חפש בבלוג זה

יום רביעי, 25 במאי 2022

מחשבות על התמסדות ועל אלימות

בשבוע האחרון, בעקבות אלימות פיזית של חסידי גור כנגד בני קהילתו של הרב שאול אלתר שליט"א, הביעו רבים וטובים בקהילה החרדית את מחאתם ואת שאט הנפש שלהם מפעולות אלו. לא נראה לי שיש לי מה להוסיף בנידון, אבל אני מנסה להבין מה מביא אותנו למציאות כזו ומה גורם לנו למחות דווקא כעת.
  1. התמסדות - ראשיתה של תנועת החסידות ומאוחר יותר הקמתן של חצרות חסידיות שונות, הייתה סביב רעיון / דמות ייחודית. תנועת החסידות באה לחדש דרך בעבודת ה', וחסידויות שונות קמו ע"י מנהיגים מיוחדים במינם בזמנם ובמקומם.
    עם השנים, החסידות בכלל והחצרות החסידיות בפרט הפכו לממסד שהצדקתו בעצם קיומו. לכל חסידות יש קהל, בתי כנסת, בתי מדרש, מוסדות, ארגונים קהילתיים, וממילא הם זקוקים למנהיג, מבנים, כספים וכיו"ב. אין צורך למצוא רעיון ייחודי בחסידות כזו או אחרת, או דמות ייחודית שמושכת את הקהל בשל אישיותה פעולותיה ויכולותיה.
    ההזדהות של כל חסיד עם החסידות שלו, איננה נוגעת בהכרח לרעיון מיוחד או לדמות מיוחדת, אלא היא הזדהות טבעית עם קבוצת השייכות שלו, בדיוק כמו הזדהות עם קבוצת ספורט או עם מדינה / עיר מגורים וכיו"ב.
    האדמו"ר הוא למעשה הסמל המובהק של הקבוצה, ואין לזה שום קשר לסגולותיו האישיות. בדיעבד, ישנו ניסיון של שכנוע פנימי שהוא אכן מיוחד במינו, אבל ברור לכל בר דעת שלא משנה מי יתמנה לתפקיד, הוא יהפוך לסמל שאתו מזדהים.
    חסידות גור היא ככל הנראה הממסד הפנים-חרדי החזק ביותר, יש להם מספר רב של חסידים, נציגים פוליטיים, נכסים, וארגונים קהילתיים יעילים ומבוססים מאוד. האדמו"ר הנוכחי איננו בולט בתכונות מיוחדות, מעבר ליכולת מרשימה לנהל את החסידות באופן שוטף ע"י עושי דברו.
    קהילתו החדשה של בן דודו הרב שאול אלתר, היא ההפך הגמור. היא מזכירה ממש את ראשית החסידות, בכך שאנשים הולכים אחרי אדם בשל סגולותיו האישיות יוצאות הדופן, רעיונותיו ודרכו.
    הדעה הרווחת היא שישנם עוד רבים וטובים בחסידות גור, שמזדהים עם הרוח החדשה שמביא איתו ר' שאול, אבל הקושי לוותר על ההשתייכות למסגרת כל כך חזקה הוא גדול, בבחינת "לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה".
    הקונפליקט כאן הוא בלתי נמנע, חסידי גור יוצאים להיאבק על הפגיעה בממסד שהם משתייכים אליו ובסמליו, מול קהילה בלתי ממוסדת שנמצאת בראשית דרכה. התחושה הפנימית היא ככל הנראה של איום על החוסן הגדול של ממסד כה ותיק וחזק.
  2. אוטונומיה / אנרכיה - תחושת האיום של ממסד ותיק מול תנועת אוונגרד חדשה היא מובנת לחלוטין, אבל השאלה היא: מהם הכלים העומדים לרשות הממסד הותיק ומה הם הגבולות שלו?
    חסידות גור כמדומני משתמשת במונח "ממלכת גור" (דבר שכיח בחצרות חסידיות, עם מוטיבים סמליים רבים), היא אכן מתנהגת כממלכה וההתנהלות כעת היא כפי שנוהגים במרד בממלכה.
    אבל כידוע, גור איננה ממלכה וגם לא אוטונומיה, זוהי קהילה שחיה ופועלת בתוך מדינת דמוקרטית מתוקנת, שאמורה לשמור על החוק ועל הסדר.
    למרבה הצער, מדינת ישראל מתגלה פעם אחר פעם בחולשתה מול קבוצות שונות בחברה הישראלית, שעושות דין לעצמם, והגופים האמונים על שמירת החוק והסדר אינם מונעים זאת.
  3. בין אלימות לאלימות - הזעזוע הציבורי מגיע בדרך כלל מאלימות גלויה לעין, כמו מכות, צעקות, המון אדם, זריקת חפצים וכיו"ב. אולם חשוב לזכור שישנם עוד הרבה מעשים אלימים, חמורים לא פחות, שאינם נראים מספיק לעין. אני חושש שהמחאה הציבורית נובעת יותר ממניעים אסתטיים, ולא מהבנה עמוקה שהפעלת כוח ופגיעה קשה אינם מעשה לגיטימי בכל מקרה.
    מקרים של חרמות, הרחקת תלמידים, אפליה, פיטורים, ניתוק קשר בין ילדים להורים, פגיעה בשידוכים, הפרדה בין בני זוג, אי קבלה למוסדות חינוך, סילוק מבתי הכנסת וכיו"ב, הם מעשים שבכל יום במחלוקת הנוכחית ובעוד מחלוקות רבות במחננו. אולם רק מתי מעט משמיעים קול ומנסים להיאבק בכל המעשים הללו, והם בדרך כלל נדרשים לשלם על כך מחיר גבוה.
    אז אמנם האלימות הפיזית הגלויה לעין היא חמורה ויש להוקיע אותה, אבל אין לשכוח את האלימות שאיננה פיזית, שפגיעתה בעיניי חמורה לא פחות.

תגובה 1:

  1. Strange how a stranger to gur who has somehow created a bully pulpit has the temetry to explain and rationalize all that is occurring.
    I would posit that only an insider could posibly express the issues involved, not an outside pundit.

    השבמחק