בית יוצר לנשמת האומה

ישיבת וולוז'ין כיום (צילום: ישעיהו לוי)

בי"ד סיון תשפ"א ימלאו 200 שנה לפטירתו של אבי הישיבות הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, תלמידו הגדול של הגר"א מווילנא זצ"ל, וזו הזדמנות עבורנו לזכור את מפעלו הגדול.

הישיבה מלווה את עם ישראל כבר אלפי שנים, כפי שלימדונו חז"ל "אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מִימֵיהֶן שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לֹא פָּרְשָׁה יְשִׁיבָה מֵהֶם" (יומא כח,ב), ולמרות זאת רבי חיים מוולוז'ין חולל מהפכה היסטורית בעולם הישיבות. הוא העמיד את הישיבה כמוסד עצמאי ובר קיימא, שאינו תלוי ברב מסוים ובעיר מסוימת, ובכך העלה את קרנם של תלמידי הישיבה למעמד מכובד כראוי לתלמידי חכמים שעתידים להורות הוראה בישראל ולהיות גדולי ומנהיגי הדור.

הקבלה לישיבת וולוז'ין לא היתה קלה, הישיבה נועדה לצעירים שכבר הוכיחו יכולות גבוהות בהתמדה בתורה בידיעת התורה ובלמדנות והבנה, והיא הפכה לאבן שואבת לעילויים מכל רחבי ליטא, רוסיה, פולין וארצות נוספות. במהלך השנים למדו בוולוז'ין גדולי תורה מפורסמים, שהרבו תורה ויהדות בישראל במשך כמה דורות. גם לאחר סגירתה של וולוז'ין בגזירת השלטונות הרוסים, המשיכה דרכה של וולוז'ין בישיבות ליטא המפורסמות כדוגמת טלז, סלבודקה, גרודנא, קמניץ ועוד.

את הביטוי הקצר והקולע לתפקידה של הישיבה נתן תלמיד הישיבה ששנה ופירש, המשורר חיים נחמן ביאליק בשירו "המתמיד" בו הוא תיאר את הישיבה "בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה".

ב-80 השנים האחרונות, אנו עדים למגמה הפוכה בעולם הישיבות. לאחר חורבן יהדות אירופה בשואה ועם הקמת מדינת ישראל, התחילה תקופה חדשה שבה עולם הישיבות פתח את שעריו בפני כולם, מתוך תפיסה של הישיבה כ"תיבת נח", שבה יוכל כל צעיר להישמר מפני המבול הרוחני בעולם שמסביב.

עולם הישיבות אכן הוכיח את עצמו כחממה רוחנית יעילה בפני הרוחות שבחוץ, אבל חשוב להכיר בכך שבמקביל הוא איבד חלק מיכולתו לשמש כבית יוצר לנשמת האומה. הצורך להכיל בתוך בתי המדרש את כלל הצעירים החרדים, פגע במידה מסוימת ביכולת לטפח ולפתח בעלי כישרונות יוצאי דופן, מתמידים ידענים ולמדנים מעל ומעבר לממוצע.

בנקודה זו, ראוי לנו להיזכר במפעלו הגדול של רבי חיים מוולוז'ין, ולחפש גם היום את הדרכים לטפח את אותם יחידים שעליהם אמרו חז"ל "בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לַמִּקְרָא יוֹצְאִין מֵהֶן מֵאָה לַמִּשְׁנָה יוֹצְאִין מֵהֶן עֲשָׂרָה לְתַלְמוּד יוֹצֵא מֵהֶם אֶחָד לְהוֹרָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" (קהלת רבה ז,כח). למרות הריבוי חסר התקדים בלומדי תורה, עתידו של עם ישראל עדיין תלוי באותם בני עליה יחידים אשר ה' קורא.