בשיחות עם תלמידים אני שומע מהם על רצונם ב"פתיחות" וחששם מ"סגירות", אולם בדרך כלל הם מתקשים להגדיר מהי פתיחות ומהי סגירות בעיניהם ומה הם היתרונות והחסרונות בכל דבר.
להמחשת העניין אני משתמש בדרך ההתמודדות עם הסכנות השונות הקיימות בעולמנו, האדם היוצא למרחב נחשף לסכנות שונות ומרובות תאונות דרכים, טביעה במים, היכוות מאש, פיגועי טרור, נפילה מצוק, התייבשות, מכת חום, מכת קור, הידבקות במחלות, רעב, צמא ועוד סכנות רבות. הדרך האחת היא להסתגר במידת האפשר ולא לצאת לרחובה של עיר ובוודאי לא למקומות מרובי סכנות, והדרך השנייה היא ללמוד להתמודד עם כל הסכנות השונות, ללמוד זהירות בדרכים, כללי התנהגות בטיולים, שחיה ועוד. להבנתי, לא ניתן לקבוע שדרך אחת נכונה יותר מחבירתה, שכן בכל אופן מדובר בהחלטה מודעת על יתרונותיה וחסרונותיה. אולם ברור שהדבר הגרוע וחסר האחריות ביותר הוא לצאת לכל מקום בלי ללמוד על אמצעי ההגנה הנדרשים.
בדיוק כמו הסכנות הגשמיות, גם בתחום הרוחני אנו עלולים להיתקל בסכנות רבות. בדעות כוזבות, בתאוות אסורות, בקרירות רוחנית, בחברה רעה, במידות רעות וכיו"ב, וגם כאן עלינו לבחור בדרך שבה נתמודד עם הסכנות. אם בחרנו להסתגר בתוך ביתנו ובתוך בית המדרש סכנתנו הרוחנית נמוכה, אולם אם בחרנו להכיר את העולם הרחב עלינו ללמוד את אמצעי ההגנה הנדרשים, היחשפות לעולם הגדול ללא אמצעי הגנה מסכנות רוחניות הוא מהלך חסר אחריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה