בשבוע שעבר התקיים אירוע "חנוכת הבית" לישיבת "חכמי לב" שבראשותי, ובו נשאה דברים ח"כ רחל עזריה. בעקבות פרסום תמונתה באירוע על רקע ארון הקודש, התעוררה סערה תקשורתית בכמה כלי תקשורת חרדים (אתר "כיכר השבת" ו"חרדים10" וערוצי הרדיו "קול חי" ו"קול ברמה"), והנושא הפך לשיחת היום כיצד ישיבה חרדית מזמינה את ח"כ רחל עזריה לאירוע חנוכת הבית. הטענות היו שלא ראוי להזמין אישה לנאום בבית המדרש בפני גברים, ובוודאי לא את רחל עזריה שנתפסת בעיני רבים בקהילה החרדית כבעלת גישה אנטי-חרדית.
את הביקורת כנגדי דווקא משותפים לדעה היטיב לבטא Ari Homnick ואני מבקש לצטט את דבריו במלואם לפני הצגת עמדתי בנידון.
"אין לי שום דבר אישי נגד עזריה ואפילו יכול להעריך אותה על היותה נציגת ציבור ישרת דרך שפיה וליבה שווים, אבל אי אפשר להתעלם ממכלול מה שהיא מייצגת.
אני מבין את הצורך של בצלאל להכיר לה טובה על פועלה, אבל לו הייתי במקומו, הייתי פונה אליה ומסביר לה שאמנם מידת הכרת הטוב מחייבת להזמין אותה לאירוע, אבל אילו היא באמת רוצה בטובת הישיבה, שתשלח מכתב ברכה או כיוצ״ב.
דווקא התגובה של יצחק רביץ חידדה אצלי את התובנה, ואני לצערי נאלץ להסכים עם המסקנה שלו. בעיני הציבור הרחב, פעולות כאלה אכן מערערות את הזכות של ׳חכמי לב׳ להתקרא ״ישיבה״. ואנחנו כעת במלחמה על הלגיטימציה שלנו במרחב החרדי, אסור לנו לעשות טעויות שישחקו לרעתנו. במידה ואנחנו רוצים לייצר אלטרנטיבה אמיתית של ישיבות איכותיות שמחנכות לתורה ויר״ש עם הכנה פרקטית לחיי המעשה, עלינו לגשת למלאכה בזהירות הנדרשת. גם אם אנחנו ״צודקים״, עלינו להיות ״חכמים״.
ולגבי התזה שלי, Neta, היא לא קרסה כלל ועיקר, להיפך, היא רק הולכת ומתחזקת. ישיבת חדוות התורה נרדפת אך ורק על ידי קנאים סהרוריים שרודפים גם הרב שטיינמן ומכנים אותו עמלק. והמקרה בו אנו דנים הוא חיזוק מצוין לתזה שלי."
ובתגובה נוספת "לא יהיה שמח ממני ביום שחכמי לב תמנה 350 בחורים ותצליח ותשגשג (טוב, אולי חוץ ממך), אבל דווקא משום היותה חלוצת הז׳אנר - ובמידה מסוימת אף המייצגת שלו - המעמד מחייב אותה להתנהג בהתאם. וכשלדעתי היא נוהגת שלא כראוי ומשליכה בהתנהלותה על כל אחיותיה לז׳אנר, אני מצר על כך מאד מאד."
כעת אני מבקש להציג בקצרה את עמדתי.
ישיבות תיכוניות חרדיות אינן דבר חדש, ישיבת "הישוב החדש" בתל אביב כבר קיימת קרוב ל-80 שנה, לישיבת "מערבא" במתתיהו כבר מלאו 30 שנה, ועם השנים קמו עוד כמה ישיבות מסוג זה. הישיבות הללו נתקלו בהתנגדות בקרב הזרם המרכזי בקהילה החרדית, והם פנו לקבוצה מצומצמת באוכלוסיה החרדית המוכרת בשם "חרדים מודרנים" או משפחות של חרדים מחו"ל המכונים "חוצניקים". ישיבות אלו הגיעו לסוג של סטטוס קוו עם הקהילה החרדית, המאבקים נגדם שקטו במרבית הזמן והם פנו לקבוצה קטנה ומובחנת.
ישיבת "חכמי לב" לא נועדה בשביל שלציבור ששולח באופן מסורתי ל"ישיבה תיכונית חרדית" תהיה אופציה נוספת, מלבד 6 הישיבות הוותיקות (הישוב, מערבא, נהורא, נהרדעא, מאורות, מתיבתא). היא נועדה להציע את האופציה הזו כחלופה ראויה עבור כלל הנערים החרדים, שישקלו בסוף כיתה ח' את התאמתם ל"ישיבה קטנה" או ל"ישיבה תיכונית". מהלך כזה מחייב שינוי תפיסה בקרב הורים מחנכים ונערים, והיא נתפסת (בצדק) כאיום על הגישה החינוכית הרווחת בציבור החרדי, שעל פיה כל הנערים החרדים צריכים ומתאימים להמשיך ב"ישיבה קטנה".
זו הסיבה למהלכים השונים שנקטה "חכמי לב" במהלך שנים, וזו הסיבה העיקרית למאבק שקידשו כנגדה גורמים שונים בקהילה החרדית.
ההבדל בין "חכמי לב" ליתר הישיבות התיכוניות ידוע ומוכר לכל הגורמים, ולהבנתי הישיבות האחרות יוצאות נשכרות מהמאבק הציבורי והתקשורתי ב"חכמי לב". לראשונה זה שנים רבות נשמעים נציגי הציבור החרדי כשהם אומרים בפה מלא שאין להם בעיה עם ישיבות תיכוניות חרדיות, ושכל מי שרוצה ישיבה כזו יכול ללכת ללמוד בה ואיש לא יפריע לו, מפני שהם מתנגדים רק "לחכמי לב" ולבצלאל כהן באופן ספציפי, בשלל טענות ומענות.
האם המהלכים שלי מוצדקים וטובים עבור ישיבת "חכמי לב" והצלחתה? אני סבור שהתשובה חיובית, אבל מבין היטב את הדעות החולקות על כך, ואינני משוכנע שהצדק אתי. אבל בנוגע לישיבות האחרות, אין לי ספק שהן יוצאות נשכרות מהמאבק כנגדי וכנגד הישיבה.
בצלאל היקר לצערי לא מופיע במאמרך זה שום נימוק מדוע צריך היה לתת לח"כ עזריה לנאום בפומבי בכנס חנוכת הבניין החדש. כפי שאמר יצחק רביץ ניתן היה להביע את הכרת הטוב הנדרשת בצנעה. כאחד שעוקב אחרי פועלך זמן רב ומחזיק לך אצבעות כי הצלחתך היא הצלחת כולנו אני די מתקשה להבין מדוע להרים להנחתה לגורמים הרדיקליים שרק מחפשים להשחיר אותך ואת פועלך?
השבמחקאשמח לקרוא את תשובתך.