שמוע בין אחיכם

פורסם בעיתון "בקהילה"

כל היודע מעט על המתרחש כיום בעולמם של בחורי החמד הממלאים את היכלי הישיבות, מודע לקשיים ולהתמודדויות הרבות אותם עוברים רבים וטובים. למרות החומר הרב שכבר נכתב ונאמר על הדרכים הראויות לסייע לבחורים הנדרשים לעצה טובה וללב שומע, שומה עלינו לתת את דעתנו כיצד להטות שכם ולסייע בידם לעלות על דרך המלך. כל צעיר הרי הוא עולם מלא ולכל אחד דרך ייחודית משלו, כמו שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהן שווין כך אין דעותיהן שוות".

הקשיים האמורים הם רבים, לעתים מדובר בחוסר חשק ורצון לעסוק בתורה, כשהלימוד נראה חסר עניין ומייגע. במקרים אחרים מדובר על שאלות והרהורים בנוגע לאורחות החיים לתיקון המידות ולהשקפה נכונה, כשהבחור מתקשה למצוא בפני מי להשיח את ליבו. ובחלק לא מבוטל ניצב הבחור בפני פיתויי העולם החיצון הקורצים לו בחיצוניותם וצבעוניותם, כשהוא חש שהסובבים אותו אינם מבינים ללבו.

בין העוסקים בקירובם של הבחורים, על מנת להעמידם בקרן אורה ולהאיר את החשכה השוררת בלבם באורה של תורה, ישנן גישות שונות. האחד סבור שלימוד הבקיאות הוא הפתח לפתוח את ליבם בתורה, רעהו סבור שנחוץ להרפות את המשטר הקפדני השורר בישיבות רבות ואילו השלישי טוען שהפתיחות המחשבתית ויצירת האמון בין ראשי הישיבה לבחורים היא המתכון להצלחה עם בחורים אלו. מסתבר שאכן הצדק עם כולם ויש צורך במספר דרכים על מנת לסייע להתפתחותם והתקדמותם של בחורים אלו.

אחד הגורמים העיקריים לכל המצב המתואר כאן, הנו הריחוק של שנות דור הקיים בין הורי הבחורים ורבותיהם לבינם. הפרשי הגילאים ושינויי התקופה גורמים לא אחת לחוסר תקשורת בין הצעיר להוריו ולרבותיו, ממנו מתפתחים תסכולים כעסים מרירות ומרדנות. ההורים וראשי הישיבה מתקשים להבין להלך רוחו של הצעיר והוא מצדו חש בחוסר הבנה ואמון בכוונותיו הטובות ובקשיים עימם הוא מתמודד.

לפני מספר שנים הועלה רעיון נפלא שהתבסס על ניסיון עשיר, להחזיק בכל ישיבה אברכים צעירים אשר יעמדו בקשר מתמיד עם הבחורים ויהוו עבורם כתובת לכל דבר ועניין. המדובר איננו דווקא בישיבות חלשות אלא אף בישיבות הטובות ביותר, שכן אין הכוונה ללימוד בחברותא ולהכוונה בלימוד אלא ביצירת קשר חברי וקרוב בין הבחורים לאברכים שבסביבתם. פעולה זו היא נפלאה עבור כל הצדדים, עבור הבחורים המוצאים אנשים קרובים לגילם ולתקופתם המבינים ללבם ולמצוקותיהם ומסייעים להם להתגבר עליהם ועבור האברכים המוצאים בכך סיפוק גדול ביותר. גם בישיבות בהם כבר ישנם כוללים, נדרשת פעילות הסברתית והדרכה לאברכים כיצד לבנות את הקשר עם הבחורים ולסייע בידם. הרעיון ביוזמה זו הוא גם בכך שהיא איננה דורשת משאבים כספיים נוספים, שכן די בכך שכוללי האברכים יקבעו את מושבם בהיכלי הישיבות, כשאף אין צורך שהבחורים והאברכים יעסקו באותן מסכתות. הרעיון הועלה בכנס משגיחים מכל הישיבות, אולם למרבה הצער לא הצליחה יוזמה זו להתרומם.

לפני מספר שבועות צדה את עיני מודעה בנוסח זה, "בע"ה ייפתחו מחזורים נוספים לקורסים להכשרת רמי"ם פרטיים". אינני יודע במה דברים אמורים ומהו התפקיד אותו ממלאים הרמי"ם הפרטיים, מסתבר שמדובר ג"כ ברעיון דומה, עצם השימוש במונח המכובד ר"מ נראה לי מוצלח הן בנתינת חשיבות לאברך העושה זאת והן בתחושה של הבחורים הנעזרים בו.