בעשרים השנים האחרונות נטלתי חלק ביוזמות שונות לקידום דיאלוג וחיים משותפים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.
- הייתי חבר עמותה בארגון "צו פיוס" בניהולה של עליזה גרשון, שפעל רבות לקידום דיאלוג בסוגיות שנויות במחלוקת, וגם קידם חינוך משותף ומיזמים משותפים לדתיים וחילוניים.
- הייתי חבר מערכת בכתב העת "ארץ אחרת" של במבי שלג ע"ה, שבכל גיליון עסק בהרחבה ובהעמקה בקבוצה מסוימת בחברה הישראלית או בסוגיה מסוימת רלוונטית לחברה הישראלית.
- כיהנתי כיו"ר מכון "שחרית" שהקים ומנהל ד"ר אילון שוורץ, שנועד לקדם פעילות ציבורית ופוליטית מתוך ראיית "הטוב המשותף".
- אני חבר בתנועת "פנימה" שהקים הרב שי פירון, שנועדה לקדם פתרונות בסוגיות מרכזיות שמעסיקות את החברה הישראלית.
- אני מעריך מאוד את קולה של חברתי תהלה פרידמן (ח"כית לשעבר ב"כחול לבן"), שמשמיעה את הקול הזה באופן בולט כבר כמה שנים. כעת היא מנסה לקדם מהלכים ברוח זו ב"יוזמת המאה" עם פולי ברונשטיין.
- אני תומך במפלגת "המחנה הממלכתי" בראשות בני גנץ, שלהבנתי מנסה לקדם את הרוח של אחווה ושיתוף פעולה בין החלקים השונים בחברה הישראלית.
- לפני כחודשיים השתתפתי בסמינר של ארגון "הרבעון הרביעי" שהקים ד"ר יואב הלר, שנועד לקדם "פוליטיקה של הכנסת אורחים" במקום "פוליטיקה של הכנעה".
- באופן כללי ורחב יותר, קיוויתי שכל השינויים בקהילה החרדית בתחומים שעסקתי בהם: בתעסוקה, באקדמיה, בשירות הצבאי, בחינוך ובכלל במפגש בין החרדים לחברה הישראלית, יביאו למערכת יחסים בריאה יותר בין החרדים לכלל החברה הישראלית.
כעת, כשנראה שיש סיכוי להפסקת אש זמנית, אני מקווה שוב שאולי יש סיכוי לאלו שמבקשים לחזק את האחווה בינינו.
נראה לי שבכל הקבוצות בחברה הישראלית חשוב להבחין בין אלו שאומרים "כולה שלי" לאלו שאומרים "חציה שלי", ולנסות ליצור שותפות מכל חלקי החברה הישראלית בין אלו שאומרים "חציה שלי".
אלו שמבקשים שמדינת ישראל תהיה חילונית ליברלית באופן מלא, או אלו שמצפים שהמדינה תהיה דתית באופן מלא, לא יוכלו כנראה להשיג את מבוקשם אבל גם לא יצליחו לקיים ביניהם דיאלוג וליצור מרחב משותף טוב ונוח לכולם. אולם נראה שישנם לא מעט ישראלים שמוכנים לחיות במדינה שמחפשת תמיד את האיזון הנכון בין הערכים הסותרים לכאורה ובין הקבוצות בעלות השאיפות המנוגדות לכאורה.
בעלי הפשרה נתפסים כבלתי עקביים וכלא רציניים, כאנשים שמבקשים "גם וגם" ואינם בעלי עמוד שדרה, ולכן בשעת הקרב קולם נבלע ונעלם. הם גם חשודים פעמים רבות על ידי כל צד, כמוטים לצד הנגדי.
במסכת סנהדרין (ו,ב) ישנה מחלוקת תנאים בנוגע לפשרה (היא נקראת שם בשם "ביצוע"), ישנם תנאים שמתנגדים לפשרה ואומרים "יקוב הדין את ההר", בעוד שתנאים אחרים משבחים את הפשרה ואת השלום שהיא מביאה איתה. הגמרא שם אומרת שזהו ההבדל בין משה רבינו שהחזיק במידת הדין, לבין אחיו אהרן הכהן שהחזיק במידת השלום.
יהי רצון שמידת השלום תנצח את מידת הדין, ויתקיים בנו ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
