שנים רבות אני סבור שהבעיה הקשה ביותר שלנו היא בשסעים העמוקים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, ושהמשימה החשובה ביותר שלנו היא לנסות לאחות אותם.
בעניין זה זכיתי ללמוד רבות מבמבי שלג ע"ה, שהקדישה שנים רבות להעמיק את ההיכרות בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית ע"י כתב העת "ארץ אחרת", ודיברה בכל מקום על הצורך בשיתוף פעולה בין המתונים שבכל הקבוצות.
בשש השנים האחרונות הייתי יו"ר ועד מנהל של "מכון שחרית", שהקים ומנהל ד"ר אילון שוורץ, על מנת לקדם תפיסה של "טוב משותף", שעל פיה צריך גם במישור הפוליטי להביא לשיתוף פעולה בין נציגים מכל המחנות.
לפני כשלוש וחצי שנים הצטרפתי למהלך של הרב שי פירון להקמת תנועת "פנימה" שנועדה לשנות את השיח הפנימי בחברה הישראלית, ולהפגיש בין אנשים מכלל החברה הישראלית בדרכים שונות. שם הכרתי כמה מחברי הכנסת הנוכחיים ב"כחול לבן", את מיכאל ביטון ואת חילי טרופר, את גבי אשכנזי ואת בני גנץ.
בהקמת "כחול לבן" קיוויתי שהנה הרצון לפוליטיקה של "טוב משותף" עומד להתגשם, על ידי מפלגה שיש בה חילונים, דתיים וחרדים, שיש בה ימין ושמאל, שתקדם שיח רציני של שיתוף ולא של הדרה ומאבק. אמנם עברו של ח"כ יאיר לפיד לא בישר טובות, אולם קיוויתי שגם הוא הפיק לקח מטעויותיו בעבר ושהוא מבקש לפעול כעת בדרך שונה מבעבר.
באופן אישי לא הצבעתי ולא תמכתי במפלגה, מפני שסברתי שהיא מתנהלת לא נכון מבחינה דמוקרטית ופוליטית, אבל האמנתי שבכל הנוגע לשיתוף פעולה בין חלקי החברה הישראלית היא תסמן דרך חדשה.
אולם למרבה הצער, נראה שגם התקווה הקטנה הזו הייתה תקוות שווא. הסתבר שיאיר לפיד לא למד כלום, והוא בטוח שוב שהדרך להביא מצביעים לקלפי היא בשיסוי של קבוצה אחת בחברתה (למרות שהוא צודק בטענתו שגם החרדים לא נמנעים מכך), שניתן לכפות על החרדים לשנות את אורח חייהם באמצעות חקיקה כזו או אחרת, וששינויים בסוגיות מהותיות בחברה הישראלית יוכרעו ע"י קואליציה כזו או אחרת. לאחרונה נראה שגם בני גנץ התחיל להאמין בגישה זו, למרות שבעבר הלא רחוק הוא שידר מסרים אחרים. ולצערי הרב באופן אישי לא שמעתי מתוך המפלגה קולות אחרים, למרות שאינני יכול להתחייב שהם אינם קיימים.
תוצאות הבחירות והקואליציה והממשלה שתקום (או לא תקום) לא כל כך מעניינים אותי, מפני שבכל אופן הבעיה האמתית תמשיך להיות בשסעים העמוקים שישנם בתוך החברה הישראלית, ואני מבין שהפוליטיקה הישראלית לא תהיה זו שתנסה לאחות אותם.
אם אתה באמת מאמין בצידקת הדרך שלך - איך אתה יכול להתפשר עם מי שחושב הפוך?
השבמחקלמשל יהודים חושבים שארץ הקודש שלהם, וערבים חושבים ששלהם. אתה מציע להתחלק חצי-חצי? אז תקבל רבע! (אם בכלל) - ראה ״שתים אוחזים בטלית״.
התפשרות - זה תמיד ״להכנס לנעלים של השני״, להתחשב בו. למה שנתחשב במחללי שבת בפרהסיה?