תפארתה של תורה

ברחובות קריה התפרסם כעת מכתבם של כמה גדולי תורה ראשי ישיבות ורבני קהילות, כנגד תכנית לימודים חדשה ללימודי מדעים ב"תלמודי תורה" לבנים חרדים. במודעה המצורפת למכתב ניתנו דוגמאות שונות מתוך הספר, בהן שולבו נושאים הלכתיים ותורניים עם ידע בסיסי במדעים, במודעה ניתן הסבר לחומרת העניין בהיבט ההשקפתי.

אינני מעוניין להיכנס כאן לדיון על גופם של דברים הן במכתב הרבנים והן בדברי ההסבר שבמודעה המצורפת, אולם אני מבקש להתייחס לנקודה מסוימת שנכתבה במודעה, שם נאמר שהשיעור במדעים הוא השיעור המעניין ביותר עבור התלמידים מכל תכנית הלימודים ב"תלמוד תורה" וכשמבקשים להשיג משמעת בכיתה ניתן לאיים על התלמידים בביטול השיעור במדעים.

אני סבור שנקודה זו מבהירה באופן תמציתי את היחס המקובל במחננו ללימודי חול ואת הגורם לכך, אלא שלמרבה הצער דומני שהדבר איננו מפאר את לימוד התורה במוסדותינו אלא להפך.

סוגיית לימודי החול ב"תלמודי התורה" המוכרת בשיח התקשורתי כשאלת "לימודי הליבה" בחינוך החרדי לבנים, עוסקת בדרך כלל בשאלת מספר השעות המוקדש בסדר היום ב"תלמודי התורה" ללימודים כלליים, אולם בחינה מעמיקה יותר של הנושא מלמדת על שאלה עמוקה יותר, והיא שאלת היחס לאותם לימודים מעבר להיקף השעות המוקדש עבורם.

את היחס לאותם לימודים נוכל לבחון באמצעים שונים: בבחינת איכות ספרי הלימוד של המקצועות הללו, איכות המורים המלמדים אותם ומידת שליטתם בחומר הנלמד, היקף המטלות והשיעורים הניתנים במקצועות אלו, ההספקים וההישגים של התלמידים, מידת המשמעת בכיתות בשיעורים אלו ואכיפתה, התעניינות הורים בהספקים ובהישגים וכיו"ב. ככל הידוע לי, הרי שבמרבית "תלמודי התורה" לבנים חרדים, היחס ללימודים אלו הוא זלזול מוחלט. ספרי הלימוד הם ברמה ירודה, המורים אינם מכירים היטב את המקצוע הנלמד, המשמעת בשיעורים אלו נמוכה ואיננה נאכפת על ידי ההנהלה, ההספקים וההישגים נמוכים מאוד, וההנהלה וההורים אינם מייחסים לכך משמעות. לשם כך אסתפק בשתי דוגמאות, אחת מ"דפי הקשר" המחולקים בתלמודי התורה מדי שבוע עם פירוט של ההספקים הלימודיים בלימודי הקודש, רק במעט מקומות יופיע גם פירוט של ההספקים בלימודי החול. השנייה מ"אספות ההורים" בתלמודי תורה בהם בדרך כלל יפגשו ההורים רק את המורים ללימודי הקודש ובמרבית המקרים יקבלו דיווח רק על מצבו של בנם בלימודים אלו. לטענתי, הקדשת יותר שעות ללימודי חול במערכת החינוך לבנים תהיה חסרת תועלת, בעוד שאם תימצא הדרך לנצל באופן רציני את השעות המוקדשות לכך כבר תהיה בכך תועלת גדולה.

נמצא אפוא, שהסיבה המרכזית לזלזול בלימודי החול איננו נובע בשל המחסור בזמן לשם כך, שכן גם הזמן המיועד ללימודים אלו איננו מנוצל כראוי. הסיבה האמתית היא החשש של החינוך החרדי ממצב שבו יתחרו לימודי החול בלימודי הקודש על לבו של התלמיד, ולשם כך על לימודי החול להיות משעממים, לא רציניים ומזולזלים. זהו החשש הגדול המובע במודעה כשלפתע נעשה לימוד מדעים בצורה מעניינת מרתקת ומקצועית.

וכאן הבן שואל, האמנם זוהי הדרך לגרום ללימודי הקודש לקבל את הבכורה על פני לימודי החול? האם לא היה ראוי יותר להקדיש מאמצים להפוך את לימודי הקודש למעניינים מרתקים ומקצועיים יותר? ילדינו שומעים רבות על מתיקותה של התורה ועל היותה משמחת לב, אולם האם הם אמנם מצליחים לחוות זאת באופן אישי? הניסיון להעדיף את לימודי הקודש על ידי זלזול בלימודי החול, מהווה למעשה הוכחה בחוסר האמון ביכולתה של התורה להוות מוקד משיכה חזק דיו עבור הילדים והנערים, וזו עובדה מצערת ביותר.

דוד המלך ע"ה אמר "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם." (תהילים יט), ועלינו אפוא לשאול אם תורתנו איננה משיבת נפש ומחכימת פתי ומשמחת לב ומאירת עיניים, שמא זו איננה תורת ה'?

שאלת הסובלנות

בשבוע האחרון נמצאת הקהילה החרדית בישראל בעין הסערה, כשרובה ככולה איננה מבינה כלל על מה ולמה. רציחתה של הנערה שירה בנקי ע"ה על ידי ישי שליסל במצעד של הקהילה הלהט"בית בירושלים, הפכה לשעת מבחן לעמדתם של החרדים בנוגע לקנאות דתית באשר היא, כשלדיון זה מובאים מקורות שונים מהתורה ומההיסטוריה היהודית לדורותיה.

גורמים שונים בקהילה החרדית מיהרו להוקיע את הרצח ואת מבצעו ולהביע את שאט נפשם ממנו ומכל מעשה אלימות על רקע דתי, רבים מיהרו להבהיר שהרוצח איננו בריא בנפשו ובוודאי איננו נאמן לעקרונות החברה החרדית ושלמעשיו אין שום קשר לחרדיות. רבות נכתב ונאמר על כך שההתנגדות החריפה של הקהילה החרדיות לחד-מיניות, איננה עילה לשום מעשה אלימות כלפי אדם או קבוצה כלשהי. אולם למרות כל הגינויים, ההתנערות וההבהרות הנדרשות, נראה שהסערה הציבורית מסרבת להירגע. הפולמוס הציבורי סביב שנאת הזר בכלל והלהט"בים בפרט מצידם של החרדים נמשך, והקהילה החרדית חשה עצמה נרדפת על לא עוול בכפה.

האשמת החרדים באלימות נתפסת בעיניהם כעלבון גדול מאוד, הקהילה החרדית מצטיינת כידוע בסולידריות הרבה ובהעמדת עניין גמילות החסדים במקום גבוה ביותר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בארגוני חסד ורווחה רבים ובשיעורי התנדבות גבוהים של חרדים במגוון רחב של תחומים. הציבור החרדי בכללותו איננו ציבור אלים ושיעורי הפשיעה בו נמוכים ביותר, והעובדה שמדובר במקרה יוצא דופן שהתבצע ע"י אדם שחזר על מעשה קיצוני שהוא עצמו ביצע לפני עשור, רק אמורה לחזק לכאורה את הטענה של החרדים שמדובר במקרה חריג ויוצא דופן שאיננו מלמד על הכלל. לאור זאת, האצבע המאשימה המופנית כלפי החרדים נראית בלתי הוגנת, והיא נתפסת כניסיון של הקהילה הלהט"בית להפיק רווחים כלשהם מהאירוע, או כשנאה ועוינות לחרדים - של התקשורת או של כל גורם אחר - שמצאה הזדמנות להתפרץ באופן כה חריף. ברצוני להציג כאן נקודת ראות נוספת לעניין.

נראה שהקהילה החרדית בישראל אכן איננה חשודה בעיני מרבית החברה הישראלית באלימות יתר, ובוודאי לא במעשי רצח שהנם ההפך הגמור להשקפת העולם החרדית, גם כשהם נעשים על רקע של קנאות דתית. אולם הקהילה החרדית נחשדת בהחלט בזלזול, בחוסר אכפתיות ואף בתיעוב, כלפי כל מי שאורח חייו שונה משלה. האמונה המוחלטת של החרדים בצדקת דרכם, נתפסת כהתייחסות מתנשאת ומזלזלת כלפי כל הקבוצות האחרות בחברה הישראלית, ובוודאי כלפי קבוצות אידאולוגיות הפוכות או כלפי לא-יהודים. בנקודה זו, נראה שהחרדים עצמם אינם חולקים עמדה שווה וניתן למצוא מנעד רחב של עמדות בתוך הקהילה החרדית, אולם יחד עם זאת נראה שניתן להצביע על חלוקה מסוימת בין השיח הפנימי לשיח החיצוני. בשיח הפנימי בקהילה החרדית ניתן לראות הרבה יותר ביטול בוז ועוינות לעמדות לא-חרדיות ולבעליהן, בעוד שבשיח החרדי הפונה כלפי חוץ ניתן למצוא הרבה יותר כבוד הכלה וקבלה של חרדים כלפי הקהילות האחרות. החרדים הנמצאים במפגש עם האדם הלא-חרדי במישור הפיזי התקשורתי או הווירטואלי, מייצגים בדרך כלל את פניה היפות של החרדיות, אולם הם נחשדים תמיד כמי שאינם מייצגים את "החרדיות האמתית".

לאור זאת, למרות מעשי החסד הרבים של החרדים ולמרות המעלות החיוביות הרבות שניתן למנות בהם, נראה שהתחושה הרווחת בחברה הישראלית בנוגע להתנשאות ולזלזול של החרדים בערכים ובהשקפת העולם של קבוצות האחרות בחברה הישראלית, היא הגורמת העיקרית לעוינות העמוקה כלפי הקהילה החרדית. ההסתגרות וההתבדלות החרדית בהיבט הגאוגרפי, החינוכי, התרבותי והתקשורתי - גם אם הן נועדו יותר כאמצעי שימור לערכי הקהילה החרדית ואורח חייה - נתפסים גם הן כהתנשאות וחוסר התחשבות בחברה הישראלית ובערכיה. כך גם, שיעורי התעסוקה הנמוכים של הגברים החרדים וחוסר השוויון בנטל הביטחוני, מעמיקים את התחושה של חוסר האכפתיות והאדישות של החרדים בכל הנוגע למשימות הלאומיות ולרעיונות והערכים הלאומיים המשותפים למרבית החברה הישראלית הלא-חרדית.

להבנתי, האצבע המאשימה המופנית כעת כלפי החרדים איננה מכוונת להאשים את החרדים במעשי אלימות ורצח, אלא בעצם היותם בלתי סובלניים ולא מכבדים של עמדות ודעות שונות משלהם. מקרה הדקירה והרצח היה אכן המניע בפועל לאותה האשמה, בשל הטענה שיש קשר בין הדברים, אולם ברור שזו איננה האשמה עצמה. גם אם יוכח למעלה מכל ספק, שאין בגישה החרדית שום עידוד ושום שייכות לכל מעשה אלימות באשר הוא, לא יהיה בכך כדי למנוע את אותה האשמה. הנושא כעת איננו האלימות של החרדים אלא הסובלנות שלהם, השאלה המרכזית היא "האם החרדים יכולים ומוכנים להתייחס בכבוד לעמדות אחרות ולהגיב אליהן ברצינות?".

את השאלה הזו צריכים החרדים לשאול את עצמם, ועליהם להשיב עליה באופן ברור הן לעצמם והן כלפי חוץ. בנקודה זו, נראה שיהיה קשה יותר להמשיך בנוהג הקודם, שבו בבית פנימה נשמעות זמירות אחרות מאלו הנשמעות החוצה. האם החרדיות יכולה לכבד דעות אחרות ולהתייחס אליהן באופן רציני, או שהדבר נוגד לבסיס קיומה של החרדיות?

בהקשר זה חשוב להבהיר נקודה חשובה, הסובלנות הנה ערך מוסרי גבוה בחברה הישראלית, ובשל כך חוסר הסובלנות החרדית נתפסת כגישה אנטי-מוסרית. מבחינה זו שאלת היחס ללהט"בים נמצאת במוקד הוויכוח בין הקהילה החרדית ליתר החברה הישראלית, בעוד שבעיני הקהילה החרדית אורח חייהם של הלהט"בים הוא בלתי-מוסרי בעליל ועל כן ההתנגדות לו היא הדבר המוסרי ביותר, הרי שבעיני אחרים הסובלנות לאורח חיים זה היא הדבר המוסרי ביותר וההתנגדות לכך היא כמובן בלתי-מוסרית. לא פלא אפוא, שהמקרה הנוכחי היה המתאים ביותר להתפתחות הוויכוח החריף בין שני עולמות ערכיים כה קוטביים בשאלת הסובלנות.

כאמור, אני סבור על כל אחד ואחת מאיתנו בני הקהילה החרדית לשאול את עצמו את השאלות הללו באופן עמוק ורציני, האם וכיצד אנו יכולים לכבד יותר דעות אחרות ואת בעליהן? רק לאחר שנשיב על כך לעצמנו לחיוב או לשלילה נוכל להביע את עמדתנו בבית פנימה או ברחובות קריה.

מחלוקת לשם שמים

היהדות החרדית בישראל ניצבת כבר מספר שנים בפרשת דרכים, שאלות כבדות משקל אודות הדרך בה עליה לצעוד בכל הנוגע למידת ההתבדלות וההסתגרות מכלל החברה הישראלית, מעמידות את הקהילה החרדית ומנהיגיה בפני הכרעות קשות ומאתגרות.

שאלות אודות מידת ההיפתחות או ההיסגרות הנדרשת בעת הזאת, נוגעות בהיבטים רבים בחיי הפרט והכלל. הן נוגעות לענייני תעסוקה, הכשרה מקצועית, לימודים אקדמיים, סביבת מגורים, שירות צבאי ו/או אזרחי, התארגנויות פוליטיות, מגזר שלישי, תקשורת ועוד כהנה וכהנה תחומים רבים.

כדרכו של עולם, ניתן לזהות בקהילה החרדית שתי גישות מרכזיות, כשבתווך שביניהם ניתן למצוא עוד ספקטרום רחב של גישות ועמדות. מן הצד האחד ניצבת הקבוצה בעלת העמדה השמרנית, הטוענת בנחרצות שעל הקהילה החרדית לשמר ואולי אף להגביה את החומות המבדילות בין החרדים לכלל החברה הישראלית, ושרק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח את המשך דרכה של היהדות החרדית לשמירת תורה ומצוות באופן מלא וללא פשרות בדרך שצעדו בה אבותינו ואבות אבותינו. מן העבר השני ניצבת הקבוצה בעלת העמדה המשתלבת, המביעה את עמדתה הברורה אודות חובתה של הקהילה החרדית לסלול דרך חדשה, המאפשרת השתלבות רבה יותר בתעסוקה, בהכשרה מקצועית, בהשכלה גבוהה, בצבא ובשירות האזרחי, ובעוד מגוון רחב של תחומים, תוך שמירה על הערכים המרכזיים והמאפיינים התרבותיים של הקהילה החרדית. כאמור, בין שתי הגישות הקוטביות הללו, ישנו מגוון רחב של דעות ועמדות, של אלו המבקשים למצוא את האיזון הנכון בין שתי הגישות הנזכרות.

הוויכוח הציבורי בין הגישות השונות הללו הוא בלתי נמנע, וככל שיחלוף הזמן הוא ללא ספק יעמיק וילך. בעניין זה, אני סבור שעלינו לתת את הדעת על האופן שבו יתנהל השיח הציבורי. בחינה פשוטה של הדרך בה מתבצע הדבר כיום, מגלה לנו שיח חרשים במלוא מובן המילה. מהצד השמרני, אנו רואים מודעות רחוב, מכתבי רבנים, מאמרי דעות, פשקווילים וכיו"ב, המציגים כל צעד של השתלבות בתחומי החיים השונים בחברה הישראלית כגזירת שמד וכאבדן מוחלט של היהדות החרדית, ואת אלו המעורבים בכך בדיבור או במעשה כעוכרי ישראל בעלי כוונות זדון המבקשים בדרכים שונות להחריב את כל הקדוש והיקר לנו, עבור בצע כסף ואינטרסים אישיים. מן העבר השני, מציגים את ההתנגדות לדרכם,, כצרות מוחין וקיצוניות יתר והתעלמות מוחלטת מאתגרי השעה ומהמציאות המשתנה המחייבת דרכי התמודדות חדשים, את מובילי המאבק מתארים כאנשים אלימים צרי עין בעלי תאוות שליטה ואהבת מדון, ולעתים אף כצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.

בחינה מעמיקה של הדברים מלמדת, שהתמונה האמתית רחוקה מלהיות פשטנית כפי ששני הצדדים מבקשים להציג אותה. בין בעלי העמדה השמרנית נמצאים ללא ספק אנשים יראי שמיים, בעלי הבנה מעמיקה של המציאות והיכרות עם תקופות היסטוריות שונות, החוששים מכל סטייה קלה ממדיניות ההתבדלות המוחלטת, אולם בתוכם ישנם גם לא מעט אנשים ש"רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם", וכוונתם ומעשיהם רחוקים מלבטא יראת שמיים טהורה. כמו כן, גם בין הנוקטים בעמדת ההשתלבות ניתן למצוא אנשים יראים ושלמים אשר פועלים מתוך אכפתיות ודאגה כנה לעתיד הרוחני והגשמי של הקהילה החרדית, מתוך קריאת מציאות שעל פיה שימור המצב הקיים מהווה סכנה מוחשית להמשך קיומה הרוחני והגשמי של היהדות החרדית, אולם גם כאן חברו למהלכים שונים אנשים קלי דעת שיראתם איננה קודמת לחכמתם, והם אינם מודעים וזהירים דיים מפני הסכנות הרוחניות הכרוכות בתהליכים אלו.

לפני מספר חודשים התארחתי אצל נכדתו של הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל, וממנה שמעתי את פירושו הנפלא למשנה המפורסמת במסכת אבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים" (אבות ה,יז). הוא ביאר שמחלוקת לשם שמיים מובנה היא שכל אחד מהחולקים מודע לכך שהצד שכנגדו מתכוון גם כן לשם שמיים, במחלוקת כזו כל צד מנסה להוכיח את צדקת דרכו בטיעונים תורניים ובהוכחות משכנעות ולא באמצעות הטחת האשמות על הצד שכנגדו.

בעיצומם של ימי האבלות על החורבן, עלינו לאמץ אופן אחר לנהל את המחלוקת הנוקבת בשאלות כבדות המשקל העומדות בפנינו, על כל צד להכיר שאלו שפועלים להפך מעמדתו, אינם עושים זאת בקלות ראש וממניעים פסולים, עליו להכיר שגם הם פועלים מתוך יראת שמיים ואכפתיות, אבל מתוך קריאת מציאות הפוכה לחלוטין. באופן זה יהפוך הדיון לרציני ומועיל ויתקיימו בנו דברי חז"ל "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר; "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", אל תקרי בְּסוּפָה, אלא בְּסוֹפָהּ." (קידושין ל,ב)

החברה החרדית: משברים ואתגרים

נכתב לכתב העת "דעות" (גיליון 70)

מיהו חרדי?

הקהילה החרדית בישראל, המונה כיום למעלה מ-10% מתושבי מדינת ישראל, מאופיינת במערכת יחסים מורכבת לאורך שנים רבות עם כלל החברה בישראל. היא בולטת בנבדלות מכלל החברה הישראלית בכל תחומי החיים, החרדים גרים ברובם הגדול בריכוזים נפרדים, מתחנכים במוסדות חינוך משלהם, צורכים תקשורת ותרבות עצמאית, לבושים בסגנון שונה ואינם רואים את עצמם חלק ממדורת השבט הישראלית. הנבדלות החרדית מהחברה הישראלית, מזכירה במידה רבה את הנבדלות ההיסטורית של עם ישראל מיתר האומות בבחינת "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג,ט), ואכן בתודעה החרדית ניתן למצוא הקבלות רבות ליחס שבין ישראל לעמים והיחס של הקהילה החרדית לכלל החברה הישראלית.

הקהילה החרדית עצמה איננה חדגונית, והיא מכילה בתוכה מגוון רחב של קבוצות ותתי-קבוצות עם מאפיינים שונים, המעלים לא אחת את התהייה מהו המכנה המשותף המגדיר את כל האנשים הללו בשם המשותף "חרדים". השאלה של "מיהו חרדי?" מעסיקה רבות את החרדים עצמם, ובמידה מסוימת התשובה לכך  נראית סבוכה יותר מהתשובה לשאלה "מיהו יהודי?".

צמיחתה של הקהילה החרדית במהלך שבעים השנים האחרונות, היא ללא ספק תופעה מעוררת השתאות. אנו עדים לסיפורה של קבוצה שהיה נראה שנידונה להיעלם מהעולם היהודי, שהפכה עם השנים לקהילה חזקה מבוססת ומשפיעה במדינת ישראל ובעולם היהודי, עד כדי תחושת איום מצידה על קבוצות אחרות בחברה הישראלית. יחד עם זאת, נדמה שדווקא סיפור ההצלחה יוצא הדופן של הקהילה החרדית, מעמיד אותה כיום בפני הצורך להתמודד עם אתגרים גדולים ומורכבים מבית ומחוץ, כשללא ספק האופן שבו היא תבחר להתמודד עם האתגרים הללו ישפיע רבות על אופיה של הקהילה החרדית בעתיד.

אני מבקש במאמר זה, להציג את האופן שבו אני רואה את הדברים, את המאפיינים המרכזיים של הקהילה החרדית, את האתגרים העומדים בפניה, ואת הדרך הנדרשת להתמודדות עם אתגרים אלו.

מאפייני החרדיות

הקהילה החרדית מתאפיינת בדרכים שונות, בהשקפת עולם מקיפה, באורח חיים שונה, בסולם ערכים עצמאי, בחשדנות כלפי המודרנה והציונות, אולם נדמה שאם נבקש לתמצת את כל הדברים הללו לכדי מילה אחת, נוכל לבחור במילה "שמרנות" כבסיס המרכזי שעליו עומדת החרדיות. לדעתי, ניתן למצוא הקבלות רבות בין ההגות השמרנית של הפילוסוף אדמונד ברק וממשיכי דרכו לבין ההגות החרדית לדורותיה. השמרנות החרדית מתבטאת באופנים שונים, שאותם אנסה לתמצת לכמה מרכיבים מרכזיים.

• תודעה היסטורית - החרדים רואים את עצמם ממשיכי ושומרי מסורת עתיקת יומין של אלפי שנות היסטוריה יהודית, מבחינתם הם הממשיכים האותנטיים של משה רבינו, נביאי ישראל, אנשי כנסת הגדולה, החשמונאים, התנאים, האמוראים, הראשונים והאחרונים. מבחינתם, הם נושאים על שכמם את שמירת המסורת היהודית לדורותיה, ומגנים עליה מכל פגיעה של גורמים שונים המאיימים על המשך קיומה.
• מחויבות מליאה לשמירת תורה ומצוות - ההקפדה על שמירת מצוות בדקדקנות רבה, עד לפרטים ההלכתיים הקטנים ביותר, מהווה בסיס מרכזי לחובתו של האדם החרדי בעולם הזה. קיום התורה והמצוות באופן מלא היא השליחות המרכזית של האדם בעולמו של הקב"ה, ובה מותנה קיומו ושכרו הנצחי בעולם הבא. תפקידו של האדם הוא להתגבר על כל קושי בדרך למימוש יעודו עלי אדמות.
• לימוד תורה ודעת תורה - לימוד תורה היא המצווה החשובה ביותר, ולומדי התורה הנם בעלי המעמד המכובד ביותר. התורה היא המנחה הבלעדית את האדם בעולמו, ובה ניתן למצוא הדרכה לחיים בכל דבר ועניין. תלמידי החכמים הם המוסמכים לקבוע עמדה ולהורות בכל תחומי החיים, בענייני הפרט והכלל, בסוגיות של חינוך ורווחה, רפואה וכלכלה וכיו"ב. הלימוד חשוב לא רק כדרך לידיעת התורה, אלא כדבר חשוב בפני עצמו המוגדר כ"תורה לשמה" כלומר לימוד לשם לימוד. החברה החרדית שמה לעצמה למטרה לשמר ולהגביר את לימוד התורה בעם ישראל, כולל דאגה להרבצת תורה בכל חלקי העם היהודי.
• גמילות חסדים - הסולידריות בתוך הקהילה החרדית הנה ללא ספק מרכיב דומיננטי ביותר באורח החיים של האדם החרדי, העזרה ההדדית בין אדם לחברו ובפרט בין בעלי היכולת לנזקקים היא היסוד שעליו מתקיימת הקהילה ושבזכותו היא מצליחה להתקיים בתנאים לא פשוטים. החסד כדרך חיים, מתבטא גם ביוזמות רבות שהתפתחו מתוך הקהילה החרדית כלפי כלל החברה הישראלית, בארגונים של עזרה רפואית כדוגמת "יד שרה" ו"עזר מציון" ובעוד דוגמאות רבות ומגוונות.
• הסתפקות במועט - הקהילה החרדית ברובה הגדול מתאפיינת באורח חיים צנוע ופשטני, הנובע להבנתי בעיקר מתוך ראיית העולם הזה כזמני וחולף וכמשני בחשיבותו לעולם הבא הנצחי שהחיים כולם צריכים להיות מכוונים לקראתו. הדבר מאפשר כמובן רמת חיים נמוכה, עם הכנסה חודשית מינימלית למשפחה.
• חדש אסור מן התורה - מטבע לשון זו שמקורה ברבה של פרשבורג ה"חתם סופר" (תקכ"ג-ת"ר), שהשתמש בה במאבקו כנגד תנועת ההשכלה והרפורמה, הפכה עם השנים לתמצית השקפת העולם החרדית. הראיה של העבר ההיסטורי בכל דבר ועניין כדבר הנכון והאותנטי ומכאן שכל חידוש הוא דבר רע ומסוכן, משקפת את העמדה החרדית במגוון רחב של תחומים. זהו הבסיס הרעיוני לשמרנות שציינתי למעלה כמרכיב המרכזי של החרדיות, והיא מתחברת כמובן לתודעה ההיסטורית שתיארתי.
• מוחלטות - הוודאות של הקהילה החרדית בצדקת דרכה ובאמתותה הבלעדית, מהווה ככל הנראה חלק מסוד הקסם שלה. בתפיסה החרדית הרווחת אין מקום לשאלות ספיקות ולבטים, שכן היא בנויה לכאורה על השקפת עולם המבוססת על אמיתות שאינן תלויות מקום וזמן. גישה זו שאיננה רואה מקום לריבוי דעות, מקשה על קיום דיאלוג עם תפיסות עולם אחרות, גם כשמדובר על גישות שונות בתוך הקהילה החרדית עצמה.

הקהילות החרדיות

למרות הדמיון והמכנה המשותף הרב - הבא לידי ביטוי במאפיינים שציינתי - בין החוגים והעדות השונות המרכיבות את הקהילה החרדית בישראל, חשוב לתת את הדעת לפסיפס המרכיב את הקהילה החרדית בישראל, הנבדלים זה מזה בשינויי עמדות ובמתן משקל שונה לערכים המרכזיים בתפיסת העולם החרדית. יש לציין שלכל אחת מהקבוצות הללו רקע היסטורי משלה ומבנים קהילתיים חינוכיים, תרבותיים ופוליטיים משל עצמה. אני מבקש להציג בקצרה חלוקה לשבע קטגוריות מרכזיות, כשבכל אחת מהן ניתן להרחיב עוד רבות.

1. הישוב הישן - הקהילה הממשיכה את הישוב האשכנזי הישן בירושלים, ומתרכזת בירושלים ובבית שמש. מתאפיינת בשמרנות גדולה ביותר, ובהתנגדות חריפה לציונות ולמדינת ישראל, ואיננה משתתפת בבחירות ובמגרש הפוליטי.
2. הקהילה החסידית - חצרות חסידיות המבוססות על מורשת ה"בעל שם טוב" (תנ"ח-תק"כ) ותלמידיו, במרכזה של כל חצר חסידית עומד אדמו"ר המשמש כמורה דרך רוחני לכלל החסידים. החסידות מתאפיינת בעבודת ה' בשמחה, ובהעמדת הקשר לצדיק כדרך מרכזית לעבודת ה'. החסידים משמרים באופן בולט יותר את הלבוש של יהודי מזרח אירופה ואת שפת האידיש, והם מיוצגים על ידי מפלגת "אגודת ישראל" ברשימת "יהדות התורה".
3. הציבור הליטאי - החרדים האשכנזים שאינם חסידים, רואים את עצמם כממשיכי מורשת עולם הישיבות הליטאי, בדרכה של ישיבת וולאז'ין שהוקמה על ידי רבי חיים מוולוז'ין תלמידו של הגר"א. בתפיסת העולם הליטאית, לימוד התורה הנו הערך העליון שסביבו סובב הכל, וחובתו הגדולה של כל יחיד להתמסר באופן המרבי ללימוד תורה ולהחזקתה. הציבור הליטאי מיוצג במפלגת "דגל התורה", שרצה ברשימה משותפת עם "אגודות ישראל".
4. החרדים הספרדים - החרדיות הספרדית כוללת את יוצאי ארצות האסלאם שאימצו בשלב מסוים את הדרך החרדית הליטאית, וביססו את מערכת החינוך ועולם הישיבות שלהם על המודל הליטאי, עם ההתאמה התרבותית הנדרשת. החרדיות הספרדית התפתחה והתרחבה תחת הנהגתו של הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל, והיא מיוצגת על ידי תנועת ש"ס.
5. בעלי תשובה - מאמצע שנות השבעים אנו רואים גלים של חזרה בתשובה של חילונים, שבחרו להצטרף לקהילה החרדית. תנועת התשובה החרדית היא מגוונת ובעלת סגנונות שונים, והיא קיימת כמעט בכל החוגים והעדות של הקהילה החרדית במידה רבה או מועטת. בעלי התשובה ברובם הגדול ביקשו להיטמע בקהילה החרדית, אולם ניתן לראות גם השפעות שלהם על הקהילה החרדית וגם דוגמאות להתארגנויות קהילתיות עצמאיות של בעלי תשובה.
6. בני חו"ל -  הקהילות החרדיות במערב אירופה ובצפון אמריקה, מתאפיינות בשונות מסוימת מהקהילות החרדיות בישראל, בפרט בכל הנוגע להשפעה מהמודרנה ולהשתלבות בעבודה ובהשכלה גבוהה. העולים החרדים מארצות אלו ביקשו גם כן בדרך כלל להשתלב בתוך הקהילה החרדית בישראל, אולם גם הם השפיעו בדברים רבים על הקהילה בישראל ובמקומות מסוימים גם הקימו קהילות משלהם.
7. חרדים ישראלים / מודרניים - לאחרונה ניתנה תשומת לב להתפתחותן של קהילות חרדיות המתאפיינות ביחס חיובי יותר למדינה; למודרנה; לשוק העבודה ולהשכלה גבוהה, אולם נראה שעדיין מוקדם מדי בכדי להעריך את התופעה לאמוד את ממדיה ואת כיווני ההתפתחות שלה.

האתגרים

התפתחותה והתרחבותה של הקהילה החרדית בישראל מהשנים שלאחר השואה והקמת מדינת ישראל עד ימינו אנו, היא תופעה מדהימה הראויה ללא ספק להתייחסות מעמיקה ומקיפה. במסגרת זו אני מבקש לדלג על הגורמים השונים שהביאו לצמיחה ולהתבססות כה מרשימה של ציבור המונה כיום כבר כשמונה מאות אלף נפש, ולתת את הדעת לאתגרים הרבים העומדים כיום בפני קהילה זו.

• משבר מנהיגות - גדולי התורה החרדים זוכים למעמד הגבוה ביותר בקהילה החרדית ועל פיהם יישק כל דבר. המנהיגות הציבורית החרדית מתאפיינת בכפיפותה למנהיגות הרבנית, כשנציגי הציבור במפלגות החרדיות נבחרים על ידי המנהיגות הרבנית וסרים למרותה בכל דבר ועניין. זהותם ומעמדם של גדולי התורה נקבע במהלך שנים ארוכות, על ידי הכרה ציבורית גוברת והולכת בסגולותיהם וייחודיותם של גדולי התורה.  
  לאורך שנים הנהיגו את הקהילה החרדית גדולי תורה שזכו למעמד גבוה מאוד בקהילתם הפנימית, ונהנו מקונצנזוס כמעט מלא שהעניק להם את היכולת לקבל הכרעות משמעותיות בענייני הכלל. ניתן להזכיר לדוגמה את ה"חזון איש" והגרא"מ שך זצ"ל בציבור הליטאי, את האדמ"ורים ה"בית ישראל" וה"לב שמחה" מגור וה"נתיבות שלום" מסלונים בציבור החסידי ואת הגר"ע יוסף בציבור הספרדי.
  בשנים האחרונות, עם הסתלקותם של אותם גדולי תורה, אנו עדים להתפוררות בקרב המנהיגות הרבנית בעולם החרדי. גדולי התורה החיים עמנו שנדרשו למלא את החלל שהותירו קודמיהם, לא הצליחו להגיע למעמדם ולזכות לאותו קונצנזוס, וכך ניתן לראות כיצד חדשות לבקרים הציבור החרדי עצמו על פלגיו נחלק לתתי קבוצות חדשות, ונקלע שלא בטובתו לעימותים בלתי פוסקים סביב זהותם של גדולי התורה וסביב עמדותיהם בנושאים שונים. ההערכה הרווחת בקהילה החרדית היא שמצב זה רק יחמיר וילך, ושבטווח הנראה לעין לא נראה עוד מנהיגות חרדית מרכזית שתהיה מסוגלת להוביל את הקהילה החרדית ולקבל החלטות חשובות בנושאים העומדים על הפרק.
  ישנם הסבורים שמשבר המנהיגות יוריד את הלחץ המופעל כלפי הפרט בקהילה החרדית, ויאפשר ריבוי וגיוון של דעות בתוך הקהילה החרדית. מנגד, ישנם הרואים דווקא במשבר זה, פוטנציאל לתחרות סביב מידת השמרנות והקנאות כנגד כל מהלך שנתפס כחדשני ברמת הפרט והכלל.
• משבר כלכלי - שיעורי התעסוקה הנמוכים יחסית בקהילה החרדית לצד הריבוי הטבעי הגבוה הנהוג בה, מעמידים את המשפחות החרדיות עם הכנסה נמוכה לנפש ועם שיעורי העוני הגדולים ביותר בקרב הציבור היהודי בישראל. מסיבות שונות, המצב הכלכלי של המשפחות החרדיות נמצא בירידה, ומערכות הרווחה הפנימיות של הקהילה החרדית מתקשות להמשיך ולהתמודד עם המצוקות הקשות.
  יוקר המחיה ומחירי הדיור הגדלים והולכים, אינם פוסחים כמובן על הקהילה החרדית, והם מקשים עוד יותר את הנטל הכלכלי המוטל על המשפחות החרדיות, ובפרט לנוכח הנוהג בקרב מרבית הציבור החרדי שעל פיו ההורים רוכשים דירות עבור ילדיהם עם נישואיהם.
  יחד עם זאת, יש לציין שבקהילה החרדית ישנם גם משפחות במעמד הבינוני והגבוה, רבים מהם בעלי נכסים ובעלי עסקים מצליחים, הללו נרתמים לא אחת לסייע ולתרום מכספם לנזקקים מקרב הקהילה. כמו כן, הקהילות החרדיות בחו"ל שרבות מהן נהנות מרווחה כלכלית, מסייעות רבות בהחזקת מוסדות החינוך והישיבות החרדיות בישראל, ובעוד ארגוני חסד רבים הפועלים בתוך הקהילה החרדית.
  אחד המוסדות הייחודיים לקהילה החרדית המסייע רבות בהתמודדות עם הקשיים הכלכליים, הנו מודל "קופות הגמ"חים להלוואות כספים", הגמ"ח (גמילות חסדים) הוא למעשה קופה שבה מפקידים אנשים רבים את חסכונותיהם הכספיים ללא שום תמורה, והכספים ניתנים בהלוואה ללא ריבית לנזקקים לכך. בקהילה החרדית פועלים מאות גמ"חים בסדרי גודל שונים, והם מסייעים לעשרות אלפי משפחות בזמנים שונים.
  שיפור המצב הכלכלי של הקהילה החרדית בישראל, לא יתאפשר ללא שינוי רחב בשיעורי התעסוקה בקהילה החרדית, ואמנם ניתן כבר להצביע בעשור האחרון על שינוי מגמה בתחום זה. יחד עם זאת, נראה שבכך לא די ושהדבר איננו אפשרי ללא שינויים בתחומים נוספים כדוגמת מערכת החינוך החרדית, ושיעורי גיוס חרדים לצה"ל. מהלכים אלו הם מורכבים מאוד, והם נעשים קשים עוד יותר בעקבות משבר המנהיגות שתיארתי קודם.
• משבר חברתי - כפועל יוצא ממשבר המנהיגות והמשבר הכלכלי ומסיבות נוספות, ניתן להצביע כיום על משבר חברתי עמוק בתוך הקהילה החרדית. הפלגנות הפנימית בין הקבוצות השונות, והיעדר מענה לשאלות חשובות העומדות על סדר היום בקהילה החרדית, מביאות רבים מבני הקהילה ובפרט בקרב הדור הצעיר, לתהות על צדקת הדרך החרדית ועל עתידם בתוכה.
  עדות לאותו משבר פנימי ניתן לראות בעליה בשיעור היוצאים בשאלה מקרב הקהילה החרדית, בריבוי הקולות מתוך הקהילה החרדית בפרט במרחב הווירטואלי האינטרנטי התוהים על צדקת הדרך החרדית,ובהיווצרותן של קהילות "אנוסים" המקיימים אורח חיים כפול של חרדיות כלפי חוץ וחוסר מחויבות מבחינה אמונית ודתית כלפי פנים. מטבע הדברים, קשה עד בלתי אפשרי להעריך את היקף התופעות הללו ורבים בקהילה החרדית מנסים לטעון שמדובר בממדים זניחים בלבד, אולם למיטב הכרתי מדובר בתופעה מתרחבת והולכת שמאיימת על עתידה של הקהילה החרדית באופייה הנוכחי.
• היעדר חזון - בקרב הקהילה החרדית ישנם כיום אנשים רבים וטובים המבקשים לפעול לשיפור המצב הקיים, ולהוביל יוזמות בתחומי התעסוקה, הרווחה, החינוך, יחסי חרדים והציבור הכללי ועוד תחומים, אולם הם מתקשים מאוד לעשות זאת בשל היעדר חזון ברור לעתידה הרצוי של הקהילה החרדית. בהיעדר יעדים ברורים ומוסכמים, ישנו קושי גדול לשיתופי פעולה ולהשפעה ברמת המקרו. באופן זה, נשארות מרבית היוזמות ברמה הלוקלית, והן אינן מצליחות להתמודד עם האתגרים הגדולים.
  היעדר חזון מסודר והקושי בהתארגנות רחבה, מקשה כמובן גם על גיוס המשאבים הגדולים הנדרשים להנעת מהלכים רחבי היקף, הן מכספי ציבור ברמה הממשלתית או המקומית והן ממקורות פילנתרופיים.

תמורות בקהילה החרדית

על אף השמרנות המאפיינת את הקהילה החרדית, ולמרות משבר המנהיגות והיעדר החזון, ניתן להצביע על מגמות חדשות בקרב הציבור החרדי, אשר עשויים בעזרת ה' לבשר על כיווני התפתחות חדשים של הקהילות החרדיות בישראל.

• תעסוקה - בעשור האחרון ישנה עליה מתמשכת בשיעורי התעסוקה של חרדים, הן של נשים חרדיות והן של גברים חרדים.
  בקרב הנשים, השינוי העיקרי הוא במעבר מעיסוק בתחומי החינוך וההוראה שהיוו את הנתח המרכזי של עבודת נשים חרדיות, לעיסוק במגוון רחב של תחומי עיסוק, בתוכנה, בחשבונאות, באדריכלות, במשפטים, בסיעוד, בעבודה סוציאלית  ובעוד תחומים רבים. הנשים החרדיות היו ועודן המפרנסות העיקריות של חלק גדול מהמשפחות החרדיות, השכלתן הכללית הרחבה מאפשרת להן נקודת פתיחה טובה יותר בעולם העבודה, למרות הקושי הגדול למלא בו זמנית את התפקיד המסורתי של ניהול בית עם משפחה גדולה.
  בקרב הגברים, מדובר על יציאה גדולה יותר של בוגרי ישיבות, המחפשים את דרכם בעולם התעסוקה והמסחר. זוהי משימה לא פשוטה עבור הצעיר החרדי, שהנו חסר רקע בלימודים כלליים, מעבר לעובדה שבמקרים רבים מדובר כבר בגיל מתקדם וללא ניסיון תעסוקתי. בנוסף, רבים מהצעירים הללו נתקלים בהסתייגות או אפילו בהתנגדות לצעד זה, מצד קרוביהם וסביבתם הקרובה.
• לימודים אקדמיים - במקביל לעליה בשיעורי התעסוקה בקהילה החרדית, נרשמה עליה דרמטית בשיעור החרדים במוסדות להשכלה גבוהה. במהלך השנים קמו מסגרות אקדמיות ייעודיות לחרדים בהפרדה מליאה בין גברים לנשים, ומוסדות אקדמיים רבים פתחו בתוכם מסלולים לחרדים. בנוסף, ישנה עליה בשיעור החרדים המשתלבים בכל המוסדות האקדמיים בישראל, וחלקם גם בתארים מתקדמים. כיום נכנסים מדי שנה למעלה מאלפיים סטודנטים חרדים למסלולי לימוד אקדמיים.
  הסטודנטים החרדים משתלבים בלימודים אקדמיים במגוון רחב של תחומי דעת, אולם עדיין נראה שרובם עושים זאת בתחומי משפטים ומנהל עסקים. המניע המרכזי של מרבית החרדים בלימודים אקדמיים הוא הרצון להגדיל את סיכויי ההצלחה בעולם העבודה.
• שירות בצה"ל / שירות אזרחי - בשנים האחרונות נרשם גידול ניכר בשיעור החרדים בצה"ל במסלולים ייעודיים שהותאמו לצורכי החייל החרדי, בפרט לבעלי משפחות לפני יציאתם לעולם העבודה. במקביל נפתחו גם מסלולים לשירות אזרחי של חרדים, במגוון תחומי התנדבות. ככל הנראה, חוק הגיוס החדש והעימות סביבו לצד ההתנגדות בתוך הקהילה החרדית למהלך, הפחיתו בשנה האחרונה אופן ניכר את שיעור החרדים בצה"ל ובשירות האזרחי.
• חינוך - מערכת החינוך החרדית לבנים, היא ללא ספק המאחז החשוב ביותר עבור החברה החרדית. עולם הישיבות משמש בתפיסה החרדית כבר שנים ארוכות כ"בית היוצר לנשמת האומה", וכל מערכת החינוך נועדה להצמיח לומדי תורה וגדולי תורה. לאור זאת, כל הניסיונות החיצוניים לאלץ את החרדים לצמצם את היקף לימודי הקודש לטובת לימודים כלליים, נידון מראש לכישלון.
  יחד עם זאת, ניתן לראות לאחרונה ניצנים ראשונים של יוזמות חינוכיות מתוך הקהילה החרדית, המבקשים להקנות לילדים בחינוך היסודי בסיס רחב יותר של לימודים כלליים, בעיקר באמצעות התמקצעות המורים וניצול מיטבי של הזמן שמוקדש לשם כך גם כיום. כמו כן, ישנה התרחבות מסוימת של מסלול "הישיבות התיכוניות החרדיות" המשלבות לימודים כלליים לצד לימודי הקודש, אולם נראה שמוקדם עדיין לקבוע את הצלחתו של המהלך.

פנינו לאן?

החברה החרדית בישראל ניצבת כיום על פרשת דרכים, היא נדרשת להתמודד עם אתגרים מבית כפי שהדבר מתבטא במשבר המנהיגות במציאות הכלכלית ובשבר החברתי, לצד אתגרים מבחוץ בעיקר מצידה של החברה הישראלית הכללית הדורשת שותפות של החרדים בנטל הביטחוני הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל.

ההיענות של החברה החרדית לקולות מבית ומחוץ, מותנית ביכולתה של החברה הישראלי לא לאיים על זהותם הפרטיקולרית של החרדים. האתגר העכשווי של החברה הישראלית, הוא לגנוז את הרעיון של "כור ההיתוך" המהווה סכנה קיומית לעתיד אורח החיים החרדי.

האתגרים הגדולים הללו, מצריכים את צמיחתה של מנהיגות חרדית חדשה, המודעת לקולות השונים בתוך הקהילה ומחוצה לה, ובעלי הנה מעמיקה עם האתגרים הרבים והתנאים הסביבתיים. מנהיגות כזו, תוכל בעזרת ה' להתמודד עם המשבר החברתי העמוק.

המהלכים השונים יידרשו ללא ספק התגייסות של גורמים ממשלתיים ומקומיים, לצד הירתמות של גופים פילנתרופיים. ללא משאבים כספיים משמעותיים, אין סיכוי לשום מהלך רחב היקף.

ממד אישי

אני גדלתי בקהילה החרדית ואת מיטב שנותיי הקדשתי בהיכלי התורה החשובים ביותר בעולם התורה הליטאי, בישיבות קול תורה, פוניבז' ומיר. כאברך כולל ובעל משפחה, נדרשתי יחד עם חבריי לסוגיות העומדות על סדר היום החרדי, ויחד פקדנו את בתיהם של גדולי התורה ואנשי הציבור החרדים. בעקבות מסע זה, הבנתי שעליי ליטול חלק אקטיבי בשינוי ושיפור המצב הקיים. בעשור האחרון זכיתי ליטול חלק בתהליכים שונים לשילוב חרדים בתעסוקה, בלימודים אקדמיים ובצה"ל, במסגרת עבודתי בארגון הג'וינט ובמסגרות נוספות. בשנים האחרונות, בעקבות לימודיי ב"בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית", אני מקדיש את מרב כוחותיי להקמת ישיבה תיכונית חרדית "חכמי לב" בירושלים.
בעקבות פעולותיי בתחומים אלו, אני זוכה למגוון רחב של תגובות בקהילה החרדית, החל בהפגנות ופשקווילים וחרמות כנגדי מאלו הרואים בי מסית ומדיח, וכלה בברכות והודאות על פעולותיי מכאלו הרואים בהם צורך חיוני לעתידם.

פעולותיי נובעות מתוך אהבה ודאגה לקהילה שאני אוהב ומעריך על יתרונותיה וחסרונותיה ושבה אני מגדל את ילדיי היקרים. אני מאמין שיימצאו הכוחות בתוך הקהילה החרדית להתמודד עם אתגרי השעה ולהמשיך את היעוד הגדול של הנחלת דרך התורה והמצוות לדורות הבאים.

ושיננתם לבניך - אלו התלמידים

ההסכם הקואליציוני שנחתם השבוע בין יהדות התורה לליכוד, הציף שוב לסדר היום הציבורי את כלל הסוגיות השונות בענייני דת ומדינה, השנויות במחלוקת עמוקה בין הקהילה החרדית בישראל לבין חלק גדול מיתר החברה הישראלית. אני מבקש להתייחס בטור זה, לוויכוח הנמשך סביב סוגיית לימודי הליב"ה (לימודי יסוד בבתי הספר) במוסדות החינוך החרדים לבנים.

העמדה של כלל הציבור בעניין זה ברורה, יש לדרוש מהחרדים ללמד את מקצועות היסוד כדוגמת אנגלית; מתמטיקה; לשון; אזרחות; מחשבים; מדעים וכיו"ב, על מנת לאפשר לבוגרי החינוך החרדי להשתלב בהצלחה בלימודים מקצועיים ו/או אקדמיים; בעבודה ובכל תחומי החיים המצריכים ידע בסיסי בכל התחומים הללו. העמדה  החרדית מתנגדת לכך, בטיעון שהדבר יפגע בלימוד התורה שעבורו מקדישים  התלמידים החרדים את מרב זמנם בשנות הנערות, על מנת להתפתח כתלמידי חכמים. כנגד העמדה החרדית נשמעת הדעה שניתן בהחלט לשלב בין לימודי תורה ולימודים כלליים, וכנגד העמדה של הציבור הכללי נטענת הטענה שבבוא היום יכול הצעיר החרדי להשלים את הפערים של לימודי הליב"ה בזמן קצר יחסית. ניתן כמובן להאריך ולדון בכל אחת מהטענות הללו, ואף לשולחנו של הבג"ץ הגיעו הטיעונים השונים בדיון אודות "חוק הישיבות הקטנות".

על פניו נראה הוויכוח פשוט מאוד, וקשה לכאורה להצביע על פתרון שיביא את שני הצדדים על סיפוקם. אני מבקש כאן לערער על העמדה הבסיסית של שני הצדדים, ולהציע כיוון חדש שלמיטב ידיעתי לא נידון עד כה בסוגיה. אני טוען שגם אם תמומש הדרישה לכפות על החרדים לימודי ליב"ה היא לא תשיג את מטרתה, בעוד שגם אם נקבל את עמדת החרדים נוכל להעניק לתלמידים החרדים לפחות חלק משמעותי מהכלים העיקריים שיידרשו מהם בבוא היום בכניסתם ללימודים ולעבודה.

תכנית לימודי הליב"ה מגדירה את מספר השעות הנדרש בכל אחד ממקצועות הלימוד, אולם היא איננה מגדירה יעדים והישגים נדרשים. אנו יודעים שגם אם יודיעו כיום החרדים על קבלת התכנית במלואה, קשה יהיה לראות הישגים בתחום מכמה וכמה טעמים. ראשית מחמת היעדר מורים מקצועיים מתאימים להוראת המקצועות הללו, שנית מפני החשיבות המועטה המיוחסת ללימודים אלו ע"י ההנהלה הצוות ההורים והתלמידים, ושלישית מפני הקושי לעקוב אחרי המימוש של מערכת השעות כמות שהיא. התוצאה במקרה כזה תהיה של שינוי לכאורה, שבעקבותיו ימשיכו להיות הישגי התלמידים החרדים במקצועות הכלליים אפסיים.

החרדים מצידם, יודעים להצביע על תלמידי ישיבות מתמידים ומצטיינים, אשר הצליחו ביציאתם לעולם המעשה להשלים פערים גדולים בזמן קצר ובהצלחה רבה. מעבר לתגובה המקובלת שמדובר במעטים בעלי כישרונות מיוחדים, נראה שאכן לתלמיד ישיבה אשר הקדיש את מרב ומיטב זמנו ללימוד תורה, ישנם כלים טובים מאוד הנוגעים להרגלי למידה; משמעת עצמית; ניתוח טקסט; יכולת טיעון וניסוח; יצירתיות ועוד, אשר חשיבותם בכל תחום לימודי ובעולם העבודה חשובים לא פחות מידע ספציפי של חומר מסוים.

השאלה המרכזית שאני מבקש להעלות היא, האם מערכת החינוך החרדית ממלאת את יעודה כנדרש? כלומר, האם ניתן לומר שכלל תלמידי תלמודי התורה; החיידרים; הישיבות הקטנות והישיבות הגדולות, מקבלים את החינוך הנדרש על מנת שידעו ללמוד תורה באופן הטוב ביותר? לצערי הרב, אני נאלץ להשיב על השאלה הזו בתשובה שלילית נחרצת. עולם הישיבות החרדי אכן מצמיח מתוכו בכל שנה תלמידי חכמים מופלגים, בקיאים ולמדנים לשם ולתפארת. אולם לצידם, יוצאים רבים מאוד שידיעותיהם דלות, למדנותם איננה מפותחת, שפתם עילגת, יכולת הטיעון שלהם נמוכה, וניתן לומר ששנותיהם במערכת החינוך החרדית בוזבזו באופן משווע.

הסיבה המרכזית להבנתי למצב זה, היא מפני שלמיטב ידיעתי מעולם לא נבנתה תכנית לימודים מסודרת להוראת הגמרא בתלמודי התורה והישיבות. לא הוגדרו מטרות ויעדים, כלי ההוראה והעזר הנדרשים, אמצעי ההערכה המתבקשים וכיו"ב. בעוד שהתלמידים המצטיינים, רוכשים בכוחם את כל הדברים הנזכרים, הרי שחלק גדול מהתלמידים מתקשים בהבנת הסוגיות התלמודיות על בוריין, אינם יודע לסכם את הנלמד, הם חסרי יכולת להציג את דבריהם בעל פה ובכתב באופן בהיר ומסודר, וכך הם מוצאים את עצמם בבגרותם לא רק ללא ידע כללי בסיסי, אלא גם עם ידע תורני דל וללא כלים אורייניים בסיסיים הנדרשים גם בלימוד תורה.

התיאור הזה נשמע אולי קודר מדי, אולם לצערי הרב הוא משקף מציאות אמיתית וכאובה. אני עצמי הייתי עד לעשרות נערים הלומדים מסכת "בבא קמא" "בבא מציעא" ו"בבא בתרא" ואפילו את המשמעות המילולית של שם המסכת (שער ראשון, שער אמצעי, שער אחרון) לא ידעו, וזוהי רק דוגמה קטנה מיני רבות. ניתן עוד להאריך אודות הגורמים שהביאו אותנו למציאות הזו, אולם דומני שאין צורך להרחיב את היריעה כעת בבירור העניין.

אני מאמין בכל לבי, שאם נוריד את סוגיית לימודי הליב"ה בחינוך החרדי מעל הפרק, אולם יחד עם זאת נדרוש ממערכת החינוך החרדית לבנים לגבש תכנית מוגדרת להוראת גמרא ברמה הטובה ביותר, תוך שימוש במיטב הפדגוגיות ואמצעי ההוראה וההערכה, כדוגמת שימוש באמצעי עזר והמחשה לנדרשים לכך, הוראת כתיבה וניסוח, התנסות בהרצאת הדברים בפני חברים, מבחנים ויעדים מוגדרים וכיו"ב, יצאו כל הצדדים נשכרים. התלמידים החרדים יהיו בעלי ידע והבנה טובים יותר בלימוד תורה, ויחד עם זאת בעלי כלים חשובים לא פחות ליציאה לחיים ולהצלחה בלימודים מקצועיים ו/או אקדמיים ובעולם העבודה.

בואו ונקיים את דברי חז"ל במסכת קידושין (ל,א) "תנו רבנן: ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד".