העם השרוי בציון נמצא מאז שמחת תורה האחרון באבל גדול, על מיטב בניו ובנותיו שנרצחו באכזריות רבה על ידי אויבנו, מאות נוספים נחטפו לשבי חמאס, ועוד אלפים נפצעו. כולנו מודאגים מהעתיד, ממחיר המלחמה שאנו נמצאים ככל הנראה רק בתחילתה. מאות אלפי חיילי מילואים גויסו לחזית, והעתיד נראה לוט בערפל.
בכל עת צרה, שב ומתגלה עם ישראל בסולידריות שלו, בכך שלמרות כל ההבדלים וחילוקי הדעות, ישנה אחווה אכפתיות ועזרה הדדית, וכל אחד ואחת יוצאים מגדרם בשביל לסייע בכל יכולתם, בכל דרך אפשרית.
גם בקהילה החרדית אנו רואים בימים אלו התעוררות מעוררת השתאות, של אנשים ונשים רבים מאוד נרתמים באופנים שונים למען העם והארץ. אנשי זק"א מתמסרים ימים ולילות להגעתם של הנרצחים לקבר ישראל, המוני מתנדבים נרתמים לסייע במשלוחים שונים לחיילים הרבים, אחרים מסייעים לקליטת מפונים מישובי הדרום והצפון, אלו הולכים להלוויות וניחום אבלים של מאות הקדושים, ועוד אופנים רבים ומגוונים של תמיכה ועזרה.
גם מי שאין לו דרך לסייע באופן פיזי או כלכלי, נדרש בימים אלו להיות שותף עם הציבור בצער, בתפילה, בהוספת זכויות למען הצלת והצלחת שלוחינו המוסרים נפשם וגופם עבורנו.
אחד מארבעים ושמונה קנייני התורה במסכת אבות הוא "נושא בעול עם חברו", והרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג הלכה י"א) כתב שמי שפורש מדרכי הציבור ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אין לו ח"ו חלק לעוה"ב.
הקהילה החרדית הקימה לעצמה חומות הגנה על מנת לשמור על עצמה מכל השפעה שלילית, אולם עלינו להיזהר שהחומות הללו לא יהפכו אותנו לבועה מנותקת, שבה לא נחוש ולא נשתתף בצער הציבור כולו. החשש הזה קיים דווקא אצל אלו שבמהלך חייהם מצליחים להישאר מנותקים ומרוחקים מכלל החברה הישראלית, עליהם לעשות כל מאמץ להזכיר לעצמם את הקשר העמוק שלנו עם כל יהודי באשר הוא, ואת החובה להיות שותפים לאבל ולדאגה ולהרבות בתפילה ולימוד תורה להצלת החטופים, להחלמת הפצועים, לעילוי נשמת הנרצחים, ולהצלחת והגנת הלוחמים.
בעניין זה, חשוב לי לומר כמה מילים על הסוגיה של שירות חרדים בצה"ל, שנמצאת כבר שנים רבות על סדר היום הציבורי. לפני המאורעות הנוכחיים, היה מדובר על חוק חדש שיאפשר לכל הצעירים החרדים להמשיך לדחות את שירותם הצבאי בהסדר "תורתו אומנותו". נראה לי שכל בר דעת מבין שמכאן ולהבא לא יהיה מקום לחוק שימשיך לתת למעשה פטור גורף לצעירים החרדים משירות צבאי. חובת הנציגות החרדית תהיה למצוא את האיזון הנכון, בין הצורך להמשיך ולשמור על עולם התורה החשוב לנו מכל, לבין השתתפות ממשית ומשמעותית של רבים מצעירנו בהגנה על עם ישראל מכל צר ומשחית.
ויהי רצון שתקוים בנו בקרוב נבואת ישעיהו (ס,יח) "לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה