 |
| הרב דוד לייבל שליט"א |
במשך אלפיים שנות גלות, מה ששמר על עם ישראל הוא שמירת התורה והמצוות. כל קהילה שוויתרה, אם לגמרי אם חלקית, בסוף התבוללה ולא נשארו בעם ישראל, בעיקר בנישואי תערובת. חכם אחד אמר: דור שמתעלם מההיסטוריה אין לו עבר וגם אין לו עתיד. אנחנו לא מקיימים את המצוות רק בגלל שמירת הזהות, אלא בעיקר בגלל שאנחנו מאמינים שמי שמקיים אותם בהבנת התוכן שלהם, לא כרובוטים, לא "מלומדה", הוא מיישר אורחותיו. הוא נהיה אדם הגון, הוא נהיה אדם מאוזן, הוא נהיה אדם מכבד את הבריות, הוא נהיה אדם ישר.
הספרים הקדושים אומרים, שהמטרה, שתפקידו ושאיפתו של האדם היא לחזור להיות כמו האדם הראשון בגן עדן. אני שואל אתכם שאלה: הלוא אדם הראשון בגן עדן לא קיים מצוות, לא היה לו תרי"ג מצוות, אז במה צריך להידמות לאדם הראשון? אדם הראשון היה האדם השלם בדעותיו, במידותיו, והיה מאוזן בתכלית.
הרמב"ם אומר ש"שביל הזהב", זה מה שאנחנו צריכים להגיע. מה זה שביל הזהב? זה אמצע, אתה לא כועס, לא כעסן ולא אפטי, לא פזרן ולא קמצן, באמצע, האיזון. והאיזון הזה, הרמב"ם קורא לו "דרך השם". זה הדרך שאברהם אבינו חינך את בניו, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, לשמור את דרך השם". זה השאיפה שלנו, זה המטרה שלנו, להיות בשביל הזהב, מאוזנים בדרך השם.
מה ה' מצווה לאדם הראשון בגן? "לעובדה ולשומרה". מה זה "לעובדה ולשומרה" של הגן? לשמור ולטפח את הגן, לשמור על הסביבה ולפתח אותה. ולדידן, לשמור על החברה ולשפר אותה. התורה, שמירת המצוות, מנווטת בקהילה ע"י הרב או ראשי הקהל התלמידי חכמים, הוא מדריך את הקהילה על הדרך הזאת.
אני ו"אחוות תורה", אנחנו מייקרים תלמידי חכמים. אלה שממיתים עצמם בלימוד התורה, אלה שמשקיעים את עצמם מעל עשר שעות ביום, אלה ששקועים בלימודם כשהולכים ברחוב, כשהולכים לישון, ועליהם נאמר "אשריו וטוב לו - אשריך בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא".
אני בעצמי יושב כל החיים בבית המדרש, עם אנשים שרוצים להבין את התורה, ללמד אותה, להשפיע אותה לנחלת הכלל. אף אחד לא מעודד ולא מנסה להוציא אברך שהוא שקוע בלימודו. ואני בעצמי כל כך מייקר תלמידי חכמים, שאני מחזיק רשת כוללי "רבי עקיבא אייגר", אברכים שלומדים כל היום, כבר למעלה משלושים שנה.
לצד זה, מי שמרגיש שאין זה ייעודו, הוא לא רואה את עצמו לומד 10 שעות ביום, או שאין לו היתכנות כלכלית, או שרוצה להגשים את עצמו בעולם המעשה, או שסתם הוא לא רוצה, זה לא מעניין אותו. מותר לו לבחור צורת החיים שהוא רוצה, ולא רק שמותר לו, אלא ככה הוא מגשים התנהגות הנורמטיבית שמחייב ה"שולחן ערוך".
השולחן ערוך ב"אורח חיים" סימן קנ"ו אומר, אחרי שאדם הלך להתפלל ולמד קצת, הוא אומר ככה: "ואח"כ ילך לעסקיו, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון". כך היא ההלכה באורח חיים, וכך היא ההלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו בהלכות "תלמוד תורה" ואף אחד לא יכול להעז לומר שאין זה התנהלות לכתחילה. עם ישראל קובע הלכה לא ממדרש, לא מאגדתא, לא מאיזה דעה במשנה. לוקחים למשל איזה דעה במשנה, אומרים "רבי נהוראי אומר, אין אני מלמד את בני אלא תורה", עושים את זה כאילו זה הלכה. עם ישראל פוסק לפי ה"שולחן ערוך", לפי הרמב"ם, לפי ה"משנה ברורה", לפי ה"כף החיים", והם אומרים לא ככה. הם אומרים הלכה כרבי יהודה, שמה אומר רבי יהודה "כל שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו ליסטות".
הרמב"ם וה"שולחן ערוך" פוסקים בהלכות שבת, שעל אף שאסור לדבר דברי חול בשבת, אבל "חפצי שמים" מותר. ולכן מותר ללכת למנהל בית ספר בשביל לרשום, לקבל את הבן שלו למקצוע. זה נקרא "חפצי שמים", וכך נפסק ההלכה בהלכות שבת.
הירושלמי מביא ברייתא, "רבי ישמעאל אומר: ובחרת בחיים זו אומנות". התורה אומרת "וחי בהם", שתהיה יהודי טוב בעולם המעשה. "וחי בהם" שהחיים המעשיים יהיו מעורים במצוות, "וחי בהם" שהחיים המעשיים יהיו מתקדשים עם המצוות, "וחי בהם" שתורה עם דרך ארץ, "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון".
ברור, מי שנמצא בבועה, ברור שהוא יהיה יותר שמור. הוא יותר שמור, אבל זה לא חכמה. להיות באי בודד ולא לגנוב, כשאין ממי לגנוב, זה לא חכמה. הרבה יותר קשה להיות בעולם המעשה ולשמור את ההלכה. התורה מבקשת התמודדות, התורה מבקשת חישול, התורה מבקשת קניין בנפש, התורה מבקשת השרשה, וזה קורה אך ורק בהתמודדות. וחברת העובדים צריכה להתמודד, להיות בעולם המעשה ולשמור את ההלכה, לשמור על הערכים שדיברנו קודם.
צריך שאנשים יהיה להם אפשרות לבחור מה הם רוצים לעשות בחיים, צריך שאנשים יהיה להם אפשרות לבחור צורת החינוך של ילדיהם. אתה רוצה "חיידר" רק עם תורה, אתה רוצה חיידר עם מתמטיקה ואנגלית, אתה רוצה ת"ת עם לימוד ליב"ה קל, אתה רוצה ממ"ח עם לימוד ליב"ה מלא.
אגב, הממ"חים צריכים ויכולים להיות עם רמת אידישקייט גבוהה, ועם ניהול נכון, עם הדרכה נכונה ועם ליווי נכון, ככה זה יהיה. בממ"ח "נצח" הוא בבית שמש, הוא אחד מהדוגמאות המוצלחות.
צריך שיהיה אפשרות לבחור בין "ישיבה קטנה" לישיבה תיכונית, אתם יכולים לבחור בין "ישיבה גדולה" לישיבה עם תואר. כל הצורות שמנינו הן לגיטימיות והם לפי ההלכה. כל הורה יש לו אחריות על ילדיו לראות איזה כלים יש לילד, ולאור זה לשלוח אותו למוסד שמתאים לו.
החיידר הוא לא לאברך והממ"ח לעובד, העובד יכול לשלוח לחיידר והאברך לממ"ח. המוסדות צריכים להיות מעורבים, והקהילות צריכות להיות מעורבות, והאברכים והעובדים צריכים לחיות ביחד בהערכה הדדית.
ככה זה קורה באמריקה וככה זה קורה בצרפת, וככה זה קורה בבלגיה, וככה זה קורה באנגליה. המצב הלא טבעי והעגום שקיים בארץ, יש צורך עצום ב"אחוות תורה". "אחוות תורה" מובילה לגיטימציה של מי שיוצא לעבוד, "אחוות תורה" מובילה את ההקפדה על ה"שולחן ערוך" בקהילותיה, "אחוות תורה" מובילה בעשיית קהילות לחרדים עובדים הגאים במעמדם.
לסיום, אני רוצה לפנות לנשות "אחוות תורה". נשות "אחוות תורה" הם חלק אינטגרלי של הארגון, לא רק בגלל שהם נותנים לבעליהן ללכת ללמוד בערב, לא רק בגלל שהן מחנכות את ילדיהן בדרך התורה, אלא בזכות עצמן. לכן, חשוב מאוד שישתתפו בשיעורים, בסדנאות, בגיבושים, ותהיו חלק מההובלה של הארגון.
אני רוצה לסיים עם תודה גדולה לראש העיר, לא רק על הערב, על כל הליווי. אנחנו באמת מחמם את הלב שיש עיריות שמבינות את הצורך, שמבינות את הנושא של תורה, ובאמת אנחנו התחלנו דרך, מקווה שדרך ארוכה ביחד.
אני רוצה לברך את כולכם, הרבה הצלחה בחיים, הרבה הצלחה בפרנסה, והרבה הצלחה בחינוך של הילדים.
לכל הידידים והתומכים של "אחוות תורה", הרבה סייעתא דשמיא, בכל העסקים שלהם.
עלה והצלח "אחוות תורה"!
לצפייה והאזנה לנאום https://youtu.be/EYPZo2i2VKs
תודה
השבמחק