכל, תוך כבוד לתרבות ולאורח החיים החרדי. לשם כך, נפתחו תכניות רבות ומגוונות של הכשרה לצעירים חרדים בעלי כישורי יזמות ומנהיגות, שנועדו לסייע להם להישאר בקהילה החרדית ולפעול מתוכה ולטובתה במגוון תחומים, ותקוות רבות נתלו בתכניות הללו ובמשתתפיהם.

כעת אנו נמצאים כבר למעלה מחצי שנה בתוך משבר גדול, בריאותי, כלכלי וחברתי, שמקיף את העולם כולו. המשבר הזה לא פסח כמובן על הקהילה החרדית, והוא מאתגר במיוחד את אורח החיים החרדי, ואת מערכת היחסים בין הקהילה החרדית לחברה הישראלית.

בעת כזאת, היה נראה לי מתבקש שנראה את הדור הצעיר של היזמים החברתיים החרדים, משתתפי התכניות השונות והמגוונות, פועלים בכלים שניתנו להם. מובילים יוזמות בתוך הקהילה עצמה, פועלים בתווך שבין הקהילה החרדית ובין גורמים שלטוניים והמגזר השלישי, ומשמיעים קול ברור בכל הנוגע למערכת היחסים בין הקהילה החרדית והחברה הישראלית.

לשמחתי, אני אכן רואה פה ושם יוזמות כאלו, אולם בתמונה הרחבה נראה שהקבוצה הזו כמעט איננה קיימת. בסקר פנימי שעשיתי בקבוצת פייסבוק של "חרדים ישראלים", כשני שליש מהמשיבים סברו שהחרדים החדשים / הישראלים לא השפיעו כלל על ההתנהלות של הקהילה החרדית בתקופה זו.

ניתן למצוא לכך הסברים וצידוקים שונים, אולם ככלות הכל אני סבור שהשאלה כאן גדולה יותר מכל התשובות, ואני מקווה שעדיין לא מאוחר בשביל לראות פעילות משמעותית של הקבוצה החשובה הזו.

אינטליגנציה חרדית

עמירם גונן (קרדיט: חן ליאופולד צילום)

לפני שנתיים, במוצאי שמחת תורה תשע"ט הגיעה אלינו הבשורה המצערת על פטירתו של פרופ' עמירם גונן ע"ה. מאז ועד היום אני חש את חסרונו הגדול של עמירם, וכמידי פעם אני מבקש להזכיר מעט מפעולותיו ורעיונותיו.

לפני חמש עשרה וחצי שנים, עמירם סיפר לי שהוא נוסע לחג הפסח לבנו שגר בטורונטו. הצעתי לו שינסה בהזדמנות זו לפגוש את ר' דב פרידברג שגר בטורונטו ותורם הרבה לעולם התורה בישראל, ואני אנסה לקשר ביניהם לשם כך. עמירם נענה בחיוב ואני עדכנתי את דב פרידברג באימייל על הגעתו של עמירם לטורונטו.

בתחילת הפגישה שהתקיימה ביניהם, דב פרידברג התנצל שיש לו רק זמן קצר, ושאל את עמירם לרצונו. עמירם ענה לו בקצרה: אני מעוניין ב"אינטלגנציה חרדית" (השימוש במילה "אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה" כאן הוא במשמעות של מַעֲמַד הַמַּשְׂכִּילִים, שִׁכְבַת בַּעֲלֵי הַהַשְׂכָּלָה שֶׁבַּצִּבּוּר אוֹ בָּעָם), והוא נענה על כך בחיוב.

כך התחילה למעשה התמיכה של דב פרידברג בסטודנטים חרדים, שנמשכה עוד שנים ארוכות דרך "קרן פרידברג" ו"ידידות טורונטו".

היכולת של עמירם להבין את הצורך ולהגדיר אותו בשתי מילים, ממחישה לדעתי את ההבנה העמוקה שלו ואת יכולת התמצות וההמשגה שהוא הצטיין בהם. אני סבור שעד היום זהו האתגר המרכזי שעלינו לעסוק בו, בעיקר בפיתוח וטיפוח "אינטלגנציה תורנית חרדית", כלומר של תלמידי חכמים שנטועים גם בעולם בית המדרש וגם בעולמות אחרים, בדרכם של אנשים כדוגמת הרש"ר הירש זצ"ל, הראי"ה הרצוג זצ"ל, הרי"י וינברג זצ"ל, הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל מבוסטון ועוד רבים וטובים.

ת.נ.צ.ב.ה.

בין הבנה להכלה

מעמוד השער של "ידיעות אחרונות" 2.10.2020

בשבוע שעבר שוחחתי עם כמה חברים חילונים, ושמעתי מהם דברים קשים על האופן שבו נראית ההתנהלות של חלק משמעותי מהקהילה החרדית בנוגע לכללי הריחוק והזהירות מהידבקות בנגיף קורונה.

בשיחה ניסיתי כמיטב יכולתי להסביר את האופן שבו אני רואה את הדברים, את הערכים שחשובים לכל קבוצה בקהילה החרדית, את הסכנות שכרוכות בעיניהן בכללי הריחוק הבידוד הסגר וכיו"ב, את היחס לנגיף ולדרכי ההתמודדות הנדרשים עמו עפ"י תפיסת עולמן.

אולם במהלך הדברים, הבהרתי שלדעתי יש לערוך אבחנה חדה בין "הבנה" של ההתנהלות החרדית, לבין ה"הכלה" שלה, ולדעתי מדובר בנקודה חשובה מאוד.

העובדה שאני מוכן להקשיב להבין ולכבד עמדה שונה משלי, איננה מחייבת אותי לאפשר לה לפעול במרחב משותף בניגוד לכללים שנקבעו. בכל מרחב משותף של ציבור, במדינה, בעיר, בשכונה, ברחוב וכיו"ב, נדרשת הכרעה כיצד לנהוג ואי אפשר שכל אחד ינהג כאוות נפשו, גם אם יש בעמדתו היגיון וצדק רב.

הרושם שלי הוא שהקהילה החרדית התרגלה במהלך השנים לנהוג כאוות נפשה, גם אם היא מפרה ביודעין חוקים שנקבעו ע"י הרשויות המוסמכות. יש לי דוגמאות רבות לכך, בנוגע לחינוך, לגיוס, לתקציבים, לעבירות בניה וכיו"ב, וכמדומני שגם המדינה ורשויות אכיפת החוק והסדר התרגלו לכך, ולעיתים גם שיתפו פעולה עם הפרת החוקים. 

נראה לי שהבלבול בין הבנה להכלה הגיע גם למגזר השלישי, שכבר פועל הרבה שנים עם הקהילה החרדית בכיוון של "רב תרבותיות", ובמהלך השנים הללו נוצר טשטוש בין היכולת לכבד ולהעריך את הקהילה החרדית על תפיסת עולמה ואורח חייה, לבין הצורך להגיע להסכמות על "חוזה חברתי" מוסכם בין הקהילה החרדית וכלל החברה הישראלית.

את פירות הטשטוש הזה, אנחנו משלמים כעת, כשרבים וטובים בחברה הישראלית מרגישים שהחוזה עם הקהילה החרדית הופר, ואני מקווה שלא יידרש זמן ארוך מדי לרפא ולתקן את השבר הזה.