על סדר היום הציבורי בקהילה החרדית, עומדות בשנים האחרונות כמה סוגיות כבדות משקל, כדוגמת השימוש באינטרנט, הגיוס לצה"ל, הלימודים האקדמיים, היחסים עם כלל החברה הישראלית וכיו"ב.
מן הצד האחד נשמע קולם של תלמידי חכמים ושל העוסקים בצרכי ציבור באמונה, המביעים את חששם הרב מהסכנות הרוחניות הכרוכות בכל הדברים הללו לאמונה לקיום המצוות ולכל השקפת העולם החרדית ואשר על כן יש להימנע באופן מוחלט משימוש באינטרנט, מגיוס לצה"ל, מלימודים אקדמיים ומכל מפגש והיכרות עם הקהילות הלא-חרדיות ועולמם. מן הצד השני אנו רואים רבים וטובים מהציבור החרדי (שמספרם עולה וגדל בהתמדה) שאינם נשמעים לאזהרות הללו, הם משתמשים באינטרנט, מתגייסים לצה"ל, לומדים לימודים אקדמיים, ונחשפים במידה כזו או אחרת לכלל החברה הישראלית ועולמה.
 |
| כנס בארנה נגד לימודים אקדמיים |
הראשונים משתמשים בדבריהם בדוגמאות היסטוריות שונות, וברוח ימי החנוכה שאנו עומדים בהם הם מציגים את כל הדברים הללו כ"התייוונות", הם מצהירים שללא ספק אלו שנוהגים כך יאבדו את עולמם הרוחני ומאיימים בסנקציות כאלו ואחרות על כל מי שיחרוג מהסייגים המתחדשים בכל יום. האחרונים רואים בכל האזהרות הללו ניתוק מהמציאות העכשווית, וחוסר הבנה של הצורך וההכרח בכל הדברים הללו.
לעניות דעתי, את הוויכוח בין הצדדים ניתן לדמות לדו שיח המתקיים בפרשתנו פרשת "מקץ" בין יעקב אבינו ע"ה ליהודה. יעקב אבינו מצהיר "לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ" (בראשית מב,לח), את החשש מהדרך מסביר רש"י "וקרהו אסון - (ב"ר) שהשטן מקטרג בשעת הסכנה" (שם מד,כט) והיינו מפני ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" (ירושלמי ברכות). אולם יהודה משיב לו "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם-אֲנַחְנוּ גַם-אַתָּה גַּם-טַפֵּנוּ." (בראשית מג,ח). יהודה איננו מתכחש לסכנה שבדרך, אולם הוא טוען שלא ניתן להימנע ממנה מפני שבלעדיה ימותו כולם ברעב, הוא נוטל על עצמו את האחריות לשלומו של בנימין ויעקב אבינו מקבל את דבריו.
מי שמנסה להכחיש את הסכנות הרוחניות באינטרנט, בגיוס לצה"ל, בלימודים אקדמיים, ובמפגש עם כלל החברה הישראלית, איננו יודע מה הוא שח, אלו הם דברים ברורים ופשוטים לכל בר דעת שעיניו בראשו, והסכנה הגדולה ביותר פרושה לרגלי מי שאיננו מכיר בה כלל. אולם גם מי שסבור שניתן פשוט להימנע מכל אלו ולהישאר בלעדיהם, איננו מבין שהוא גוזר על עצמו גם כן גזירת מוות. המציאות העכשווית איננה מאפשרת לנו להמשיך ולהתבצר באותן חומות שגדרנו את עצמנו בהן בעשרות השנים האחרונות, למרות שכל החששות מהעולם שבחוץ בעינן עומדות.
חובתנו בשעה זו היא לבחון באופן רציני ועמוק את כל הסכנות האורבות לפתחנו בדרכים השונות, לחזור ולשנן לעצמנו את דברי חז"ל ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" ולחפש כל דרך אפשרית להפחית את הסכנות השונות ולהתמודד איתן.
מקובל כיום לערוך הבחנה בין "הוראה ציבורית" ל"הוראה פרטית", בטענה שההוראה לכלל צריכה להיות מחמירה בעוד שלפרט ניתן לתת הוראה מקלה, אולם באמת נראה שהדברים הם הפוכים לחלוטין. הגמרא במסכת קידושין (כא,ב) אומרת "מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" כלומר שלמרות שלא ראוי לאכול בשר מסוכנת שנשחטה התורה התירה את הדבר על מנת שלא יאכלו בשר נבילה כשתמות בלא שחיטה, ואף על פי כן מידת חסידות היא שלא לאכול בשר מסוכנת שנשחטה. בדרך זו, ברור שכל מי שיכול להימנע משימוש באינטרנט מלימודים אקדמיים ועוד כיו"ב קדוש ייאמר לו, אולם זו איננה ההנהגה האפשרית והנדרשת מכלל הציבור.
ככל שנצליח לפתח את הדיון הציבורי למקום שבו כל צד מבין את המניעים האמתיים של הצד שכנגדו, כך הסיכוי שנגיע לעמק השווה ולכל הפחות נקטין את אי ההבנה בינינו גדול יותר. אולם כל עוד נמשיך להתעלם זה מטענותיו של זה, הרי שבמקום דו שיח מפרה יתקיים בינינו שיח של צעקות שבו איש איננו שומע את שפת רעהו.
אני סבור שמרכז הדיון בהתייחסות לפיסקה האחרונה הוא הצבת מטרה. היינו לבחון את המטרה לפיה נציג את הדרך לאורה הלך. הדרך לפיה הציבור החרדי נוהג כעת לכאורה היא שהדרך לדבקות בהשם הינה אך ורק דרך לימוד התורה ובפרטות יתר לימוד הגמרא וקיום ההלכה (טקסטואלית).
השבמחקהדיון צריך ליסוב אם אכן זו הדרך או שגם החול, המדע, ההשפעה על החברה החיצונית ועוד הינם גם דרך לדבקות בהשם. האם נכון ללכת לאור הגמרא במגילה שמרדכי הורד מגדולתו כיוון שלא עסק מספיק בתורה בזמן הצלת עם ישראל. והאם זו הדרך לרבים.
שומה עלינו לפתח דיון לאור חזון.
באמרו של יהושע פפר בהשילוח נסקרה השאלה החרדית בעידן הזה בצורה נפלאה. אך אין בה הצעה לסדר רוחנית שלאורה אפשר להציב מטרות על ומטרות משנה.
הבה נרים את הכפפה בנושא זה.