היום בצהריים ביקרתי ב"ישיבת רבנו יצחק אלחנן" בניו יורק המפורסמת בשם "ישיבה יוניברסיטי", ונראה לי שחשוב מאוד ש"החרדים החדשים" בישראל יכירו טוב יותר את המוסד ואת הציבור המכונה בארה"ב "מודרן-אורתודוקס".
הרבנים שראיתי בבתי המדרש ובחדרי השיעורים והרבנים ששוחחתי איתם, נראים רבנים חרדים לכל דבר ועניין. אולם התלמידים שראיתי בכיתות והרוח הכללית במקום, היו שונים מאוד מהמוכר לנו בישראל. השילוב בין תורה ודרך ארץ, שנראה כאן כעניינם של דתיים-לאומיים, נראה שם טבעי הרבה יותר.
במהלך 16 השנים האחרונות פגשתי צעירים רבים בוגרי עולם הישיבות החרדי בישראל, שביציאתם לעולם המעשה בכלל ולעולם האקדמי בפרט, לא הצליחו לשלב בין שני העולמות. הם נראו בעיניהם כסותרים זה את זה, והם התקשו לסלול לעצמם דרך שתשלב בין העולמות. הציונות הדתית בישראל, לא נתפסה בעיניהם כמודל לחיקוי, והאפשרות לחבור אליה נראית להם בלתי מעשית בעליל.
בביקוריי הקודמים בארה"ב פגשתי הרבה חרדים אמריקאים, הם היו הרבה יותר פתוחים לנושאים של תעסוקה, לימודים מקצועיים ו/או אקדמיים, ישיבות תיכוניות, אבל הם עדיין ראו את עצמם במידה מסוימת מתבטלים ליהדות החרדית בישראל, ולא ראיתי אצלם מספיק גישה של שילוב תורה עם דרך ארץ לכתחילה. בפעם הזו, פגשתי אנשים מהזרם של ה"מודרן אורתודוקס", שהיו יותר בטוחים ומאמינים בדרך של שילוב תורה עם דרך ארץ לכתחילה, ונראה לי שאת הדבר הזה חשוב לייבא לישראל.
בקהילות החרדיות בארה"ב ישנם יחסים קרובים יותר בין האברכים לאנשים העובדים, ושמעתי שישנם בתי מדרש רבים שבהם אברכים ואנשים עובדים לומדים יחד בצוותא, אולם כמדומני שבישראל אין כמעט דבר כזה.
המיזם הנפלא של הרב דוד לייבל "אחוות תורה", אמנם הצליח להביא אלפי חרדים עובדים לשבת יום יום בבית המדרש, אבל אני עדיין לא בטוח שהוא נותן מענה מספק לאלו המחפשים את האינטגרציה בין העולמות.
אני חושב שאני צריך עדיין זמן להבין טוב יותר את המאפיינים של הציבור הזה, ואת הרלוונטיות שלו לחרדים החדשים בישראל, אבל דומני שהדבר שווה התייחסות.
בדיוק היום קראתי מאמר של יצחק הורביץ במגזין "המקום" שמתאר את הקבוצות השונות ביהדות ארה"ב, וגם מדבריו נראה לי שכדאי לבדוק את הנושא יותר לעומק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה