מלחמות העבר

מספרים שאנשי "הישוב הישן" הגיעו פעם ל"חזון איש" וביקשו ממנו לדרוש ממוסדות החינוך שנשמעים אליו ללמד בשפת האידיש מפני ה"חרם" שנעשה כמה עשרות שנים קודם לכן בירושלים כנגד לימוד בעברית.

החזו"א נענה להם שהדבר דומה לגנרל למוד קרבות ועטור ניצחונות ממלחמת העולם הראשונה שנשלח לקרב במלחמת העולם השנייה, אולם במקום ללכת לקו החזית של המלחמה הנוכחית הוא הלך לקו החזית שבו הוא לחם במלחמה הקודמת.

אנו נמצאים כיום בשנת השבעים למדינת ישראל, שהיא למעשה גם בערך שנת השבעים לעולם הישיבות החרדי וקהילה החרדית בישראל במתכונת המוכרת לנו.

אנו עדים למאבקים רבים וויכוחים מרים בין הקהילה החרדית והחברה הישראלית בסוגיות שונות, צבא, תעסוקה, חינוך, קצבאות, יחסי דת ומדינה ועוד. גם בתוך הקהילה החרדית אנו עדים לוויכוחים מרים בין קבוצה זו לחברתה, על מוסדות, על אידאולוגיה, על היחס למודרנה, על דרכי החינוך, על היחס למדינה, על החשיפה לטכנולוגיה ועוד.

אני מכבד מאוד את הדעות השונות ואת הוויכוחים בין בעלי דעות שונות, אבל בחלק גדול מהוויכוחים נראה שהמשל של החזון איש רלוונטי מאוד. אנשים מתווכחים בנושאים שכבר אינם רלוונטיים, ומשתמשים במערכות העכשוויות בכלי נשק לא יעילים. אם נשתמש בדימוי של שדה הקרב, זה עשוי להשכיר את פרשי צבא פולין שחשבו לעצור את הטנקים והמטוסים הגרמניים.

הפרק השלישי בקהלת נפתח ב"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם. "

מה שהיה בעבר בעיה יכול להיות כעת הפתרון וכן להיפך, מי שהיה אויב יכול להיעשות אוהב וכן להיפך, עלינו לזכור תמיד שהמטרות אינן משתנות אבל הדרכים בהחלט משתנות.

יישר כוח ליהודה גרובייס על היזמה ועל הביצוע

לדמותן של הישיבות הקטנות

הדברים פורסמו כדיון בפורום "בחדרי חרדים" והועתקו לכאן 

כמה פעמים בעבר התבקשתי לכתוב באופן מסודר ושיטתי את עמדתי לגבי החינוך החרדי, אולם למרות רצוני לא הצלחתי עד עכשיו להתפנות לעשות זאת, כעת אני מבקש להתמקד ב"ישיבות הקטנות". לשם כך, אשרטט בקצרה את המודל המקובל של הישיבות הקטנות החרדיות בישראל, ואח"כ אפרט את הסוגיות השונות הדורשות לענ"ד עיון ובירור. 

בראשית דבריי, חשוב לי להביע את הערכתי הגדולה למוסד של "הישיבה הקטנה". אני עצמי חייב רבות לשנותיי בישיבה הקטנה, ולצוות של הישיבה שהעמידני על רגליי במובנים רבים. אני סבור שהמוסד הזה הוכיח את עצמו בהעמדת עשרות אלפי תלמידי חכמים, אולם יחד עם זאת אני סבור שלא נכון להתעלם משאלות שונות חדשות וישנות הנוגעות למוסד הזה.

תיאור המודל הקיים

"ישיבה קטנה" היא מוסד תלת-שנתי (ט'-י"א) עבור בנים חרדים מסיימי ת"תים ו"חיידרים" (א'-ח'), ובסיומה הם ממשיכים ב"ישיבה גדולה". 

סדר היום בישיבה קטנה הוא מבוקר עד ערב, והוא כולל מלבד השיעורים וסדרי הלימוד שלוש תפילות ושלוש ארוחות (יש כמדומני מעט ישיבות שהתלמידים יוצאים הביתה לארוחת צהריים). בישיבה נלמדים לימודי קודש בלבד, ובעיקר לימודי גפ"ת ומפרשים. בנוסף לומדים גם הלכה, מוסר, פרשת שבוע, חסידות וכיו"ב. לימודי הגמרא מתקיימים בשיעורים פרונטליים בכיתות ובלמידה עצמאית בזוגות ("חברותא") בבית המדרש. סדרי הלימוד מחולקים ל"עיון", "בקיאות" ו"הכנה".

חלק ניכר מהישיבות הקטנות הן פנימייתיות, בחלקן יש מקומות לינה למנוחת צהריים ולשבתות ובלילה התלמידים לנים בבית. שבתות ישיבה מתקיימות בתדירות גבוהה, והן כוללות סדרי לימוד ארוכים.

הצוות של הישיבה הקטנה מורכב בדרך כלל מ"ראש ישיבה" (ברוב המקרים הוא יהיה ר"מ בעיון בשיעור ג'), ר"מים בעיון, ר"מים בבקיאות, משגיח (אחראי על התחום החינוכי והרוחני) ו"משיבים".

יש כיום בישראל למעלה מ-300 "ישיבות קטנות" ובהן לומדים כ-30 אלף תלמידים (כ-10,000 במחזור), במרבית הישיבות ישנה כיתה אחת בשכבה עם ממוצע של כ-30 תלמידים. קהל היעד של הישיבות נקבע לפי מיקום גיאוגרפי (מרבית התלמידים לומדים קרוב למקום מגוריהם), לפי השתייכות קבוצתית (ליטאי, חסידי, ספרדי וכיו"ב), ולפי רמה לימודית ורוחנית. 

מכאן ואילך, אני מבקש לפרט סוגיות שונות שניתן לדון בהן בנוגע ל"ישיבות הקטנות"

1. תכנית הלימודים
   כאמור, תכנית הלימודים ב"ישיבה קטנה" היא קודש בלבד, ובעיקר לימודי גמרא מסדרי "נשים" ו"נזיקין" ובסגנון מסוים (אולי יש הבדל בעניין זה בין הישיבות הליטאיות לישיבות הספרדיות והחסידיות). בכל פעם שניסו בישראל לפתוח מוסדות לגיל זה עם לימודים כלליים, הדבר נתקל בהתנגדות של גדולי התורה. יחד עם זאת, יש לבחון האם לכל התלמידים מתאימה תכנית הלימודים הזו, או שאולי ניתן להציע מסכתות אחרות / סגנון לימוד שונה / מקצועות קודש אחרים (משנה / תנ"ך / רמב"ם / מדרש וכיו"ב).
2. דרכי הוראה
   למיטב ידיעתי, במרבית "הישיבות הקטנות" ההוראה בכיתה מתבצעת ללא שום אמצעי עזר, אפילו ללא לוח כיתה. הר"מ יושב מול התלמידים כשלפני כל אחד מונחת גמרא בלבד. חלק מהתלמידים יכתבו ויסכמו את השיעור, וחלקם רק יאזין בעל פה. האם מדובר כאן בעניין עקרוני? האם אין אמצעי עזר שיוכלו לסייע לתלמידים מסוימים להבין טוב יותר את הסוגיה? (מה העמדה לגבי גמרות מבוארות כמו מהדורת שוטנשטיין / מתיבתא / חברותא?).
3. הכשרת צוות
   צוות הישיבות הקטנות איננו נדרש כמדומני לשום הכשרה מוקדמת, ולמעשה כל אברך כולל יכול להצטרף לתפקיד ר"מ או משגיח, ללא הכשרה בתחום החינוכי והפדגוגי. ברור שישנם רבים וטובים שמצליחים באופן טבעי לעשות את מלאכתם באופן הטוב ביותר, אבל האם לא היה נכון יותר לדאוג לתת לצוות הישיבה כלים מקצועיים יותר? האם כל הר"מים והמשגיחים יודעים הכול מעצמם?
4. מענה רגשי וטיפולי
   נערים רבים סובלים מקשיים שונים, אם בתחום הלימודי ואם בתחום הרגשי והנפשי. חלקם נמצאים במצבים לא פשוטים מבחינה חברתית או משפחתית וכיו"ב, והדבר דורש מענה של איש מקצוע כמו יועץ חינוכי או עובד סוציאלי או פסיכולוג. האם ה"משגיח" יודע ומסוגל לתת את המענה הזה? בכמה ישיבות יש יועץ חינוכי או איש מקצוע אחר?
5. פעילות פנאי
   בדרך כלל יש ב"ישיבה קטנה" הפסקת צהריים ארוכה (כשעתיים), אולם במרבית הישיבות אין לתלמידים מקום לפעילות ספורטיבית ובמקומות רבים הדבר אסור, כך גם היחס בדרך כלל למשחקי חברה וקופסה כמו שחמט וכיו"ב. נראה שהתפיסה היא שהדבר איננו מתאים לבוגר ולבן תורה, או שישנו חשש שהדבר יגרור את התלמידים לתחומים אחרים מלימוד תורה. האם זו הייתה הגישה תמיד בישיבות? האם ניתן לבחון את הדברים מחדש?
6. השקפת עולם
   נערים בגילאי 14-17 מתחילים בדרך כלל בגיל זה לעצב את השקפת עולמם מבחינה ערכית והבנת העולם שסביבם, האם הישיבות דואגות להקנות לתלמידים השקפת עולם מסודרת (בשיחות, ב"ועדים", בסדר מוסר) או שמשאירים את הנושא לבית ולסביבה?
7. אמצעי הערכה
   כמדומני שבמרבית הישיבות מתקיימים באופן מסודר מבחנים על הנלמד, אולם נראה לי שבמרבית הישיבות אין תעודות הערכה ולא אספות הורים, מלבד זימון של הורים או הרחקה של תלמיד במקרי קיצון. מה בדיוק הסיבה לכך?
8. טיולים ופעילות חברתית
   בתקופתי בישיבה קטנה הפעילות חברתית הסתכמה ב"שמחת בית השואבה", מסיבת חנוכה, "שבת זכור" (הכנה לפורים), ומסיבת סיום שנה. כיום מקובל בישיבות רבות לקיים קעמפ במהלך "בין הזמנים" בחודש אב. האם יש מקום ליזום גם במהלך הזמן טיולים ויציאות ופעילות חברתית, או שאולי הדבר כבר נעשה?
9. כללים ותקנון
   קוד הלבוש בישיבות החרדיות הוא לבוש שחור לבן, חליפה ומגבעת, ובדרך כלל ישנה הקפדה גבוהה גם דקדוקים שונים בלבוש ועל פריטי לבוש נוספים. בחלק מהמקומות הכללים חלים גם מחוץ לישיבה וגם בזמני חופשה. בנוסף, ישנם כללים רבים שנועדו להגביל את פעילות הפנאי המותרת, ואת השימוש באמצעים טכנולוגיים שונים ובפרט את החשיפה לאינטרנט ולסמארטפונים. האם כל בחורי הישיבות מצליחים לעמוד בכללים הללו? מה קורה עם אלו שאינם מצליחים לעמוד בכללים הללו?
10. קהל היעד
    עולם הישיבות החרדי ובכללו "הישיבות הקטנות" נבנה ברוח עולם הישיבות הליטאי ששרשיו בישיבת וולוז'ין וממשיכי דרכה, וכיום לומדים בו כל בני הציבור החרדי לגווניו. האם המודל הזה מתאים לכולם? האם הנשירה הגבוהה של נערים מקבוצות אוכלוסייה שונות (קירוב, בעלי תשובה, עולים, מזרחיים, ילדי רווחה, לקויי למידה ובעיות התנהגות), איננה מעוררת ספק בדבר התאמת המודל לכלל הקהילה החרדית?

העליתי כאן עשר נקודות שעל כל אחת מהן ניתן לדעתי לפתח דיון ארוך, עם שאלות רבות שנוגעות לכל אחת מהסוגיות הללו. כוונתי היא להצביע על כך שגם אם נסכים שאין מקום ללימודים כלליים ב"ישיבות הקטנות" עדיין יש נושאים רבים לדון בהם, וגם אני לא ציינתי כאן כעת את כל הנושאים.

המשימה החשובה ביותר בעיניי היא עצם הדיבור של אנשי חינוך על השאלות השונות, ואני מאמין שהדבר גם נעשה במקומות שונים, אבל לדעתי הוא צריך להיעשות בהיקפים הרבה יותר גדולים. הכנס של ר"מים בישיבות קטנות שאמור להיערך מחר ע"י "לב שומע" הוא המשך של מסורת של שנים רבות שייסד הרב ברוך צבי גרינבוים ראש ישיבת "דרך השם", אבל בעיניי מדובר בטיפה מן הים.

בכדי לדון בחלק גדול מהשאלות שציינתי, יש צורך בעבודת תחקיר של איסוף נתונים ובירור עובדות, על מנת לקבל החלטות נכונות ומושכלות. כך לדוגמה, אנחנו יודעים ששיעורי הנשירה בישיבות הקטנות (בפרט באוכלוסיות הנ"ל) הם גבוהים מאוד, אבל אין לנו כמעט ידע רציני בגורמים לכך ובדרכים להתמודד עם הבעיה.

בסופו של דבר הצגתי כאן יותר שאלות מתשובות, גם מפני שלי עצמי אין תשובות מוחלטות לכל השאלות הללו, אבל אני מקווה שיש כאן "שאלת חכם, חצי תשובה".

מחלוקת מתוך אהבה

לפני 14 שנים הכרתי את במבי שלג ע"ה, וממנה למדתי כיצד להתבונן על החברה הישראלית. 

התיאור של במבי את החברה הישראלית, זכה לכינוי "הפיצה של במבי". היא ראתה כל קבוצה בחברה הישראלית (חרדים / דתיים / חילוניים, ימין / שמאל / מרכז, יהודים / ערבים, מרכז / פריפריה, אשכנזים / מזרחיים, ותיקים / עולים, מעמד גבוה / מעמד ביניים / עניים, ועוד כהנה וכהנה) כמשולש בפיצה, בשוליים החיצוניים נמצאים בעלי העמדות החד-משמעיות שבכל קבוצה שבטוחים בצדקת דרכם ואינם מתעניינים בקבוצות האחרות ובמרכז הפיצה נמצאים המתונים שבכל קבוצה המכבדים את האחרים ומחפשים את האיזון בין הקבוצות השונות.

במבי טענה שהשיח הציבורי בכלל החברה הישראלית ובכל קבוצה בפני עצמה, מנוהל בעיקר ע"י אלו שבקצוות גם במישור הפוליטי וגם בזירה התקשורתית. משימת חייה הייתה לנסות לחבר בין האנשים שבמרכז הפיצה מכל הקבוצות בחברה הישראלית, ולהשפיע באמצעות חיבור זה גם בזירה התקשורתית וגם בזירה הפוליטית.

את המשימה הזו היא ניסתה לממש בכתב העת "ארץ אחרת" עד לסגירתו, והיא קיוותה מאוד לפעול בכיוון זה גם בזירה הפוליטית, אולם מחלתה והסתלקותה בטרם עת מנעו זאת.

אני מאמין שבמבי הקדימה את זמנה, ושהחזון שלה יקרום עור וגידים במוקדם או במאוחר, וכמדומני שניתן לראות ניצנים שונים למגמה זו. באופן אישי אני חבר בכמה התארגנויות שנועדו להבנתי למטרה זו, לחבר בין הגורמים המתונים והפלורליסטים בקבוצות שונות בחברה הישראלית. בדרך זו, אני רואה גם את דיבוריו ופעולותיו של נשיא המדינה רובי ריבלין על השבטים בחברה הישראלית, וניסיונותיו לשנות את השיח ביניהם.

הנחת המוצא למהלך כזה, היא שגם אם יש בינינו מחלוקות גדולות ועמוקות בנושאים שונים (דת ומדינה, ביטחון, כלכלה, יחסי חוץ, גבולות, יחס לזרים), וגם אם אנו סבורים שהעמדות של הצד השני מסוכנות לעתידנו, כולנו משותפים לאהבתנו לעם ולארץ הזו.

זהו הדבר שמפחיד אותי בסגנון של השיח הציבורי שאנו נמצאים בו, כשמכל עבר ניתן לשמוע אנשים המציגים את הצד שכנגדם כרע ומושחת וכבלתי לגיטימי.

זוהי אכזבתי הגדולה מראש הממשלה ומהשיח הציבורי שהוא מוביל לפי הבנתי לאורך שנים, שיח שיש בו רעים וטובים בני חושך ובני אור, אני כמובן מאוכזב גם כשהסגנון הזה מופיע מהצד השני, אבל דומני שמהמחזיק בהגה השלטון שנים כה רבות ניתן לצפות ליותר.

לקריאה נוספת על "הפיצה של במבי" ראו

http://www.davar1.co.il/29480/

http://einpratnik.net/2016/08/pluralist-center/

https://toravoda.org.il/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94/%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99/