הציבור החסידי
בהכללה, כמדומני שהציבור החסידי בחלקו הגדול הרגיש שהפרשיה והשלכותיה פחות נוגעת אליהם. החסידים מתאפיינים בשמרנות רבה יותר וחלקם הגדול דובר יידיש, הם פחות הכירו את חיים ולדר את מאמריו את ספריו ואת פועלו החינוכי. הם גם משתדלים לעסוק פחות בנושאים של צניעות ומיניות, והדברים אצלם בגדר "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". לכן מבחינתם מדובר במאורע של מישהו שאיננו מאנ"ש (אנשי שלומנו), ומוטב להתעלם ככל הניתן מהמקרה ומהשאלות הקשות שהוא מעורר.
ליטאים שמרנים
אבי שיחי' אוהב לספר על הרב שחיזר על הפתחים לטובת עניי העיר, וכשהגיע לאחד הגבירים נתקל בסירוב לתרום, היות ובשבוע הקודם מת בעיר קבצן שנמצא אצלו הון רב. הרב בפיקחותו השיב לעשיר: "אמור נא לי מה ראינו כאן? האם מצאנו עני רמאי או עשיר רמאי? הרי הקבצן הזה היה עשיר רמאי ואם כן הוא משלכם, ומדוע תעניש בשלו את העניים?". נראה אפוא שעבור הציבור השמרני ולדר הוא מקרה ל"חרדי מודרני שסרח" ולא ל"חרדי שמרן שסרח", ולכן גם המקרה הזה איננו מחייב מנקודת ראותם בדק בית וחשבון נפש.
הממסד הליטאי
כפי שציינתי, חיים ולדר היה חלק בלתי נפרד מהמנגנון הליטאי, ובשל כך הוא כנראה חש מוגן מספיק בשביל לפעול באופן שבו הוא פעל. הוא נהנה ממעמד בכיר בתקשורת החרדית, וקרבה למוקדי הכוח במנהיגות הרבנית והציבורית של הציבור הליטאי. בשל כך, הממסד חש מואשם בחשדות שהועלו כנגד ולדר, ונקט ברוב הזמן קו של הכחשה והגנה. הטענות כנגד לשון הרע, על רצון של שונאים ומתחרים להתנקם בולדר, על חוסר הלגיטימיות של התקשורת הכללית, על הסכנה במשפט הציבור, על מנגנונים פנימיים יעילים וכיו"ב, נשמעו בעיקר ע"י נציגי הממסד הרבני והציבורי. גם בהלוויתו של ולדר דיברו נציגי הממסד, וזהו גם הקו שנקט העיתון "יתד נאמן" בהתעלמות מוחלטת מהסערה שסביבו. למרות הכל, ההחלטה של הממסד הרבני בשבוע שלאחר פרסום התחקיר להרחיק את ולדר מכל תפקידיו, מלמדת שכנראה גם שם הבינו שיש דברים בגו ולא ניתן להמשיך כאילו כלום לא קרה.
חרדים פתוחים
הסערה הגדולה והמשמעותית ביותר, התחוללה למעשה בתוך הציבור החרדי הפתוח יחסית. כאמור חיים ולדר עצמו נמנה על ציבור זה, אבל גם אהרן רבינוביץ שפרסם את התחקיר על ולדר וגם האנשים שמובילים כעת את המאבק בפוגעים ובפגיעות בקהילה החרדית, משתייכים ברובם הגדול לציבור זה. לשם כך, צריך להעמיק יותר לקבוצות ולזרמים פנימיים בתוך הציבור החרדי המודרני. לשם כך אני מבקש להרחיב אודות: חרדים מודרנים, חרדים חדשים, המתווכים.
- חרדים מודרנים - המונח הזה מוכר בקהילה החרדית כבר שנים רבות, והוא מגדיר משפחות חרדיות פתוחות יחסית. ההורים בדרך כלל הם אנשים עובדים במקצועות חופשיים, עם היכרות וחשיפה לחברה הכללית. הילדים גדלים בפתיחות גדולה יותר מהמקובל בקהילה החרדית, הם מתחנכים במוסדות חינוך יסודיים עם לימודי ליב"ה מלאים, הבנים ממשיכים בישיבות תיכוניות ומשם בישיבות גדולות פתוחות יותר והבנות בתיכונים עם בגרות מלאה ומשם למוסדות אקדמיים.
הציבור החרדי המודרני חי כבר שנים רבות בסטטוס-קוו עם החרדיות הקלאסית. הם תורמים למוסדות וארגונים חרדיים ומקבלים יחס של כבוד בכל מקום, הם נמצאים בקשר טוב עם המנהיגות הרבנית והציבורית, וישנה הכרה בשונות כשהם לא מנסים לשנות את הקהילה החרדית הקלאסית והקהילה החרדית לא מנסה לשנות אותם. מרבית הילדים של החרדים המודרנים ימשיכו בדרך של הוריהם, אבל חלקם יצטרף לחרדיות הקלאסית בעיקר בעקבות שנות הלימוד בישיבה גדולה. - חרדים חדשים - זהו כינוי חדש יחסית (וגם שנוי במחלוקת) לצעירים חרדים שגדלו בחרדיות הקלאסית, אבל בשלב מסוים בחרו במסלול מעט שונה. זה יכול לבוא לידי ביטוי בגיוס לצה"ל, בלימודים מקצועיים ו/או אקדמיים, בעבודה במקצועות חופשיים ו/או בסביבה לא חרדית, בחשיפה לתרבות ולחברה הכללית, בשינוי מסוים מאורח החיים החרדי בלבוש וכיו"ב. במובן מסוים, מדובר בצעירים חרדים שהם דור ראשון למודרניות.
החרדים החדשים נתקלים באתגרים רבים בדרכם, הם נדרשים להתמודד פעמים רבות עם הסתייגות והתנגדות של בני משפחתם, עם קשיים חברתיים וכלכליים, עם השלמת פערים, עם עמדות ודעות חדשות עבורם ועוד אתגרים רבים ומגוונים. הם נמצאים פעמים רבות במצב לעומתי עם המנהיגות החרדית הרבנית והציבורית, למרות מספרם הגדל והולך הם מתקשים לקבל הכרה בקיומם בצרכיהם ובלגיטימיות שלהם מהזרם המרכזי החרדי. - המתווכים - בתקשורת החרדית, במפלגות החרדיות ובמוקדי כוח נוספים בקהילה החרדית, אנו מוצאים כיום אנשים רבים שנוצר פער גדול בין אורח חייהם האישי לבין מה שנדרש מהם ברמה ההצהרתית. באופן אישי הם אינם מחוייבים לעולם הערכים ואורחות החיים החרדיים, אבל מתוקף תפקידם הם נדרשים לייצג את הקהילה החרדית ואת צדקת דרכה כלפי חוץ וכלפי פנים. אלו הם המתווכים, שפיהם וליבם אינם שווים, שרוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.
להגדרות הללו ישנה רלוונטיות רבה כשאנו מבקשים לעסוק בסוגיות דתיות ערכיות ואתיות. הקהילה החרדית נשענת על עולם ערכים דתי ותורני, ואיננה מכירה כמעט בנורמות וערכים שמקורם איננו תורני אלא אנושי ו/או הגיוני ו/או תרבותי. החרדים הפתוחים נמצאים אפוא במציאות מורכבת, מצד אחד המחויבות שלהם לערכים דתיים ותורניים היא פחות מוחלטת, אבל עולם הערכים של העולם המודרני/המערבי לא תמיד מוכר להם ולעיתים הם אפילו בזים לו ודוחים אותו.
חיים ולדר השתייך בעיקר לקבוצת המתווכים, וכך גם חלק גדול מהברנז'ה שנחלצה לעזרתו. רבים מהם נמצאים במציאות שבה עולם הערכים הדתי לא מחייב אותם, אבל גם עולם הערכים של החברה הכללית הוא חסר משמעות מבחינתם. ולדר למעשה התפרסם בבוז שלו כלפי העולם המערבי וערכיו, בתור המייצג של העמדה החרדית הרשמית (זוהי הסיבה שהביאה לתמיכתו המליאה של הרב צבי טאו בולדר), אבל גם מחויבותו הדתית לא היתה גבוהה במיוחד, וזוהי בעיניי הסכנה הגדולה ביותר. הוא גם קיבל גיבוי מסוים מחרדים מודרנים, שלא הבינו את חומרת מעשיו ואת ההשלכה של התמיכה בו לנפגעים ונפגעות בקהילה.
את המאבק כנגד ולדר מתחילתו ואת המהלך להגברת המודעות לפגיעות ונפגעות בתוך הקהילה החרדית, הובילו בעיקר חרדים חדשים שאימצו במידה רבה את הערכים והשפה של העולם המודרני. את הכוח לחדור פנימה לזרם המרכזי החרדי, העניקו להם אנשי מקצוע חרדים קלאסיים, שלמדו במהלך השנים את מקצועות הטיפול, ונפגשים יום יום בנפגעים ונפגעות. השימוש הרחב של הקהילה החרדית באינטרנט וברשתות החברתיות, הביא לתפוצה הרחבה של כל מידע בפרשה ובהשלכותיה השונות.
החרדיות הספרדית
בציבור החרדי הספרדי הכירו היטב את חיים ולדר, כסופר, כמחנך, כאיש תקשורת וכמרצה מבוקש ומוערך. חשיפת החשדות בעיתון "הארץ" גרמה גם שם לתדהמה זעזוע והתלבטות גדולה בנוגע למעמדו של ולדר, אולם נראה שמה שהכריע את הכף היו בעיקר המסקנות של בית הדין המיוחד של הרב שמואל אליהו שבו השתתפו שני דיינים חרדים ספרדים (הרב ראבון נקר והרב אהרן ירחי), שגבה עדויות רבות על פגיעותיו של ולדר במשך שנים ארוכות. בציבור החרדי הספרדי ישנה באופן כללי פחות סלחנות ורצון לסגור דברים מסוג זה בתוך הקהילה, אמון רב יותר בפניה למשטרה ולמערכות החוק, כבוד לרבנים ותלמידי חכמים באשר הם ללא קשר למוצאם והשתייכותם הקהילתית והחברתית. רבנים ספרדים השמיעו דברים נחרצים אודות הצורך לתמוך בנפגעות, ולפנות בעת הצורך לרשויות האמונות על טיפול בנושא.
החרדים בחו"ל והציונות הדתית
בקרב הציונות הדתית בישראל ובקהילות החרדיות בחו"ל, הכירו כמדומני בעיקר את ספריו הרבים של חיים ולדר, ופחות את יתר פעולותיו כפובליציסט, מחנך, מרצה וכיו"ב. ספריו הרבים והייחודיים לילדים לנוער ולמבוגרים התאימו לצרכים של ציבור זה ותורגמו לשפות שונות.
המכנה המשותף לשני הציבורים הללו, הוא בפתיחות ומודעות גבוהה לנושא של מוגנות ושל פגיעות מיניות, וניסיון של שנים ארוכות בהתמודדות עם הסוגיות הקשות והמורכבות הללו. בשניהם ישנם כבר רבנים ומחנכים שהעמיקו בנושא ורכשו בו ידע וניסיון, התמודדו בעבר עם דמויות מוכרות בקהילה שהתגלו כפוגעים ונדרשו לשלם את המחיר על מעשיהם.
בשל כך, גם בציונות הדתית בישראל וגם בקהילה החרדית בחו"ל, נשמעו מייד עם חשיפת הפרשה אנשי חינוך ורבנים שקראו להוציא את ספריו של ולדר מהספריות ומהבתים, לתמוך בנפגעים ובנפגעות ולהגביר את המודעות למוגנות וליכולת לפנות לגורמי מקצוע וטיפול.
סיכום
הפרשה הקשה של ולדר, ערערה את היסודות של הקהילה החרדית בכלל, ושל הציבור החרדי ליטאי בפרט. העובדה שאדם כה מרכזי מוערך ומשמעותי, התגלה בחלקו הנסתר כאדם פוגעני שבסופו של דבר גם ברח מאחריות אישית באופן כה קיצוני, חשפה את הקהילה בחולשתה. התמודדות שונה של חלקים שונים בקהילה החרדית עם הפרשה, יכולה ללמד אותנו רבות על ההבדלים הפנימיים בתוך הקהילה החרדית, ועל החוזקות והחולשות של כל אחת מהקבוצות המגוונות בקהילה החרדית.
באופן כללי, נראה שפרשה זו עשויה להוות קו פרשת המים, בנוגע למודעות ולטיפול בסוגיית המוגנות והפגיעות המיניות בתוך הקהילה החרדית, אולם הדרך עשויה עדיין להיות ארוכה ומאתגרת, בפרט לנוכח חילוקי הדעות הפנימיים, והקושי להגיע להסכמות בתוך הקהילה על הדרך הנכונה והראויה להתמודדות עם האתגר.
כתבת
השבמחק"קבוצת המתווכים.. רבים מהם..
גם עולם הערכים של החברה הכללית הוא חסר משמעות מבחינתם...
"ולדר..התפרסם בבוז שלו כלפי העולם המערבי וערכיו..
אבל גם מחויבותו הדתית לא היתה גבוהה..
וזוהי בעיניי הסכנה הגדולה ביותר"-
כלומר,
החנוך החרדי כמעט מבטיח עברינות של מי שיצא ממנו ויתחלן
כי יצא קרח מכאן ומכאן
לאחר שלא התחנך לכבד נורמות של חלונים