פורסם בעיתון "יום ליום"
אין ספק, שהאתגר הגדול ביותר בדורנו זה, נוגע לחידושים הטכנולוגיים השונים, ובעיקר לאינטרנט ולטלפונים החכמים (סמארטפונים) ששינו את עולמנו שינוי גדול מאוד. ניתן להאריך להרחיב ולהעמיק אודות הסכנות הרבות האורבות לפתחו של כל אדם בשימוש באינטרנט ובסמארטפון ברוחניות ובגשמיות והדברים נכונים שבעתיים אצל בני נוער, אולם כעת אינני מעוניין לעסוק בכך אלא בדרך הנכונה להתמודד עם האתגרים הללו.
ישנן שתי דרכים מקובלות במחנינו להתמודד עם הסכנות הללו.
- הדרך האחת היא להכריז שהאינטרנט והסמארטפונים הם סכנה גדולה מבחינה רוחנית, ולכן יש להימנע מהשימוש בהם באופן גורף. הדוגלים בדרך זו כותבים מאמרים, חוברות וספרים המתארים את גודל הסכנה, מוסרים שיעורים והרצאות בעניין זה, ומפרסמים מכתבים של גדולי תורה ויראה הקוראים לקהל הקדוש להתנזר מהם.
- הדרך השניה היא להכיר בכך שמדובר בכלים שבמקרים רבים השימוש בהם הוא בלתי נמנע, ולכן יש לצמצם את השימוש בהם ואת הסכנות הכרוכות בהם למינימום ההכרחי. המחזיקים בדרך זו, דואגים לפתח חסימות והגנות שיצמצמו את החשיפה לדברים לא ראויים, וכן קוראים לציבור הרחב להימנע משימוש שאיננו הכרחי לצרכי פרנסה וכיו"ב.
מניסיוני הרב במהלך השנים, צר לי לקבוע שבמקרים רבים מאוד שתי הדרכים הללו אינן יעילות. אמנם מרבית בחורי הישיבות הקטנות אינם משתמשים בסמארטפונים וחשיפתם לאינטרנט היא מועטה, אבל עדיין ישנם לא מעט נערים חרדים צעירים שמשתמשים בהם וגם בקרב בחורי הישיבות הגדולות מדובר בתופעה גוברת והולכת, והמגמה ללא ספק רק תגדל ותתרחב עם הזמן.
המשימה החשובה ביותר בפנינו כיום היא לחנך את עצמנו ואת ילדינו ותלמידינו לשימוש נכון ומושכל באינטרנט ובסמארטפון, ובעניין זה אני מבקש להקדים הקדמה קצרה.
המדרש (ויקרא רבה פרשה לג) מספר לנו מעשה נפלא על רשב"ג ועבדו טבי "אמר רבי שמעון בן גמליאל לטבי עבדיה: פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא. נפק זבן ליה לישן. א"ל: פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא, נפק זבן ליה לישן. א"ל: מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבן לי לישן. וכד אנא אמר לך צדו בישא את זבן לי לישן. א"ל: מינה טבתא ומינה בישתא. כד הוה טב לית טבה מיניה, וכד ביש לית ביש מיניה." (תרגום: אמר רשב"ג לטבי עבדו: צא וקנה לי מזון טוב מהשוק, יצא וקנה לו לשון. אמר לו: צא וקנה לי מזון רע מהשוק, יצא וקנה לו לשון. אמר לו: מדוע כשאמרתי לך מזון טוב קנית לי לשון וכשאמרתי לך מזון רע קנית לי לשון? אמר לו: ממנה טוב וממנה רע, כשהיא טובה אין טוב יותר ממנה וכשהיא רעה אין רע יותר ממנה).
אני משוכנע שאם הסיפור הזה היה מתרחש בימינו, טבי היה חוזר לרשב"ג בשתי הפעמים עם סמארטפון והיה אומר לו את אותם דברים "כשזה טוב אין יותר טוב מזה, וכשזה רע אין יותר רע מזה". זוהי המשימה החינוכית הגדולה ביותר העומדת בפנינו, ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה.
יישר כוח לעיתון "יום ליום" שהתחיל לעסוק בסוגיה גדולה וחשובה זו, וללא ספק עוד דרך ארוכה מאוד לפנינו.