שוב עולה לסדר היום הציבורי סוגיית גיוס החרדים לצה"ל, ואני מבקש לשתף אתכם באופן שבו אני רואה את הדברים.
לפני 15 שנים בדיוק, בעקבות התכנית הכלכלית של נתניהו כשר אוצר, שכללה קיצוץ חד בקצבאות הביטוח הלאומי ובתקציבי עולם התורה, עסקתי כמה שנים בהשתלבות של צעירים חרדים בעולם העבודה, בלימודים אקדמיים, בשירות צבאי ו/או אזרחי.
לפני כשמונה שנים הלכתי לבית הספר למנהיגות חינוכית ב"מכון מנדל" ומאז אני עוסק בעיקר בתחום החינוך, ולדעתי המפתח נמצא בחינוך ובפרט בגיל תיכון.
כל עוד קרוב ל-100% מהנערים החרדים בגילאי תיכון (14-18) ילמדו ב"ישיבות קטנות", כל מהלך שתנקוט המדינה ו/או גורמים בקהילה החרדית נידון לכישלון, ותמיד הדבר יהיה מעט מדי ומאוחר מדי או בלשוננו "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות".
כשכל נער חרדי בן 18 הנו בעל השכלה תורנית בלבד, אין לו אפשרות אמתית לבחור במסלול הגיוני אחר מאשר ישיבה גדולה - נישואין - כולל אברכים, מפני שכל מסלול אחר ידרוש ממנו מאמצים עצומים ומחירים חברתיים וכלכליים גבוהים. למעשה, אפילו האופציה של "ישיבה תיכונית" בסוף כיתה ח' בת"ת או "חיידר" היא משימה לא פשוטה, וברוב המקרים נדרש מהנער מאמץ רב ומוטיבציה גבוהה להשלים את הפער, אבל מאוחר יותר זו כבר משימה קשה הרבה יותר.
אני עדיין מאמין שהדרך המוכחת ביותר לגדל תלמידי חכמים היא במסלול הקיים של ישיבה קטנה - ישיבה גדולה - כולל אברכים, אבל המחשבה שמסלול שמיועד לתלמידי חכמים הוא המסלול הנכון לכולם היא בעיניי הבעיה הגדולה ביותר שלנו.
זו הסיבה שאני מאמין ש"ישיבות תיכוניות חרדיות" הן חובת השעה, ושחובה עלינו להגיע למצב שבו כל נער חרדי בסוף כיתה ח' יכול לבחור בין "ישיבה קטנה" ל"ישיבה תיכונית" (אולי צריך אופציות נוספות). אני מאמין שהדבר יהיה לתועלת רבה גם לאיכות הישיבות הקטנות, מכמה וכמה סיבות.
זו לדעתי הסיבה למאבק בישיבת "חכמי לב" יותר מבישיבות תיכוניות חרדיות אחרות, שאינן פונות לבוגרי ת"תים ו"חיידרים" מן השורה, שכן מרבית הנערים החרדים אינם יודעים ABC ולא יוכלו ללמוד בהן.
המפתח להקמת ישיבות תיכוניות חרדיות נמצא גם בידי משרד החינוך, אבל בעיקר בידי הרשויות המקומיות, שכן ללא שטחים ומבנים מתאימים אין למהלך זה סיכוי, ולכן הזירה המוניציפלית היא בעיניי המקום החשוב ביותר כעת.
א. כבודו כרגיל בסתירה מצד אחד אני עדיין מאמין שהדרך המוכחת ביותר לגדל תלמידי חכמים היא במסלול הקיים של ישיבה קטנה - ישיבה גדולה - כולל אברכים ומצד שני "ישיבות תיכוניות חרדיות" הן חובת השעה גם לתלמידים חרדיים רגילים .
השבמחקב. פרנסה זה משמים ולא תלוי בתואר זה או אחר.
ג. מי שמוכשר יכול להשלים בגיל 30
קראתי כמה וכמה פוסטים בבלוגך. הנקודה העיקרית שאינך מדגיש לדעתי מספיק הוא ההערצה הקיצונית של החברה החרדית לדארוויניזם, במידה שלדעתי לא מצאתי בשום חברה אחרת. זהו לכאורה אבסורד, כי הרי החרדים לא מאמינים בתורת האבולוציה כפיתרון המקרו הגדול לשאלת קיום עולם החי והאדם. אבל ברוח דארווין, הם לחלוטין מאמינים בכך שכל דבר נבחן על פי תרומתו להישרדות.
השבמחקאם יבוא יום ויהיה ברור שישיבה תיכונית היא מה שיבטיח יותר צאצאים שורדים לחרדיות, הרי שכל גדולי התורה יפליגו בשבחיה ובתימוכין (הבאמת רבים) מהמקורות לשילוב תורה וחוכמה. אבל כרגע נראה שהחרדיות, אמנם בעיקר זו האשכנזית, שורדת בצורה מדהימה (מספר המצביעים ליהדות התורה עולה ב-4% מדי שנה. זה נתון דמוגרפי מדהים).למה לסכן הצלחה דארוויניסטית כל כך גדולה על ידי היפתחות לרוחות הזמן. גם שלילת אסכולת תורה עם דרך ארץ הגרמנית נעשתה פשוט כי נוצרו שם יותר מדי יוצאים בשאלה.
יבוא יום, כנראה אפילו בימי חיינו, שעצם הישרדות המדינה יהיה כרוך בכך שהחרדיות תשנה קצת מדרכיה. אחרת המדינה עוד תגיע למלחמת אזרחים או לקריסה כלכלית. אני מאמין שהחרדים כמו הדארוויניסטים המושבעים שהם, ידעו להשתנות אז.
השאלה היא למה להשתנות עכשיו כשעוד לא בשלה העת.