פורסם בעיתון "יום ליום"
בשבועות אלו אנו קוראים על עשיית המשכן וכליו ובגדי הכהונה ע"י בצלאל ואהליאב וכל איש "חכם לב", ורבים וטובים ניסו לבאר מהי אותה חכמת לב ומדוע היא נדרשה כל כך במלאכת המשכן.
בני ישראל נדרשו בהקמת המשכן למלאכות רבות, הדורשות מומחיות גדולה מאוד. חז"ל למדו את כל ל"ט המלאכות האסורות בשבת מעשיית המשכן, מפני שכל מלאכה חשובה נדרשה למלאכת המשכן. נדרשו כאן נגרים, צורפים, רוקמים, אורגים, צבעים ועוד מגוון רחב של בעלי מלאכה. אולם מהיכן יימצאו כל אותם בעל מלאכה? הרי בני ישראל במצרים לא עסקו בכל המלאכות הללו, כשעבודתם היתה עבודת פרך בחומר ובלבנים ולקושש קש לתבן.
בכל תחום שהוא, ישנן שתי דרכים לרכוש ידע. הדרך האחת היא ללכת וללמוד מאדם אחר שכבר רכש את הידע, וכעת הוא יכול ללמד אותו לאחרים. והדרך השניה היא שהאדם מתנסה בעצמו, חוקר ומבקש, מנסה וטועה, עד שהוא מגיע לידיעת הדבר לאמיתו. כך הוא הדבר בכל דבר, הן בחכמת התורה והן להבדיל בחכמת הטבע ובכל תחומי הדעת. החכמה הראשונית מגיעה דרך החקירה והגילוי, ואח"כ ניתן להעביר אותה מאיש לרעהו.
בני ישראל במדבר נדרשים להקים משכן, באמצעות ידע שאין להם ממי ללמוד אותו, ולכן הם מחויבים ללמד את עצמם. הם נדרשים לחקור ולהתנסות בעצמם, לנסות ולטעות, עד שיצליחו לבצע את הציווי של הקב"ה באופן מדויק. לשם כך הם נדרשים לרצון ולעקשנות רבה, לא להתייאש ולא להתרפות עד להשגת היעד, וזוהי "חכמת לב" כלומר חכמה שמקורה ברצון חזק ואינסופי.
זהו הדבר החשוב שעלינו ללמוד מבוני המשכן, להאמין ביכולתנו להשיג ולדעת כל דבר שנצרך לנו, גם אם אין לנו מי שילמד אותנו. בכוחו של הרצון להביא אותנו לדעת ולהשיג כל מה שנרצה, ועלינו רק להאמין בכך ולעשות כל מאמץ להשלים את הידע הזה.
דברים ברוח זו מצאנו בתנא דבי אליהו:
"פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא ולא משנה והיה מתלוצץ ומלעיג בדברים ובא כנגדי, ואמרתי לו: בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין?ואמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיבו. בינה ודעה לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה.
ואמרתי לו: בני, מה מלאכתך?
אמר לי: צייד אני.
אמרתי לו: בני, מי למדך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה הדגים מן הים?
אמר לי: רבי, בזה נתנו לי בינה ודעה מן השמים.
אמרתי לו: ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעה מן השמים, ולדברי תורה שכתוב בה: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים?
מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח.
ואמרתי לו: בני אל ירע לך אלא, כל שאר בני אדם באי עולם הם משיבים תשובה זו על כל ענין שהם עוסקים בו, אבל מעשיהם מוכיחים עליהם. ועליהם ועל העושים כמו מעשיהם מה הכתוב אומר - ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי.
(תנא דבי אליהו זוטא, פרק יד)
זהו בעיניי המסר החשוב שעלינו להעביר לילדינו ולתלמידינו המבקשים ללמוד ולהצליח ופעמים רבות הם מתייאשים בשל חוסר הצלחה, שהרצון שלהם מסוגל להביא אותם להצליח בכל אשר יפנו, גם אם נראה להם שאין מי שילמד אותם או שהם לא התברכו בכשרונות גדולים, שכן עיקר ההצלחה תלויה ברצון שבלב, אלא שהדבר דורש עקשנות ומסירות רבה לאורך זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה