חינוך כהלכה

אחים יקרים, שוב אתם טועים

גם אני סבור שהסעיפים בתקציב הנוכחי שמייעדים כסף רב לחינוך החרדי הם בעייתיים מאוד, אבל המטרה שלי איננה שהכסף יישאר בקופת המדינה, אלא שהוא יושקע בחינוך החרדי באופן רציני ואחראי.

הדרישה מהמפלגות החרדיות, צריכה להיות שהילדים החרדים יקבלו בכסף הזה את החינוך הטוב ביותר שהם ראויים לו, עם צוות הוראה מצוין, עם תוכניות לימוד מתאימות, עם מנגנון מדידה והערכה, עם פיקוח מיטבי, עם תהליכי קבלה והרחקה הוגנים, עם מענים מקצועיים ופרטניים, במבנים נאותים, בהעסקה הוגנת.

במקום לדבר על "עושק" ועדיף גם בלי "זעם", בואו בדרישה לגיטימית לשותפות, לאחריות, לסולידריות, לפיקוח ובקרה.

אני שב ואומר לכם, אם תנהגו בתבונה ובאחריות, יש לכם שותפים רבים וטובים בקהילה החרדית. במקום לצור על בני ברק, בואו בקריאה להורים הרבים שרוצים לילדיהם את החינוך הטוב ביותר, ותציעו להם שותפות לטובת כולנו.

אם המטרה שלכם היא לשחרר כעסים, להגדיל את הקיטוב, להשאיר כסף בקופת המדינה, אולי הצעדים שלכם יעילים, אבל אם אתם באמת רוצים עתיד טוב יותר למדינה, צר לי מאוד אבל הדרך שלכם שגויה לחלוטין.

אלו 10 הדרישות שניסחתי לאחרונה בנוגע לחינוך בכלל ולחינוך החרדי בפרט:

1. מקצועיות הצוות החינוכי - כל איש ואשת חינוך, מנהל, מחנך, מורה, סייעת, משגיח, ר"מ, גננת, מפקח, חייב לעבור הכשרה מסודרת בחינוך והוראה ובוודאי בתחומי הדעת שהוא מופקד עליהם. כניסה של צוות חינוכי ללא הכשרה מתאימה, עלולה לפגוע בתלמידים באופנים שונים לכל ימי חייהם.
2. תהליך קבלה הוגן - כל מוסד חינוכי חייב לקיים תהליך הוגן ושוויוני לכל מי שרוצה לבוא ללמוד בשעריו, בלי קשר לייחוס, עדה, עיסוק האב או האם, מצב כלכלי, מצב משפחתי וכיו"ב.
3. בטיחות מבנים - לכל תלמיד ותלמידה מגיע ללמוד במקום פיזי בטוח ומכובד, נקי מטופח ומצויד, ללא סכנות בטיחותיות.
4. פדגוגיה - הלמידה של כל המקצועות, קודש וחול, צריכה להיעשות באופן הטוב ביותר, במגוון כלים פדגוגיים, באופן שייתן מענה לכל תלמיד, מתקשה ומצטיין כאחד.
5. מדידה והערכה - בכל תחום דעת ולאורך כל שנות הלימוד צריכה להיות מדידה והערכה לאורך זמן, שיעורי בית, מבחנים, ציונים, תעודות, אסיפות הורים וכיו"ב.
6. מענים מקצועיים - לילדים עם קשיים לימודיים, או בעיות התנהגות וכדו', צריכים להינתן מענים מקצועיים, אבחונים, יעוץ, טיפול, סיוע, שיעורי עזר ועוד.
7. הרחקה - הרחקה של תלמיד ממוסד חינוכי יכולה להיעשות רק בתהליך מסודר, לאחר שכלו כל הקיצין, ועם דאגה למענה חינוכי חלופי.
8. אוריינות ותלמידאות - חובה להקנות לכל תלמיד ידע בסיסי בהרגלי למידה, ביכולות קריאה, כתיבה, דיבור, סיכום, יכולות ביטוי והבעת דעה.
9. הכנה לחיים - כל תלמיד זכאי לרכוש ידע בכל מקצועות הדעת שעשויים להידרש לו להצליח בהמשך חייו הבוגרים בלימודים ועבודה.
10. העסקה הוגנת - את כל עובדי החינוך וההוראה יש להעסיק באופן מסודר והוגן.

אלו בעיניי עשרת הדברות לכל מוסד חינוכי ומערכת חינוכית באשר הם. לצערי הרב, במרבית הנקודות הנ"ל, המצב בחלקים משמעותיים מהחינוך החרדי איננו מיטבי. השיח הציבורי סביב החינוך החרדי לבנים נוגע בעיקר בנקודה 9, אבל לדעתי זוהי רק נקודה אחת מתוך מכלול שלם. מימוש של הדברים הללו, לא יוכל להיעשות ללא פיקוח רציני של המדינה. אני בהחלט בעד שמדינת ישראל תממן באופן משמעותי את החינוך החרדי, אבל לא פחות מכך אני מצפה ממדינת ישראל לדרוש את כל הנ"ל.

את הדרישות הללו צריכים בראש ובראשונה להשמיע ההורים החרדים, הם צריכים לפנות לנציגיהם בכנסת בקואליציה ובממשלה ולדרוש את החינוך המיטבי עבור ילדיהם. למיטב ידיעתי, רוב מוחלט של הדברים איננו סותר כהוא זה את אורח החיים ותפיסת העולם של כלל הציבור החרדי, למעט סעיף 9 שנוגע בסוגיה שנויה במחלוקת פנים חרדית.

אחים יקרים, לא זו הדרך

אחים יקרים, לא זו הדרך

לאחר העצירה של חקיקת הרפורמה המשפטית, נראה שמארגני המחאה מבקשים להמשיך ולהרחיב אותה לסוגיות חשובות נוספות, וכעת שוב עולות לסדר היום הציבורי סוגיית גיוס החרדים וסוגיית המימון של המוסדות החרדים שאינם מלמדים את מקצועות הליב"ה.

נטלתי חלק במחאה כנגד הרפורמה, וחששתי מאוד מהשלכותיה על החברה הישראלית ומדינת ישראל. אני גם מזדהה מאוד עם חוסר הנחת מהדיחוי הגורף של החרדים משירות צבאי, ועם חוסר ההכנה של מרבית הבנים החרדים במקצועות כלליים. אולם יחד עם זאת, אני סבור שזו תהיה טעות איומה לגרור כעת את המחאה ההמונית למאבק כנגד הקהילה החרדית ונציגיה.

שנים רבות מדברים על תעסוקת חרדים, על שירות חרדים בצה"ל, ועל לימודי ליב"ה בחינוך הבנים החרדים. לאורך השנים, נכתבו בנושאים אלו אינספור מחקרים מאמרים וכתבות, וננקטו פעולות שונות.

את מגוון הפעולות, ניתן לדעתי לסווג לשתי דרכים עיקריות, ושתיהן שגויות בעיניי:

1. הדרך האחת היא של מלחמה וכפיה. ניסיון לכפות על החרדים להתגייס, לעבוד, ללמוד אנגלית ומתמטיקה, באמצעות חקיקה, סנקציות, קיצוץ בתקציבים, מחאות, הפגנות וכיו"ב. הדרך הזו אינה יעילה בעיניי, היא מביאה בדרך כלל לתוצאות הפוכות, והתוצאה היחידה היא הגדלת הקיטוב והעוינות בין החברה הישראלית והקהילה החרדית. הרווח היחיד הוא של המפלגות משני צידי המתרס, שמביאות לקלפי מצביעים רבים.
2. הדרך השנייה, היא של דיאלוג ושיתוף פעולה. במרבית המקרים מדובר על שיתוף פעולה עם גורמים בקהילה החרדית, בעלי קשרים וקרבה למנהיגות הרבנית והפוליטית החרדית. כאן יש בהחלט התפתחויות חיוביות, אבל להבנתי הן מוגבלות וזמניות, ואינן מוכיחות את עצמן לטווח ארוך ובשעת מבחן.

הדרך שאני מאמין בה, היא של שיתוף פעולה עם גורמים בקהילה החרדית, המבקשים בעצמם שינוי, אבל בזהירות ותוך שמירה על הערכים החשובים והיקרים לקהילה החרדית. שותפים חרדים, שאינם חוששים להשמיע ביקורת בתוך הקהילה החרדית עצמה, לתיקון הדברים הצריכים תיקון, מתוך כבוד ואהבה לקהילה לאמונתה לאורחות חייה ולערכיה.

המפלגות החרדיות פועלות לדעתי בדרך שגויה, הן אינן מבינות את מגבלות הכוח, ואינן דואגות לפתרונות אמתיים וטובים לסוגיות שבמחלוקת, עבור הקהילה החרדית ועבור מדינת ישראל, אבל אין בכך להצדיק טעות נגדית.

הפניית המחאה הציבורית למחאה כנגד הקהילה החרדית, וניסיון לכפות על הקהילה החרדית שינויים מהירים ע"י כוחות חיצוניים, לא תפתור את הבעיות העמוקות, אלא תגביר את העוינות והשנאה בין הצדדים, ורק תרחיק אותנו מפתרונות טובים וארוכי טווח.

אני חושש שהעובדה שמדובר באנשי צבא, גורמת למחשבה המוטעית שהתיקון יושג בכוח. זוהי בעיניי בדיוק אותה טעות של המפלגות החרדיות, וגם מובילי המחאה צריכים להבין שתיקון ופתרון יושג רק בדיאלוג במשא ומתן ובתהליכים ארוכי טווח. המשימה העיקרית שלהם היא למצוא את השותפים הנכונים בקהילה החרדית, הם קיימים וצריך לדעת להגיע אליהם. מלחמות רק יחלישו את אותם שותפים פוטנציאליים.

אין לי אלא לסיים במילים ששם ריה"ל בחלומו של מלך כוזר: "כוונותיכם רצויות, ומעשיכם אינם רצויים".